E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ ויחי - שבת חזק - תשס"ד
שיחות
מקור לשיטת הרמב"ם בגדר התשובה [גליון]
הרב אהרן בן ציון הלפרין
כפר חב"ד, אה"ק

בקובץ האחרון הביא הרב יעקבסאהן שיחת רבינו מפורים ה'תשמ"ו שמביא דברי הרמב"ם הידועים (הל' תשובה פ"ב ה"ב) שתשובה צריך להיות באופן ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". ורבינו תמה בזה היכן מצא הרמב"ם תנאי זה בתשובה, שאם בעתיד יעבור פעם אחת על עבירה שעשה בעבר, איגלאי מילתא למפרע שלא עשה תשובה נכונה בזמנו.

וכתב הרב הנ"ל שמצא תירוץ מהרב זוין ז"ל להראות מקורו של הרמב"ם, ודייק כן מהגמ' (יומא פו,ב) "ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יוה"כ אחר, ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר". דלכאורה מה מוסיף שאם שנה בהן צריך להתוודות שוב, פשיטא הוא. אלא ע"כ כוונת הגמ' שאם שנה בעבירה זו צריך להתוודות שוב על העבירה הראשונה שעשה, כיון שלא היתה תשובתו גמורה, כנ"ל. (והביא כן גם לגבי השבת אבידה). ע"כ. ושאל הרב הנ"ל מדוע לא ניחא לי' ברבינו בתירוץ זה.

ונראה לומר בפשטות, דכל המעיין שם בשיחה יראה שקושיית רבינו על הרמב"ם, איננה (רק) 'מה מקורו של הרמב"ם'. אלא רבינו מקשה על הרמב"ם א. מסברא ב. ממציאות ג. מדין.

א. מסברא: דלפי דברי הרמב"ם נמצא שגם אם אדם יעשה תשובה נכונה מכל הלב עם חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא, אלא שאם לאחר רבות בשנים מצד נסיונות קשים ביותר ומצבים שונים וכו' לא יעמוד בנסיון ויכשל שוב באותו עבירה, הוברר הדבר שמעולם לא היתה תשובתו ראוי'. והוא פלא הכי גדול !! מה נוגע מה שיעשה בעתיד לגבי מצבו בהווה ?!1.

ב. ממציאות: שרואים במציאות בפועל דלא כן, שגם כאשר יהודי חטא ועשה תשובה, ועפ"ז ב"ד מקבלו ונעשה כשר לעדות, קורה לפעמים שלאחר זמן חוזר ונכשל בעבירה זו. ובלשון חז"ל2 "עבר אדם עבירה ושנה בה", אע"פ שבינתיים עשה תשובה. וכן מוצאים בתנ"ך כו"כ סיפורים שבנ"י עברו על חטאים מסויימים והנביא הוכיחם, ועשו תשובה, ונתקבלה תשובתם, והראי' שנתבטלה הגזירה, ואעפ"כ מספר הנביא בדור שלאחרי זה שבימיו חזר הדבר ונשנה. (ו"צבור לא מת"3 וא"כ הוא אותו מציאות של צבור שחטאו ועשו תשובה ושוב חטאו).

ג. מדין: מצינו ש"רשע פסול לעדות"4, ולכן "אין מוציאין ממון בעדותו . . עד שיודע שעשה תשובה"5. ובזה ישנם גדרים בהלכה איך להוכיח שעשה תשובה, ולדוגמא: "משחק בקוביא" פסול לעדות עד "שישברו פספסיהם" ("כלי השחוק הנזכר והם הקוביאות"6). ופשוט, שעובדה זו אינה מוכיחה "שלא ישוב לזה החטא לעולם", ויתירה מזו, אין שום דרך להוכיח איך תהי' הנהגתו עשרות שנים לאחרי זה.

ועד"ז בדין "המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת מספק, שמא הרהר תשובה בלבו"7. והיינו, שאם היינו יודעים בבירור שהרהר תשובה בלבו, היתה ודאי מקודשת, כיון שע"י הרהור תשובה נהפך מ"רשע גמור" ל"צדיק גמור".

והרי זה פשוט שבזמן הרהור תשובה זה "רגע כמימרא" לא שייך (אצל רוב בנ"א עכ"פ) שינוי הפכי כזה מן הקצה אל הקצה ובאופן ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"8.

ומכל זה מוכרח לומר שאין זה תנאי בתשובה רגילה, אלא ע"כ הרמב"ם מדבר בדרגא נעלית יותר בתשובה. כלומר, שאי אפשר לומר כלל שהרמב"ם מדבר על תשובה כפשוטו. וממילא צריכים לומר שהרמב"ם מדבר על דרגא נעלית יותר, אף שדוחק קצת בהלשון.

ולפ"ז מובן בפשטות שאלת הרב הנ"ל, שאף אם נמצא איזה דיוק ע"י יתור לשון בגמ' שמשמע שצריך להיות תנאי זה 'שלא יעבור זה החטא לעולם', עדיין אין בזה לדחות את כל ההוכחות האמורות, שהוכחות הנ"ל הם מקור מפורש להיפך מזה.

ויתירה מזו: שם בשיחה גופא (סל"א) מביא ג"כ מה שהמפרשים מציינים כמקור לדברי הרמב"ם את הפסיקתא דר"כ פי"ז, שמפורש שם שתשובה צ"ל באופן שהקב"ה נעשה לו עֵד שלא יחטא עוד.9

והרבי מקשה ע"ז כנ"ל, שעדיין אינו מובן כלל למאי נפק"מ מצב העתיד לגבי מצבו בהוה ?! ואח"כ מביא קושיות הנ"ל שמפורש להיפך ונמצא שיש כו"כ ראיות (שהם כמקור) להיפך!! וא"כ מובן שאי אפשר לומר כן.

ופשוט, שפסיקתא הנ"ל הוא מקור ברור יותר מהדיוק בגמ' הנ"ל, ואעפ"כ מחמת קושיות האמורות א"א לקבלו. וא"כ מובן בפשטות שבזה שיביא עוד ראי' מבוסס על דיוק יתור לשון הגמ' עדיין לא העלה ארוכה לחוזק קושיות הנ"ל.10

ולכן עכצ"ל שהרמב"ם מדבר על דרגא נעלית בתשובה.

w

עוד הקשה הרב הנ"ל מדוע לא ניחא לי' לרבינו ללמוד הפי' ברמב"ם כפי שרבינו מפרש בתניא (פי"ב) לגבי 'בינוני' שהכוונה "ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם" הוא, שמצבו כעת הוא באופן שמושללת ממנו עשיית עבירה בעתיד. ומדוע א"א לומר שכך הוא גם כוונת הרמב"ם. (ומביא ביאור מעין זה ברמב"ם מהגרש"ש).

אבל כל המעיין בשיחה שם (סל"ד) יראה שרבינו מביא אפשרות כזו לפרש בדברי הרמב"ם11, אבל דוחה פי' זה ברמב"ם, דא"כ מה צריך כאן עדות של הקב"ה ("יעיד עליו יודע תעלומות. . . שנאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו"). דבשלמא אי התשובה צריך להיות באופן שלעולם לא יחטא, מובן שרק הקב"ה שיודע עתידות צריך להעיד ע"ז, ולא די בהחלטת האדם, שהרי אין בידיעתו מה יהיה בעתיד. אבל אם הכוונה שמצבו כעת צריך להיות באופן שמופרך אצלו לחטוא בעתיד, אינו מובן מה צריך עדות הקב"ה, דצריך רק החלטת האדם ומעמדו באופן כזה. ודוק. ע"כ מהשיחה.

ולפ"ז מובן בפשטות מדוע בתניא כן לומד רבינו באופן כזה, כיון ששם לא מוזכר כלל העדאת הקב"ה, אלא מצב האדם בתשובתו "שלא יעבור לעולם". ואופן כזה בתשובה היה אפשר להבין, כיון שתשובה אמיתית היינו שחדרה לגמרי בכל כוחותיו שמופרך אצלו לגמרי לעשות עבירה כזו בעתיד, דאם אינו כן עדיין יש אצלו בדקות את העבירה בכח עכ"פ.

אבל כנ"ל ברמב"ם אי אפשר לפרש כן, ולכן עכצ"ל הפירוש שהרמב"ם מדבר על דרגא נעלית יותר בתשובה, אבל אין זה תנאי הכרחי לתשובה כפשוטה, ודוק.

ונסיים בלשון רבינו (ש"פ ויחי ה'תשנ"א) "הלימוד זכות בנוגע לקירוב וזירוז הגאולה שכיון שכבר "כלו כל הקיצין" . . ובנוגע לתשובה . . כבר עשו תשובה, שהרי אין לך אדם מישראל שלא הרהר תשובה . . כמה פעמים במשך ימי חייו, שעי"ז נעשה "בשעתא חדא וברגעא חדא" מרשע גמור צדיק גמור, כפס"ד הגמרא שהמקדש את האשה "על מנת שאני צדיק (גמור) אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה – הרי בודאי ובודאי שמשיח צדקנו צריך לבוא תכיף ומיד ממש, אשר, כדאי הוא לימוד זכות זה לגאול את ישראל, ובפרט שנוסף על הלימוד זכות, ה"ז גם פס"ד של כו"כ רבנים ומורי הוראה בישראל, וכיון שהתורה "לא בשמים היא", הרי, פס"ד זה בב"ד של מטה מחייב כביכול ומזכה גם את ב"ד של מעלה, וכן יקום !".


1) שבפשטות כוונת הרמב"ם הוא, שאף שעכשיו עושה תשובה מכל הלב ובאופן שלעולם לא יחזור שוב על עבירה זו, אבל אם לאחר שנים יהיה לו נסיונות קשים ביותר וכו' ויהיה במצב שונה וכו' ואז לא יעמוד בנסיון, אזי נמצא שאין תשובתו נכונה. והוא דבר תמוה ביותר שאין מסתבר כלל.

זולת אם נאמר שכוונת הרמב"ם הוא שעכשיו עושה תשובה באופן שלא יחזור לזה לעולם, וע"ד הביאור בתניא לגבי בינוני. וראה להלן למה אי אפשר לומר שזו כוונת הרמב"ם.

2) יומא פו, ב וש"נ.

3) הוריות ו, א.

4) שו"ע חו"מ רסל"ד.

5) שם סכ"ח.

6) רמ"א שם ס"ל.

7) רמב"ם הל' אישות פ"ח ה"ה.

8) וראה גם תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה ח"ה עמ' 2622, ותשמ"ו ח"ב עמ' 554.

9) ולעצם הראי' (הרי נוסף לכך שאף אם היה ראי', אין בזה כדי לדחות כל קושיות האמורות, הנה נוסף ע"כ), הרי זה מבוסס על יתור הלשון, ושערי תירוצים לא ננעלו. ובפרט, שלשון זה מובא ב'תנא קמא' והרמב"ם פוסק כראב"י (ואף שפשוט שגם ראב"י מודה לזה שאם שב וחטא ששב ומתוודה, מ"מ לשון זה מובא בת"ק שלא פסקינן כוותי'.

(נוסף לכך, שהרמב"ם לא מביא דין זה, וכפי שהעיר הרב הנ"ל. ומה שרצה לומר שזה כבר מובן מהלכה זו גופא, לכאורה קצת דוחק לומר כן ברמב"ם שכתב ספרו "בלשון ברורה".

אבל כנ"ל אף אם יש כאן ראי' אין בזה לדחות כל קושיות האמורות.

10) והגע עצמך: אם כל קושיית רבינו הוא (כפי הרב הנ"ל), רק כי לא נמצא מקור, האם בשביל זה נדחוק הלשון ברמב"ם, והרי יש כו"כ הלכות ברמב"ם שלא מצינו לו מקור (וכידוע שלרמב"ם היה מדרשים וכו' שלא נמצא בידינו), ואעפ"כ, משום זה לא נדחוק פירוש ברמב"ם. אלא על כרחך, וכמפורש בשיחה, שאי אפשר כלל (אף בדוחק הכי גדול) ללמוד הרמב"ם כפשוטו (מכח קושיות הנ"ל בסברא במציאות ובדין).

11) אבל אינו מביא שם ההשוואה לתניא.

שיחות
מקור לשיטת הרמב"ם בגדר התשובה [גליון]
הרב אליהו זילבערשטיין
שליח כ"ק אדמו"ר - איטקא, נ.י.

בגליון האחרון (עמ' 26) הביא הר' י. י. שי' יעקבסאהן מ"ש הרב זוין ז"ל בדברי הרמב"ם הלכות תשובה פ"ב הל"ב - "ובמה היא התשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", והביא הרב זוין מקור לזה מיומא פו, ב, דעבירות שהתוודה עליהם ביוהכ"פ זה יתוודה עליהם שוב ביוהכ"פ הבא אם שנה בהן, ומוכח מדברי הגמרא שם שאם לא התוודה עליהם שוב, לא נתכפר לו על העבירות שעשה בפעם הראשונה ג"כ, עיי"ש.

ועפי"ז תמה הכותב הנ"ל על הא שכ"ק אדמו"ר בשיחותיו (פורים תשמ"ו) מתקשה במקורו של הרמב"ם בזה, והרי לכאורה דברי הרמב"ם מקורם טהור בדברי הש"ס הנ"ל, עיי"ש.

והנה בעצם הראי' מיומא שם, כבר קדמו המבי"ט (בית אלוקים שער התשובה פ"ו), ושם דוחה ראי' זו, דמה שחוזר ומתוודה ביוהכ"פ הבא אין זה בשביל שיתכפר לו עבירות הראשונים שעבר בשנה שעברה (כי גם בלא זה נתכפר לו במה שכבר התוודה ביוהכ"פ שעבר), אלא שיש בוודוי החוזר תועלת לקיום התשובה מכאן ולהבא, שע"י שיזכיר לעצמו שזה לו כבר פעמיים שנכשל באותו עבירה הנה יתגבר ביותר בהחלטתו שלא יחזור לסורו (ובזה מדייק שם המבי"ט לשון הש"ס "יתוודה עליהם שוב", ולא "שישוב עליהם", כי העיקר הוא ההזכרה בפה לתועלת הנ"ל, עיי"ש).

ובעיקר הענין מבואר בהרבה ראשונים שמי ששב בכל לבו ושוב חטא, אין תשובתו נסתרת בזה, והוכיחו זאת מכמה מקומות (עי' דרשות הר"ן דרוש ו', אמונות ודעות להרס"ג, חיבור התשובה, להמאירי מאמר א' פ"ט ועוד, וכן מפורש בתניא פי"א ועי' איגרת התשובה פ"ו).

ובשיחת פורים שם הוכיח את זה מסיפורי תנ"ך אודות בנ"י שכששבו בכל לבם הצילם הקב"ה מצרת אויביהם, וכשחזרו וחטאו נפלו שוב ביד איביהם וחוזר חלילה (וכן הוכיח מזה המאירי בחיבור התשובה מאמר א' פ"ב).

ובהכרח לומר שדברי הרמב"ם "שיעיד עליו יודע תעלומות..." מדברים בדרגא נעלית בתשובה, והגמרא ביומא אינו שייך לזה כלל וכמ"ש המביט.

ב. הנה הר' הנ"ל ממשיך שם להקשות, דלמה לא ניחא לי' לרבינו לפרש דברי הרמב"ם דכוונתו אינו שבפועל לא ישוב לעולם לחטא זה, אלא שבמצבו עכשיו מופרך אצלו מכל וכל לשוב לחטא זה, ומביא בשם הגר"ש שקאפ ז"ל שביאר כן דברי הרמב"ם (ועי' בספר המפתח להרמב"ם בהל' תשובה שם שמציין לכמה מבעלי המוסר האחרונים שביארו דברי הרמב"ם כן).

אך פלא על הר' הנ"ל שמביא שיחת פורים תשמ"ו ולא ראה שכ"ק אדמו"ר בהשיחה שם העלה סברא זו ואח"כ דוחה ביאור זה בשתי ידים, דמלשון הרמב"ם "...שלא ישוב לחטא זה לעולם" משמע שבפועל לא ישוב לזה, עיי"ש בארוכה.

ועוד, דאם כוונת הרמב"ם היא לבאר עומק התשובה בלבו של האדם השב, מה נתוסף בזה שהקב"ה יעיד עליו, הרי זה ששב בעומק לבבו יודע זאת בעצמו, והי' לו להרמב"ם לומר דמה הוא התשובה, כשיודע בעצמו שאינו מסוגל לעבור ע"ז שוב.

ובכלל כל דברי הרמב"ם בזה מיותרים לגמרי (לפי' הנ"ל), שהרי כבר כתב לפנ"ז "שיעזוב החוטא . . ומתנחם על שעבר", והרי באם מתחרט באמת על מה שעבר, ברור שבמצבו אז מופרך אצלו חטא זה לגמרי, וממ"ש הרמב"ם "יודע תעלומות" (ולא תעלומות לב, כלשון הפסוק תהלים מד, כב) נראה שמדובר כאן בדבר שנעלם מעיני כל חי, כולל גם האדם השב עצמו, ועכצ"ל שיש כאן עדות על מה שעתיד להיות.

ג. מה שהקשה הר' הנ"ל אמאי לא הביא הרמב"ם הדין דאם שנה בהן צריך להתוודת יוהכ"פ אחר, הנה דבריו אינם מובנים, דהרי הרמב"ם פוסק שם כראב"י דאפי' אם לא שנה יחזור ויתוודה, וכ"ש וק"ו שחייב להתוודות כששנה בהן, ואין צורך לפרט זה.

ד. בנוגע למה שמשתמש הרמב"ם בלשון "יודע תעלומות" ולא יודע עתידות, אולי י"ל בזה, שהלשון יודע עתידות משמע שיודע מה שיהיה בפועל, אך לפי"ז קשה דנשללת עי"ז הבחירה אצל האדם (וכקושיית הלח"מ שם). וידוע הביאור בזה בדא"ח שמצד דעת עליון אין סתירה בין ידיעה ובחירה (מליבא לפומא לא גליא), ולכן כתב הרמב"ם הלשון "יודע תעלומות", שהיא בחי' דעת עליון.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות