E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

י"ט טבת - ש"פ שמות - תשס"ו
חסידות
לשלם לו כפעלו
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בתניא ח"א ס"פ יב איתא: "וכן בדברים שבין אדם לחבירו, מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא . . המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההיפך ממש, להתנהג עם חבירו במדת חסד, וחיבה יתירה מודעת לו, לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס חס ושלום, וגם שלא לשלם לו כפעלו חס ושלום, אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות, כמו שכתוב בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו". עכ"ל. ונראה להעיר שתי הערות על קטע זה:

א. בהערות למהדו"ק כאן, תמהו: "ויש לעיין בטעם שהוצרך אדה"ז לפרט בפ"ע "וכן בדברים שבין אדם לחבירו", דמשמע שהיה מקום לחלק וצריך להזהיר ביחוד על זה", עיי"ש.

ואולי זהו ע"פ האמור בהקדמת ס' דרך חיים לאדמו"ר האמצעי (ריש עמ' 4), שבין סוג האנשים "שיראת חטאו קודמת לחכמתו" נמצאים גם כאלה שעדיין הם בעלי מידות רעות בפועל ממש: "ואע"פ שיימצאו הרבה בכת זו, שלעתים יש בהם פריקות עול כמו בהוללות וליצנות וכה"ג במדות רעות שבין איש לרעהו בקנאה ושנאה וכעס וגיאות והתנשאות ואכזריות וכה"ג - אין זה שייך לעניין פריקות עול דהרהורים רעים וחטאים כלל, שזהו רק מפני שטבעו הוא רע לבריות .. אבל לא מצד איזה מרד ופריקות עול באלקים חיים..." (עיי"ש בהמשך, וכיו"ב בפי' הרע"ב אבות פ"ג מי"ז, שרק ייתכן נזק מזה בעתיד). הרי שתיקון המידות שבין אדם לחבירו, ואפילו שליטה עליהן, הוא שלב נעלה יותר.

ב. ב'ביאורים' שב'תניא מבואר' כתב: "שלא לשלם לו כפעלו - שלא יעבור על "לא תקום".

אבל צ"ע: א. אחרי שכבר שלל אדה"ז מן הבינוני את הכעס, הרי אין מניע שיביא אותו "לשלם לו כפעלו" בתור נקמה, אלא רק אם יש לזה סיבות אחרות כדלהלן.

וגם, ב. מכיוון שרוב הלשונות כאן כתובים בסדר של "לא זו אף זו" (כמו: איזו טינא ושנאה; במידת חסד, וחיבה יתרה; המוח שליט ומושל), ומכיוון שלאו דנקימה חמור יותר מאשר כעס (אף שהוא "מדה רעה עד מאד", ראה לשון אדה"ז בשני העניינים בסי' קנו ס"ג, וסביר גם שאדה"ז לא הזכיר לאו דנקימה מפני היותו מושלל מראש אצל הבינוני ש"לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם" כמבואר בראש פרק זה),

לכן מסתבר יותר כמ"ש בביאור הרש"ג שהכוונה לשלם לו כפעלו ללא כעס [ראה גם ב'משכיל לאיתן'], וכמפורט בס' 'פניני התניא', שבזה בא למנוע לשלם לו כפעלו "כדי לחנכו", שבאופן כזה אין בו לאו דנקימה [וזאת - הן אם הכוונה למנוע מעצמו נזק בעתיד, והן אם הכוונה כדי לכפר על הפוגע, ע"ד המבואר בשו"ע אדה"ז סי' תרו ס"ד שבאופנים אלה רשאי להימנע מלמחול לו].

ואף שכתב אדה"ז בשם הזוהר "ללמוד מיוסף עם אחיו", והרי יוסף ציער אותם בתחילה - היה זה רק מאהבתו אותם לכפר על עוונם [כפי שציין ע"ז הרבי לאוה"ת פ' מקץ בשם האלשיך], וזה שייך דווקא בצדיק גמור כיוסף ולא בבינוני, כי אצלו [שמידותיו טרם נתקנו] ייתכן שהדבר נובע מיצר השנאה המתעטף באיצטלא דקדושה [עכ"ד - והסוגריים שלי].

ואולי לכן ניסח זאת "ללמוד מיוסף עם אחיו" (ולא כבמהדו"ק "מיוסף ואחיו". אף שבלא"ה תמהו המו"ל שם על נוסח זה, שהרי הלימוד הוא רק מהנהגת יוסף ולא מהנהגת אחיו) - דהיינו ללמוד מיוסף כפי שפעל "עם אחיו" כאשר כבר הגיעו אחיו ובית אביו למצרים, ולא כפי שפעל לפני - כן, כשלא הכירוהו ולא היה עמהם ביחד.

חסידות
תפילה ובקשה – החילוק
הת' יואל אלכסנדר הלוי לוין
תות"ל 770

איתא במאמר ש"פ ויחי תשל"ב ד"ה "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" ומסביר שם במאמר שחרבי זו התפלה וקשתי זה בקשה וזהו (דצלותי ובבעותי) ולכאורה מהו החילוק בין תפלה ובקשה דהרי כשמבקשים להקב"ה זה גם תפלה וכשמתפללים להקב"ה הרי מתפללים כדי לבקש את הצרכים שלו.

והנה ענין זה יובן עפ"י מה שכתבו בלקו"ש חי"א פ' בשלח שאצל בנ"י תפלה זה לאו דוקא שבנ"י מתפללים בשביל איזה בקשה מיוחדת, אלא שזהו אומנות של בני ישראל, כמו אומן שעושה את עבודתו מכיון שזה דרכו, כך בנ"י תפלה זוהי אומנותם, ע"ד שכתוב ברש"י שתפסו אומנות, ועי"ז אולי אפשר לבאר החילוק שבין בקשה לתפלה שתפלה היא לא דומה לבקשה, דבקשה, מבקשים כשצריכים משהו, משא"כ תפלה זוהי אומנות, שמתפללים מכיון שזוהי אומנות*.


*) ראה שו"ע אדה"ז סי' קפה סוס"ב (הובא בלקו"ש חכ"ד עמ' 117 הע' 34) ד"סידר שבחיו של מקום . . שזהו עיקר מצות התפילה". ולפי"ז א"ש. המערכת.

חסידות
למה לא נברא העולם קודם
הרב משה מרקוביץ
ברוקלין, ניו יורק

ידוע מ"ש בסידור שער הק"ש (עה, סע"ד ואילך) בענין קושיית ה'עץ חיים' מדוע לא נברא העולם קודם, ותירוץ הרב המגיד שהזמן עצמו הוא נברא וכו'.

וכבר הובא בכ"מ שבשאר ההנחות מאותו מאמר אדה"ז (משנת תקס"ו) לא הובא פרט זה בשם הרב המגיד. ועוד הובא כבר, שבס' החקירה להצ"צ בהוספות (קיב, א) כתב שתירוץ זה הוא כעין תירוץ הרס"ג באמונות ודיעות שלו, ושהרס"ג לא ניחא לי' בתירוץ זה משום שהיה יכול לברוא את הזמן עצמו קודם, ולכן הוסיף עוד תירוץ, ש"מדרך בעל בחירה לפעול בעת שירצה", עיי"ש.

והעירני חכם אחד ממ"ש בכתר שם טוב סי' שמח (עמ' רטו בהוצאה החדשה):

דיש לתרץ הקושיא שהקשו כל הראשונים, וז"ל: "למה לא ברא הקב"ה את העולם קודם ה' אלפים שנה, דהרי פעולה טובה מהעדר, ולמה נשתנה רצונו מלא רוצה אל רוצה בעת שברא לבד לא קודם, דהרי אינו ית' בעל שינויים.

והתירוץ על זה, דהוא ית' אינו דומה לפועל בשר ודם, שהחכמה שיש לו עתה לא היה לו מקודם, אלא חכמתו היא קניינית, וגם הוא בעל חסרון. משל למה הדבר דומה, דמפני דצריך מקום לדור, ע"כ כשקנה חכמה לבנות לו בית תיכף בונה לעצמו בית. אבל הוא ית' חכמתו עצמית לא קניינית, וגם אינו בעל חסרון, ויש לומר דהרצון לברוא העולם, לא נתחדש לו זה הרצון בעת בריאתו העולם, אלא כמו שהוא קדמון כן היה רצונו, ומקדמת דנא היה ברצונו לברוא העולם בעת שברא אותו, לא קודם לכן, ואח"כ כשברא העולם נברא בעתו ובזמנו כמו שהיה ברצונו הקדום לברוא אותו בעת הזאת דוקא, א"כ לא היה שינוי רצון". ועיי"ש בהמשך הענין.

ויש להעיר עוד, שבהערות הרי"ע שוחט כתב, שלא מצא מקור לתורה זו שבכש"ט בספרי תורת הבעש"ט (אבל מביא מקורות קדומים בקבלה וכו' לקושיא הנ"ל).

ולכאורה תירוץ זה הוא רק על הפרט דשינוי רצון, אבל בקושיא כפי שהיא מנוסחת כאן יש ב' פרטים: פעולה טובה מהעדר, ושינוי רצון. ועל פרט זה דפעולה טובה מהעדר יש להבין האם הוא חל גם על הקב"ה.

ולא באתי אלא להעיר.

חסידות
רצון וט' ספירות [גליון]
הרב משה מרקוביץ
ברוקלין, ניו יורק

בגליון תתקי שאלתי מדוע בד"ה 'ביום השמיני עצרת' תרס"ו כשמביא שהרצון משפיע על שאר הכחות, כותב שהם ט' ספירות, היינו שהדעת אינו נמנה. [ויש להוסיף על זה, שגם בד"ה 'ויכולו' בתחילתו כשמביא הענין מהמאמר שלפניו (ד"ה 'ביום השמע"צ') כותב את ההפרש בין הכתר לט' הספירות]. דלכאורה מדוע נוגע כאן דוקא להסביר לפי אופן זה שהכתר נמנה ולא הדעת.

והעירני חכם אחד ע"פ המבואר בכ"מ, שכשמונים את המקיפים נמנה הכתר ולא הדעת ואילו כשמונים את הפנימיים נמנה הדעת ולא הכתר.

ולפי זה:

כאן בהמאמר (ד"ה 'ביוהשמע"צ') הביאור הוא אודות החילוק בין הרצון לשאר הספירות, והיינו בין האור השייך לספירות ומ"מ מובדל מהם וכו' - דזהו בבחי' רצון דוקא, והיינו חיצוניות הכתר (רצון), משא"כ בנוגע לפנימיות הכתר (עתיק), שאז החילוק הוא באו"א ונעלה יותר כו'. ובמילא מובן מה שהחילוק הוא בין הרצון לשאר הט"ס.

ואכן בריש עמ' נה (בהוצאה החדשה) איתא "והרצון . . שהוא שרש ומקור כל הנאצלים". ובנוגע לזה ממשיך מיד לאח"ז, שמ"מ ישנו חילוק בין הרצון לשאר הט"ס. ועוד: החידוש בד"ה 'ויכולו' קרוב לסופו הוא על הנאמר לפנ"ז (החל מד"ה 'ביוהשמע"צ' כאן), שעד שם מדובר על חיצוניות הרצון, ואילו משם מתחיל לבאר אודות פנימיות הרצון כו'.

וכיון שמדובר על חיצוניות הרצון, ה"ז בחי' מקיף כנ"ל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות