E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

חג השבועות - תשס"ד
שונות
"סברי מרנן" משלים התיבות דהקידוש
הרב מנחם מענדל פעלער
שליח כ"ק אדמו"ר - טווין סיטיז, מינסוטא

בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים, בפסקא "סברי מרנן" [הראשון], כותב כ"ק אדמו"ר: "כצ"ל ולא יותר (סי' יעבץ) כי הם משלימין מספר תיבות שבקידוש". עכלה"ק.

והנה לשון זה ("סברי מרנן, כצ"ל ולא יותר") העתיק כ"ק אדמו"ר מסידור יעבץ, אבל התיבות "כי הם משלימין מספר תיבות שבקידוש" מוסיף כ"ק אדמו"ר על פי האמור שם (אבל אין זה ציטוט כמו תיבות הראשונות).

ויש להעיר עד כמה דייק כ"ק בענין זה, כי לשיטת הסידור יעבץ אין תיבות אלו ("סברי מרנן") עולין בחשבון מספר תיבות שבקידוש, ובדפוסים שלפנינו ישנו אות מספר למעלה מכל תיבה של הקידוש, ותיבות "יום השישי" ו"סברי מרנן" וברכת "בורא פרי הגפן" אינם מן המנין (אלא שלכמה שיטות מנין התיבות צ"ל ע"ב, ואז יום השישי הוא מן המנין).

וז"ל סי' יעבץ: "נוסח הקידוש ע"פ ס' הזהר ואר"י שכתב שהוא טעות גדול להוסיף עליו וכבר נתבאר סוד שבעים תי' שבויכולו עם הברכה, ועם ב' תיבות "יום השישי" עולים ע"ב".

והנה בגליון ז בקובץ דידן (תתעג, ע' 80) האריך הרה"ג אלי' מטוסוב בענין הקידוש דליל שבת והביא דרוש מאוה"ת וישב, ושם מבואר הטעם למה שאנו אומרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, עיי"ש (ולהעיר שבסי' יעבץ כאן ישנו ביאור דומה במקצת עיי"ש).

ואח"כ מביא מכפ"ח (גליון 884), במאמר הר"י שי' מונדשיין, דמביא מקובץ כת"י אחד, שנמצא שם דרוש לא ידוע למי, ופתיחתו הוא: "להבין ענין הקידוש של ליל שבת", וממשיך ש"בסידורים הנדפסים ע"פ כוונת האריז"ל" השמיטו את התיבות "כי בנו בחרת מכל העמים ואותנו קדשת", אך אדמו"ר הזקן נקט בנוסח הרמב"ם שלא השמיט אלא את התיבת "כי הוא יום" - "וכל דבריו [של הרמב"ם] הם דברי קבלה שקיבל מהגאונים. וממשיך "ויש על זה מכתב ערוך מה שכתב [כ"ק אדמו"ר הזקן] למחותנו הרב הקדוש הגאון האלקי מו"ה לוי יצחק זצוק"ל טעם ע"ז עפ"י נגלה ונסתר, אך לאו כל מוחא סביל דא, לזאת באתי למלאות אפס קצהו בקצרה כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש. והנה עפ"י נגלה הוא פשוט, כי תיבות "ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו" אינם מן המנין, כי אינו אלא מפני שצריך לסיים מעין הפתיחה סמוך לחתימה, והם חמשה תיבות, ושני תיבות הוי' אינם ג"כ מן המנין כי הם תרין סהדין וד"ל, ונמצא שאין בנוסח הקידוש עם "כי בנו בחרת" אלא רק ע' תיבות וכו'" [וממשיך לבאר שם עוד 'עפ"י נסתר']. ע"כ.

והנה בהערה הנ"ל מביא משער הכולל שמאריך בענין זה ודן בכמה ענינים, עיי"ש (וכן בהשער הכולל), ובין הדברים מביא חשבון התיבות (ומביא כמה דיעות, ומסיק שישנם ע' תיבות בלי ה"ברכה שמברכין על הקידוש, ולא בברכת היין, ולא בתיבות סברי מרנן שאינו רק הזמנה והכנה לקידוש (כמו שנת' לעיל). וממשיך השעה"כ: "סברי מרנן השתי תיבות הללו משלימין לשם ע"ב". ומבאר שלפי"ז אין צריך לומר ורבנן ורבותי" ומקורו בסידור ר' יעקב עמדין (היינו יעבץ) ואף מוסיף: "ואע"פ שכשמקדשים על הפת אין אומרים סברי מרנן אין לחוש כי עיקר קידוש נתקן על היין".

אלא צ"ע כמו שכתבנו לעיל: א. היעב"ץ כותב בפירוש שתיבות יום השישי משלימים למס' (ושם) ע"ב. (אלא שגימטרי' סברי הוא רע"ב וכו').

ב. מהו בדיוק דעת כ"ק אדמו"ר בכל הנ"ל (ובפרט שמביא טובא מסבו - השער הכולל - כו"כ פעמים, וכאן בענין זה אינו מביאו, אלא מביא את היעב"ץ (ואולי עכ"פ י"ל בדוחק שמרמז למש"כ בשעה"כ מפני שמביא המקור באמצע דברי קודשו (לפני הטעם כי הם משלימין מספר תיבות קידוש).

ולכאו' עדיין צריך ביאור בדיוק איזו תיבות נכנסים להחשבון, ותן לחכם וכו'.

שונות
נישואי בת כהן לישראל
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

מובא ב'יומן שנת הקהל' – שנת תשמ"א (ע' 50) שכ"ק אדמו"ר כתב לחתן שכלתו היא בת כהן "יהא בקי בתוכן (לא בתיבות) מסכת א' [=אחת] (הקטנות)".

והוא לכאו' עפ"י מש"כ הצ"צ שו"ת חאה"ע סו"פ יא:

"כיון דכהנים האידנא אין אוכלין בתרומה דאורייתא . . לכן אין להחמיר כ"כ בהת"ח שיהיה ממדריגה הגדולה רק כל שיודע מסכת אחת".

גם בהזדמנויות נוספות (ראה הנאסף ב'שערי הלכה ומנהג' כרך ד' ע' קלז-קלט) הורה הרבי לרכוש "בקיאות במסכת אחת", או כמ"ש "ובכל אופן ילמוד מסכת כלה" - אם כי זהו המינימום.

ומדגיש הרבי אשר לכתחילה "צריך הוא להוסיף כח בלימודו ובשיעוריו בתורה למען שיתקרב למעלת תואר תלמיד חכם, עכ"פ כפי יכולתו", ולכן "יוסיף שיעור בתלמוד תורה . . ואם באפשר גם בדינים הצריכים שבקיצור שו"ע, וכל המוסיף מוסיפין לו", עד כדי כך שאם יש שהות "ישתדל לגמור את המשניות כל הששה סדרים, או עכ"פ סדר אחד או שניים אם זמן החתונה בקרוב".

[ובהזדמנות נוספת ('תורת מנחם – תשט"ז' כרך טז ע' 103) ציין שישנם שני מסכתות כלה - כנראה זוטא ורבתי, כנגד שתי הבחינות ד"כלה" המבואר בלקו"ת שה"ש בתחילתו (הרבי ציין שעל חתן שכלתו בת כהן לסיים קודם החתונה גם את המאמר בלקו"ת)].

מקור הענין דמסכת כלה הוא במס' קידושין מט, ב: "[המקדש את האשה] על מנת שאני תלמיד . . כל ששואלין אותו בכל מקום (מאחד מן המקומות. רש"י), דבר אחד בלימודו ואומרו ואפילו במסכתא דכלה". ע"כ.

מסכת כלה היא ברייתא מהמסכתות הקטנות שתחילתה ב"כלה בלא ברכה אסורה לבעלה" (בדפוסי הש"ס לפנינו מודפסת היא לצד מסכת עדיות).

בהגדרה "אפילו מסכתא דכלה" - מצינו כמה פירושים:

רש"י על אתר מפרש: "שאין עומק בה וברייתא היא" [וכן משמע בתוד"ה איזהו, תענית י, ב].

רש"י במסכת שבת קיד, א, פירש: "בכל הש"ס, ואפילו במסכתא דכלה דלא רגילי בה אינשי, וזה נתן לבו וגרסה", ומשמע שצריך לדעת את כל הש"ס. והיינו שרש"י מפרש זאת לחומרא (ראה במאירי שמביא "שהיא מסכתא זרה ושאינה מתלמוד שלנו", והמאירי שולל זאת וכותב "ואין הדברים נראין" (בפשטות המאירי שולל בכלל את לימוד מסכת כלה, ובדוחק י"ל ששולל פי' רש"י בשבת כאן, ועצ"ע).

ולתווך בין שני פירושי רש"י (ראה דברי רבינו יצחק בתוד"ה ואפי', שבת שם) אולי י"ל בדא"פ:

הסוגיא בשבת מטרתה להגדיר מהו "תלמיד חכם" באמת ולכן מפרש שם לחומרא, משא"כ בקידושין הרי אפילו מספק - שמא הוא יודע - יש להחמיר.

הר"ן (מחמיר אף הוא ו)כותב שמדובר במי שיודע לציין את מקור ההלכה [ובב"י לטור הביא פירוש אחר מהר"ן, ואכ"מ].

בתוספות הרא"ש מפרש שהכוונה להענינים שנלמדו ב"ירחי כלה".

המאירי פירש: "ואפילו בדברים הקלים שרוב העם יודעים בהם קצת ענינים, כגון הלכות החג בחג, של עצרת בעצרת ושל פסח בפסח, והוא הרמוז כאן בהלכות [-מלשון "הליכות"] כלה".

ע"כ מדברי הראשונים. ועתה נפנה לדברי הפוסקים:

הרמב"ם בהל' אישות פ"ח הלכה ה' פסק: "על מנת שאני תלמיד . . כל ששואלין אותו דבר אחד בתלמודו ואומרו, ואפילו בהלכות החג שמלמדין אותן ברבים מדברים הקלים סמוך לחג כדי שיהיו כל העם בקיאין בהן כו'".

ועד"ז בטור אה"ע סל"ח: "ע"מ שאני תלמיד . . כל ששואלים אותו דבר אחד בתלמודו ואומרו ואפילו בהל' החג שהם דברים קלים שמלמדין אותן ברבים.

אבל בשו"ע אה"ע סל"ח סכ"ז: "אפילו לא למד אלא מסכת כלה ואמר הימנה דבר אחד הרי זה חכם".

לכו"ע מדובר בידיעה מינימאלית, אולם עדיין יש שינוי ביניהם: הרמב"ם והטור מתעלמים מהמושג של "מסכת כלה" כפשוטה ומפרשים כמו המאירי שמדובר בדברים הקלים, ויתכן שזו הכוונה גם בדברי תוספות הרא"ש, שכן ב"ירחי כלה" לא למדו ענינים עמוקים דוקא [ובוודאי שלא כפירוש רש"י בשבת או כדברי הר"ן].

הצ"צ, וכן כ"ק אדמו"ר, לומדים (כנראה גם על יסוד לשון השו"ע) שנקט "מסכת כלה" - שאמנם יכול להיות תוכנה קל - אבל צריכה להיכנס בהגדרה של מסכת אחת בפועל.

שונות
דיוק בהיום יום [כ"ב טבת]
הרב שמואל מרדכי רייניץ
תושב השכונה

בהיום יום לכ"ב טבת נכתב, וזלה"ק: "הכרזת אאמו"ר באחת ההתוועדויות: אט אזוי ווי הנחת תפילין1 בכל יום איז א מצוה דאורייתא אויף יעדען אידען . . אזוי איז א חוב גמור אויף יעדען אידען צו טראכטן יעדן טאג א האלבע שעה וועגן דעם חינוך פון קינדער..." עכלה"ק לעניננו.

ויש להעיר ולהאיר מספר 'אמרי אמת' ליקוטים ע' 268 (הובא בילקוט מעם לועז לפר' כי תצא ועוד), וז"ל: "סמכה תורה מצות לימוד הבנים למצות תפילין [וקשרתם אותם וגו' ולמדתם אותם את בניכם וגו' דברים יא, יח - יט] ללמדנו שכמו שאסור להסיח דעת מהתפילין - כך אסור להסיח דעת מחינוך הבנים". עכ"ל, והדברים נפלאים.

[דרך אגב המקור ל'היום יום' זה, הוא "מכתב" (כציון הרבי) מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באג"ק שלו ח"ג ע' תסב וח"ב ע' שפה, ושם מקשר זה לתפילין. אולם ישנו מכתב שונה באג"ק ח"ד ע' קפו, ושם2 מקשר זה לתפילה ולתפילין (וכן ראה מכתב אדמו"ר הרש"ב באג"ק שלו מכתב שסב, שמקשר זאת רק לתפילה ולא מזכיר ענין התפילין כלל). ואולי א"ל לענ"ד שמקשר זאת באופן ד"יהודה ועוד לקרא", שפה ישנו שני חיובים מצד ההיקש לא רק תפילין שמדאורייתא לכו"ע אלא גם ענין התפילה שלרוב הדעות הוא מדרבנן ואכ"מ].


1) ההדגשות אינן במקור הדברים.

2) וראה שם הערת כ"ק אדמו"ר בענין הנוסחאות.

שונות
הפתגם 'לכתחלה אריבער' בתורת רבינו
הרב יוסף נמס
שליח כ"ק אדמו"ר - ניו אורלינז

בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש הנערך ע"י רבינו לא נזכר הפתגם ד'לכתחלה אריבער', והוא פלא!

הפתגם 'לכתחלה אריבער' מובא ברשימות רבינו (חוברת ט) והוא מאגרת הידועה דאדמו"ר מוהריי"צ (חלק א' עמוד תריז), ומוסיף בנוגע עבודתו בברית המועצות ש"המאמר הזה הי' לי ליסוד".

ונמצא שבספר התולדות אדמו"ר מהר"ש שנדפס לפני הנשיאות לא נזכר הפתגם לכתחלה אריבער, ובמשך הנשיאות נתבאר הפתגם אין ספור פעמים כפתגם היסודי של אדמו"ר מהר"ש. הדגשה זו הי' עד כדי הזכרת לכתחלה אריבער כמעט בכל פעם שנזכר אדמו"ר מהר"ש ולפעמים במקום הזכרת שמו!

(להעיר שע"פ המפתחות לא נזכר 'לכתחלה אריבער' בהרשימות - מלבד ציטוט הנ"ל - ובשלש כרכים הראשונים דאגרות קודש).

ויש לעיין בשייכות ד'לכתחלה אריבער' לנשיאות (ועיין שיחת ב' אייר תשמ"ח בתחילתו), ואם היו

שינויים במשך הנשיאות באופן הדגשת הפתגם.

שונות
נשי ובנות ישראל בתניא [גליון]
הרב יוסף יצחק סאסקינד
'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

בגליון תתעט (עמ' 89) הקשה הר"ש שי' פליישמן על מה שביאר הרי"ד שי' קלויזנר על שאלתו מהי השייכות של נשים לתניא; דהריד"ק בגליון תתעז (ע' 83) ביאר ע"פ שיחת כ"ק אדמו"ר שהם נכללים בזה בעבודת הבעל, ומצד עצמם אכן אין להם שייכות לזה, וע"ז הקשה שוב הרב שש"פ - ע"פ זיכרונו משיחת כ"ק אדמו"ר ש"זכה דורנו שהנשים לומדות חסידות וכו'", דעפ"ז מוכרחים לומר ששייכות הנשים לתניא היא מצד עצמם, דאם לא מהי הזכות בזה שהם עוסקים בדבר שאינו שייך להם.

והנה בשיחת יום ב' דחג השבועות תשמ"ו (תו"מ התוועדויות תשמ"ו ח"ג עמ' 520 ואילך [ואולי זוהי השיחה שהרב שש"פ כותב שם מזכרונו]) איתא בזה"ל:

"ומכיון שבמצוות שחיובן תמידי אין חילוק בין אנשים לנשים, נמצא שגם הנשים חייבות ללמוד את הענינים המביאים לאהבתו ויראתו, ידיעת אלקות וסדר השתלשלות וכו', כמש"נ "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם.

"ואכן, זכה דורנו זה שבו הולך ומתפשט לימוד החסידות גם אצל נשי ובנות ישראל – החל מלימוד ספר התניא וכיו"ב [ההדגשות אינן במקור].

"ובזה גופא - לא רק לימוד הענינים היסודיים, אלא גם פרטי הענינים באופן של הבנה והשגה, שגם לימוד זה שייך אליהן, ואדרבה - "בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש" (אם כי בדורות שלפנ"ז היו רק יחידי סגולה מנשי החסידים שהיתה להם ידיעה רחבה בתורת החסידות), כפי שרואים במוחש בדורנו זה, ובודאי ימשיכו ויוסיפו ביתר שאת הלוך ומוסיף הן בכמות והן באיכות.

"...אמנם, בד בבד עם התעסקותן בחינוך הילדים, ואדרבה: כדי שתהי' הצלחה גדולה ורחבה ועמוקה יותר בחינוך הילדים - יש צורך גם בידיעה והשגה (לא רק בעניני יהדות סתם, אל"ף-בי"ת של יהדות, ועאכו"כ עיקרי ויסודי היהדות דמאי קמ"ל?! אלא גם ידיעה והשגה) בתורה בכלל, כולל ובמיוחד - פנימיות התורה, כאמור "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם". עכ"ל השיחה.

נמצא שיש ב' נקודות בשייכות הנשים ללימוד החסידות: א. בקשר להמצוות שחיובן תמידי כמו אמונת ה' ואהבתו ויראתו, שבזה שווים אנשים ונשים. ב. לימוד החסידות של הנשים מוסיף לחינוך הילדים ברוח החסידות.

נמצא שיכולים להיות ענינים בחסידות שאף שאין להם שייכות באופן ישיר לנשים, מ"מ יש ענין ותועלת שילמדו אותם, שעי"ז יחנכו את ילדיהם ברוח החסידות. הרי שאכן יש תועלת בלימוד נשים ענינים בחסידות שאינם שייכים להם מצד עצמם.

ועוד ענין בזה: דהנה זה שלא כל עניני העבודה הכתובים בתניא ובחסידות שייכים לנשים, אא"ל שאין זה רק שאינם שייכים מצד שאין להם החושים לזה, אלא גם שאינם צריכים לעבודות אלו, דעיקר ענין העבודה הוא בכדי לכוף היצר הרע, שלא ימנע את האדם מלעבוד ה', ומצינו שהנשים בטבעם - היינו גם בלי עבודה ויגיעה כ"כ - יש להם נטיה מצד עצמם לאמונת ה' וכו'. וכמבואר בלקו"ש חכ"ו ע' 267 וז"ל: "ווי מ'זעט במוחש אז נשים דארפן ניט האבן אזוי פיל זירוז אויף ענינים פון אידישקייט ווי אנשים, ווארום ביי זי מצד טבען, לייכט די אמונה בה' (און זיי האבן יראת ה') מער ווי ביי מענער, עד כ"כ אז דאס ווירקט אויף זייער מעשה בפועל". עכ"ל.

ובהמשך הענין באותו שיחה, ע' 268: "[וואס דאס איז אויך איינער פון די ביאורים אין דעם וואס אלס הקדמה למ"ת האט דער אויבערשטער אנגעזאגט משה "כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים תאמר להם בלשון רכה" (ניט ווי צו די אנשים וואס "ותגיד לבני ישראל . . דברים הקשין כגידין") ווייל ביי נשים איז אויך אן אמירה בלשון רכה מספיק אויף פועל'ן ביי זיי די גרייטקייט אויף קבלת התורה]". עכ"ל.

הרי מצינו שאין הנשים צריכות זירוז כ"כ בעבודת ה' כמו האנשים, וגם די לומר להם בלשון רכה, ואולי "לשון רכה" כולל גם זה שאין צריכים לשבור את עצמם באתכפייא כ"כ כמו האנשים.

Download PDF
תוכן הענינים
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות