E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

חג הסוכות - תשס"ד
אגרות קודש
הגרלה משום אסמכתא
הרב גדלי' אבערלאנדער
מח"ס 'פדיון-הבן כהלכתו' 'בנתיבות התפילה' - על דיני טעויות בתפילה

במכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע מכ"ה טבת, תשט"ו (נדפס בכרך י מכתב ג'רכה), כותב רבינו נ"ע למוה"ר רפאל נחמן שי' הכהן:

"...נהניתי ממה שמצרף במכתבו רשימת המשתתפים בההגרלה. וכיון שכפי מכתבו הוא מחברי ועד ההגרלה - הנה בטח ימצא האותיות המתאימות להסביר לכל המשתתפים, כי - לכאורה ע"פ שו"ע (חו"מ רז, סי"ג) ענין של הגרלה בכגון דא, היינו שהזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, יש בזה חשש דאסמכתא באופן דלא קניא. וע"כ צ"ל שבנדו"ד הנה כל המשתתפים הסכימו בלבב שלם להקנות את מעותיהם בלי כל שיור, וכדי שלא יהי' גם חשש דחשש - הרי טוב יהי' שזה הזוכה יתחשב כשלוחם של כל המשתתפים, אשר שלוחו של אדם כמותו, ובמילא בנסיעתו של הזוכה הרי, במדה ידועה, כאו"א מהם נוסע. והנה אף את"ל שבין אותם המשתתפים אפשר להיות גם כזה החפץ לנסוע מפני סיבה צדדית, עכ"פ בטוח הדבר שרובם כוונתם להיות על הציון הק', להתראות וכו', ובמילא למרות שזוכה רק אחד בהנסיעה, הנה על כל המשתתפים לעשות הכנות המתאימות כאילו הם היו הנוסעים. והרי קודם הילוך על ציון של צדיק ובפרט איש כללי וביחוד נשיא ישראל, צריכה להיות ההכנה בכל החמשת ענינים הנזכרים במאמר ענין ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי, ומתאימים לנר"ן ח"י של נפש כ"א מישראל. ויה"ר שכל הנ"ל יביא להזזה והתעוררות בפועל במחדו"מ מתאים לרצון נשיאינו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע...".

הנה ידוע שכל דברי רבינו זי"ע הם מדוייקם בתכלית, ולכן ברצוני לעמוד על מה שכתב רבינו "ענין של הגרלה בכגון דא, היינו שהזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, יש בזה חשש דאסמכתא באופן דלא קניא". ומשמע דבא לשלול הגרלה או פיס באופן שאין בזה דין אסמכתא. ולכאורה לפי הסברה שכתב ש"הזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, יש בזה חשש דאסמכתא באופן דלא קניא", לכאורה שייך זה בכל פיס ציבורי שגם בו הזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, וא"כ מהו ההיתר בכלל לקנות פיס או הגרלה.

ועל כרחך צריכים לומר דבפיס, שהם דברים הנמכרים בשוק לפי סכום מסוים, הרי עצם כרטיס הפיס יש לו שויות, כגון אם ראובן קונה כרטיס פיס בעשר דולר - אפי' עדיין לא נעשה הפיס - יכול הוא למכרו לשמעון בסכום זה, כיון שעצם הכרטיס שוה עשר דולר. וכן לגבי נזק, אם אדם קנה פיס בעשר דולר ובא אדם שני וקרע את הפיס לפני ההגרלה, חייב המזיק לשלם להניזק סך עשר דולר, כיון שהזיק לו כרטיס ששוה עשר דולר והיה יכול למכרו בסכום זה.

וא"כ צ"ע על היתר הגרלה של מוסד וכדומה, דהרי שם אין הכרטיס בעצמו שוה כסף, דאין הכרטיס שביד הקונה שייך להזכייה. דבשלמא בפיס שיש ע"ז מספר וכדומה, שלמי שיש כרטיס עם מספר זה הוא הזוכה, א"כ יכול הוא למכרו לשני ואזי השני הוא הזוכה. אבל בהגרלות שלא נשאר דבר ביד הקונה, רק כתב להם פרטיו על הנייר ומי שיצא מהגרלה הוא הזוכה, א"כ מה יש לו למכור, הלא אין לו כרטיס שמוכר?

וע"כ צ"ל דגם בשאר כרטיסי הגרלה, כיון שהם נמכרים בשוק בסך מסוים יש לזה איזה שויות, כיון דיכול למכור הזכות בכניסת הגורל. כגון אם איזה מוסד עורך הגרלה על איזשהו חפץ חשוב כגון בית וכדומה, וראובן רצה לקנות כרטיס הגרלה ונזכר ביום ההגרלה שלא קנה ואין לו אופן לקנות כרטיס, ושמעון חברו כן קנה כרטיס, הנה יכול שמעון למכור לראובן את זכות ההגרלה באותו מחיר שקנה אותו שמעון, ויהיה זה באופן דאם שמעון יעלה בגורל אז יהיה ראובן הזוכה, הרי שעצם הזכות להיכנס בהגורל יש לו שויות. ולכן הוי זה כמכר ולא כהימור ואין זה בכלל אסמכתא דלא קניא, ורק כשמשחק בקוביא או מפריחי יונים דשם לא נקנה כלום למהמרים בשעת ההימור.

אולם לפי"ז צ"ע על מה שחשש רבינו לאסמכתא בכגון דא, הרי גם כאן שייך לומר שזכות להיכנס בהגרלה אפשר למכור והוי מכר ולא אסמכתא?

ואולי י"ל, דכיון שכאן הגרלה זו הוא דבר פנימי בין אנ"ש, ואין הכרטיס עובר לסוחר בשוק, ובשוק אין לזה שויות, וחלות שם מכר נקבע הרי רק לפי מה שנמכר בשוק ולא בין מספר אנשים (ראה נתיבות המשפט סי' קמח, ביאורים סק"א), הנה כאן יש לחוש לאסמכתא וצריך להסכמת המשתתפים שיקנו מעותיהם בלב שלם.

ועדיין צ"ע בכל זה ולא באתי רק להעיר.

אגרות קודש
תנאים מן התורה בתפלה שאינה מצוה
הרב אליהו זילבערשטיין
שליח כ"ק אדמו"ר - איטקא, נ.י.

אגרות קודש חי"ד עמ' עג: "...דאפשר דתפילה עצמה אפי' תהי' רשות ובכ"ז כשמתפלל לפני ממה"מ הקב"ה, יונחו עליו כמה גדרים ואפי' מן התורה, גדרים הקשורים והנוגעים בכבוד המקום וכו'" עי"ש.

ובאג"ק שם עמ' קכה הוסיף דוגמא לזה: "וכמו הני הלכתא גברותא בענין דשיכור אסור להתפלל, שאף שלא מצינו שזהו דאורייתא, מובן אשר בד"א כשאין הדבר נעשה באופן דהיפך כבוד המקום, כ"א שנשתכר והגיע זמן לתפלה ורוצה להתפלל, משא"כ באם יהי' הדבר באופן דבזיון וגידוף, ה"ז היפך דיראת ה' שהוא דאורייתא כו'" ע"כ [ועי' מה שנכתב בזה בגליון תתסג וגליון תתסד].

וצ"ע, דהרי דין דשכור הוא דין מיוחד בתפלה (וכבר שו"ט בפוסקים באו"ח סי' צט באם דין זה חל גם על ק"ש (עי' רמ"א שם, ובאר היטב בשם מהרש"ל המקיל בנוגע לק"ש, ועי' סי' קפה מחלוקת בנוגע לברהמ"ז),

ועי' רמ"א סי' צט דלשאר ברכות ליכא דין שיכרות.

והחילוק בזה מובן בפשטות, דבתפלת שמו"ע הריהו כעומד לפני המלך, ולכן תפלתו תועבה כשמתפלל מתוך שכרות (בלי כוונה וכו', עי' שו"ע אדה"ז סי' קפה). אך כ"ז שייך לכאו' רק באם יש עליו מצוה מיוחדת להתפלל (מצוה מלשון צוותא וחיבור), דהרי במקרה שתפלה אינה מצוה, יקשה מהו ההבדל בין תפילת רשות לבין שאר ברכות, ובמה שונה דין תפלת העמידה משאר תפילה שהיא רשות כגון אמירת פרקי תהלים וכדומה, האם נאמר גם ששיכור אסור לקרא תהלים?

ובפשטות נראה דבתפלת העמידה יש גדר מיוחד דעומד לפני המלך וכעבדא קמא מרי' ולכן יש דינים מיוחדים באופן העמידה ודיני הפסק וכו' (ובפרט עפ"י פנימיות הענינים דזמני תפלה הם זמנים מוכשרים למעלה לאסתכלא ביקרא דמלכא וכו'), אשר כ"ז הוא לכאורה מצד מצות התפלה, אך באם אין עליו מצוה להתפלל, מהיכי תיתי שיהי' אסור להתפלל מתוך שכרות יותר משאר ברכות או סתם תפלות רשות (תהלים וכדומה)*.


*) לכאו' נראה שזה תלוי בהאדם עצמו כיון שהוא עושה פעולה של עמידה לפני המלך ובעת מעשה מזלזל בזה, ה"ה עובר על מצוות יראת ה'. משא"כ בשאר ברכות או אמירת תהלים שאי"ז פעולה של עמידה לפני המלך. המערכת.

אגרות קודש
"שיטת ליובאוויטש: מיטנעמען יענעם מיט זיך" [גליון]
הרב משה הלוי קאהאן
ברוקלין, נ.י.

בגליון תתסה עמ' 14 הובא מה שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע1: "...דברתי פה בארוכה . . וקוטב הדברים, אשר בזה מחולקים ליובוויטש ואונגארן, שהאחרונים אחזו בשיטת ההתבדלות וליובאוויטש לא כן עמם. פשיטא אשר אין פירוש הנהגה זו חיבור בכל העניינים, אבל כללות התנועה היא, מיטנעמען יענעם מיט זיך, אף שעי"ז מוכרח הוא ללכת לאטו . . ופי' ל' חסיד שמעמיד עצמו בסכנה כדי להציל חברו. והרבה יש להאריך בזה...".

בהמשך הדברים מעתיק הכותב ב'הערות וביאורים' שם, את דברי אחד מגדולי רבני הונגריה, האדמו"ר הגה"צ מפאפא זצ"ל, שהגדיר את שיטת רבני הונגריה2: "...ואף דהיו גדולים וגאונים שדעתם היה שלא להרחיקם לגמרי אולי עי"ז יחזרו מקצתם למוטב, וע"ד שאחז"ל3 שלא לדחות אבן אחר הנופל, הנה אנחנו קבלנו מרבותינו גאוני אונגארן תלמידי החתם סופר ז"ל להתרחק מהם לגמרי כמטחוי קשת...".

וכיון אשר סוגיא זו מאד חשוב בפעילות של קירוב יהדות אשר נצטווינו עליה על-ידי רבותינו נשיאינו ראיתי לנכון להרחיב את הדיבור בזה, ולציין לשיטות השונות שנאמרו בזה, ועי"ז יאירו דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע האמורים.

"עיקר עבודתנו . . שהאנשים אשר עדיין לא נפלו . . להחזיקם שלא יפלו"

לעיל נעתקו דברי הרב מפאפא בהגדרת שיטת הונגריה, ובהמשך לזה אעתיק עוד ממכתבו לאחד מתלמידיו4: "...בעוה"ר כבר הורגלנו לשמוע כהנה וכהנה. והלא גם במדינתנו5 היו 'נעאלאגישע רבנים' ומה חידוש אצלך?! אין עבודתנו להחזיר אנשים כאלה למוטב6. עיקר עבודתנו הוא שהאנשים אשר עדיין לא נפלו מדרך הישר, להחזיקם שלא יפלו, ע"ד שמצינו במסכת שבת7 שנותנים עצים תחת הקורה שנשברה 'לא שתעלה אלא שלא תוסיף', אבל להעלות אותם שכבר נפלו זה לא הי' בכח אלא לבעלי מדרגה גדולה צדיקים מיוחדים שבדור כגון ר' הלל קאלאמייער זצ"ל שמסרו נפשם ע"ז, וכן תלמידי הבעש"ט זי"ע..."8.

ומאלף מאד לעיין במכתבו9 של הרב פאפא להרב האורתודוכסי של בודפשט, הרה"ג משה הכהן ווייס: "על דבר הספק אם רשאי לסדר קידושין למי שהוא מומר לערלות, לדעתי איני רואה מצד הדין איסור בזה - דאע"פ שחטא ישראל הוא וקידושיו קידושין, אך למעשה כיון שבאונגארן היו נחלקין האורטודכסין מן הנעלאגען ולא הי' רב ארטא[ד]כסי נוטל חלק בחופה וקידושין של נעאלאגען, אף שעתה בעווה"ר בטלה החלוקה מצד ערכאותיהם מ"מ ראוי לרב ארטדאכסי להראות דאצלנו עדיין ההבדל קיים עכ"פ [. .] שיכולין לקיימו - וגם מצד לזות שפתים ראוי למעכ"ת למנוע מזה ולייעצו לאיש כזה ליקח לו למסדר קידושין רב נעאלגי - אך אם הענין הוא באופן שא"א להישמט ממנו אין איסור בדבר ואינני בקי בהענינים שם בזה"ז".

ולמרות כל האמור הרי בשעת הצורך הקיל מאד. והרי לך דבריו בשו"ת 'ויען יוסף'10 שכתבם לתלמידו החביב ששכב בבית הרפואה כחולה שאין בו סכנה: "ומה שנוגע לענין להתפלל עמהם בביהכ"נ שלהם בר"ה ולשמוע שם תקיעת שופר במקום שיש תערובות אנשים ונשים, הנה פשוט דקיום מצות עשה יוצאים אף אם הוא במקום שאסור להזכיר דבר שבקדושה מצד טפח מגולה באשה או מצד שער באשה ואין חשש אלא על הברכה במקום כזה… במקום שהאנשים ונשים היחד אסור להתפלל… אי איכא חשש איבה תתעכב אצלם איזה זמן כגון בקריאת התורה או באמירת הקדושה. ונקוט האי כללא בידך דבשפיטאל כמו שאתה כעת אין צריך לחפש חומרות שאינם ע"פ דינא".

"מוטב לנו להפקיר כשבע מאות אלף יהודים מהמתחדשים"

עמדת רבני הונגריה מתבאר גם מהציטוט הבא11: "אמר רבינו [רבי יואל מסאטמאר] ז"ל שהגאון הקדוש בעל מהר"ם שיק . . לא רק טיילונג12 עשה אלא החליט בדורו שמוטב לנו להפקיר כשבע מאות אלף יהודים מהמתחדשים, אע"פ שעל ידי זה ירדו כמה מהם לטמיון רח"ל13, ובלבד שהיהודים החרדים ישארו נאמנים לתורת ה'.

לעומת זה מסופר שם14: "אם הי' בין תלמידי הישיבה בחור אחד שלא התנהג כשורה, שקל רבינו [רבי יואל מסאטמאר] ז"ל הרבה בדעתו אם לשלחו מבין כותלי הישיבה . . פן ואולי עי"ז התדרדר יותר ח"ו ויפקר לגמרי. וע"פ רוב לא נטה דעתו להוציא תלמיד מבין זורקי הישיבה"15.

הרי לכאורה, שאין 'הפילוג' דין בהתרחקות מרשעים שאז הרי היה צריך להחמיר גם בקשר לבחור מבית דתי שהתקלקל בישיבה, אלא העיקר הוא לשמור על ה"יהודים החרדים" הקרובים.

הרש"ר הירש: "שונות הן מחשבת ואמונת האורטודוכסים"

גם בגרמניה היה קיים סוג מסויים של פילוג בין הקהילות (אבל זה לא היה דומה ממש). ואעתיק בזה קטע מתוך מכתב "מתורגמת מאשכנזית ללה"ק" של העסקן ר' יעקב רוזנהיים לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מליובאוויטש16: "…לפנים בפרוסיא החובה על כל יהודי היושב בהעיר להיות חבר להקהלה דמתא, ופעל הר' [ר' שמשון רפאל] הירש . . שהרשות ביד כל יהודי להודיע לבית המשפט כי מפני דעתו ומחשבתו באמונתו הוא נפרד מהקהילה דמתא . . בהוכיחו להממשלה כי שונות הן מחשבת ואמונת האורטודוכסים מהרעפארמער לא פחות מזה שנפרדות הנה האמונות הקתוליות והפרטעסטאנטיות זו מזו".

"הפילוג התנגדו לו גדולים בחו"ל, ובעיקר בפולניה ורוסיה"

שיטה האמורה של פילוג וניתוק לא היתה דעתם של כל גדולי ישראל נוחה ממנו. והעיד ע"ז גם גאב"ד דעברעצין בשו"ת 'באר משה'17: "תהום מפריד בינינו", בין שיטתם של "גדולי וצדיקי אונגארן", לשיטת "גדולים יוצאי מדינות אחרות".

ותיאר את זה אחד מהעסקנים בנם ונכדם של גדולי רבני הונגריה18: "הפילוג (ש)התנגדו לו גדולים בחו"ל, ובעיקר בפולניה ורוסיה (בגרמניה חיקו כמה קהילות את הפילוג ההונגרי, כידוע). מתנגדי הפילוג מימין ומשמאל התנגדו לפילוג בשם סיסמת 'אחדות האומה' מזה, ובשם 'אהבת ישראל' מזה. כמעט כל אדמו"רי גליציה היו נגד הפילוג, ובנו של החת"ס, ר' שמעון סופר אב"ד דקראקא זצ"ל, שרצה להעביר את הפילוג בגליציה ויסד חברת 'מחזיקי הדת', נכשל במזימתו עקב ההתנגדות הבאה משני הצדדים שהוזכרו".

הנימוקים נגד הפילוג פורטו במכתב שנתפרסם19 על-שמו של הרה"ק בעל 'דברי חיים': "...נא ונא להפציר ולהזהיר את כל מי ששומע בקולו ומסתופף בצלו לבל יתן יד להפריד אלוף ח"ו לעשות פירוד בין הדביקים תושבי אונגארן ואנשי פולין בענין מעות אה"ק, אדרבא יחדיו יתלכדו ולא יתפרדו, ואשר אחזה אנכי וכמעט הוא האמת אשר ע"י הפירוד שנעשה בעוה"ר זה הי' גרמא בנזקין חבילין דמעיקין התגברות האפיקורסים על יראי ה' שנענשו להפרד מהם מכ"מ ולדחות איברים גדולים מן האומה עם זרעא מעליא דיפוק מנהון, וע"ז ידוו כל הדווים וכמאמר קדוש ישראל הבעש"ט זצוקלל"ה כ"ז שהאבר מחובר אל הגוף יש תקוה...".

ולמרות שלאחרונה יצא ערעור על המכתב הנ"ל20, הרי בכל מקרה יש לנו רשום במכתב הנ"ל שני נימוקים יסודיים שכנראה נאמרו ונשנו כמה פעמים נגד הפילוג.

הנימוק הראשון: "לדחות איברים גדולים מן האומה עם זרעא מעליא דיפוק מנהון", מקורות הלכתיים של נימוק זה ראה בגליון תתסה עמ' 14-17.

הבעש"ט: "כל זמן שהאבר מחובר יש תקוה"

הנימוק השני מבוסס על "מאמר קדוש ישראל הבעש"ט זצוקלל"ה כ"ז שהאבר מחובר אל הגוף יש תקוה".

דברי הבעש"ט נאמרו אחרי הויכוח בקיץ שנת תקי"ז בין הרבנים, ובראשם הבעש"ט, לבין הפראנקים, שנגמר לטובת היהודים, והתנצרו אז, באונס וברצון כאלף איש מכת הפראנקים.

בספר 'שבחי הבעש"ט' נמסרו דברי הבעש"ט בנוסח הזה: "מכוח אותן שנשתמדו . . אמר הבעש"ט שהשכינה מיללת עליהם, ואמר כל זמן שהאבר מחובר יש תקוה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האבר אין לו תקנה, כי כל אחד מישראל הוא אבר השכינה"21.

בנוסח דומה מובא ע"י הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא בספרו 'היכל הברכה' עה"ת22: "אותה כת הארורה הידוע שיצאו לגמרי מכלל ישראל בגודל רשעתם . . אעפ"כ מרן הקדוש הבעש"ט ראה בעת עליות נשמתו למעלה שהשכינה מייללת עליהם והתרעמה ואמרה שכל זמן שאבר דבוק מעט אולי יש תקוה, וכעת נחתך לגמרי".

הרי רואים מזה שיטת הבעש"ט, שכל עוד היהודי לא יוצא מדת יהודית יש לו תקוה ורפואה23.

גם כ"ק האדמו"ר לבית סקווירא-צ'רנוביל, הרה"ק רבי יעקב יוסף טברסקי (נפטר תשכ"ח), כשהיה מדבר על הפילוג שהיה בהונגריה, היה אומר שזה בניגוד לשיטת הבעש"ט, והיה מצטט את הנ"ל.

רוזין: "צו מאכין פין א נישט יוד א יוד", ולא הפוך

אדמו"רי רוז'ין לא אהבו את הפילוג מיד בהתחלה. ומסופר24: "שאדמו"ר מסדיגורא אמר פעם בזמן שעשו קהלות נפרדות וזל"ק: איך ארבט צו מאכין פין א נישט יוד א יוד, און איהר ווילט איך זאל פין א יוד מאכין א נישט יוד עכל"ק". והכוונה25 לכ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם יעקב (תק"פ-תרמ"ג), בנו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין.

מאוחר יותר עונה26 האדמו"ר מבויאן בקראקא, הרה"ק רבי משה פרידמן27, לשאלה שהופנתה אליו מחברי 'אגודת ישראל' בווינה:

"...השגתי ב' מכתבים מוויען . . בדבר הענין העומד על הפרק, אם רשאים אנשי קהילה החרדים לעשות צעדים אצל הממשלה שיתנו להם רשיון לצאת מהקהילה גדולה המקומית, ולבנות במה לעצמם לכונן להם קהילה קטנה חרדית . . כי יש להם גיעול נפש לעבוד עבודה משותפת עם אנשי הקהילה הרומסים בהנהלת הקהילה דתי תוה"ק ביד רמה בלי חמלה. ע"כ תורף השאלה.

והענין מוזר אצלי, אם מגמתם לחדש אורם כבראשונה לדוגמא כמו שעשו במדינת הגר בימי הגאון בעל כתב סופר ז"ל, הלא לא כל הזמנים וכל המקומות שווים, וגם אז הרבה מרבותינו הק' נוחי נפש בג"ע, לא נחה רוחם בזה, - ולכן אחפוץ לדעת מה הגיע להם על ככה, ועד כמה בדעתם לעשות מחיצה המבדלת בין המחנות, ומה משפט החסידים ואנשי מעשה דשם על הענין הלז...".

תשובתו ברורה. "לא כל הזמנים וכל המקומות שווים", לא צריכים לחזור בימינו על מה שנעשה בהונגריה לפני 70 שנה, ובפרט מחוץ להונגריה. נוסף לזה, הוא מציין "רבותינו" אדמו"רי החסידות אף פעם לא נחה דעתם מכל הפילוג. וע"כ הוא רוצה לדעת "מה הגיע להם על ככה", מה דוחף אותם לעשות דבר כזה, והעיקר עד כמה יהיה ה"מחיצה המבדלת".

ברוח זו היה גם תשובתו של הרבי מצ'ורטקוב, כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל פרידמן (תרי"ח-תש"ט), שלאחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. הציעו לו להצטרף כחבר לקהילה החרדית 'שיף שול' בראשות הרב שפיצר שהיה רב הונגרי מפורסם. הרבי מצ'ורטקוב סירב לזה, באומרו: מה לי להצטרף לקהילה שחברים בה 300 חברים, בשעה שאני יכול להצטרף לקהילה הכללית שחברים בו פי כמה חברים?! והתנה עם הקהילה הגדולה שבענייני הלכה יכריעו הרבנים האורתודוכסים28.

הרבי בלוז'וב ניסה לבטל את הפילוג

האדמו"ר מבלאז'וב הרה"ק רבי צבי אלימלך שפירא (תר"א-תרפ"ד) אף ניסה לבטל את הפילוג בהונגריה. וכה מספר ההיסטוריון הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד29: "בשנת 1914, כשהאדמו"ר מבלאז'וב היה פליט בבודפשט, היו תקוות גדולות לרפרורמים, שהוא יוכל להחזיר ולאחד את שתי המפלגות. הרפורמים אפילו הבטיחו להכיר בסמכותו של השולחן ערוך. אבל לא יצא כלום מכל ההשתדלות שלו"30.

באבוב: "לפי דעת אנשי מדינה זו לא טוב על אופן שעושים אנשי מדינה אחרת"

מעניין לבחון את דעת כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי שלמה מבאבוב (תר"ח-תרס"ו), שכותב31 לקהילת סיגוט בשבחו של אירגון האורתודוכסי 'שומרי הדת' ושזה מחייב את כל היהודים בהונגריה, "ואנו רואים גם בחוש, זה כשמונה עשרה שנה אשר נתיסדו השומרי הדת במדינתם כמה טובות (ו)צמחו, כמ[ה] קהלות . . אשר נתיסדו במדינתכם על יסוד הש"ע. אשר בעוה"ר במדינות אחרות יורדים אחורנית"32. אבל במכתבו ישנם גם ביטויים המראים שהעידוד שלו בא רק מכורח המציאות המיוחדת בהונגריה, וכמו שכותב33 שבאם יהיו כאלה שיפרשו מהאירגון: "יוכל לצמוח מזה הירוס לכל מדינת אונגארין". ובהמשך שם יש אפילו ביטוי שכאילו הפילוג מובן רק לרבני הונגריה שכבר התרגלו לזה. הוא כותב34 נגד הטענה שרבנים מחוץ להונגריה ידונו בענין הפילוג: "כאשר אנו רואים בחוש שהרבה התנהגות כאלו משונים מאד ממדינה למדינה, מחמת שלפי דעת אנשי מדינה זו לא טוב על אופן שעושים אנשי מדינה אחרת, ואין בזה אופן להבינם, כי מי שאינו מורגל ומגודל בטבע כזו יכחוש וילעיג על האומר היפוך דעתו". וצ"ע.

סיכום

שיטתם של רבני הונגריה הוא התבדלות מוחלטת מיהודים שהתרחקו מדרכי התורה, ואין לנסות לקרבם למקום. לשיטה זו התנגדו גדולי ישראל, בעיקר בפולניה ורוסיה. שיטת ליובאוויטש היא שצריכים לנסות "מיטנעמען יענעם מיט זיך". וכך היתה גם דעתם של הרבה ממורי החסידות מיוסד על דברי מורנו הבעש"ט.


1) 'אגרות קודש' שלו, ח"ג עמ' שנו. וראה הנסמן בגליון תתסה שם הערה 2.

2) 'הקדמה' לספר 'ויגד יעקב' על התורה, חלק שמות, ברוקלין תשכ"ב, עמ' יא-יב.

3) קידושין כ, ב.

4) ספר 'תולדות בעל ויחי יוסף מפאפא', ירושלים תשנ"ו, ח"ב עמ' רצב. ראה עוד מש"כ ב'הקדמה' לספר 'ויגד יעקב', חלק ויקרא עמ' יז, חלק במדבר עמ' יא.

5) = הונגריה.

6) וכך גם נהג למעשה, שאחרי מלחמת עולם השניה עבר לגור לעיר סאמבאטהעלי "ולא בק"ק פאפא, אף שהיה . . טענת חזקה, שהיה שם רב ור"מ לפני המלחמה כשמילא מקום אביו זצ"ל . . דבפאפא לא נפרדו הנעאלאגים מהארטאדאקסים ע"כ היה צריך להיות רב ואב"ד גם למחללי שבתות, וזה היה נגד רצונו כמובן. אבל בסאמבאטהעלי היה ב' קהלות נפרדות וממילא קבלו אותו רק היראים והשלמים..." (הרב יצחק דוד הכהן פריעדמאן בספר 'יד כהן' חלק שני, ברוקלין תשנ"ג, בקונטרס שבסוף הספר עמ' נד אות רב). ראוי להעיר שכשהעתירו סיפור זה לספר 'תולדות בעל ויחי יוסף' ח"א עמ' שפב שינו את הניסוח, והוא מטעה לומר כאילו בפאפא לפני השואה היה פילוג.

7) קנא, ב.

8) ועד"ז ראה בס' 'מושיען של ישראל', תולדות חייו של כ"ק האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, חלק ג, ניו יארק תשנ"ב, עמ' 247.

9) בתאריך: מ"ח למב"י [=חודש סיון] תשל"ב.

10) ח"ג סי' שנא.

11) 'מושיען של ישראל' שם עמ' 246.

12) =פילוג.

13) הנאמר שם עמ' 247: "הנסיון הוכיח שבמשך הדורות . . גם להפושעים עצמם נצמח מזה טובה גדולה . . שיתביישו קצת מליסוג אחור...", ועד"ז בשו"ת 'דברי יואל' ח"ב סי' קמג, נעתק שם, צ"ע האם מתאים למציאות.

14) 'מושיען של ישראל' שם עמ' 96.

15) עמדת ליובאוויטש בשאלה זו ראה 'שערי הלכה ומנהג' ח"ג עמ' רכט = 'אגרות קודש' חי"ד עמ' תג.

16) נדפס בספר 'אגרות קודש' שלו, ח"ה עמ' כב, נספח לאגרת א'לה.

17) ח"א, הקדמה עמ' ד.

18) ר' שמעון אליעזר זוסמן-סופר ב'המעין', טבת תשכ"ו.

19) ע"י הרב צבי בריננער בספר 'תהלת חיים', יצא לאור ע"י מכון 'זכרון משה', בני ברק תשנ"ב.

20) ראה 'היכל הבעש"ט' גליון ד, שיצא לאור בימים אלו.

21) העתקתי מ'שבחי הבעש"ט' מהדורת מונדשיין עמ' 157. וראה שם במבוא עמ' 11. השווה מהדורת הורודצקי עמ' קח, ושם עמ' רא ואילך.

22) תבא כח, נז, ראה מונדשיין שם עמ' 265.

23) וראה בס' 'מאמרי אדמו"ר האמצעי - קונטרסים' עמ' עדר, בסוף המאמר המפורסם ד"ה 'להבין ענין לקיחת אנשי חיל מישראל ביד נכרים': "בענין האפיקורסים המפורסמים שהיו בימי הבעש"ט הקדוש ז"ל נ"ע", "והענין הוא כדכתי' [דניאל יב, י] יתבררו ויצטרפו ויתלבנו והרשיעו הרשעים, שקודם ביאת הגואל צדק צ"ל בירור שלא יהי' טוב ורע מעורבים כו'...".

24) 'כתבי חסידים ראשונים לבית רוז'ין', ירושלים תשנ"ג, עמ' סו סעיף רי.

25) כמפורש בסעיף רט שם: "אביך הריז'ינער".

26) המכתב מתאריך "אור ליום ד' פר' שלח תרצ"ד" התפרסם בספרו 'דעת משה', ירושלים תשד"מ, עמ' רד.

27) (תרמ"א-תש"ג). מראשי 'אגודת ישראל' בפולין ונשיא הישיבה המפורסמת 'חכמי לובלין'.

28) מפי ד"ר יצחק אלפסי, תל-אביב. ד"ר אלפסי מוסיף שמכאן המסורת של בית רוז'ין לא להיקבר בבית קברות שבבני ברק, אצל החרדים, אלא בתל-אביב, בבית העלמין הכללי, כי הם "שייכים לקהילה".

29) 'טויזנט יאר אידיש לעבן אין אונגארן' עמ' 95 הערה 21.

30) בעיתונות היהודית ההונגרית מתקופה זו הופיעו הרבה מאמרים וכו' ע"ד המגמה לאיחוד, מתחיל מכינוס ארצי שהתקיים ב-20 לפברואר 1912 (ב' אדר תער"ב). ראה סיכום העמדה האורתודוכסית בספר 'זכור ימות עולם', ח"ב מאמר סא. ומאמר נא שם.

31) במכתבו הארוך שב'מכתבי קודש . . רבותינו מבאבוב", ניו יארק תשל"ג, עמ' כה ואילך.

32) סוף עמ' לד.

33) עמ' כו.

34) עמ' לג.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות