ושליח כ"ק אדמו"ר זי"ע

בודאפעסט, הונגריה

מקורות ההלכה

בשו"ע או"ח (סי' ח ס"א) כתב המחבר: "יתעטף בציצית ויברך מעומד", וממשיך (ס"ב) לפרט "סדר עטיפתו". ודומה לזה נמצא כבר בטור: "ומיד אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית מעומד. וסדר עטיפתו..ויברך להתעטף בציצית". ולשון זה מורה דמברך אחרי העטיפה.

וב'לבוש' (ס"א) כתב: "מיד אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית..וכשיתחיל להתעטף קודם שיתעטף יברך עליהם..", וכתב ע"ז ב'אליה רבא' שם: "משמע שאין מברך קודם עטיפה אלא בשעת עטיפה קודם שיתעטף יפה..ובתשובת בית יעקב [להג"מ יעקב ב"ר שמואל אב"ד צויזמיר, דירנפורט תנ"ו] סימן פ"ח כתב דהעולם נוהגין לברך קודם שיתעטף, ומ"מ משמע שם דאין לעשות כן אלא כדאמרן..". והאריכו בכ"ז נו"כ השו"ע והפוסקים, ראה 'פרי מגדים' (א"א סוף סק"ב), הגהות רעק"א לשו"ע, 'באר היטב' ו'שערי תשובה' (סק"ב), והנסמן ב'מאסף לכל המחנות' (סק"ו).

ובענין יש שינוי בדברי אדה"ז בין הנאמר בשו"ע לנאמר בסידור. בשו"ע (סי' ח ס"ב) כתב: "וכשיתחיל להתעטף, קודם שיתעטף לגמרי יברך", ולשונו מיוסד על לשון ה'לבוש' אלא שהוסיף את תיבת "לגמרי", ואילו בסידור (לפני ברכת העטיפה) כתב: "וקודם שיתחיל להתעטף יברך". ויש לעיין בביאור שינויים אלו.

ביאורו של ה'שארית יהודה' בענין העטיפה

בשו"ת 'שארית יהודה' (או"ח סי' א) מביא את דברי הירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג): נתעטף אומר ברוך כו', דמשמע שמברך לאחרי העטיפה, ומבאר דברכת להתעטף קודם העיטוף או בשעת העיטוף תלוי בשני דברים [וקרוב לכל זה כתב גם ב'דברי נחמיה' (סי' ט)]:

א) דבאם ס"ל דעיטוף היינו כעטיפת הישמאלים וכדעת הגאונים, אז גם אחרי שנתכסה בטלית עדיין הברכה הוא עובר לעשייתן, שהרי זה לפני עטיפת הישמעאלים, שהיא עיקר העטיפה.

ב) דבתוס' יבמות (צ, ב ד"ה כולהו) מובא תירוצו של הר"י דסדין בציצית הוי שוא"ת "דבשעת עיטוף אכתי לא מיחייב עד אחר שנתעטף, דכסותך משמע שאתה מכוסה בה כבר..ואר"י..לא מתחייב עד אחר שנתעטף כדפרישית. ומיהו קשה מדמברכינן להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה". ולפי שיטת הר"י י"ל דאין לברך קודם עיטוף, "אך התוס' בעצמם לא ניחא להו [כצ"ל וכבדפוס הישן] הא סברא", והוכיחו "מדברכינן להתעטף אלמא דהעיטוף הויא המצוה, ור"ל תחלת העיטוף". וציין שעד"ז כתב ב'שאגת אריה' (סי' לב). ובאמת שכבר בשו"ת 'בית יעקב' הנ"ל העיר עדכ"ז.

ולפי כל הנ"ל יוצא ששיטת אדה"ז בסידור ש"קודם שיתחיל להתעטף יברך" מתאים באם נסבור שלא כדעת הגאונים, ואין עיקר העטיפה כעטיפת ישמעאלים, ולפי מסקנת התוספות, דלא כהר"י, דהעיטוף הוא המצוה, ועל כן צריך לברך לפני העטיפה שהיא עובר לעשייתן.

מהדורה קמא של ה'שארית יהודה'

וב'מילואים' לספר נתפרסמה מהדורה אחרת של התשובה הנ"ל (נדפסה עכשיו ב'שארית יהודה' שם סי' טז), ומסקנתו למעשה היא הפוכה, שם הוא מחדש דגם לפי מסקנת התוס' אין המצוה בהתחלת העיטוף, אלא שלפי הר"י "אין המצוה בעיטוף כלל אלא אחר העיטוף החיוב הוא בציצית..ודלא כתשו' שאגת ארי'..". ולפי זה גם למסקנת התוס' יש לברך אחר התחלת העטיפה.

הרב לוי"צ רסקין ('ציונים והערות' לסידור עמ' תרנו) מביא זה וכותב: "ולא נתברר לי לעת-עתה סדר זמני זמני כתיבתן של שתי תשובות אלה של אחי רבינו ז"ל". ובפשטות מסתבר לומר ששתי מהדורות אלו מתאימים לשינוי בדעתו של אדה"ז בין מש"כ בשו"ע ("וכשיתחיל להתעטף, קודם שיתעטף לגמרי יברך") לבין מש"כ בסידור ("וקודם שיתחיל להתעטף יברך"), וסי' טז ב'שארית יהודה' היא המהדו"ק, וסי' א היא המהדו"ב.

ועכשיו שנדפסה מהדורה החדשה של שו"ת 'שארית יהודה' יש להוכיח את זה גם מגוף כתב-ידו של המהרי"ל, שהרי בהערה א לסי' א כותב המהדיר: "הוגהה ע"פ כתי"ק 231 יא, ב", ואילו בהערה א לסי' טז נאמר שזה "מכתי"ק 231 יא, א", הרי ששתי המהדורות נמצאות באותו ספר גוף כתב-ידו של המהרי"ל, וסי' טז היא בדף יא, א וסי' א בדף יא, ב, ומזה יוצא ברור שהנכתב בעמוד א (סי' טז) הוא מהדורה קמא, ומה שבעמוד ב (סי' א) הנה המהדורה בתרא.

[ויש להעיר עוד ששם (סי' יז) נדפסה הלכות ציצית "עם קיצור דברי ראשונים ואחרונים", "שכנראה נכתב ליקוט זה בחיי כ"ק אחיו רבנו הזקן" (הערה א שם), וב'קיצור דברי הראשונים' (סק"ב) וב'קיצור דברי האחרונים' (סק"א) שם דעתו ג"כ שיברך אחרי תחילת העטיפה, הרי שבצעירותו סבר כדעת אדה"ז בשו"ע.]

והפלא שהמהדיר ציין רק ש"היא מהדורה אחרת מסי' א דלעיל", ולא הדגיש שזה המהדו"ק.

האם כוונת "וקודם שיתחיל להתעטף יברך" היא רק לעטיפת הישמעאלים?

הרב רסקין ('הערות וביאורים' גליון תתקמא עמ' 149) הביא עוד מש"כ בענין זה בס' 'שלחן ערוך הקצר' (ח"א עמ' 38 הערה 64), ושם נחית להבחין בין "לבישה" ל"עטיפה", ומפרש לשון סדור אדה"ז "קודם שיתחיל להתעטף" דהיינו אחרי שהוא לבוש, אך לפני שיתעטף, וזה מתאים לגמרי לדבריו בשו"ע. ושם מסתמך בהבחנה זו על לשון שו"ת 'שארית יהודה' במהדו"ק (סי' טז הנ"ל בסופו), שכתב שם לפי שיטת הגאונים שצריך עטיפת ישמעאלים: "דהשלכת ב' כנפות לאחריו היא היא תחלת העיטוף בעטיפת הישמעאלים, ומה שמתעטף תחלה אין זה אלא כיסוי ואינו מן המצוה".

אמנם הרב רסקין דוחה את דבריו בשתים: "א) דברי השארית יהוד[ה] שם אינם באים לקבוע שיש הבחנה כזו - בין 'לבישה' ל'עטיפה', כי אם בתור קושיא על הבנת התוספות בדברי הירושלמי, ע"ש היטב; ב) המילואים לשו"ת שארית יהוד[ה] ראו אור עולם [בפעם הראשונה] רק בשנת תשי"ז. וא"כ הציון בלוח 'היום יום' לשו"ת שארית יהוד[ה] היינו להמהדורה המודפסת בתחלת הספר (משנת תר"א), ושם אין רמז להבחנה זו".

ואינני מבין את הדחיות, שהרי: א) בשו"ע הקצר אינו מבסס את חידושו על דברי ה'שארית יהודה', כי לשיטתו פשוט דיש להבחין לשיטת הגאונים בין "לבישה" ל"עטיפה", ומציין לדברי ה'שארית יהודה' רק כסמוכין שהרי גם הוא מבחין בין "כיסוי" ל"עטיפה", וא"כ אין זה משנה כלל מתי נתפרסם קטע זה לראשונה; ב) ומה שהעיר שסי' טז של ה'שארית יהודה' עדיין לא נתפרסם בשנת תש"ג, וא"כ אין דברי ה'היום יום' מיוסדים על דבריו אלו רק על הנאמר שם סי' א, גם זה תמוה שהרי גם בסי' א ישנו רמז להבחנה זו, שהרי הוא כותב שם שלפי התוס' והרא"ש דלא ס"ל כהגאונים "משמע דעיטוף היינו כיסוי", הרי דבאם ס"ל הגאונים אפשר להבחין בין "כיסוי/לבישה" ל"עטיפה".

ולאחרי כל זאת לדעתי פירושו של השו"ע הקצר מופרך, שהרי לא מסתבר כלל לומר שבספר הלכה שבו כתובים ההלכות בלשון צחה וברורה ירמז אדה"ז דין מקום העטיפה בדרך הרמז, שהרי הוא כותב: "וקודם שיתחיל להתעטף יברך", ואנחנו נבין מעצמינו שהכוונה כאן לא לעטיפה של כיסוי, אלא לעטיפה ההלכתית של הגאונים שהיא עטיפת ישמעאלים. [והרי גם ה'שארית יהודה' שם כותב: "ומה שמתעטף תחלה אין זה אלא כיסוי", הרי שגם הוא משתמש במלה "מתעטף" למה שנחשב רק כ"כיסוי".]

קושיות על ביאוריו של ה'שארית יהודה'

הרב רסקין ('ציונים והערות' שם עמ' תרנו) מקשה שתי קושיות על ביאוריו של ה'שארית יהודה':

א) הרי גם בשו"ע שלו (סי' ח ס"ו) הכריע אדה"ז שאין 'עטיפת ישמעאלים' עיקר, ודלא כהגאונים, וא"כ איך אפשר לתלות מש"כ בשו"ע לברך אחרי התחלת העטיפה דתליא בדעת הגאונים, והרי לא ס"ל כוותייהו. [אלא שלפועל "חסידים דערציילן..אז דער אלטער רבי האט געדאוונט דעם גאנצן דאוונען מעוטף כעטיפת ישמעאלים" (כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'שיחות קודש' תשל"ה ח"א עמ' 16).]

וע"כ צ"ל שהביאור השני עיקר, ע"פ התוס' ביבמות, דכיון "דבשעת עיטוף אכתי לא מיחייב עד אחר שנתעטף" על כן גם לפי החולקים על הגאונים אין לברך עד אחרי התחלת העטיפה, ועל כן פסק בשו"ע דיברך אחרי התחלת העטיפה "קודם שיתעטף לגמרי".

ב) ושוב מקשה גם על הביאור השני, שהרי לפי זה יוצא שדברי אדה"ז בסידורו ש"קודם שיתחיל להתעטף יברך" יסודם במסקנת התוס' ביבמות שדחו דברי הר"י "מדמברכינן להתעטף בציצית משמע דבשעת [תחילת] העיטוף עביד מצוה", אמנם קשה שהרי דברי הר"י נפסקו להלכה בהל' שבת וכדלקמן.

הרי כתוב במרדכי (הלכות קטנות סי' תתקמד): "אומר ה"ר שלמה מדרו"ש שאם נפסק לאיש חוט של טלית בשבת שאסור ללבשו עד שיתקן אותו, שאם לובשו עובר בעשה דיש לו ד' כנפות. והשיב ר"י דליתיה כדמוכח בשמעתין [מנחות לח, א] דאע"ג דאיפסיק לא הוה שדי בכרמלית דרבנן [כך העתיקו הבית יוסף' או"ח סוף סי' יג]. לכך נראה לר"י דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו, ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ארבע כנפים בלא ציצית, דאז ודאי היה הדין עמו, אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית, ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת, ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית..", והועתק ב'בית יוסף' שם, ונפסק להלכה בשו"ע שם (ס"ג) ובשו"ע אדה"ז שם (ס"ו). הרי דלהלכה פסקינן דמצות ציצית שייכא ביה 'שב ואל תעשה', והיינו להיפך מדיוק התוס' מלשון "להתעטף" לומר דקאי על הפעולה, וא"כ איך פסק אדה"ז בסידור שיברך לפני העטיפה דהוי עובר דעובר לעשייתן.

ביאור שיטת אדה"ז בשו"ע

הרב רסקין שם מנסה ליישב את הקושיות: "ואולי יש ליישב ולומר, דדברי רבינו בשו"ע שלו, שהם כעין דברי הלבוש, הם כעין פשרה. דלמאן דסבירא לי' לברך קודם העטיפה, הרי מברך לפני גמר העטיפה, והוה לי' עדיין 'עובר לעשייתן'. ולמאן דסבירא לי' שהמצוה חלה לאחרי שהוא לבוש כבר הוה לי' בזה האופן 'עובר לעשייתן' ולא 'עובר דעובר'..".

ולא הבנתי כלל איזה פשרה יש כאן, הרי דברי אדה"ז בשו"ע מתאימים לגמרי לפי דעת הר"י, שכנ"ל פסקינן כוותיה בנוגע לנפסקה ציצית בשבת, "דבשעת עיטוף אכתי לא מיחייב עד אחר שנתעטף", ועל כן אין לברך אלא אחר שנתעטף, וכדי שיהיה עובר לעשייתן יברך "קודם שיתעטף לגמרי". ומה שהוסיף לכתוב "ולמאן דס"ל לברך קודם העטיפה, הרי מברך לפני גמר העטיפה, והוה לי' עדיין עובר לעשייתן" תמוה שהרי בזה שמברך לפני סוף העטיפה לא הרוויח הרבה לפי השיטות דחייב לברך לפני תחילת העטיפה, כי רק זה נקרא 'עובר לעשייתן' (אלא שבזה דן ה'שארית יהודה' שם, האם משום אחיזת הציצית והעטיפה נחשב עדיין לפי שיטות אלו כ'עובר לעשייתן'). סוף דבר: שיטת אדה"ז נאמרו כפי דעת הר"י, ועל כן אין לברך רק אחרי תחילת העטיפה.

ביאור שיטת אדה"ז בסידור

ושוב הוסיף הרב רסקין: "אלא שעדיין יש לחשוש לדעת הר"ש מדרו"ש הנזכר במרדכי הנ"ל, שהוא מתאים לדעת המקשן בתחלת דברי התוס' יבמות הנ"ל, ואליבי' הוי כאילו אמרה תורה 'לא תלבש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית', והכוונה ב'אשר תכסה בה' היינו הבגד אשר אתה עתיד להתכסות בה, ואין מצות ציצית מהמצות שהן נמשכות (כפי שכתבו התוס' סוכה הנ"ל), ואם כן ברגע שלבשו כבר קיים המצוה, ותו אין לברך. ואף שלדעת הגאונים ה"ה עדיין לפני עשיית המצוה - העיטוף, הרי לא קיימא לן כדבריהם. ואם כן, לפי דברי הראשונים הנ"ל (שנדחו [מ]מקומם), יש כאן חשש ברכה לבטלה. ואולי זוהי הטעם להכרעת רבינו בסידורו, לברך קודם העטיפה, וכידוע שיטתו בהסידור, שהוא מחמיר מאד בספק ברכה לבטלה [ראה סוף ההקדמה ל'פסקי הסידור' אות ג]..".

ואין דברים אלו נהירים לי כלל. איזה רמז מצא בדברי הר"ש מדרו"ש או בדברי התוס' ביבמות ש"אין מצות ציצית מהמצות שהן נמשכות", הם סוברים רק דמצות ציצית הוא בקום ועשה, ומיד שלובשו מקיים המצוה, אבל מעולם לא שמענו מי שיסבור דציצית לא הוי מצוה נמשכת, ועל כן "ברגע שלבשו כבר קיים המצוה, ותו אין לברך". והרי בירושלמי דלעיל מפורש נתעטף אומר ברוך כו', וכל הדיון אינו אלא למה יש לברך דוקא אחרי שנתעטף, אבל אין מי שיסבור דא"א לברך אחרי שנתעטף, וכפי שכתב התוס' בסוכה (לט, א ד"ה עובר) שציין אליו: "והיינו טעמא לפי שהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד".

[וכ"כ הרמב"ם (הל' ברכות פי"א ה"ה), ומובא ב'מגן אברהם' (סי' ריד). וראה שו"ע (סי' ח ס"י) ובנו"כ שם, שו"ע אדה"ז שם (ס"כ, כט). ועוד. ולהעיר מהדעות הסוברות "דכל מצוה שלא ברך עובר לעשייתן מברך אחר עשייתן" (ראה ש"ך יו"ד סי' יט סק"ג, 'שאגת אריה' סי' כו ועוד).]

ואפילו אם המצא תמצא שיטה שסוברת דאין לברך על הטלית אחר תחילת לבישתה, עדיין תמוה לומר דמשום זה פסק אדה"ז דיברך לפני העטיפה, שהרי לפי דעת הר"י דסבירא לן כוותיה הרי זה מברך "עובר דעובר לעשייתן".

סוף דבר: פסק אדה"ז בסידור: "וקודם שיתחיל להתעטף יברך" צ"ב, שהרי לפי דעת הר"י זה לכאורה "עובר דעובר לעשייתן", שהרי אין העטיפה עצמה מצוה.

ומצאתי בזה מאמרו של הרה"ת נחום יצחק קאפלאן בקובץ 'כינוס תורה' (חוברת ב עמ' סא-סג) שעמד על קושיא זו, ומבאר: "דהנה במצוה ישנה שלשה ענינים: א) קיום המצוה. ב) מעשה המצוה. ג) הכנה להמצוה. קיום המצוה - בעת שנעשה קיום הציווי של התורה. ולדוגמא בציצית כשלבוש בבגד בת ד' כנפות ומצויצת כהלכתה, בתפילין כשמונחים על ידו ועל ראשו כהלכתם, במצות פו"ר כשנולד לו בן ובת של קיימא וכו'. מעשה המצוה - מעשה שע"י נעשה הקיום ובלעדו א"א. ולדוגמא, עטיפת הטלית, הנחת התפילין, ובפו"ר הגמ"ב. הכנה להמצוה - הכנה שע"י נעשה המצוה ואפי' שא"א למצוה זו בלעדה בכ"ז לא מזה נעשה קיום המצוה ממש. ולדוגמא בפו"ר ההעראה..ואחרי כל הנ"ל יש לבאר לכאורה שיטת אדה"ז דפסק בסידורו דצריך לברך לפני העטיפה, הגם דס"ל כה"וי"ל" של התוס' דקיום המצוה הוא לאחר שיתעטף, מ"מ העטיפה בכללות הוי' מעשה המצוה וכנ"ל, [אמנם] מכיון דאינו קיום המצוה ממש יכול ללבוש הטלית כשנפסק בשבת במקום כבוד הבריות". ראה שם דבזה מתורץ גם קושית ה'טורי אבן' (פ"א דחגיגה ד"ה לישא שפחה), ועוד. ולפי ביאור הנ"ל צ"ל דאמירת הברכה עובר לעשייתן צריך להיות לא רק לפני קיום המצוה, אלא גם לפני מעשה המצוה.

האם להלכה פסקינן כדעת הר"י ד"לא מתחייב [בציצית] עד אחר שנתעטף"

והנה הקושיא על מה שפסק אדה"ז ש"קודם שיתחיל להתעטף יברך" מדעת הר"י ד"לא מתחייב [בציצית] עד אחר שנתעטף", מיוסד ע"ז דלהלכה ס"ל כדעת הר"י בדין דנפסק אחד מן הציציות בשבת.

ועיינתי בזה דאין זה פשוט כלל, דהנה פסק הרמ"א (סי' יג ס"ג): "אם נפסק אחד הציציות ומתבייש לישב בלא טלית דיכול ללבשו בלא ברכה מכח כבוד הבריות, ודוקא בשבת דאסור לעשות ציצית, אבל בחול בכה"ג אסור". וזה מיוסד על דברי הר"י שהובאו במרדכי, וכנ"ל. והובא ב'בית יוסף' כאן. והקשה הט"ז (סק"ה): "א"כ למה תלה הרמ"א הטעם משום כבוד הבריות, דהא ר"י התירו אפילו בלאו הכי מטעם שזכרנו".

ונאמרו בזה שני תירוצים. הט"ז שם מתרץ: "ואפשר כיון שיש במרדכי חולק על ר"י, הכריע רמ"א כר"י [רק] משום כבוד הבריות". והמג"א שם (סק"ח) מתרץ: "דעכ"פ איסורא דרבנן איכא". וביאר זה אדה"ז בשלחנו (שם ס"ו): "דמ"מ מדרבנן אסור ללובשו, כיון שסופו לבטל מצות עשה, וחכמים לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות".

ולפי זה לדעת הט"ז נפסקה הלכתא כדעת הר"י רק במקרה של כבוד הבריות בשבת, אמנם בכל שאר המקומות לא פסקינן כוותיה, "כיון שיש במרדכי חולק על ר"י". אמנם מהמג"א משמע דאכן פוסקים אנו בכל מקום כדעת הר"י, אלא דיש כאן איסור דרבנן, דאסור לעשות משהו שבסופו של דבר מביא לביטול מצות עשה, ועל כן כדי להתיר איסור דרבנן זה בשבת צריכים אנו להיתר דכבוד הבריות.

ומעתה י"ל בפשטות ההסבר בשינוי שבין פסקי אדה"ז, דבשו"ע הרי ס"ל כהמג"א דהלכתא כדעת הר"י, על כן אין לברך לפני התחלת העטיפה, כי זה עובר דעובר לעשייתן. אבל בסידור - שכתב לעת זקנותו שאז כבר נטה הרבה פעמים מדברי המג"א, "וכידוע שבפירוש שמעו ממנו ז"ל שחוזר בו במה שנתן נאמנות להמ"א יותר מדאי" ('דברי נחמיה' או"ח סי' כא) - י"ל שס"ל כהט"ז ודלא כהר"י, ועל כן פסק שיברך קודם שיתחיל להתעטף, כדי שיהיה עובר לעשייתן.

* * *

שלושה מקורות בדברי כ"ק אדמו"ר בנוגע לעטיפת הטלית

כ"ק אדמו"ר זי"ע כתב בשנת תש"ג בלוח 'היום יום' (ה' אלול): "מנהגינו בלבישת טלית גדול: ..מחזיר אותו מכנגד פניו לאחוריו, ומתחיל ברכת 'להתעטף בציצית'. סיום הברכה סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו לאחוריו בצד שמאל". ואחרי זה מוסיף בסוגריים לציין: "עיין שארית יהודא או"ח ס"א, דברי נחמי' או"ח ס"ט". וב'אגרות קודש' (חלק טו עמ' תלט) כתב: "בעטיפת הט[לית] ג[דול] - כתבתי ב'היום יום' כמו שאמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר".

אך בחודש כסלו תשס"ז הופיע ס' "הגהות לסידור רבינו הזקן", ורובו מרשימות בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע בחיי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בעת הכנתו לדפוס את הסידורים השונים, וגם שם רבינו רושם דברים אודות עטיפת הטלית.

בקיץ תש"א ב"הגהות לסדור תורה אור" (פ"ג עמ' כו אות לא): רושם כ"ק אדמו"ר את השאלה [בהוספת המוקף בחצאי-ריבוע]: "ברכת ט[לית] ג[דול] קודם העטיפה [או] באמצע"? מסקנא (כלומר מענה שקיבל מאדמו"ר מוהריי"צ): "באמצע". הכרעת אדמו"ר מוהריי"צ שמברכים "באמצע" הוא כפי הנאמר בשו"ע אדה"ז.

בקיץ תש"ב ב"מנהגי חב"ד - דינים ומנהגים - קונטרס מלוקט מכתי"ק כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ]" (פ"ח עמ' סב אות ג): "ברכת ט[לית] ג[דול]. התחלת הברכה קודם השלכת כנף ימין על כתף שמאל וגומרה עם גמר ההשלכה".

ויש לעיין איך לתווך בין שלושת המקורות הנ"ל.

שלושת המקורות שלושת מנהגים המה

הרב חנוך זילברשטרום ('התקשרות' גליון תרנט עמ' 15) סבר שכל שלושת ההוראות כוונתם שוה, ו"ברור מכך שהאמור בלוח 'היום יום' 'מחזיר..ומתחיל ברכת להתעטף..' - אין הכוונה להתחיל את הברכה לפני התחלת העטיפה, כנ"ל, אלא כדברי הרבי [= אדמו"ר מוהריי"צ]: 'באמצע' העטיפה [אחר כיסוי גופו בטלית] 'קודם השלכת כנף ימין על כתף שמאל'..".

ואילו הרב רסקין (שם עמ' נז סוף הערה 131) מפרש את הנאמר ב'היום יום': "ומשמע דמנהגינו בזה כדעת רבינו בשו"ע שלו", ומפרט עוד (שם במילואים עמ' תרנז): "משמע דהתחלת הברכה היא עוד לפני התחלת העטיפה, מתאים לדברי רבינו כאן בסידורו, וממשיך בהברכה עד סמוך לגמר העטיפה לצאת ידי השיטות של..שו"ע רבינו".

ואודות רשימות המנהגים ב"הגהות לסידור רבינו הזקן" דעתו ('הערות וביאורים' שם עמ' 148-149): "לענ"ד מבואר הדבר ששלושת ההוראות אינן הוראות שוות, כי אם שהם שלבים בבירור ההנהגה הנאותה, ואשר זו שהתפרסמה בהיום יום [בשנת תש"ג - לאחרי העת שכ"ק אדמו"ר רשם לעצמו שני הציטוטים דלעיל] היא ה'משנה אחרונה' וההוראה למעשה. ובזה החלי: הוראה הראשונה (משנת תש"א): השאלה היתה אם לברך לפני העטיפה או באמצעה [= האם לנהוג כהסדור או כהשלחן ערוך]? ועל זה קיבל המענה מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע - לברך באמצע העטיפה, כהשלחן ערוך. הוראה השניה (משנת תש"ב): להתחיל הברכה לפני השלכת כנף ימין על כתף שמאל, וגומרה עם גמר ההשלכה. אף הוראה זו היא בעיקרה כהשלחן ערוך - לברך כשכבר החל להתעטף. אלא שכאן נתחדשה 'הארכת הברכה' עד 'גמר ההשלכה'. הוראה האחרונה (משנת תש"ג): כאן..מורה שיש לברך אחרי שהחזיר הטלית מכנגד פניו לאחוריו. ומסתימת דבריו משמע שתיכף אחר כך - מתחיל ברכת 'להתעטף בציצית'. ושים לב כי עת סיום הברכה באופן האחרון ['סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו'] היא עת 'התחלת הברכה [קודם השלכת כנף ימין]' לפי ההוראה השניה. וסיבת הארכת הברכה, מסתבר דהיינו לתווך בין השלחן ערוך והסדור..".

מתי מברכים על עטיפת הטלית?

ודאי צודק הרב זילברשטרום כשהוא מנסה להשוות בין המקורות השונים שנכתבו כולן תוך תקופה של כשנתיים (תש"א-תש"ג), אבל יפה העיר הרב רסקין שישנם כאן סתירות שלא ניתנות לגישור, שהרי בשנת תש"ב כותב כ"ק אדמו"ר: "התחלת הברכה קודם השלכת כנף ימין", ואילו בשנת תש"ג ב'היום יום' כותב רבינו: "סיום הברכה סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו". וכן נתחדשה בשנת תש"ב 'הארכת הברכה' עד "גמר ההשלכה", דבר שלא היה בשנת תש"א. הרי מוכח מזה בעליל שאכן בתקופה קצרה יחסית השתנה מנהג העטיפה בכמה וכמה פרטים.

אבל עדיין לא ברור לגמרי לפי ה'משנה האחרונה' הנדפס 'בהיום יום', מתי הוא התחלת הברכה? בהוראות מהשנים תש"א ותש"ב ברור שהמנהג הוא דלא כמו שכתב אדה"ז בסידור: "וקודם שיתחיל להתעטף יברך", שהרי אדמו"ר מוהריי"צ הורה בפירוש "באמצע" (תש"א), ו"התחלת הברכה קודם השלכת כנף ימין" (תש"ב), ונשאלת השאלה האם אחרי שרואים שבשנת תש"ג נטה אדמו"ר מוהריי"צ להקדים את סיום הברכה ("סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו"), האם גם את התחלת הברכה הקדים כ"ק אדמו"ר כדי שיתאים יותר למה שכתב אדה"ז בסידור?

כדי לגלות את התשובה לשאלה זו אעתיק במילואו את הקטע הנ"ל שב'היום יום': "מנהגינו בלבישת טלית גדול: מניחים הט"ג מקופל על כתף ימין ובודקים הציצית. בשעת הבדיקה אומרים ברכי נפשי גו'. אח"כ לוקחים הטלית מן הכתף, פושטים אותו, מנשקים שפת הטלית, מחזיר אותו מכנגד פניו לאחוריו, ומתחיל ברכת 'להתעטף בציצית'. סיום הברכה סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו לאחוריו בצד שמאל". ומסתברים דברי הרב רסקין שפשטות הלשון משמע שמיד אחרי שלוקח את הטלית פשוטו, מנשקו ומחזירו מכנגד פניו מיד "מתחיל ברכת להתעטף בציצית", לפני שהוא מתעטף בו.

אמנם אין זו ראיה גמורה שהרי ודאי שחסר כאן בכל התיאור המפורט הזה עצם העטיפה, שהרי מפורטים כאן רק [1] "מחזיר אותו מכנגד פניו לאחוריו", [2] "ומתחיל ברכת להתעטף בציצית", ושוב [3] "סיום הברכה סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו לאחוריו בצד שמאל", והרי בטוח שבאיזשהו שלב יש גם עטיפה, ויש אפשרות לומר שמקום העטיפה נמצא בין פעולות 1 ו-2, כלומר לפני ברכת העטיפה. אמנם גם דעתי נוטה לדברי הרב רסקין שפשטות הלשון מורה יותר שהעטיפה החסרה בתיאור מקומה בין 2 ל-3, כלומר אחר התחלת הברכה, שהרי באם כוונתו להורות שמברכים על העטיפה לאחרי התחלת העטיפה, ודאי שלא היה עובר ע"ז בשתיקה, שהרי זו הוראה חשובה מאד, שידעו אנ"ש שבפרט זה נוהגים לגמרי אחרת מאשר המפורש בסידור אדה"ז.

התחדשות מנהגי חב"ד

ולפי זה מתברר שבשנת תש"ג שינה אדמו"ר מוהריי"צ את מנהג העטיפה בשני הפרטים: הקדים את סיום הברכה "סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו" (דבר זה מפורש), וכן גם הקדים את התחלת הברכה לפני התחלת העטיפה (דבר שאינו מפורש, אבל כן משמעות הדברים). ונשתנה לגמרי מנהג העטיפה מאשר נאמר בשנים תש"א ותש"ב.

הרי כאן דבר נפלא ופלא, שאפילו מנהגי חב"ד המצויים והנוגעים לחיי היום-יום, שהרי מתעטפים בטלית כל יום חדשים לבקרים, לא היה להם מנהג קבוע, וזה עבר כמה שינויים בשנים שלפני זה, עד שנתפרסם המנהג הסופי והאחרון בשנת תש"ג ב'היום יום'[1].

ולא נתפרש בשום מקום מהו הטעם לכל השינויים הללו.

ביאור מנהג חב"ד

כבר תמה אחד הכותבים (קובץ 'בית אהרן וישראל' גליון ל עמ' תתד): "ואף שבכל מקום תופסים חסידי חב"ד את פסקי הסידור כעיקר שהם משנתו האחרונה, כאן נוהגין כדבריו שבשו"ע..וצ"ע למה".

והנה זה נכון שהכרעת אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תש"א, לברך "באמצע", היה לנהוג כפי מה שכתב אדה"ז בשו"ע, ודלא כהסידור. ומה שהוסיף בשנת תש"ב ש"וגומרה עם גמר ההשלכה" גם זה עדיין כפי המבואר בשו"ע, אלא שכדי לקרב את הברכה "עובר לעשייתן" לגמר העטיפה הוסיף 'להאריך הברכה' עד סוף העטיפה. [ולע"ע מצאתי עד"ז רק בשו"ת 'נחלת בנימין' (סי' ד) לאחד מרבני הונגריה: "ויתחיל לברך בתחלת עטיפה, ויברך באוחז הטלית על ראשו ויגמור הברכה ברגע שמתעטף לגמרי ומשליך הציצית לאחוריו".]

אמנם מה דפשיטא ליה שהמנהג המבואר ב'היום יום' הוא כדברי אדה"ז בשו"ע, הנה לפי הנ"ל י"ל דאדרבה, זה שמתחילים לברך לפני שלובש הטלית הרי זה כפי דעת אדה"ז בסידור, אלא שנתחדש כאן הארכת הברכה עד "סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו לאחוריו", ויש להסביר את זה בכמה אופנים (לפי הביאורים השונים דלעיל):

א) שזה פשרה בין דעת אדה"ז שבסידור לבין דעתו שבשו"ע, והרי הארכת הברכה אינו סותר לדעת אדה"ז בסידור, שהרי "לפי שהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד" אפשר לברך על הציצית גם כשהוא כבר מלובש בו.

ב) שבא לקרב את הברכה לא רק למעשה המצוה (העטיפה), אלא גם לקיום המצוה (כשהוא כבר מעוטף בציצית).

ג) שזה פשרה בין דעת הט"ז והמג"א, שהוא בעצם פשרה בין דעת הר"י והחולקים עליו הר"ש מדרו"ש ועוד, שמתחיל לברך לפני שלובש הטלית, כדי שיהיה עובר לעשייתן, אמנם כדי לחשוש לדעת הר"י שזה נקרא עובר דעובר לעשייתן, מאריכים את הברכה עד לפני סוף העטיפה.

---

*) לזכות בני הת' מנחם מענדל בן בת-שבע ראכיל לרפואה שלימה בקרוב.

[1]) ראה עוד מאמרי: "השתלשלות מנהגי חב"ד", 'הערות וביאורים' גליון תשפ עמ' 19-22.