ראיתי ב"שו"ע הקצר" פס"ב ס"י: "מרק שבושל עם בשר ועם ירקות או פירות - ברכתו שהכל, כי הבשר חשוב ועיקר יותר מהירקות והפירות ואין מברכין עליהם. אלא שראוי לברך קודם על הירקות בפני עצמן (בלי כוונה על המרק) - כדרך שמבואר לעיל פס"א סי"ב".

והנה מקור דין זה הוא ב"סדר ברכת הנהנין" פ"ז ס"כ, אבל לא דק המחבר בהעתקתו: בסדבה"נ מדבר אדה"ז על מצב שבו אוכל את המרק בפני עצמו, בלי הירקות והבשר, וז"ל שם, "אם נתן בשר בקדירה אין לברך על המרק אלא שהכל נהי' בדברו אם בא לשתותו בפ"ע... כי טעם הבשר שבמרק חשוב עיקר יותר מטעם הירקות או הפרי"; אבל לכאו' אין כאן שום ראי' למרק שאוכלים אותו יחד עם הירקות והבשר, שאז הדיון אינו על טעם המרק, אלא על חשיבות הבשר והירקות עצמן. (וכן מדוייק גם ל' בשו"ע סר"ב סי"ד).

וראה במשנה ברורה (סר"ה סקי"ג) שפסק - ע"פ הפמ"ג - דבהאי גוונא מפברך בפה"א, כי הירק עיקר. ויל"ע בזה עוד.