E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ פקודי - שבת חזק - תשס"ג
שונות
חשיבות הזמנת אורחים לסדר
הרב משה רבינוביץ
ברוקלין, ניו יורק

מנהג ישראל תורה הוא מקדמת דנא - להזמין אנשים בחג הפסח לליל הסדר שיהי' ברוב עם. ובפרט בדור האחרון ישנה השתדלות מיוחדת, כתקנת כ"ק אדמו"ר שאפילו ה"בן החמישי" ישתתף בסדר.

ובדרך אפשר יש להביא ע"ז ראי' ממגילת אסתר, כי הנה ע"ז שכתוב על מרדכי שאחרי שקבל בקשת אסתר המלכה לצום ג' ימים לילה ויום - "ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר ציותה עליו אסתר" (מגלת אסתר, ד, יז),

- מובא במס' מגילה (טו, א): ויעבור מרדכי - "שהעביר יום ראשון של פסח בתענית". וידועה קושיית ה'יערות דבש', דלכאורה עדיפא מיני הול"ל - הלא ע"י הצום ביטל מצות עשה של אכילת מצה שהיא מדאורייתא - גם בזמן הזה! וכמה תירוצים נאמרו ע"ז.

ובהקדים, שאודות ג' ימים אלו שצמו אז בשושן, ישנם מדרשות חלוקות: בגמ' יבמות (קכא, ב) משמע מפורש שג' ימים רצופים לילה ויום בלי הפסק. - וראה בהגהות לס' 'חסידים' להר"ר מרגליות סי' קסז, שקו"ט על האפשריות לצום ג' מעל"ע רצופים. ובספרו נפש חי' סי' תרפו מביא מחסידים ואנשי מעשה שצמו משבת לשבת בלי הפסק כולל בלילות, ומ'ספר הרפואות' להרמב"ם, עיי"ש.

אבל ב'ערוך לנר' ליבמות שם מביא ממדרש: "והאיך היו צמים (בימי מרדכי) ג' ימים לילה ויום ולא הי' מתים, אלא שהי' מפסיקים מבעוד יום". ועפי"ז מתרץ קושיות ה'ערוך לנר', כי אכלו מצה בלילה והתענו ביום - וע"ז כתוב "ויעבור מרדכי". אבל גם לפי הגמ' שלנו שצמו בלי הפסק, מתרץ ה'ערוך לנר' באופן מחודד, כי שיעור מצה הוא בכזית, שיעור עינוי הוא בככותבת, ושיעור סעודת יו"ט בכביצה, ולכן אכלו מצה בכזית, ולא בטלו את הצום, שהרי לא אכלו ככותבת, אבל "עברו" על החיוב לאכול פת כביצה ביו"ט! וע"ז כתוב "ויעבור מרדכי".

וי"ל בדרך אפשר ביאור פשוט ע"ז, דהחשבון של מרדכי הי' שהיות שהיא שעה וזמן של סכנת נפשות - לכן לבטל אפי' מצוות עשה של תורה כהוראת שעה - אין זה נקרא "לעבור". ואדרבא, מצוה היא, וע"ד הותרה בציבור. [וכידוע השקו"ט באחרונים - אם מותר לנסוע בשבת לחכם שבעירו שיתפלל עבור חולה ר"ל. שו"ת 'ובחרת בחיים' סי' פז, שו"ת מהרש"ב ח"ג סי' רכה ועוד].

אלא החישוב של מרדכי הי' באם לבטל את הסדר, אף שהוא רק מדרבנן, ותוכן רובו הוא רק מנהג, אבל הוא ענין עיקרי בדת1 כי ע"י שמשפחות משפחות בכל הדורות יושבים בפסח ומזמינים את אלו שאין להם, וגם ובעיקר הבן החמישי - הרי זה מאחד את כלל ישראל, ומבטיח את קיום עמנו, כנראה בחוש. ולכן הנה על שאלה זו יש לדון, כי הרי זו היא כוונת המן הכחדת עם ישראל ר"ל, ואולי כדאי לבטל הגזירה ע"י אופן אחר.

ולכן אף שהחליטו כן לבטל את הסדר - הר"ז שפיר נקרא "ויעבר מרדכי".


1) דוגמא לדבר בהלכה: בלקו"ש חי"ז (ע' 57 ואילך) מבאר שלקיחת השה בשבת יו"ד ניסן, הרי"ז ההפך משביתת ומנוחת השבת, אף שהאיסור של מקח וממקר הוא רק מדרבנן - כי עפ"י מ"ש בשו"ת חת"ס דכאשר יושב בחנות ומוכר ולוקח כו' דרך קבע, הרי"ז איסור מה"ת. ולכן בנידון דידן - לקיחת כל תהליך הסדר, יתכן שיש בו עקירת דבר מה"ת.

שונות
ניגונים שנתחברו ע"י מי שאין השקפותיו כדבעי
הרב משה מרקוביץ
ברוקלין, ניו יורק

בזמן האחרון נהגו היתר בענין ניגונים שנתחברו (הולחנו) ע"י מי שאין השקפותיו צרופות. ואם כי מצד הענין עצמו יש מקום לעיין בזה, ראיתי בגליון כפר חב"ד האחרון שנדפס מכתב הר"א וולף ע"ה אל הרב חודקוב ע"ה, ומשמע מפורש שם שהרבי (ע"י הרב חודקוב) הסתייג מניגון שירים כאלה בערב שירה של חב"ד, וז"ל שם (מכתב א' אייר תש"ל - עמ' 45): "לעתיד מסרתי, כי יש להמנע מלהשמיע ניגוני . . יש לו ווילדע שיטות, וצריך זהירות בקשר לקומפוזיציע שלו, שזה נכנס בעולם". ולכאורה יש לעיין אם הכוונה היא שהניגונים עצמם פסולים, או שע"י הפצת ניגוניו תהי' גם הפצת שיטותיו הפסולות. גם יש לעיין מהי משמעות הדברים בנוגע למעשה. ולא באתי אלא להעיר.

שונות
אין לאדם רשות על גופו [גליון]
הרב משה מרקוביץ
ברוקלין, ניו יורק

בגליון האחרון - תתנה (עמ' 79), העיר הרב"א שי' כיצד מתאים ענין איסור ניתוחי מתים משום גזל המת (שדנו בזה אחרונים) - עם מ"ש אדמו"ר הזקן בהלכות נזקי גוף ונפש שאין לאדם רשות על גופו כלל, היינו משום שהבעלות על הגוף היא של הקב"ה כמ"ש כי הנפשות לי הנה (כדברי הרדב"ז הידועים שהובאו בכ"מ בתור מקור למ"ש אדה"ז).

ולכאורה ממקומו הוא מוכרע, דבהלכות נזקי גוף ונפש שם איתא שאין רשות לאדם על גופו לביישו או להכותו וכו', ואם פירוש הדברים הוא שאין לו שום בעלות, מדוע כשניזק משלם המזיק לאדם הניזק? אלא על כרחך שכוונת ההלכה היא שביחס לאדם עצמו אין לו רשות על גופו, אבל כלפי אחרים עדיין מקרי בעלים על גופו, היינו שכמו באדם חי יש גדר של היזק כלפיו בהכאת גופו (ולא רק כלפי שמיא), כך גם בגזל המת.

שונות
נישוק הציצית ו' פעמים [גליון]
הרב משה יצחק ליבליך
'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

בגליון האחרון - תתנה (עמ' 78), הקשה הרי"מ וואולבערג על מה שכתוב בהיום יום כ"ב סיון: "נושקים הציציות שש פעמים, היינו באמירת תיבות: ציצית, ציצית, לציצית, אמת, קיימת, לעד". דצ"ע, דמנינא למה לי? די לנו אם הי' אומר המקומות שבהם מנשקים הציצית, ונדע בעצמינו שהוא שש פעמים (ועיי"ש מה שתירץ).

ולענ"ד נראה לומר באופן פשוט, דהנה הטעם שנושקים הציצית הוא משום "חיבוב מצוה" (רמ"א סי' כד, ד. שו"ע אדה"ז סי' כד, ו), ולולי דברי רבינו הייתי חושב שכדי להראות חביבות הדבר יש לנשק הציצית ב' או ג' פעמים בכל פעם, דבזה מראה חביבות טפי, (מעין דוגמא לזה: בלקו"ש חט"ז עמ' 458 (פקודי-א) מסביר עפ"י פשש"מ הטעם לכפילות כל מלאכת המשכן לכל פרטיו בפרשת ויק"פ. והוא: דהרי המשכן הוא "עדות לישראל שנותר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם", ולכן "ובמילא איז פארשטאנדיק אז אט די גרויסע חביבות פון דעם משכן ביים אויבערשטן (און ביי אידן), דאס איז דער טעם וואס די תורה רעכנט אויס אלע פרטי המשכן און חזר'ט זיי איבער איין מאל און נאכאמאל כו' מיט אלע פרטים". וזהו עפ"י פרש"י פרשת חיי שרה כד, מב (וכן מציין לפרש"י וירא כב, יא. במדבר יא, א). הרי עפ"י פשש"מ מובן שלהראות חביבות לדבר כופלים הדיבור בזה בתורה אפי' ב' פעמים). ואולי זה משמיענו, שמשום חביבות סגי בנשיקה אחת בכל פעם - דהיינו שש נשיקות, נשיקה אחת לכל פעם, ואה"נ שמנינא אתא לאשמעינן.

ואולי אפשר גם לדייק כך מהלשון של רבינו, שלא כתב "נושקים הציצית בשש מקומות" וכיו"ב. דאם הי' הלשון כך, הי' קשה כנ"ל, דאטו מנינא אתא לאשמעינן? אבל השתא שכתב "נושקים הציציות שש פעמים", אפשר לומר שהמספר הולך על הנשיקות, ולא על התיבות שבהם נושקים, ואתי שפיר כנ"ל.

שונות
קירוב קרובים בביאת המשיח
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בליל א' דחגה"פ תשכ"ט (נדפס בספר 'המלך במסיבו' כרך א עמ' רפב) כשרש"ג ע"ה ביקש שכ"ק אדמו"ר (שליט"א) עם כ"ק מו"ח אדמו"ר יוליכונו לקראת משיח-צדקנו, איחל כ"ק אדמו"ר: אמן. רש"ג ביקש "שתכניסו גם אותי במעגל וכ"ק אדמו"ר השיב על-כך: הרי אנו יושבים יחד ב"סדר" - ממילא נאכל יחד גם את ה"קרבן פסח". ע"כ.

ויש לציין כמקור (בדרך-אפשר) ל'רבינו בחיי' בא יב, כא: "מכאן שחייב לקרב קרוביו כדי שישמחו עמהם בימים טובים, וכן בימות הגאולה הבטיחנו הקב"ה להתקרב איש אל משפחתו, שנאמר (ירמי' ל, כה): בעת ההיא נאם ה' אהי' לאלוקים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם".

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות