E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

חג הסוכות - תשס"ד
שונות
"ש"ס כת"י רבי סעדיה גאון"
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

ב'פרדס חב"ד' גליון 11 עמ' 307 מספר הרב יוסף קרסיק מפי סבו, שהיה "לאחד הכמרים בעיר קלימוביץ . . אוסף נדיר של ספרי קודש, ובו ש"ס תלמוד בבלי כתוב בכתב יד קודשו של רבי סעדיה גאון", אדמו"ר מוהרש"ב "חפץ מאוד לרכוש את הש"ס הזה, ועשה מאמצים מרובים בענין", סופו של האוסף: "כשפרצה מלחמת העולם הראשוני, הכומר נאסר ורכושו הוחרם". הכותב מסיים: "ויש להניח שהש"ס מתגלגל כיום באחד ממרתפי הספריות במרחבי ברית המועצות".

נדמה לי שכל הסיפור אינו אלא גוזמא.

1) עצם מציאותו של תלמוד בבלי שלם הנו דבר נדיר ביותר, ובמשך מאות השנים האחרונות ידוע בעולם כולו רק עותק אחד של כת"י כמעט שלם של התלמוד, ה"ה הידוע ככתב-יד מינכן. ובלשונו של אדמו"ר מוהרש"ב1: "הש"ס דמינכן שהוא יחיד בעולם ש"ס שלם כזה". כת"י זה לא נכתב ע"י אחד מגדולי ישראל, ועל כן נמצאים בו גם גירסאות מוטעות2.

2) לא ידוע לנו על אף עמוד אחד מתורתו של הרס"ג שהגיע אלינו בגוף כתב ידו! ואין זה פלא כלל, אחרי כל התלאות שעברו על עם ישראל. [יוצא מהכלל הוא הרמב"ם שרובו של פירושו למשנה ועוד דפים שונים הגיעו אלינו בגוכתי"ק3.] והנה פתאום מתגלה כאן תלמוד בבלי שלם כולו בגוכתי"ק הרס"ג!

3) בחמשת כרכי 'אגרות קודש' של אדמו"ר מוהרש"ב לא מצינו אף רמז לעובדא שהרבי "עשה מאמצים מרובים בענין".

וחשבתי שאולי הגרעין האמת שבסיפור יכול להיות קשור לעובדא שאדמו"ר מוהרש"ב השתדל להשיג את דפוס הראשון של התלמוד בבלי4 וכן את צילום הש"ס כת"י מינכן הנ"ל, ועוד צילומי כת"י עתיקים5.

אמנם הגירסא המובא ב'פרדס חב"ד' שם "מש"ס כת"י הרס"ג" (סוכה מז, א) אינו נמצא בש"ס דפוס הראשון (ונציה רפ-רפג) וכן לא בספר 'דקדוקי סופרים', שבו נעתקו הגירסאות החשובות שבכת"י מינכן, וא"כ לא לזה הכוונה.

4) הגירסא המובא שם שהנאמר בגמרא שם "גמירי דמאפר אתו", ולפי "כת"י הרס"ג" הרי מאפר הוא ראשי תיבות: אצל פכי רומי, הרי זה צ"ע, שהרי כבר אצל הראשונים מופיע הגירסא "מאפר" כפי שציין הכותב בעצמו לרש"י, תוספות והמאירי. ובד"כ המצאות כאלו שייכים לבעל 'תורה תמימה' ולא לגאונים או לראשונים.


1) 'אגרות קודש' שלו ח"ב עמ' תשכח.

2) ראה עכ"ז בארוכה אצל י"ש שפיגל בספרו 'עמודים בתולדות הספר העברי' עמ' 454, ועוד.

3) סקירה מעניינת על תחילת פרסומם של כת"י אלו ראה אצל מ. לוצקי 'וכתב משה', בתוך: 'התקופה', ספר ל-לא, ניו יארק תש"ו, עמ' 682.

4) 'אגרות קודש' שם סוף עמ' תקנג.

5) שם סוף עמ' תשכח, תשעג.

שונות
שמו של הרבי זי"ע: מענדל בלי יו"ד
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

ב'פרדס חב"ד' גליון 11 (שיצא לאור בימים אלו) עמ' 63 ואילך פרסמתי 'שטר-הרשאה' למכירת חמץ מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לחתנו כ"ק אדמו"ר זי"ע, וכן 'שטר מכירת חמץ' מהרבי בשם חותנו בו הוא מוכר את החמץ להרב1.

ומעניין שבמכתבו של אדמו"ר מוהריי"צ לחתנו הרבי מופיע שמו של הרבי כ"מנחם מענדיל" עם יו"ד, וידוע שהרבי הקפיד לכתוב את שמו בלי יו"ד (ראה 'ימי מלך' ח"א עמ' 105 הערה 4). אמנם להעיר שרק סוף האגרת עם החתימה הם בגוכתי"ק של אדמו"ר מוהריי"צ, והחלק הראשון אינו אלא בכת"י המזכיר, ואפשר דלא דק.


1) והעירוני שצילומי המסמכים בלי ביאור התפרסמו לפני זה בחוברת "אלבוים אמריקה אינה שונה", תשנ"ט, עמ' 17.

שונות
מנהגים שאין נוהגים בחב"ד
הרב יעקב יוסף קופרמן
ר"מ בישיבת תות"ל - קרית גת, אה"ק

במפתחות שערך הרבי ללקו"ת במדור "ביטויים בלתי רגילים" בערך "מנהגים" - ביאור מנהגים שאין נוהגים בחב"ד – מביא שלשה מנהגים שנתבארו בלקו"ת אף שאין נוהגים בחב"ד, עי"ש.

ולכאו' יש להעיר ממה שלא הובא שם ענין נוסף שנת' בלקו"ת אף שאין אנו נוהגים כן, והוא בלקו"ת פ' עקב (יד, א) "ולכן אומרים סליחות וי"ג מדות מר"ח אלול ואילך שאז הוא זמן התעוררות בחי' הנ"ל" (ע"ש).

וי"ל בפשטות, שבמפתחות הנ"ל נמנו רק אותם מנהגים שדוקא בחב"ד אין נוהגים, משא"כ בנוגע לסליחות שאין זה שייך דוקא למנהג חב"ד אלא כ"ה מנהג האשכנזים בכלל שאין אומרים סליחות מר"ח ואילך, ואף שלכאו' גם ענין זה הוא בגדר חידוש נוהקין לציון – שמבארים ע"פ חסידות אינה מנהג, אף שבפועל אין אנו נוהגים כן – אבל י"ל שעיקר החידוש הוא דוקא כמשדובר על מנהג שכן נהוג אצל האשכנזים ודוקא בנוסח אדה"ז הושמט הדבר, שמזה נראה לכאו' שלדעת אדה"ז אין ענין לאמרו, ומ"מ אנו מוצאים במאמר של אדה"ז ביאור על אותו נוסח שהוא עצמו השמיט, הרי שזהו חידוש הראוי לציון, וק"ל.

אמנם עדיין צ"ב הלשון בפשיטות "ולכן אומרים סליחות וכו' מר"ח אלול ואילך". אף שבפועל אין נוהגים כן (ולא רק בחב"ד)? הנה ע"ז ישנה הערה במכתב כללי מאלול תש"ל (ד"ה מערערע געלעגנהייטן נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 458) שהיות שבס' הכוונות דרושי ר"ה הובא המנהג שאומרים סליחות מר"ח אלול ואילך – הרי זהו היסוד למש"כ בלקו"ת בפשטות "ולכן אומרים וכו'".

וכאן המקום להעיר על דברי הר"י שי' מונדשיין בגליון תתכד על מ"ש לתרץ קושיתו למה בקטע הנ"ל במפתחות ללקו"ת הובא גם הענין "דאור חדש על ציון תאיר" שאין נוהגים לומר כן בחב"ד, ובלקו"ת שה"ש (כ, ב) ישנו ביאור על הענין והוקשה לו שלא נכתב שם שאומרים נוסח זה, וכן הקשה שכבר קודם לכן בלקו"ת שה"ש (ט, ב) הובא הענין ולשם לא ציין רבינו כלל.

ותירצתי ע"ז שדוקא במאמר שאליו מציין רבינו ישנו ביאור שלם איך שע"י העבודה דק"ש נמשך אותו "אור חדש" ומזה מובן הטעם לאמירת אור חדש בברכות ק"ש ע"ש.

וע"ז טען הרב הנ"ל שהתירוץ הוא "בדרך הדרוש" והראיה הוא משום שהוספתי אינה ענין לרוחא דמילתא שבהמשך הדברים שם במאמר כתב "ופי' אור חדש ר"ל כמ"ש בפע"ח שער הק"ש וכו'" וע"ז תפס עלי הנ"ל שבפע"ח נאמר במפורש שאין לומר אור חדש כו' "הרי שאין ללמוד ולהסיק מביאור ענין "אור חדש" לגבי אמירת "אור חדש" וק"ל".

ולענ"ד עדיין הביאור במקומו עומד ואינו "ע"ד הדרוש" משום שלפי דעתו הרי כל ענין בנוסח התפלה וכיו"ב שנת' בדא"ח צריך שיהיו עליו שני ביאורים א' מהו תוכנו ושייכותו למקום שבו הוא נאמר ב' מהו הטעם לאמרו, דם אם נת' התוכן של הקטע ושייכותו לשם עדיין אין זה אומר שצריך גם לפועל לאומרו! ומובן לכל בר דעת שלפועל אין זה כך במאמרים.

ומזה מובן גם בנוגע לדוגמא שהביא מנוסח הפיוט "והחיות זעות מחיל כסא וכו'" שהובא בלקו"ת שבאמת אלו שם במאמר היה נאמר איזה ביאור בקשר לקדושת כתר במוסף ר"ה ובשייכות לנוסח הנ"ל היה רבינו מזכיר גם דוגמא זו, גם אם לא היה נכתב בפירוש "ולכן אומרים והחיות זעות וכו'" אבל כיון שרק הוזכר הנוסח הנ"ל מבלי כל ביאור על הטעם לאומרו בקדושת כתר הרי שאין זה שייך לעניננו.

אבל בנדו"ד שישנו ביאור ע"פ חסידות על השייכות בין הדברים וממפתח שם נכתב "ביאור מנהגים שאין נוהגים בחב"ד" ובאותו מאמר אכן ישנו קטע שבו נמצא ביאור על אותו מנהג לומר בברכות ק"ש "אור חדש" הרי שזה נכלל בכלל אותם דברים שיש עליהם ביאור בחסידות אף שלפועל אין נוהגים כן. (וק"ל שזה שלא ידעתי שבפע"ח ג"כ כתוב שלא לומר אור חדש אינו גורע מאומה מכללות הביאור דלעיל.)

ולהעיר גם מהלשון בלקו"ש ח"ג (עמ' 799 הע' 25) "בתורת החסידות מבוארים כמה מנהגים ונוסחאות גם מאלה שאינם בנוסח ונוהג חב"ד" שמזה ג"כ משמע שאין לחפש דוקא האם הוזכר האמירה לפועל, אלא האם ישנו ביאור ע"פ דא"ח, על אותו מנהג או נוסח שאינו נוהג בחב"ד או לא.

שונות
זהותו של רבי אליעזר הקליר
הרב משה רבינוביץ
ברוקלין נ.י.

ידוע השקו"ט בראשונים ואחרונים אודות זהותו של הפייטן הגדול רבי אליעזר הקלירמתי הוא חי, אם הוא הי' אחד מהתנאים או מרבנן סבוראי או מהגאונים. ובשו"ת רשב"א כתב שהוא ר"א בן הרשב"י. וראה בזה בספר אוצר ישראל ערך קליר ועוד.

ואדה"זבשו"ע או"ח ( סח ב) נקט כשיטת הרא"ש ועוד, "שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היה מקדשים עפ"י הראי' שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ ליום שני" כו'. (דא"ג נבאר כי פי' המלה קרוב"ץ הוא כמ"ש הב"י שם שהוא ר"ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים.(כלומר, אם ר"א הקליר הי' בזמן מאוחר שבו היו כן נוהגין יו"ט ב' ימים מצד ספיקא דיומא, הרי בל ימלט שהי' מחבר פיוטים גם ליום ב' של יו"ט. ומכך שלא מצינו שום פיוט ממנו על יום ב' דיו"ט הרי זו ראי' מוכחת שר"א הקליר היה חי בזמן שהיו נוהגין בו רק יום אחד – והוא בזמן שהי' מקדשין עפ"י הראי'.

ולכאורה, הנה זה שלא מצינו פיוטים מר"א הקליר ליום ב' של יו"ט י"ל שהוא מסיבה אחרת, ולא מפני שבימיו היו נוהגין רק יום אחד. שהרי גם בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' היו נוהגים רוב בנ"י ב' ימים ר"ה, כמובא בראשונים ובשו"ע אדה"ז סימן ת"ר, שהרי אין שלוחי ב"ד יוצאין חוץ לתחום ביו"ט.

ואי הוה מצי למימר שרבי אליעזר הקליר התגורר בעיר ירושלים, ומשו"ה נהג רק יום אחד הוה ניחא, (אם לא שבאו עדים אחרי המנחה, ראה שו"ע אדה"ז שם סעיף ד'), אבל הרי מפורש שהיה גר בקרית ספר, שהיא עיר בנחלת בני יהודה כמבואר בספר יהושע, והיא מחוץ לתחום ירושלים לכאורה.

וא"כ גם בימיו היו נוהגים ר"ה ב' ימים. ויקשה מדוע א"כ לא חיבר קרוב"ץ על יום ב'? ולכאורה מוכרחים אנו לומר, שמפני סיבה שהיא חיבר רק ליום א' של יו"ט ולא ליום ב' שהוא רק מצד הספק. ושוב אין ראי' מזה שלא תיקן קרוב"ץ ליום שני לזמן בו היה חי.

שונות
המהדורה החדשה של ס' החקירה [גליון]
הרב יהושע מונדשיין
ירושלים עיה"ק

בגליון האחרון - תתסו (עמ' 71) נגע הכותב בכמה עניינים הקשורים למהדורה החדשה של ס' החקירה. להלן הערותיי לדבריו.

[א] ב'פתח דבר' למהדורת תשט"ו כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע: "סיום ספר זה וחותמו: הרי נת' גם לפי קט שכלי עשרה מופתים על חדוש העולם. ועכ"ז העיקר היא האמונה הפשוטה שהיא טוב יותר וכמ"ש ג"כ הכוזרי תחלת מאמר חמישי. רק למי שלבו נוקפו אזי טוב יותר לעיין בהמופתים שנזכרו כאן משישאר נבוך. כ"כ הכוזרי שם. ועיקר חיזוק האמונה הוא ע"י עסק התורה שהתורה נק' אמת והוא מקור האמונה". עכ"ל.

על כך מעיר הכותב, שלפום ריהטא לא מצא בספר את המשפט הזה, ובפרט לא ב"סיום הספר".

אין תח"י את המהדורה החדשה, אבל במהדורה הקודמת נמצא משפט זה בשלימותו, ככתבו וכלשונו בדף נ' ע"א.

ונקרא בפי רבינו "סיום הספר וחותמו", מפני שמשם ואילך הם ליקוטים שונים, וכן רשימות על ה'מורה נבוכים', שאינם ענין ל"מופתים על חידוש העולם" שהם עיקרו של ס' החקירה.

[ב] ב'פתח דבר' שם כותב הרבי, שס' החקירה נכתב בקשר עם נסיעת אדמו"ר הצ"צ לפטרבורג, והוויכוחים בענייני דת, תורת ישראל, קבלה וחסידות שהיו שם.

על כך מעיר הכותב, שיש לעיין עד כמה שימושיים ה'מופתים' והחקירות שבספר לוויכוחים עם משכילי רוסיא.

למען הדיוק יש להעיר, שבדברי הרבי לא נזכרו "משכילי רוסיא" כלל. ועיקרם של ה'ויכוחים' היו עם נציגי המלוכה.

בין כך ובין כך, לענ"ד השאלה שצריכה להישאל אינה מדת "שימושיותם" של ה'מופתים', אלא הצורך בהם. הרי ברוסיא של אז היתה האמונה שלטת בכל תוקפה, ומי שהיה מוציא מפיו דעות כפרניות נגד חידוש הבריאה או מציאות הבורא וכד', היה מתחייב בנפשו ממש. וא"כ לאיזה ויכוחים הכוונה?

אגב כך יש להעיר, שעל רשימות אדמו"ר לתנ"ך מסופר (בית-רבי ח"ג פ"ה): אחד מנכדיו הרבנים [=נכד הצ"צ] סיפר, שכתבם קודם נסיעתו לפטרבורג למען יהיה מן המוכן אצלו להראות מקור כל דבר מדרז"ל. ומחמת שכתבם בחפזו לא היה מחשיבם כ"כ והיו מונחים אצלו בקצה אוצרותיו. אך במשך השנים התבונן בהם ואמר "הלא הם טובים מאד", ואז התחיל לומר מהם ברבים בתוספת ביאור.

[ג] באשר להערות שבקונטרס 'הצ"צ ותנועת ההשכלה', סבירא ליה לכותב שרוב רובן נכתבו ע"י אדמו"ר הריי"צ, כדמוכח מסגנונן.

ויש להעיר, שעובדה זו מוכחת גם מהע' 2, שבה מכונה אדמו"ר מוהר"ש 'אאזמו"ר', שהיה זקינו של אדמו"ר הריי"צ ולא של אדמו"ר זי"ע.

[ד] בדבר התעודות שנדפסו בשנת 1920, והנדפס בעתון 'איזראעליטישע אנאלען' וכו', הנה הכותב מציין למאמרו של הרה"ח רשד"ב לוין ב'פרדס חב"ד' גל' 4; רוב התעודות שבמאמר זה נדפסו מהעתקתו של ההיסטוריון ש' גינזבורג (ראה שם עמ' 59), והרי הוא זה שכתב את הספר הנ"ל שנדפס בשנת 1920.

במאמר הנ"ל (עמ' 61) נדפס גם תרגום הקטע מאותו עיתון 'איזראעליטישע אנאלען'.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות