E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

חג הסוכות - תשס"ד
חסידות
מלך בשדה
הת' שאול רייצעס
תות"ל מוריסטאן

בלקו"ת ד"ה אני לדודי הא' נתבאר המשל דמלך בשדה, מה שאנשי העיר יוצאין לקראת המלך לקבל פניו בשדה. ומבאר הדברים בעבודת האדם, ד"יש באדם בחי' עיר מושב, ובחי' שדה ומדבר, מדבר היא ארץ לא זרועה, שהם בחי' המעשים והדיבורים והמחשבות אשר לא לה' המה". וממשיך: "ועצה היעוצה לזה, הנה כתיב ובקשתם משם את הוי' אלקיך . . ובקשתם, שתבקש ותחפש ואין חיפוש אלא אחר אבידה, דהיינו דבר שהיא אבודה אצלו".

ולאחמ"כ מבאר שפסוק זה קאי גם על מקום האבידה: "הכתוב אומר ובקשתם משם, משם דייקא, כי כשם שאי אפשר לחפש אחר אבידה ולמצאה זולת במקום שנאבדה כך לא ישיג . . שיפשפש במעשיו . . אשר לא טובים ועי"ז יתמרמר וישוב וכו'".

ורבו גם רבו השיחות והמאמרים מכ"ק אדמו"ר בביאור הפרטים שבמשל ובנמשל, והובאו ברובם ב'חסידות מבוארת' ד"ה זה.

ומהביאורים בזה עולה, ששדה ומדבר (במאמר זה עכ"פ) שתי מדריגות הן: ענין שדה בעבודה (בפשטות) הם עניני חול של האדם שנעשים לשם שמים, ובמילא הם הכשר להעבודה דתומ"צ – ע"ד שדה שממנה בא מזון וכלכלת העיר.

ומדבר הוא ארץ לא זרועה, המחשבות כו' אשר לא לה' המה. וה"בקשה" והחיפוש הוא במחשבות אלו, שגם שם צריך למצוא את הניצוץ אלקי שבנפשו.

והנה, בסוף המאמר מוסיף שבנוסף להעבודה ד"ובקשתם וכו'", שעי"ז יתמרמר ויעורר רחמנות על עצמו (ובכמה אופני רחמנות), הנה בכ"ז צריכה להיות עוד עבודה ע"מ לקבל פני המלך:

"עוד אחרת צריך לשית עצות בנפשו מ"ש בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי . . אחזתיו ולא ארפנו", ומבאר: "בחי' החיפוש הוא בשווקים וברחובות במקום האבדה, אך גם אם מצא את האבדה, הנה לא יתקיים בו אור ה' בלתי כלים".

כאן כותב שהחיפוש הוא כל' הפסוק "בשווקים וברחובות" שזהו "מקום האבידה", היינו המחשבות כו' אשר לא לה', ואולי אפשר לדייק בזה – דהנה שווקים ורחובות הם בעיר דווקא. כלומר: אף שכמובן א"א לומר ששווקים כו' הוא המצב דאנשי העיר – כי "העיר" פרושו עיר בתכלית השלמות, כמו ירושלים שענינה היא שיש לה חומה כדי להגן מכל הענינים הבלתי רצויים, ואזי מתבטלת מתורת רה"ר, כדברי הגמ' (עירובין ו) "ירושלים אלמא דלתותיה ננעלות בלילה חייבים עליה משום רה"ר". ובפירש"י שם: אבל נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבים. ועיין שיחת ש"פ ראה תשמ"ה שזהו המעמד ד(אנשי) העיר.

וא"כ ברור דשווקים ורחובות שבד"כ נק' רה"ר בדווקא – אינו חלק מבחי' עיר – רה"י.

אבל לכאו' גם אינם בחי' "מדבר", ובפרט אחד דומים לכאו' לשדה כי גם על ידם (שווקים כו') ניתן מזון ופרנסה לאנשי העיר, ע"ד שוק בפסיעת מקום האחרים.

[אבל להעיר מתחלת הפסוק בשה"ש שם (ג, ב): "אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה וגו'". אמנם בהמשך לפסוק זה, בפסוק ו' – "מי זאת עולה מן המדבר" (ובתו"א צד, א שהם הדברים הגשמיים אשר לא לה' המה, שהם דומים למקום מדבר ושממה)]

ולהוסיף, דהנה נקט מהי זו האבידה, ומקום האבידה כעת (ששם הוא החיפוש) כבר ביאר באריכות (לפי"ע) לפני"ז. ומה שמוסיף כאן הוא רק שאע"פ שמצאתי את שאהבה נפשי, בכ"ז צ"ל כלים שהו"ע התורה כו'.

ובכ"ז חוזר ומדגיש "ששווקים ורחובות הוא מקום האבידה", ועפי"ז בכוונתו לבאר שגם בעיר גופא יש בחי' שדה ומדבר, והשווקים והרחובות שהם מקום האבידה הם המדבר שבעיר [וע"ד שלגבי שדה נת' (ראה ד"ה זו תשכ"ו) שבכ"מ מדבר הוא בחי' שדה דלעו"ז].

כלומר: ישנם כו"כ דברים הגורמים להניצוץ אלוקים להאבד ר"ל, ובתחלת המאמר בי' באופן כללי (אבל) ובאופן ישיר שהמחשבות והדיבורים אשר לא לה' כו', הם הגורמים להאבד, ולא רק שגורמים בלבד וכעת הניצוץ נמצא במקום אחר, אלא שם הוא נמצא. וצריך לחפש שם בהמחשבות כו'.

ואח"כ ממשיך שיש דבר שהוא בבחי' גרמא להמחשבות (שגורמים סו"ס לאבידה), והיינו המקום שבו נתעוררו המחשבות כו' אשר לא לה', שזהו בשווקים וברחובות, בעיקר עסקו של האדם במו"מ וכו', וע"ז כותב שגם זה הוא "מקום האבידה" כי הוא גרם להמחשבות (ובד"א כוונתו שה"יפשפש במעשיו" צ"ל בכל התוקף, כולל הסיבה להמחשבות והדיבורים אשר לא לה' המה).

ומדויק גם בלשונו – דכשקאי על המחשבות עצמם כותב שצ"ל [וע"ד מאמרז"ל יומא פו, ב "איזהו בע"ת זה שבא דבר עבירה ובאותו מקום כו'"] החיפוש במקום "שנאבדה לו" באופן ישיר, משא"כ כשקאי בשווקים כו' כותב סתם "מקום האבידה".

שוב ראיתי במאמר ד"ה זה דתשל"ט - בו חוזר כ"ק אדמו"ר על המאמר דלקו"ת (בתוספות מרובות) \ - וכשמגיע לבאר מה ש"עוד צריך לשית עצות בנפשו" – אינו מבאר בתחלה הפי' בשווקים וברחובות כבלקו"ת, אלא מיד מבאר דצ"ל כלים, שזהו"ע התורה (בכתב ובע"פ), ואז ממשיך: ומש"כ בשווקים וברחובות, קאי על ענין המצוות כי ענין המצוות שייך דווקא לעניני עולם ועד למדוה"ג דשם עושה דירה לו ית'. ואח"כ ממשיך כבלקו"ת שיש (ב' ענינים תורה ו)גם חסד – מצות הצדקה שהיא כללות כל המצוות.

ויש לעיין באם זהו ביאור בלקו"ת. כי בלקו"ת כתוב בפי' שהוא בחי' החיפוש אחר האבידה – ההיפך לגמרי.

חסידות
"בקשות שבאמצע פסוקי דזמרה"
הת' שאול רייצעס
תות"ל מוריסטאן

בלקו"ת לפר' תבוא ד"ה תחת אשר לא כו' כותב: "ובקשות שבאמצע פסוקי דזמרה ושבחים תקנו אנשי כנסת הגדולה מחמת שיש קטרוגים על האדם ודנין אותו אם הוא ראוי לכך, וגם כי יש כמה מניעות וסיבות המטרידות את האדם מהתבוננות זו. ועל זה אנו מבקשים רחמים, הושיעה את עמך וגו' ורעם ונשאם כו' והוא רחום וגו'".

ומבואר שם שבכדי להסיר את המניעות שיש לאדם בהכרת "אחדות" השם ה"ה מבקש בקשות אלו. היינו דאי"ז בקשות על ענינים גשמיים, כ"א על ענינים רוחניים.

ויש לעיין בדיוק הלשון – "ובקשות שבאמצע פסוקי דזמרה ושבחים תקנו אנשי כנסה"ג מחמת כו'": -

לאיזה מהבקשות כוונתו שישנם באמצע פסוקי דזמרה. דבכללות פסוקי דזמרה הם מתהלה לדוד עד סוף תהילים (כמ"ש בשו"ע אדה"ז סי' נא), ושם אין בקשות כ"א "שבחו של מקום" בלבד, אלא בוודאי כוונתו להפסוקים שמזכיר אח"כ – הושיעה את עמך כו' ורעם. ויש להבין, הלא אין הם באמצע פסוקי דזמרה, ומהו הדיון כאן במה שתקנו אנשי כנסה"ג.

ואפי' בשו"ע אין מפורש שתיקנו אנשי כנסה"ג, אף שהמקור לאמירת הודו כו' הוא ממסכת סופרים (פי"ז הי"א), אבל סו"ס "פסוקי דזמרה" הם מתהלה לדוד עד כל הנשמה, רק שיש מקומות שנוהגים להוסיף הודו כו' לפי שדוד קבעו בכל יום לאומר לפני הארון (שו"ע שם).

ואולי כוונתו לפי מש"כ בשו"ע שם ש"במדינות אלו נוהגין לאמרם אחר ברוך שאמר כדי שיהיה לכולם ברכה לפניהם ולאחריהם", ועל יסוד זה (אף שבסידור אומרים פסוקים אלו לפני ברוך שאמר) כותב כאן שהם בקשות באמצע פסוקי דזמרה, ודוחק גדול יושת שמו אז, שכך גם תקנו אנשי כנסה"ג לאמרם בתוך ובאמצע פסוקי דזמרה. ועצ"ע.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות