E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

חג השבועות - תשס"ד
פשוטו של מקרא
"והקריב את פר החטאת אשר לו" [גליון]
הרב אפרים פיקארסקי
מנהל ביהמ"ד

בגליון העבר (תתפ, ע' 86) הביא הרב וו. שי' ראזענבלום את דברי רש"י עה"פ (אחרי טז, ו) "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו": "הוא האמור למעלה, ולמדך כאן שמשלו הוא בא ולא משל ציבור". ע"כ. וע"ז הקשה, דהלא מצינו להלן (בפסוק יא') שנאמר פעמיים "אשר לו": "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וגו' ושחט את פר החטאת אשר לו", ומדוע לא פירש"י שם מאומה. ע"כ.

והנה הנ"ל למד בפשטות - כפי הנראה בהשקפה ראשונה - שרש"י דילן (בפסוק ו') בא להסביר את היתור של המלים "אשר לו", דלכאורה תיבות אלו מיותרות; דמאחר שכאן בפרשה נזכר רק פר א', וכמ"ש לעיל (פסוק ג') "בזאת יבא אהרן וגו' בפר בן בקר לחטאת" - א"כ מדוע צריך הפסוק לכתוב כאן "אשר לו", הלא אין שם פר אחר. וע"ז מסביר רש"י שהפסוק בא ללמדנו שמשלו הוא בא ולא משל ציבור. וא"כ לפ"ז - מקשה הכותב הנ"ל - הנה גם להלן (בפסוק יא') המלים "אשר לו" נכתבו פעמיים וגם שם הם מיותרים, ומדוע לא פי' רש"י שם מאומה.

אבל כד דייקת שפיר קשה לומר שרש"י כאן בא לבאר את יתור המלים "אשר לו", כי [מלבד הקושיא דא"כ מדוע מעתיק רש"י בהד"ה גם את המלים "את פר החטאת", הו"ל להעתיק רק המלים "אשר לו" ולפרשם, הנה עוד אינו מובן] לפי"ז מדוע מתחיל רש"י פירושו במלים "הוא האמור למעלה", הלא יודעים אנחנו שזהו הפר האמור למעלה, דהלא זו היתה כל הקושיא - דמאחר שנזכר פה רק פר אחד מדוע צריך לכתוב וליתן סימן "אשר לו", אלא רש"י הי' צריך להתחיל פירושו בהסבר "ללמד שמשלו הוא בא וכו'. ועוד קשה, מדוע כותב רש"י "ולמדך כאן שמשלו הוא בא וכו', הי' לו לכתוב רק "מלמד שמשלו הוא בא וכו'', ומדוע מוסיף מלת כאן .

אשר מצד קושיות ודיוקים אלו נראה לומר בדרך אפשר עכ"פ, דלרש"י לא הי' קשה יתור התיבות "אשר לו", כי זה דרך המקרא וכו', רק הי' קשה לו לרש"י המשך הכתובים, וכדלהלן:

דהנה לאחרי שהתורה כתבה "בזאת יבוא אהרן וגו' בפר בן בקר לחטאת וגו' כתונת בד קודש ילבש וגו'" (פסוקים ג' וד') ממשיך הכתוב (בפסוק ה') "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת וגו'", וממשיך הלאה (בפסוקים ז'-י') לצוות על העבודה בשני השעירים, ורק בפסוק ו' מפסיק מענין השעירים ומדבר אודות פר החטאת של אהרן.

ולכן כשמגיעים להתיבות "את פר החטאת אשר לו" שבפסוק ו' קשה בפשש"מ, דהלא אנחנו מדברים עכשיו על שני השעירים, ומדוע זה נזכר פר החטאת באמצע; ולכן מעתיק רש"י בהד"ה "את פר החטאת אשר לו", דכנ"ל קשה לי' דאנחנו מדברים אודות שני השעירים בפסוק שלפנ"ז (ה'), ובכמה פסוקים לאח"ז (ז'-י'), ולא אודות פר החטאת.

וע"ז מתרץ רש"י שהפר הזה אינו דבר חדש אלא זהו אותו הפר האמור למעלה (ולכן מובן [קצת עכ"פ]) מדוע יכולים להזכירו פה.

אבל מ"מ קשה, הלא היו יכולים לכתוב פסוק זה ("והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וגו'") לפני הפסוק "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וגו'", ואז הי' הכל בא על מקומו בשלום, דבתחילה גומרים אודות הפר (עכ"פ עבודה זו של וכפר בעדו וגו') ואח"כ מדברים אודות השעירים, ולמה נכנס הפר דוקא לאחרי הפסוק "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וגו'".

הנה ע"ז ממשיך רש"י ומתרץ "ולימדך כאן"; כלומר בזה שהתורה כתבה פסוק זה "פר החטאת אשר לו", (שלא במקומו, לכאורה) בסמיכות ותיכף לאחר הפסוק "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי גו'", הנה זה מלמד אותנו שפר החטאת הוא לא מאת עדת בני ישראל אלא "רק שמשלו הוא בא".

אבל המלים "אשר לו" כשלעצמם הנה לא מיותרים המה (כדלהלן פסוק יא'), וגם אולי מצד עצמם א"א ללמוד מהם שמשלו בא ולא משל ציבור, דיכול להיות שזה משל ציבור ומ"מ נק' "אשר לו" - מחמת שהציבור נתנם לו או שמקריב את זה עבור עצמו, וכל הדיוק - לפי פשש"מ - שמשלו הוא בא הוא מחמת הסמיכות (להפסוק שקודמו) ששם כתוב "ומאת עדת בנ"י וגו'" וכאן כתב "אשר לו". ודו"ק.

פשוטו של מקרא
"להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפירש"י פרשת אמור (כג, לא) ד"ה כל מלאכה וגו': "לעבור עליו בלאוין הרבה או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום". עכ"ל.

המזרחי פי' על פירש"י, וז"ל: "וא"ת היכן מצינו שחלק הכתוב באיסור מלאכה בין יום ללילה עד דאצטריך הכא להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום, ועוד היכי משתמע מהאי קרא איסור לילה. יש לומר משום דכתיב בהזהרת מלאכה ובעונשה בעצם היום הזה, וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדת, לומר בעיצומו של יום מוזהר וענוש . . סד"א דהאי בעצם היום הזה אינו אלא דומיא דבעצם היום הזה בא נח, ובעצם היום הזה הוציא ה' את צבאותם, שפירושם בהיות השמש על הארץ לאפוקי לילה שאינו מוזהר עליו לפיכך חזר הכתוב ואמר כל מלאכה לא תעשו ולא הוזכר בו בעצם היום הזה כמו שהוזכר למעלה להורות שאזהרת המלאכה בהן בין ביום ובין בלילה כמו בשבתות ושאר המועדים שאזהרת המלאכה בהן אינו מוזכר בשום אחד מהם בעצם היום הזה וכולל היום והלילה, ונשאר בהכרח לפרש בעצם היום הזה הכתוב למעלה בעיצומו של יום שכולל היום והלילה שעל עיצומו של יום מוזהר וענוש עליה ולא על התוספות". עכ"ל.

וכן כתב הגור ארי', וז"ל: "דהא לא תעשה כל מלאכה בעצם היום כתיב (פסוק כח), דמשמע יום ולא לילה, לכך צריך קרא לרבות שאף בלילה חייב. ואין להקשות, דלא לכתוב בעצם היום, דהשתא לא צריך לכתוב כל מלאכה. זה לא קשיא, דבעצם היום איצטריך, דדוקא על עיצומו של יום חייב, ולא על התוספות, והוה אמינא דהאי קרא אתא למימר דוקא על יום חייב ולא בלילה, לכך איצטריך קרא לרבות מלאכת לילה". עכ"ל.

נמצא לפי דבריהם, שכשכתוב בפסוק "בעצם היום", פירושו יום דוקא ולא לילה, ולכן צריכים עוד פסוק לרבות גם הלילה.

ובאמת מצינו שרש"י מפרש כן בפירוש בפרשת לך לך ד"ה בעצם היום (יז, כג): "בו ביום שנצטווה ביום ולא בלילה". עכ"ל.

ועיין עוד בפירש"י בפרשת האזינו ד"ה "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה": "...נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו' במראית אורו של יום . . במצרים נאמר בעצם היום הזה הוציא ה' . . הריני מוציאן בחצי היום . . במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה . . הריני מכניסו בחצי היום וכו'". עכ"ל.

[ועיין בלקוטי שיחות חלק יט פרשת האזינו שיחה ב' שמבאר כ"ק אדמו"ר פירוש רש"י הנ"ל, כולל השאלה למה אמר רש"י רק ג' פעמים והרי גם באברהם נאמר (לך לך, יז, כג) בעצם היום, אבל אין זה נוגע לעניננו כאן].

שלפי כל הנ"ל צריך להבין, שהרי בנוגע לשבועות נאמר (כג, כא): "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש וגו'". וכי מקרא קדש של שבועות הי' רק ביום ולא בלילה, ולמה נאמר כאן "בעצם".

והנה הרמב"ן בפרשת אמור (כג, כח) כתב וז"ל: "...והנה לא הזכיר בעצם היום הזה בשבת ולא במועדים, רק בחג השבועות וביום הכפורים וכן באיסור החדש (שם, יד) עד עצם היום הזה.

והנראה בטעם הדבר, כי בעבור שאמר בשבועות מיום הביאכם את עומר התנופה וגו' תספרו חמשים יום, ואמר והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו גמר הענין, והאריך לצוות בקרבנות, הוצרך לומר וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש, כי גוף היום הוא קדוש ואסור בעשיית מלאכה ואיננו תלוי בעומר ולא בקרבנות". עכ"ל הרמב"ן בנוגע לחג השבועות.

ועיין שם מה שתירץ בנוגע לחדש ויום הכפורים.

אבל נוסף לזה שעדיין אינו מובן למה לא פירש רש"י כלום בנוגע לזה, לכאורה אין יכולים לתרץ תירוצו של הרמב"ן לפי פירש"י.

שהרי הרמב"ן מפרש תיבת בעצם באופן אחר מפרש"י, וכלשונו שם "...ולא נוכל לפרש שירמוז אל עצם היום וכחו".

דהיינו שהרמב"ן מפרש שכשנאמר בעצם היום בכתוב הכוונה לשלול דברים אחרים או ימים אחרים, וכמו שכתב בנוגע לשבועות "כי גוף היום הוא קדוש ואיננו תלוי בעומר ולא בקרבנות".

וכן מצינו שזהו כוונתו במה שכתב שם וז"ל: "...אמר בנח בעצם היום בא נח וגו' (נח ז, יג), ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שמות יב, מא), וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה עלה אל הר העברים (דברים לב, מח-מט). והטעם באלו, מפני שיתכן שהכניס נח בתיבה קודם לכן הרבה מן החיה והעוף, וכן יתכן שיצאו מקצת ישראל ממצרים קודם לכן ביום ההוא נגמר הענין, וכן קודם ליום ההוא היתה צואה למשה רבינו בעלייה ההיא וביום ההוא עלה, לכך פירש הכתוב בכולם שהיו בגוף היום ההוא, לא שהותחל בהם מתחילה ונשלם ענינם ביום ההוא, רק הכל היה בגוף היום הזה. וכן בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (יז, כו), שנמולו עם רב ביום אחד להגיד זריזותו במצות. עכ"ל.

אבל רש"י פירש בכל זה באופן אחר בפרשת האזינו ד"ה וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה (דברים לב, מח), וכבר הבאתי לשונו לעיל.

שלפי פירש רש"י הכוונה בעצם היום הוא במראית אורו וכוחו של יום, ובא לשלול הלילה.

ואם כן לפי זה אינו מובן למה נאמר דוקא בחג השבועות (כג, כא): "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש"*.

ב. עוד דבר שצריך ביאור ואין רש"י מפרש זה, הוא מה שכתב בפרשת אמור (כג, יד): "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן וגו'".

שלכאורה למה נאמר בכתוב שני פעמים "עד", במקום שהי' יכול לכתוב "עד הביאכם את קרבן אלקיכם בעצם היום הזה".

בתורה תמימה מביא דרשת הגמרא (מנחות סח, ב) "עד עצומו של יום ועד בכלל". ומפרש וז"ל: "כי בפסוק כתיבי שני זמנים, עד הביאכם, עד עצם היום הזה, ולכן מפרש עד הביאכם בזמן שביהמ"ק קיים, ועד עצם היום הזה - בזמן הזה, שהחדש אסור עד יום ט"ז בניסן שאז זמן הבאתו וס"ל עד עצם היום, עצומו של יום ולא כשהאיר היום, ועד בכלל עד כל יום ט"ז". עכ"ל.


*) אפשר לומר (ע"ד הדרוש) כי ידוע שקביעותו של חה"ש אינו תלוי ביום בחודש, וכל' הגמ' "פעמים בה' כו' פעמים בו' כו' פעמים בז'", וא"כ כל שאר המועדים יודעים קביעותם מיד כשמקדשין החודש משא"כ בשבועות היום נתקדש רק לאחר שסופרים מ"ט יום. ובפרט לפי המבואר בלקו"ש וכו' בענין מי שעובר קו התאריך שלא יודעים באיזה יום יחול שבועות עד גמר ספירת העומר, ולכן כתוב "וספרתם בעצם היום הזה" – שהקביעות של שבועות הוא דוקא בעצם היום הזה ולא מקודם. המערכת.

פשוטו של מקרא
"יהי' לארץ"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

ויקרא כה, ד, רש"י ד"ה יהי' לארץ: "לשדות ולכרמים". לכאורה הכוונה בביאור רש"י למעט שביתה הדומה ליובל, ששם לא רק שאסור לזרוע ולזמור כו', אלא השדות יוצאות לבעליהן והעבדים משתחררים. ולכאורה, הרי הפרשה שלאחרי' מדברת בזה, וזה גם מתאים לתיבת "לארץ" - שבפשטות קאי על כל הארץ ולאו דוקא על השדות כו', לכן בא רש"י לבאר שהכוונה כאן בתיבת "לארץ" רק לשדות ולכרמים.

ובשפתי חכמים הקשה למה לא פירש זה רש"י לעיל (בפסוק ב') בתיבת ("ושבתה) הארץ". ולכאורה בתיבות ושבתה הארץ יש דוקא כן משמעות שהכוונה לשדות וכו' – שהרי הדיבור מתייחס לארץ עצמה (שהיא תשבות), וזה שייך (יותר) לשדות ולכרמים. משא"כ הלשון ("שבת שבתון) יהי' לארץ" משמע לכל ארץ ישראל, ולכן יש צורך לבאר שם שזה רק לשדות ולכרמים.

ואם יש לשאול, הנה לכאורה תיבות "שבת לה'" מיותרות, שהרי כבר נאמר לעיל בפסוק ב' "שבת לה'", ובפשטות הוא אותו ענין, שפסוקים ג' ד' הם ביאור לפסוק ב' – אשר מה הכוונה "ושבתה הארץ", ש"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך גו' ובשנה השביעית שבת שבתון גו' שדך לא תזרע גו'", וא"כ מיותר לכאורה לחזור שוב תיבות "שבת לה'".

ובאמת גם תיבות "שבת שבתון יהי' לארץ" שלפני תיבות "שבת לה'" הם מיותרות, שהרי כבר נאמר בפסוק ב' "ושבתה הארץ", ומפרש בפסוק ג' וד' שהכוונה ש"שש שנים תזרע גו' ובשנה השביעית וגו' לא תזרע כו'", שלפי זה מתאים להיכתב בפסוק ד' ובשנה השביעית שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור (ובהמשך "את ספיח קצירך גו'").

וע"פ פשש"מ כנראה אין זה קשה, שהרי אם הי' קשה הי' רש"י מבאר. ולכאורה הביאור בזה הוא, שכיון שבפסוק ב' כתב רק שתי תיבות "ושבתה הארץ", וזהו כמו מקרא סתום שאינו יודע למה הכוונה, הנה לכן כשבא לבאר (יותר) בפסוק ג' ובהמשך לזה בפסוק ד' "ובשנה השביעית גו'" חוזר שוב על תיבות "שבת שבתון יהי' לארץ", ומכיון שחוזר על תיבות "שבת שבתון יהי' לארץ" חוזר גם ואומר "שבת לה'".

ובדרך דרש י"ל בדא"פ, שכמו שבפסוק ב' שכותב "שבת לה'" הכוונה לשם ה', וכדפירשו המפרשים שכיון שישבתו מעבודת האדמה יהי' זה לטובת האדמה כדי שתתן אח"כ יבול יותר טוב, שלכן מדגיש הכתוב "שבת לה'" - לשם ה'.

והנה כשהארץ שובתת לשם ה' הרי בדרך ממילא נמשכת קדושה בכל עניני העולם (הארץ), די"ל בדרך דרש שזאת הכוונה בתיבות - המיותרות לכאורה – "שבת שבתון יהי' לארץ", שהן (כמו) הבטחה שאם יהי' "ושבתה הארץ שבת לה'" הנה יהי' "שבת שבתון יהי' לארץ" בכללות, שימשך בארץ קדושה (ועאכו"כ לשדות ולכרמים שזו עיקר המצוה), וכשיש קדושה יש ברכה כו', ולכן צריך שוב לחזור על ענין "שבת לה'" - שכל ההשפעות והברכות יורגשו ויחדרו בהם את ה"שבת לה'", שההצלחה באה מברכת ה', ואז הגשמיות וההצלחה אינן מסתירות ח"ו על האלקות.

פשוטו של מקרא
אל תרגזו בדרך [גליון]
הרב אהרן חיטריק
חבר מערכת 'אוצר החסידים'

בגליון תתעח (עמ' 125) כתבתי על פי' רש"י עה"פ "אל תרגזו בדרך" (פ' ויגש מה, כד), והקשתי דלמה לא הזהירם יעקב אבינו על כך.

ובעת שכתבתי נעלם ממני מה שכתוב בלקו"ש חל"ה ע' 198 ואילך (וראה שם בע' 200 ההפרש בין הגמרא והמדרש).

אבל מה שכתבתי - וכבר הובא בכמה מפרשי רש"י - מדוע לא הזהירם יעקב אבינו על זה, לא מצאתי פי' חלק בפשוטו של מקרא ("גלאטיק"), ולענ"ד מה שכתב הרה"ח אפרים שי' פיקארסקי בגליון הנ"ל ג"כ אינו "גלאטיק", וד"ל.

ואולי אפשר לבאר לפי מה שמביא בלקו"ש שם דעת אדה"ז בשו"ע סי' קי"ט - "וכשהוא בדרך יעסוק בתורה שנאמר ובלכתך בדרך ולא יעסוק בעיון הלכה שלא יתעה בדרך אא"כ יושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים", ועפ"ז אפשר לבאר שכשירדו למצרים כל אחד רכב על חמורו, כמבואר בפ' מקץ מב, כו "וישאו את שברם על חמריהם", וכן מד, יג "ויעמס איש על חמורו", הרי רואים שלא היו להם עגלות [שלא נזכר בפסוק], אבל בפסוק מה, יט כתוב "ויתן להם יוסף עגלות", ובפסוק כא "ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה", ועל זה כתב בלקו"ש שם ע' 202: "ומסתבר ששלח עגלות באופן מסודר, היינו עם מנהיגי העגלות, עבדים לנהוג את העגלות . . ולכן הזהיר אותם". עכ"ל.

ומובן דלכן יוסף הוצרך להזהירם על דבר חדש, ואולי זה הפירוש הפשוט. ע"ש בהשיחה.

Download PDF
תוכן הענינים
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות