E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ כי תשא - תשס"ד
פשוטו של מקרא
"והי' על מצחו תמיד"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפרש"י בפרשת תצוה ד"ה והי' על מצחו תמיד (כח, לח): "אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה וכו'". עכ"ל.

שמעתי מקשים שגם בחושן המשפט נאמר (שם, ל): "...ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד".

הרי שגם כאן נאמר שהכהן גדול נשא את החשן משפט תמיד, ולמה לא פירש רש"י כאן כלום.

ולכתחילה רציתי לתרץ - עכ"פ בדוחק - שיש חילוק בין מה שנאמר בציץ לבין מה שנאמר בחושן המשפט:

דבציץ נאמר: "...והי' על מצחו תמיד וגו'", משא"כ בחושן משפט לא נאמר על לבו תמיד אלא "לפני ה' תמיד".

ולפי זה אולי יהי' הפירוש כאן כמו שכתוב בפסוק (כט) שלפני פסוק זה: "...לזכרון לפני ה' תמיד".

דהיינו, דהגם שהכהן גדול נשא את חשן המשפט רק בשעת העבודה אבל הזכרון לפני ה' הי' תמיד.

ועל דרך שפירש רש"י בד"ה והיה על מצחו תמיד: "...אלא תמיד לרצות אפילו אינו על מצחו שלא הי' כהן גדול עובד באותה שעה" - וכן נפרש בנוגע לחושן המשפט שהזכרון לפני ה' הי' תמיד גם בשעה שהכהן גדול לא הי' עובד.

אבל אם נפרש כן צריך להבין, נוסף לזה שרש"י לא פירש כלום1:

א. רש"י פירש בד"ה את משפט בני ישראל: "דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות", ואם כן איך שייך על ענין זה זכרון תמיד [משא"כ לפי מדרש אגדה שרש"י מביא שהחשן מכפר על מעוותי הדין].

ב. אם הפירוש של "לפני ה'" בפסוק זה הוא כמו "לזכרון לפני ה'" שבפסוק (כט), למה לא נאמר גם כאן "לזכרון". ועכ"פ הי' לו לרש"י לפרש על דרך שמפרש בכמה מקומות שהרי זה מקרא קצר וחסר תיבת לזכרון.

ולמה נאמר ענין זה שתי פעמים.


1) אולי י"ל (ובהקדים) דהקושיא היא לכאורה גם מפסוק כט שכתוב שם אודות החשן "לזכרון לפני ה' תמיד". אלא ששם פשוט מהי הכוונה במלת תמיד, כי כתוב שם לפנ"ז "בבאו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד", היינו שמלת תמיד מתייחסת למ"ש "בבאו אל הקדש" אזי תמיד יהי' החשן על הכהן, וכן אפשר לומר בפסוק ל' ששם כתוב "לפני ה' תמיד", היינו שצ"ל עליו תמיד כשהוא לפני ה' - בשעת עבודה, משא"כ כאן שכתוב "והי' על מצחו תמיד" (ורק לאח"ז) "לרצון להם לפני ה'", יותר משמע שהכוונה כפשוטה שצ"ל על מצחו תמיד, ולכן מפרש"י וכו'. המערכת.

פשוטו של מקרא
בפירש"י וצוך [גליון]
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בגליון האחרון (תתעו, ע' 79) הביא הרב א. שי' שיין פירש"י פ' יתרו ד"ה וצוך אלוקים ויכלת עמוד (יח, כד): "המלך בגבורה אם מצוה אותך לעשות כך תיכף עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד". עכ"ל.

והקשה שם, וז"ל: "דאיך אמר יתרו דבר כזה שאם ה' יעכב על ידו ולא יסכים לעצתו למנות שרים וכו' לא יוכל לעמוד, הלא בודאי יודע ה' אופן הכי טוב איך יוכל משה לשפוט את העם, וא"כ איך אמר ש"לא יוכל לעמוד"?

וראיתי בספר רבי יעקב קניזץ על פירוש רש"י, וז"ל:

"מפורש בחידושי הרמב"ן אם מצוה אותך שתעשה כן, תוכל לעמוד. אין לפרש ולומר ואם ה' יעכב בידך לא תוכל עמוד, שהרי אפילו קל שבקלים אינו אומר כן. ועוד שאם כן מהו אומר איעצך, הרי אין זו עצה. אבל כוונת לשון הרב לומר שאם ה' יעכב בסבתך שתבחר ותאמר: אני אשא ואני אסבול דלפום צערא אגרא [אבות ה, כג], לא תוכל לעמוד". עכ"ל.

ובזה מדויק מאוד הלשון ברש"י "יעכב על ידך", דהיינו שסיבת העיכוב יהי' מצד משה. ועדיין צריך עיון בכל זה1.


1) בפתח דבר לספר רבי יעקב קניזץ כתב, וז"ל: "רבינו היה מחכמי ספרד. רגלים לדבר שאת ספרי פירושים על רש"י הכולל בעיקר לקט עשיר של ראשוני פרשני רש"י, כתב בין השנים רמ"ו – רס"ו. מלבד זאת אין לנו ידיעות כל שהן על חייו ופועלו, ולא על מותו. ספר פירושיו נדפס לראשונה בשנת רפ"ד בקירוב בקושטא.

פשוטו של מקרא
בענין "עיר שושן" ו"שושן הבירה"
הרב בן ציון ריבקין
ס. לואיס, מיזורי

במגילת אסתר פרק ג' פסוק טו מסופר - אחרי שגזר אחשוורוש כלי' על בני ישראל (ח"ו) - "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה". ע"כ. ויש להבין למה בתחילת הפסוק כתוב "שושן הבירה" ובסוף הפסוק "העיר שושן", בלי "הבירה". (ובכלל יש להבין דבר זה בכל מגילת אסתר, למה לפעמים כתוב "שושן הבירה" ולפעמים רק "שושן").

ועי' אבן עזרא על פסוק זה שפי' דבר זה בד"ה והעיר שושן – "ששם היהודים נבוכה כי מה תחוש הבירה כי כולה היא משרתי המלך, ואין שם יהודי רק מרדכי לבדו". ע"כ. וכוונתו לפרש, שהיו ב' אזורים: א. שושן הבירה - שהוא האזור של הארמון ובניני הממשלה, ושם לא היו גרים יהודים (רק מרדכי שהי' משרי הממשלה). ב. העיר שושן עצמה שהיו גרים שם יהודים, ולכן בסוף הפסוק שמדבר לגבי היהודים שהיו דואגים על עתידם כתוב "והעיר שושן נבוכה" (ובביאור מלת "נבוכה" נראה שיש בזה ב' פירושים: שהאבן עזרא פירש וז"ל "מגזרת נבוכים הם בארץ כאדם שהשתבש ולא ידע מה יעשה". אמנם בתרגום אי' "וקרתא דשושן וכו' ובקל בכיתא דעמא בית ישראל", ומשמע שפי' התרגום מל' בכי').

וכפי' האבן עזרא - שהיו ב' אזורים בשושן - ביאר האלשי"ך בהרחבה (לעיל ב, ה) עה"פ "איש יהודי הי' בשושן הבירה", וז"ל הקיצור אלשיך: "הנה שתי עיירות סמוכות זו לזו ועורקמא דמיא הי' עובר ביניהם ומפרידן, אחת נקראת שושן הבירה שם מושב המלך והשרים ואין רשות ליהודים לדור שם, והשני' נקראת עיר שושן כמ"ש "והעיר שושן נבוכה והעיר שושן צהלה", ושם דרים יהודים רבים. רק למרדכי לבדו ניתנה הרשות להיות בשושן הבירה".

והנה מ"ש האלשי"ך "ועוקרמא דמיא הי' עובר ביניהם ומפרידן" כוונתו להא דדרשו חז"ל (מגילה טו) עה"פ "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר" (היינו אחרי שאסתר ביקשה ממרדכי שיאמר ליהודים לצום), ודרשו: "אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית (כלומר שצמו שלשה ימים, י"ד ט"ו וט"ז ניסן" - כן פרש"י במגילה וכן בגמ' שם דט"ו. אולם באסתר רבה פרשה ח' ברייתא ז' אי' שהתענו י"ג י"ד ט"ו, אך לב' הדיעות עכ"פ צמו ביום ראשון של פסח) ושמואל אמר דעבר ערקומא דמיא", ופרש"י בד"ה דסבר ערקומא דמיא "לאסוף היהודים שבעבר השני". והיינו לאסוף היהודים בשושן עצמה ולומר להם ציווי אסתר לצום.

וגם המלבי"ם בפירושו עה"פ (ט, יג) "ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום", וביאר וז"ל: "אמנם לפי דעתי הי' בקשתה על שושן העיר ולא שושן הבירה, כי שושן נחלקת לשני חלקים, מקום הבירה ששם ישב המלך והשרים והיא נקראת שושן הבירה, והעיר בפ"ע היתה נקראת שושן סתם. וביום י"ג הרגו בשושן הבירה, ובקשה אסתר שיתן רשות להרוג ביום י"ג האויבים שנשארו בשושן העיר". ועיי"ש היטב בפסוקים שמדוייק מאוד ובאופן נפלא פירוש זה; דבפסוק ה' שם "ויכהו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן . . ובשושן הבירה הרגו היהודים חמש מאות איש וגו'", ובפסוק י"א "ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך", ובפסוק י"ג "ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן", ובפסוק י"ד "ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן, ובפסוק ט"ו "ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר ויהרגו בשושן", ודו"ק היטב הדק בכל זה.

ב. אמנם העירני חכם אחד דמתחילת מגילת אסתר קשה ליישב דעת המפרשים הללו; דבתחילת המגילה - אצל סעודת אחשוורוש - כתוב (א, ב) "ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים וגו'", והנה המלבי"ם שם פירש שהמשתה הי' לכל ההמון בעיר שושן, וז"ל בפסוק ה': "עוד התחכם כי באחרית ימי המשתה שעשה אל השרים, עשה משתה כללית לכל עם שושן, להוכיח כי קטן וגדול שוים אצלו, כי כולם עבדיו ואין לאחר התנשאות על חבירו". ע"כ. וא"כ כאן לכאו' הי' צריך לכתוב "לכל העם הנמצאים בשושן" ולא "לכל העם הנמצאים בשושן הבירה", ויש ליישב.

ולענ"ד יש עוד לעורר מהא דכתוב באסתר ד, ח, "ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם וגו'", דלכאו' הול"ל "בשושן הבירה" - שהרי שם ניתנה הגזירה, וכמ"ש בפרק ג' פסוק ט"ו "והדת ניתנה בשושן הבירה", וכפי שהבאנו לעיל אות א' בתחילת דברנו. ודו"ק וצע"ק.

פשוטו של מקרא
"ותתעלף"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בראשית לח, יד, רש"י ד"ה ותתעלף, ומפרש: "כסתה פני' שלא יכיר בה".

צ"ע שרש"י לא מביא שום ראיה לפירוש זה (על ותתעלף), שלכאורה זו תיבה שאינה רגילה.

ואם נאמר שאין דוגמתה, ולכן לא הביא ראיה לזה, הנה בדרך כלל רש"י בעצמו אומר ולא מצאתי לו חבר (וכיו"ב), וכאן לא אמר כלום.

ואפשר לומר – וכדפירש בשפתי חכמים – שזהו מפני שכתוב להלן במפורש (בפסוק טו) "כי כסתה פני'", אבל לכאורה זה גופא קשיא, שלכאורה כמו שכתוב שם "כי כסתה פני'" הי' אפשר לכתוב גם כאן ותכסה את פני', והרי בין כך כבר כתוב ותכס בצעיף, והי' יכול להוסיף ותכס בצעיף את פני'. ואולי צעיף זה על הגוף ולא על הפנים, אבל איך שיהיה הרי קשה, שהיתה התורה צריכה לכתוב גם אח"כ ולא הכירה כי התעלפה, או שתכתוב גם בתחילה ותכס בצעיף וגם את פני' כסתה (וכיו"ב),

ולהעיר מתרגום אונקלוס שמתרגם (על ותתעלף) ואתקנית שהוא תרגום של (תיקון) הלבוש, ולכאורה אינו כפרש"י. ולכן רש"י לא הביא הפעם את התרגום להסתייע ממנו, שהרי מפרש אחרת. והנה בשיר השירים ה, יד, ברש"י ד"ה מעולפת ספירים פירש "מקושטת ומתוקנת בספירים לשון ותתעלף דמתרגמינן ואתקנית", הרי שלומד פירוש ותתעלף כפי פירוש התרגום, ולמה לא אמר כן בפ' וישב.

והי' אפשר לומר שזהו על דרך דבר הלמד מענינו: ע"ד שפרש"י בישעי' ט, יח, בתיבת "נעתם (ארץ)" וז"ל "...אני מפרשו לפי ענינו כו'", ועד"ז בפרק יא, טו, בתיבת "בעים (רוחו)" מפרש רש"י "ולפי הענין (יניף) בחוזק (רוחו)".

שבפ' וישב (לא, יד), כיון שלפני זה כתוב "ותכס בצעיף" הנה מתאים ש"ותתעלף" הוא שכסתה פני', ובשיר השירים כיון שכתוב לפני זה "ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן", לפי זה גם ההמשך מעולפת ספירים הכוונה מקושטת ומתוקנת (בספירים).

אבל, בנוסף לכך שזהו דוחק גדול לומר כן - על פירוש תיבה שזה מתפרש לפי ענינו, שרק שם (בתיבת נעתם, בעים) כיון "שאין לו דמיון במקרא" מפרשם רש"י לפי ענינו, אבל כאן יש כמה דוגמאות לתיבה זו, וא"כ אדרבה בדרך כלל לכל תיבה יש את הפירוש המדויק שלה, ולפעמים יש נטיות קלות, אבל יש שייכות לפירושה (חוץ מהתיבות הידועות כמו "כי" שיש לה ארבעה פירושים).

הנה יוקשה (אם נאמר כן (שהפירושים הם לפי ענינם ושונים מכאן לשם)), איך רש"י מביא ראי' מפ' וישב לשיר השירים, והרי בוישב לא פירש – לפי ענינו – שזה לשון (כבתרגום).

(ולהעיר מתרגום יונתן על שיר השירים שמפרש "מעולפת" – "ובהיקין": היינו מבהיקים (כספירים) שזה לא כפרש"י בוישב ולא כפרש"י בשיר השירים, ואולי מפרש התוכן (ולא פירוש המילה) של מעולפת).

ובנוסף להנ"ל, צ"ע בכו"כ מקומות בנ"ך שמופיעה אותה תיבה (בשינויים קלים) ושם מתפרש אחרת, וכמו בספר יונה (ד, ח) "ויהי כזרוח גו' ותך השמש על ראש יונה ויתעלף גו'" ורש"י מפרש בלועזית פשמיו"ר שמובנו כמו התעלפות (בלשון שלנו), ועד"ז בפסוק (ישעי' נא, כ) "בניך עולפו שכבו גו'" מפרש רש"י בד"ה עולפו "לשון עייפות כמו תתעלפנה הבתולות וגו' בצמא בלע"ז" שגם כאן הכוונה כמו ההתעלפות שלנו.

ואם נאמר שיש באמת כמה מובנים לתיבה זו (כמו שיש לכו"כ תיבות כמה ביאורים) אזי אתי שפיר.

אבל לכאורה אין זה מתרץ את מה שרש"י פירש תיבת ותתעלף בפ' וישב ש"כסתה את פני'", ועל אותה תיבה מפרש רש"י בשה"ש שזה מלשון קישוט ותיקון.

ואולי י"ל שיש ענין משותף לכל הפירושים:

דיש לומר שתיבה זו מובנה כיסוי, אבל לא רק כיסוי חיצוני אלא כיסוי הפועל גם בנפש.

שעפ"ז אצלנו (בפ' וישב) כסתה פני' שלא יכירו בה שזה פעל שינוי עד כדי כך שחשבוה גו'.

ועפ"ז פרש"י בשה"ש (ה, יד) על מעולפת (ספירים) מקושטת ומתוקנת, שהכיסוי בתכשיטים פועל שינוי ותיקון באדם. שלכן שייך להביא ראי' מפ' וישב, שגם שם פעל שינוי ע"י הכיסוי, ומביא גם את התרגום של פ' וישב "ואתקנית" שאין זה סותר פירושו בפ' וישב שכסתה פני', כיון שהתוכן אחד הוא, שזה כיסוי שפועל שינוי ותיקון, שזהו הענין של "ואתקנית".

ועד"ז מה שנאמר גבי יונה ויתעלף שרש"י תרגם פשמי"ר יש לקשרו עם ענין כיסוי (הפועל שינוי), דהנה גם באיכה ב, יא, על תיבת בעטף (עולל ויונק ברחובות קרי') מפרש רש"י פשמי"ר, הרי שמפרש "בעטף" באותו מובן של "ויתעלף", ובעטף יש בזה משמעות שמתעטפים בתוך עצמם שמתוך שרעבים וצמאים אינם יכולים לחיות כרגיל אלא נכנס לתוך תוכו כמו כיסוי בתוך כיסוי, הרי של תיבה "ויתעלף" יש משמעות של כיסוי (הפועל שינוי). ועד"ז בתהילים פרק קב על "כי יעטוף" מפרש מצו"ד כאשר יהי' כפוף ומעונה כאילו הוא מתעטף בקצתו.

ונמצא שאפשר לקשר את כל הפירושים שיש ענין משותף לכולם.

והשאלה הגדולה היא, למה רש"י לא נחית לפרש תיבה זו ומביא דוגמאות כדרכו בכ"מ, ובפרט שיש לתיבה זו לכאורה (גם) משמעות אחרת במקומות אחרים – כנ"ל.

ובדוחק י"ל, שזהו מפני שהוא כאילו התורה כתבה כן בפירוש - ש"ותתעלף" זה "כסתה פני'", שהרי כתוב להלן (לח, טו) "כי כסתה פניה", וכנ"ל.

ויש להוסיף בדא"פ, שמפני הכבוד של יהודה ותמר לא רצה רש"י להאריך, וע"ד מה שאמרו בגמ' שבת צו, ב, לענין מקושש עצים "זה צלפחד כו' דברי ר"ע אמר לו ר' יהודה בן בתירה בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין . . התורה כיסתהו ואתה מגלה אותו".

ועפי"ז לכאורה גם יובן הצורך לומר במשנה (מגילה ד, י) מעשה תמר נקרא ומתרגם, שמפני כבודו של יהודה ותמר הי' ראוי שלא לתרגמו, והסיבה שכן מתרגמים הוא להראות שבחו של יהודה, שהודה.

פשוטו של מקרא
"מזמרת הארץ"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בראשית מג, יא, רש"י ד"ה מזמרת הארץ: "מתורגם מדמשבח בארעא שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם".

מה שרש"י מביא את התרגום וגם מוסיף ביאור, מובן, שבכלל לא נמצא עוד ביטוי כזה בכל התורה, ואם נפרש כפשוטו, אין שייך שהארץ מזמרת, ובגלל הקושי בזה היה ס"ד לפרש "מזמרת" מלשון כרמך לא תזמור, וזה דוקא מתאים לתיבת "הארץ", שהי' מתפרש קחו ממה שאתם קוצרים או לוקטים, ואף שתיבת זמירה שייכת בעיקר לענבים, אבל מצינו שזה מושאל גם למקור אחר, כמו (ישעי' כה, ה) זמיר עריצים, ועוד.

ולהעיר שבשמות (טו, ב) על תיבת (עזי) וזמרת ה' מפרש רש"י שזה מלשון כריתה.

אלא שיש כאן קושי אחר לפרש כן; שהרי בדברים שמונה בפסוק יש גם נכאת (שעוה) ודבש, שאין קוצרים או לוקטים אותם, אבל יש לומר שקאי על רוב הדברים הנזכרים בפסוק שבהם שייך קצירה ולקיטה.

- ובאמת גם גבי שעוה י"ל ששייך זמירה (בהשאלה עכ"פ) שהרי חלות דבש יש בהם ענין רדי', שזה כעין תלישה, ולדברי ר' אליעזר (שביעית י, ז) "כוורת דבורים (כשמונחת על הקרקע ואינה מחוברת בטיט) הרי היא כקרקע כו' (ואם היא מחוברת בטיט – לכו"ע הוי כקרקע) והרודה ממנה (מחלת דבש) בשבת חייב" (משום תולש).

ובפרט עם נאמר שהדבש הנזכר כאן הוא דבש תמרים או מפרי אחר, וכדפרש"י (ויקרא ב, יא) "כל מתיקות פרי נקרא דבש, הרי בוודאי שייך בזה תלישה וזמירה" –

שלכן, י"ל בדא"פ, הביא רש"י "מתורגם מדמשבח בארעא" ולהעיר מהלשון "מתורגם" שאינו רגיל (כ"כ), שבפשטות הלשון יש בזה משמעות שהדבר כבר מתורגם (כן), ולכן נלך בעקבותיו, שכיון שמתרגם מדמשבח, אני יודע שאין הכוונה לזמירה מלשון כריתה.

אבל "מדמשבח בארעא" אין עדיין מובן לגמרי, שהרי אם רוצה לומר שיקחו מהמובחר (שזה הפי' הפשוט של "דמשבח") הרי מצאנו בתורה כו"כ פעמים שמדבר על מין המשובח ולא כתוב בלשון זמרת (משבח) אלא בלשון חלב, שמראה על דבר משובח, וכמו (בראשית ד) "והבל הביא . . ומחלביהן", וכן (שם מה, יח) "ואכלו את חלב הארץ", וכן (במדבר יח, כט) "מכל חלבו (את מקדשו ממנו)", (שם, ל) "בהרימכם את חלבו ממנו גו'".

ועל זה ממשיך רש"י ואומר "שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם", שלפי זה הכוונה מדמשבח (הוא לא מהמובחר) אלא מה שמשבחים אותו. שלכן אי אפשר לכתוב בלשון אחרת (מחלב הארץ וכיו"ב), אלא שמובן מאיליו שהדברים האלה הם מובחרים שלכן מזמרים עליו כשבא לעולם.

ואף שלכאורה מהתרגום משמע ש"מדמשבח בארעא" היינו המובחר שבארץ, שאילו היתה כוונתו כרש"י שהכל מזמרים עליו הי' מתרגם דמשבח עליהון בארעא, אבל יתכן שגם כוונת התרגום מדמשבח הוא מה שמשבחים ומזמרים עליהם בארץ, שהרי התרגום של "(אז) ישיר" (שמות טו, א) הוא (בכן) שבח, וכן "אשירה (לה')" מתרגם נשׁבּח (ונודה), וכן בפסוק ב' (שם) על התיבות "(עזי) וזמרת" מתרגם "ותשבחתי" ועל "ומחלביהן" מתרגם "ומשמינהון", ועל "ואכלו את חלב הארץ" מתרגם טובא דארעא, ועל "מכל חלבו" מתרגם מכל שופרי', וכן על "(בהרימכם) את חלבו ממנו" מתרגם ית שופרי' מיני'.

הרי שעל (חלב =) משובח לא מפרש משׁבּח אלא טובא, שפירא או שמינא, וא"כ הרי ניתן לומר שמה שהתרגום אומר כאן מדמשבח בארעא זהו ענין של זמירות ותשבחות, שאפילו על "(עזי) וזמרת (י-ה)" שרש"י פירש ש"זמרת" הוא מלשון כריתה, הנה בתרגום אומר ותשבחתי מלשון שיר, הנה כאן שרש"י מפרש (מזמרת) ל' שיר, בוודאי שהתרגום יפרש מלשון שיר וזמר.

וגם אם נאמר ש"מדמשבח" היינו המובחר, אבל ע"כ תיבת "מזמרת" אין פירושה מובחר, רק שהתוכן יכול להיות מובחר, והיינו כיון שהדברים מובחרים לכן יש עליהם גם זמירות, והתרגום כתב את התוכן. אבל לכאורה אין צורך לדחוק כן, וגם מלשון רש"י משמע שהוא מפרש כן בתרגום, שמביא את התרגום "מדמשבח בארעא" ועל זה מוסיף "שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם".

פשוטו של מקרא
"ירשה"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

דברים לג, כג, רש"י ד"ה (ים ודרום) ירשה: "לשון ציווי כמו עלה רש והטעם שלמעלה ברי"ש מוכיח כמו ירש ידע לקח שמע כשמוסיף בו ה"א יהיה הטעם למעלה שמעה ידעה סלחה אף כאן ירשה לשון ציווי כו'".

הביאור: תיבת ירשה יכולה להתפרש בכמה אופנים: שאילו היתה נקודה בה' - הנקרא מפיק ה' - היתה מתפרשת ירש אותה, ומכיון שבס"ת אין נקודות צריכים לבאר שלא נחשוב שהפי' הוא "ירש אותה".

וגם יכול להתפרש ירש, שנפתלי ירש ים וכנרת (בצד דרום), וכן – לכאורה – תרגם אונקלוס (מערב ים גינוסר ודרומא) ירת.

ואין לשאול על הה"א שבסוף התיבה, שסגנון לשון ברכה (או שירה) אינו דווקא בלשון הרגיל, ויש כמה שינויים (שבדרך כלל לא כתוב באופן זה), ולדוגמא – שוכני סנה, שהכוונה שוכן סנה (שזה הקב"ה שנגלה עלי תחילה בסנה. רש"י), אבל רש"י שולל את כל הפירושים, ומבאר שזה לשון ציווי (ולא בלשון סיפור), ומוכיח את זה מה"טעם", שבדרך כלל הטעם הוא למטה היינו בסוף התיבה, וכאן הטעם הוא למעלה בתחילת התיבה, וזהו מפני שהתיבה עצמה בלי תוספת הה' הטעם הוא על הרי"ש, כמו ירש (ידע לקח וכו'), וכשמוסיפים על התיבה "ה'" (ליופי המליצה וכיו"ב) - ירשה שמעה - נשאר הטעם באותו מקום של התיבה המקורית, ולסיוע מביא "ובמסורת הגדולה מצינו באלפא ביתא לשון ציווי דטעמיהון מלעיל".

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות