בתורה תמימה על פ' שמיני (פי"א פמ"א) אות קפג מביא הגמ' וז"ל: וע' בחולין נח, א, אמר ר' הונא, כל ברי' שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש, א"ר פפא, ש"מ מדברי ר' הונא, הא דאמר שמואל (סז, ב) קישות שהתליעה באבי' אסורה, הני תמרי דכדי לבתר י"ב ירחי שתא שרייא, ופירש"י תמרי דכדי שהתליעו ואין ידוע אם במחובר או בתלוש, לבתר י"ב חודש שרי, משום דאי במחובר התליע לא הי' חי עד השתא, עכ"ל (רש"י). והנה מפשטות לשון הגמ' אינו מבואר אם מותרין לאכול בלא בדיקה כלל, אף דיש לחוש שמא נמצא בו תולעת מת שהוא בודאי אסור, כמבואר בפ' אלו טריפות, אך הרא"ש פ' א"ט סי' נג כתב בשם הראב"ד דמותרין לאכול בלא בדיקה כלל, וכתב בטעם הדבר דלא חיישינן שמא נמצא בו תולעת מת, משום דאפי' אם נמצא אין בו שום לחות והוי כעפרא בעלמא, ומדייק כן מדאמר ר' הונא שאינו מתקיים י"ב חודש ולא קאמר אינו חי, משמע דאין לו שום קיום וממשות כלל אפי' לאחר מותו עכ"ל (הרא"ש).

[יש להעיר במה שמסיים בל' הרא"ש "אפי' לאחר מותו" - דמשמע דבתולעת חי אין לו קיום וממשות, וחידש לן דאפי' לאחר מותו אין לו קיום וממשות?! (זה היפך שכל הישר).

ובאמת זה אינו מדברי הרא"ש, דהרא"ש כתב ... דאחר י"ב חודש אין בו לחות כלל והויא כעפרא בעלמא, ודייק מלישנא דקאמר אינו מתקיים ולא אמר אינו חי. עכ"ל ותו לא בעניננו].

וממשיך בהתורה תמימה להקשות דלשון הגמ' "אינו מתקיים" פירושו - אינו חי, ע"ש שהאריך בזה, ובסוף דבריו כתב: וא"כ מה ראה הראב"ד להתיר ספק איסור דאורייתא ע"י דיוק דק וקלוש כזה, ואחריו החזיקו הפוסקים, ופליאה נמרצת היא לדעתי. עכ"ל.

א. הרמב"ם (בהל' מ"א פ"ב הט"ו) ס"ל ג"כ כהראב"ד דז"ל: ואם שהה הפרי אחר שנעקר י"ב חדש אובל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת י"ב חדש. עכ"ל.

ב. לפי דבריו (של הת"ת) מה קמ"ל ר' פפא כשאמר "לבתר י"ב ירחי שתא שריין". הא קודם י"ב חדש ג"כ שריין בבדיקה ? (ראה במ"מ על אתר).