E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ג' תמוז ש"פ חקת-בלק - י"ב-י"ג תמוז - תשס"ג
שונות
הי' זמן שלא עלו המצוות למעלה
יהושע מונדשיין
ירושלים עיה"ק

איתא בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי, דרושי חתונה (עמ' תמח): שהמעשה בדרך טבע שני רגילות ומלומדה.. וכש"כ להתייהר כמו למען שמי יכבד ה'.. וקרוב להאמין מה שנשמע בשם הבעש"ט ז"ל, שנודע אליו למעלה שמשך זמן רב כמה שנים לא נתקבל למעלה כל המצות שעשו בנ"י למטה, ונשאר הכל בעולם הפירוד כו', עד שמאיזה סיבה מהתאמצות צ"ג ויח"ס שפעלו בעת רצון למעלה שיקובלו כו'.

ויש להסמיך לזה את האמור בס' תורת חיים, שמות (תצח, א): רגילות זו דמצות אנשים מלומדה.. ויהי' לו תפארת מן האדם.. וכמו למען שמי יכבד ה' כו'.. שאינו עולה למעלה כלל. והי' זמן רב שלא הועילו מצות מעשיות דכנ"י למעלה כלל.

שונות
בחכמה אתברירו
יהושע מונדשיין
ירושלים עיה"ק

במקומות אין ספור מובא בדא"ח המאמר "בחכמה אתברירו", ולשונו של אדמו"ר הזקן באגה"ק (סי' כח) הוא: ועלה איתמר בדוכתי טובא בזוה"ק בחכמה אתברירו וכו'.

מקורות רבים צויינו לביטוי "בחכמה אתברירו" (יעויין בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי, פ' עקב, עמ' רצה), אבל לא נמצא בהם יותר ממקום אחד ויחידי בס' הזוה"ק, והוא בהיכלות דפ' פקודי דף רנד, ב.

מהו א"כ לשונו של אדה"ז "בדוכתי טובא בזוה"ק"?

במקורות הנ"ל צויין לשישה מקומות שבהם נזכר ביטוי זה בכתבי האריז"ל: שער רוה"ק (דרוש א), מבו"ש (ש"ה ח"א פ"ב. ויש להוסיף עליו את ש"ב ח"ג פ"ח), עץ חיים (בשערים: יח, יט, כג, לט), ויש להוסיף עליהם גם את האמור בע"ח שער ח' פ"ו (זאת שמעתי מהרה"ח ר' גדלי' משה ראטה שי').

אין זו תוספת כמותית גרידא, אלא איכותית: בעוד שבציונים האחרים לא מצינו איזכורים אלא רק לזוה"ק פ' פקודי הנ"ל (בלשון "במחשבה אתברירו כולהו" וכד'), הנה בשער ח' שם נאמר: וכבר נודע בזוהר בהרבה מקומות דבמחשבה איתבריר כולהו.

יתכן שזה המקור ללשונו של אדמו"ר הזקן "בדוכתי טובא בזוה"ק". אפשר גם שהבנה מעמיקה בזוה"ק תגלה שאמנם ענין זה מצוי בו לא רק בפ' פקודי, אלא בהרבה מקומות נוספים.

שונות
שינויים בפסוקים שהובאו בלוח 'היום יום'
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בלוח 'היום יום' ליום כו אייר, נעתק הפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך" בתוספת וא"ו "ולא תשנא",

וניתן הי' לחשוב שאין זו אלא טה"ד. אך במהדורת הלוח עם הערות וציונים ח"ב נסמן למקור הדברים, אג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב (עמ' תעה-ו), ושם נעתקו תיבות אלו מהפסוק שלוש פעמים בתוספת הוא"ו.

ומסתמא הוא ע"ד המבואר בלקו"ש חלק יד (עמ' 414) אודות העתקת הרמב"ם (הל' מלכים ספי"א) את הפסוק (צפני' ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה . . ולעבדו שכם אחד" בתוספת וא"ו,"ולעבדו", עיי"ש.

כיוצא-בזה, להלן ביום ג' תשרי מובא הפסוק (מיכה ו, ח) "והצנע לכת עם אלוקיך" בתוספת שם הוי' - "והצנע לכת עם הוי' אלקיך", וזה מתאים למבואר שם בראשית הדברים, שהתשובה צ"ל עד שהוי' יהי' אלוקיך, וגם בפירוט הדברים להלן ביום ח' תשרי נזכר הדבר שנית; אבל במקור הדברים בקונטרס תורת החסידות (עמ' 24-23) ובאג"ק כרך ד (עמ' שלז-ח) נעתק לנכון בשתי הפעמים כמו שהוא בפסוק.

שונות
נוסח 'תיקון ליל שבועות'
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בבחירת הספרים והפסוקים הנאמרים ב'תיקון' יש כמה שינויים בין הרשימה הידועה, הנדפסת בשל"ה מסכת שבועות, לבין מה שנדפס בתיקונים השונים ונאמר בפועל. ואזכיר כמה מן הבולטים שבהם:

* בפ' בא כתב לקרוא מ'קדש לי' עד גמירא, ולא כ"כ בתיקונים.

* בפ' בשלח כתב לקרוא עד 'אני ה' רופאך', וב'קריאי מועד' (הספרדי) לא כ"כ.

* בפ' תשא כתב לקרוא מ'ויאמר . . כתב לך' עד גמירא, וב'קריאי מועד' לא כ"כ.

* משם עד פ' נשא כתב לקרוא רק ג"פ תחילה וסוף ללא הוספות, אך בחלק מהתיקונים האשכנזים מוסיפים בפ' אמור פ' 'וספרתם לכם'.

* בפ' נשא כתב להוסיף רק ברכת כהנים, והאשכנזים מוסיפים גם 'זאת חנוכת' עד גמירא, ובפ' פינחס 'וביום הביכורים'.

* בפ' עקב כתב להוסיף 'ועתה ישראל' עד 'ודבש', ואח"כ והא"ש, וכ"כ האשכנזים, וליתא ב'קריאי מועד'.

* בפ' ברכה כתב לקרותה כולה, וליתא בכל התיקונים שראיתי.

* במגילת רות לא כתב לקרוא אלא תחילה וסוף, אך בכל התיקונים שראיתי קוראים את כולה.

* מגילת שה"ש כתב לקרוא כולה אחרי הכל קודם אור היום, ולא ראיתי זאת בשום תיקון.

* כתב לקרוא לפני תרי"ג מצוות בזהר פ' אמור, האשכנזים מוסיפים גם מפ' בראשית ואחרי תרי"ג קטע מאידרא רבא, וב'קריאי מועד' מוסיפים הרבה קטעים מהזוהר מכמה מקומות לפני תרי"ג מצוות.

כדאי לברר עד כמה מדוייקים השינויים הללו (בחסר וביתיר), ואם נעשה הדבר בעצת גדולי ישראל או ברצון המדפיסים בלבד. וכן - האם מהתיקונים הבודדים שפירסם הרבי יש להוכיח משהו בנדון.

שונות
מקור למ"מ על פרש"י מראש
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

מנהגו של כ"ק אדמו"ר היה במשך תקופות ארוכות להודיע על-דבר הרש"י שעליו ידובר בהתוועדות בשבת-קודש והתבטא בהזדמנות מסויימת (בשנת תשכ"ט) שזהו "מנהג חדש" - "שהיה נהוג בעבר בין הראשי ישיבות בליטא, או הרבנים בשבת-הגדול - כדי שיוכלו לעיין ולהתכונן לקראת המדובר".

ולהעיר שכוונת כ"ק ב"מנהג חדש" לדורותינו אלו. כי בגמ' עירובין נג, ב איתא: בני יהודה גלו מסכת, ופירש המאירי: "כשהיו דורשים ברבים, מודיעים מקודם באיזה ענין ובאיזו מסכתא הם דורשים, כדי שירגישו השומעים ויעיינו בדבר עד שידעו להשיב, ומתוך כך הענין יוצא לאמיתו והרב מודה בדרך זה שנוח לו להיות תלמידיו משיבין לו כדי שיבוא הענין לידי בירור כו'".

[על המאירי התבטא כ"ק בשנת תש"מ כי דברים מאירין: ומאידך כ' שברוסיא לא היה בנמצא. ואכ"מ].

שונות
יחס הגרא"ז מלצר - לשו"ע אדה"ז
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

כבר כתבתי (בהערות וביאורים אשתקד) על יחסם של גדולי ליטא לשו"ע אדה"ז [בתוספת למה שהאריך בזה הרה"ת יהושע יש' מונדשיין ב'מבוא' לספר תורת חב"ד שו"ע אדה"ז].

וכדאי להביא עוד מש"כ הגאון הרב איסר זלמן מלצר (בעמח"ס אבן האזל) בכ"ו אלול תרצ"ז (נדפס בקובץ 'רחובות הנהר', בית חב"ד רחובות, תשמ"ג עמ' 17): "ע"ד פירוש הדברים שכתב המגן-אברהם "ואין לנהוג כן לכתחילה" [סתקצ"ב] אם הכוונה דוקא במקום שלא היה מנהג. מצאתי שמבואר כן להדיא בש"ע הגר"ז ז"ל הנקרא שו"ע הרב. ואל תדחה שזה אין ראי' בשביל שהחסידים תוקעים בתפילה בלחש, אבל זה לא ניתן ליאמר כלל שהגר"ז ז"ל הוא דייקן גדול ונאמן בפירושו לשו"ע וגם פשטות הדברים הוא כן שרק במקום שלא היה מנהג אין לנהוג כן".

[מעניינת גישתו למנהגי חסידים בכלל, והכרעתו היפה באותו ענין דתקיעות לחש (שם בהמשך הדברים): "ובעיקר הדברים הנני מחזיק טענות החסידים יותר משל המתנגדים .. החסידים שכבר הורגלו כן חסר להם המצוה וההרגשה וההתעוררות בעת התפלה .. והמתנגדים שלא הורגלו .. יוכל להמתין קצת אחר כל ברכה ממלכיות זכרונות ושופרות.." עיין שם].

- הרא"ז מלצר שיגר ברכה ליו"ד שבט תשי"א - 'ימי מלך' כרך ג' עמ' 1145 וכו'.

שונות
בענין "לא בד"ו פסח" [גליון]
הרב הרב שלום דובער הלוי וויינבערג
שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס

בגליון דש"פ בהעלותך (תתסב - עמ' 80) מעיר הרב לוי"צ פעלער שי' הערה 'מבריקה' בענין "לא בד"ו פסח", עפ"י המהרש"א בפסחים קי, א "כי סכנות הזוגות לפי שהם כח השניות, וכל שני רע [בל' החסידות: "ראשונות" בחי' חסדים, "ראשון" דמדות, ושניות בחי' גבורות ודינים, השני' דמדות, שממנה משתלשל מזיקין וכו' - דמשו"ז החשש דזוגות וכו'], דלכך לא נאמר 'כי טוב' ביום ב', גם גיהנום נברא ביום ב' . . וכל הימים שאינן זוגות הם כח הא' [היינו חסדים וכו'] והזוגות הם בכח יום ב'. וע"כ ביום ד' 'מארת' חסיר כתיב (דמשמע מארה, עי' רש"י פ' בראשית), וניתן רשות למזיקין בליל ד', גם ביום ו' נתקלל אדם וארץ". עכ"ל.

וממשיך הרלוי"צ שי' לבאר: "עפי"ז י"ל בד"א, דהא דהקביעות דליל שימורים אינו חל ביום ב', ד', או ו', הוא מכיון שבימים אלה יש להם כח השניות וזוגות, ולכן הם ימים קשים להיזק, אבל ליל שימורים חל רק בכח הא' כנ"ל". עכ"ל.

וע"ז העירו חברי המערכת שם: "ראה רשימות חוברת מה עמ' 41, דלא בד"ו פסח לא שמרו בזמן שביהמ"ק הי' קיים. וראה רש"י פסחים נח, ב דהי' בשני".

וכנראה שלא עמדו חברי המערכת "לסוף דעתו" של הנ"ל. שהרי בסופו של דבר מסיק הגמרא (קי, ב): "כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדי', ודלא קפיד לא קפדי בהדי'".

והיינו, דבאם ממשיך אדם ע"ע דינים וגברות - "קפיד" - אז יש חשש להנ"ל, משא"כ כשהוא במצב של חסדים (וכהל' "טראכט גוט וועט זיין גוט", וכמו שמבאר רבינו במקומות אין ספור). ובל' הזהר (ב' קפ"ד,ב) "עלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מעילא, ואי איהו קיימא בעציבו יהבין ליה דינא בקבליה, כגוונא דא (תהלים ק) עבדו את ה' בשמחה, חדוה דב"נ משיך לגביה חדוה אחרא עלאה". עכלהזה"ק.

ומובן ופשוט הדבר דכמו שיש חילוקים בנוגע להאדם בין מצב דחסד, "נהירו דאנפין" ומצב של גבורה, "בעציבו", כמו"כ ישנם חילוקים במצב העולם, ישנם מצבים של חסד וגילוי וכו', וישנם מצבים של דין וגבורות. ובכללות הרי"ז ההפרש בין זמן ביהמ"ק וזמן הגלות. במלים אחרות: בזמן דביהמ"ק הי' קיים הוא במצב "דלא קפיד" ואינם צריכים לחשוש לה"זוגות" דבד"ו, משא"כ בזמן הגלות, וק"ל.

ומשו"ז לכאו' לא קשה מידי מזה שבזמן ביהמ"ק הי' יכול להיות בד"ו פסח, שהרי ביאור הנ"ל הוא רק בזמן ד"קפיד" - זמן הגלות.

והנה עד כאן לכאורה הכל טוב ויפה, וההערה מאירה ומבריקה. אלא שכנראה "אגב חורפי' לא עיין בה". שהרי ביאור הנ"ל הוא לכאורה היפוך פסוק מפורש ופרש"י שם עה"כ - "ליל שמורים הוא לה' ... הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדרתם" (שמות יב, מב), וכמו שמפרש רש"י "ליל המשומר מן המזיקין".

ופירוש הדבר הוא כפשוטו, שהוא משומר בעצם מן המזיקין ואין צריך שמירה יתירה, וכמו"כ כמובן אין בכלל לחשוש מ"בד"ו".

וראי' להנ"ל: שהרי ל' רש"י לקוח מאותה הסוגי' עצמה ד"זוגות" (התחלת הסוגי' בפסחים - קט, ב), שהגמרא שואלת עמ"ש במשנה "ולא יפחתו לו מארבעה": היכי מתקני רבנן מידי דאתו בה לידי סכנה, והתניא לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי [משום זוגות] ... אמר רב נחמן אמר קרא ליל שמורים, ליל המשומר ובא מן המזיקין".

ועי' בשיחת כ"ק אדמו"ר דפ' בא תשמ"ז, שמפרש שם דכוונת רש"י ב"לדרתם" אינו כמו שמפרש המכילתא דקאי על גאולה העתידה - "בו נגאלו ובו עתידין להגאל" אלא "'לדרתם' בפשש"מ הוא - "בליל ט"ו ניסן בכל שנה ושנה". והטעם ע"ז - כיון "ש'לילה רשות למחבלים הוא" [ולהעיר: זהו בכל לילה, ולא רק ב"בד"ו"] ... שלכן יש צורך בשמירה כו'.

ועי' ג"כ לשונו הזהב דאדמה"ז בשולחנו, הל' פסח תפא, ב: "נוהגין שלא לקרות על מטתו רק ברכת המפיל ופרשת שמע שפרשה זו מוזכרת בגמרא. אבל לא דברים שנוהגין לקרות בשאר לילות כדי להגן כי לילה זה לילה המשומרת היא [והיינו, שמשומרת בעצם] מן המזיקין".

ואולי יש לדחוק ולומר אשר רבא שמתרץ בגמ' שם (על השאלה "היכי מתקני רבנן מידי דאתו בה לידי סכנה") אשר "כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה" (וכמו"כ בנוגע לשאר התירוצים שנאמרו שם בגמרא, עיי"ש) סוברים שהליל שמורים לדרתם קאי כפירוש המכילתא, והיינו דוקא אדלעת"ל, ומשו"ז כן צריכים שמירה יתירה קודם ביאת המשיח באידנא ד"קפיד" - בזמה"ג. ועפי"ז שפיר י"ל ביאורו הנ"ל של הרלוי"צ.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות