ברמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ב הי"א איתא: "אימתי תורמין הדשן בכל יום משיעלה עמוד השחר", עכ"ל. ובלחם משנה כתב: "בספ"ק דיומא (דף כ') אמרו במשנה בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו. ואיפליגו בגמ' רב ור' שילא, דרב אמר קריאת הגבר היינו הכורז שמכריז עמדו כהנים לעבודתכם, ר' שילא אמר דהוי קריאת תרנגולא. ורבינו ז"ל לא ביאר כלל מזה אלא סתם משיעלה עמוד השחר, ולא ידעתי למה, ואולי דמשמע לי' דאידי ואידי חד שיעורא הוא". עכ"ל.

ולכאורה צ"ע לומר דס"ל להרמב"ם דקריאת הגבר ועלות השחר חד שיעורא הוא, דהא בפ"ו ה"א כתב: "סמוך לעלות השחר יבוא הממונה שעל הפייסות וכו' וכל הכהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה ולבשו בגדי כהונה וכו'". וזה הי' אחר שהכורז הכריז "עמדו כהנים לעבודתכם", (דאל"כ מה צורך לו, אם כבר עמדו מוכנים ומזומנים לעבודה). ועיין בהל' כלי המקדש פ"ז ה"ב.

אם לא דנימא דס"ל לרבינו דקריאת הגבר הוא כר' שילא – קריאת תרנגולא, וצ"ע.