תות"ל - 770
במכתב-כללי מיום יא ניסן תשמ"א, מביא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו את נבואת יחזקאל בענין חנוכת ביהמ"ק הג', וזלה"ק (ההתחלה - ציטוט מיחזקאל מה, יח ואילך):
"...בראשון באחד לחודש (ראש-חודש ניסן) גו' וחטאת את המקדש (זאָלסט רייניקן, מחנך זיין, דעם בית-המקדש) גו' בראשון בארבעה עשר יום לחודש יהי' לכם הפסח, חג שבועות ימים מצות יאכל (אין דעם פערצנטן טאָג פון חודש זאָלט איר מאַכן (דעם קרבן) פסח, אַ יום-טוב, זיבן טעג, מצות זאָל געגעסן ווערן). דערנאָך ווערן דאָרט אויסגערעכנט די קרבנות וואס דאַרפן געבראַכט ווערן.
"די דאָזיקע נבואה איז אין צוזאַמענהאַנג מיט דעם בית-המקדש השלישי וואָס וועט געבויט ווערן דורך משיח צדקנו, וואָס די ענינים פון ימות המשיח און זייער שלימות איז אָפהענגיק פון מעשינו ועבודתינו - די אויפפירונג פון אידן, ספעציעל אין די לעצטע דורות פון גלות, אין אַלע ענינים פון אידישקייט: תשובה, תורה און מצוות. און לויט דעם אויסדרוק פון חכמינו ז"ל: זכו - בשעת אידן טוען אין דעם אין אַן אופן פון זכות, (ריינקייט און קלארקייט), און שלימות, דאַן זיינען אַלע ענינים אין אַ גאָר שלימות'דיקן אופן". עכלה"ק.
בהערה ד"ה "די דאזיגע" מציין שכן הוא - שנבואת יחזקאל קאי על הבית הג' - ברמב"ם הל' מעה"ק ספ"ב, וכן הוא פשטות הכתובים, כמבואר בפרש"י ורד"ק. ואח"כ, בהערה ד"ה "זכו .. דאַן זיינען" מחדש חידוש גדול, לכאורה, וזלה"ק:
"וי"ל דלכן בנבואת יחזקאל אינו מפורט, דלא כבפרשת החודש ובנוגע למשכן (וברמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים) כיון שתלוי בזכו (ובדרגות דזכו) ולא זכו".
והנה, מ"ש כ"ק אדמו"ר ש"בנבואת יחזקאל אינו מפורט", י"ל שכוונתו בשתיים: א) שאינו ברור בנבואת יחזקאל האם קאי על ביהמ"ק השלישי או על הבית השני, ובכלל קיימת שיטה (מנחות מה, ב) ש"פרשה זו עתיד אליהו לדורשה", היינו, שלע"ע איננו מבינים למה כוונתה. ב) גם בגוף הפי' שמדובר על ביהמ"ק השלישי, מצינו חילוקי דעות במפרשים בפרטים שונים שאינם ברורים בדברי הנביא. וכגון: לעיל ביחזקאל (מג, יח ואילך) מדבר על שבעת ימים שבהם יכפרו על המזבח ורק לאחרי מכן יתחילו להקריב קרבנות - "ויכלו את הימים, והי' ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם, ורציתי אתכם, נאם ה' אלקים", וכאן (מה, יח) מתחיל לדבר על הקרבן שיקריבו בר"ח ניסן - האם ר"ח ניסן הוא התחלת אותם שבעת ימים דלעיל, או סיומם? או שהו"ע בפ"ע? שפרט זה, וכיו"ב, אינו ברור כלל בדברי יחזקאל, ומבאר כ"ק אדמו"ר שאכן יכולים להיות בזה שינויים, "תלוי בזכו (ובדרגות דזכו) ולא זכו".
אבל לכאו' חסר ביאור: הרי נבואת יחזקאל הובאה להלכה - וכנ"ל, ברמב"ם הל' מעה"ק ספ"ב. וא"כ, איך אפשר לחדש - רק על סמך זה שהנביא לא פי' דבריו - שהדברים יכולים להשתנות?
[ולהעיר, שהרמב"ם שם לא הביא פרטי נבואת יחזקאל, ורק מזכיר שבנבואתו מדבר על ימי המילואים דוקא, ואין כוונתו לשנות בדיני תורת משה. ומשמע קצת, שאינו צריך להעתיק הפרטים, כי הדברים ברורים ומפורשים ביחזקאל עצמו (וכלשון הרמב"ם: "כאשר מפורש שם"). - וא"כ, הוא ממש בהיפך מדברי כ"ק אדמו"ר ש"בנבואת יחזקאל אינו מפורט".
אבל נ"ל באו"א, (דאי משום הא - לא הי' צריך להעתיק דברים רבים המפורשים בתורה שבכתב! ואכמ"ל), שהרמב"ם לא העתיק פרטי הדברים משום שאינם ענין של הלכה ומצוה, אלא "הוראת שעה". וראה השקו"ט בנו"כ סהמ"צ - סוף שורש ג. ועצ"ע. ואכ"מ].
ומה שמביא (בחצע"ג) מרמב"ם הל' מלכים, ש"כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", הרי מפורש ברמב"ם שהמדובר הוא ב"אלו הדברים וכיוצא בהן" (מלחמת גוג ומגוג, ביאת אליהו וכו'), ולא בענין דקרבנות המילואים שהזכיר הרמב"ם בפשטות בהל' מעה"ק, ולא הזכיר שם שום הגבלות ושינויים וכו'!
שיטת הרמב"ם בענין הגאולה
ואף שיש לדחוק ולתרץ הנ"ל, הרי בעיון קצת נראה, שבחידושו זה של כ"ק אדמו"ר מיושבת תמיהה פשוטה ועיקרית, כדלקמן.
- בבסיס נבואת יחזקאל עומדת היסוד, שעבודת הקרבנות תתחיל בחודש ניסן (סוף חודש אדר), כמפורש שם. ויתירה מזו, שלפני סיום שבעת ימי המילואים - אסור להתחיל ולהקריב קרבנות: "ויכלו את הימים, והי' ביום השמיני והלאה - יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם" וגו' (מג, כז). היינו, שרק בחודש ניסן יוכלו להתחיל ולהקריב קרבנות.
ומזה משמע, שהגאולה תבוא בחודש ניסן, ומיד יתחילו בימי המילואים, ואח"כ - בעבודת הקרבנות. וכן כתב הרד"ק (מה, יח): "...זה הפסוק ראי' לרבי יהושע, שבניסן עתידין להגאל - שאם תהי' הגאולה בתשרי - איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו, ומלחטא עליו ומלכפר את הבית"?!
אך הרמב"ם פסק להדיא, דהגאולה יכולה לבוא בכל יום מימות השנה. וכמו שכתב (הל' נזירות פ"ד הי"א): "האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא - אם בחול נדר, הרי זה אסור לעולם", הרי שמשיח יכול לבוא בכל יום מימות השנה (עכ"פ - ימות החול).
ויש לתמוה, כיצד יבאר הרמב"ם את נבואת יחזקאל, שעבודת הקרבנות תתחיל דוקא בחודש ניסן. ואמנם הי' אפשר לדחוק ולומר, שאף שהגאולה תבוא בכל יום מימות השנה - ימתינו בעבודת הקרבנות עד חודש ניסן. (אלא, שלדעת הרמב"ם הרי אפילו בזמן הזה מקריבים קרבנות, אע"פ שאין שם בית - כמבואר בספ"ו מהל' ביהב"ח. ואעפ"כ, ברפי"א מהל' מלכים כתב שא' הדברים שיתחדשו בגאולה הוא ש"מקריבין קרבנות". - אבל עכ"פ, עד חודש ניסן לא יקריבו על המזבח המיוחד לבית השלישי. ועצ"ע).
אבל, דוחק הוא, כמובן. וגם בכ"מ מצינו בפשטות שיתחילו להקריב קרבנות בכל יום מימות השנה שבו תבוא הגאולה, ולדוגמה:
בשו"ת 'יוסף אומץ' - להחיד"א, מביא (בסימן וא"ו) תשובה מחתנו בענין הקרבת פ"ש, אם בא משיח בין פסח ראשון לפסח שני. וכן שקו"ט בזה בלקו"ש חי"ב ע' 216 ואילך. - ואף שבשו"ת שם מעלה כל החששות והספקות, (ואפילו - אם יבוא משיח בי"ד אייר בצהריים, שלא הספיקו להקריב תמיד של שחר, והרי אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר), אינו מזכיר כלל זה שעדיין לא הקריבו קרבנות המילואים המפורשים ביחזקאל.
וכן בשיחת ליל י"ב סיון תשמ"ז, שאם יבוא משיח תומ"י - יספיקו להקריב קרבנות המילואים דחג השבועות, ושוב אינו מזכיר כלל את זה שלא הקריבו קרבנות המילואים - שזמן הקרבתם הוא בחודש ניסן, וא"כ וודאי שלא הקריבו אותם עדיין.
"בעתה" ו"אחישנה"
אך יובן זה ע"פ חידוש כ"ק אדמו"ר הנ"ל, ובהקדים:
לכאורה צ"ע בכלל, איך אפ"ל שמשיח יכול לבוא בכל יום מימות השנה - והרי מפורש בגמרא (ר"ה יא, ב) ש"בניסן עתידין להיגאל" או "בתשרי עתידין להגאל" (לפי ב' השיטות), ולא בשאר חדשי השנה!
ומתרץ ה"טורי אבן" (ר"ה שם), שכל המחלוקת היא על זמן הגאולה הקבוע מראש, "בעתה"; אך אם יזכו ישראל יהי' "אחישנה", ואז יכולה הגאולה לבוא בכל יום מימות השנה.
עפ"ז מובן, שכל האפשרות שהגאולה תבוא שלא בחודש ניסן (ותשרי), היא רק באם "זכו". ומעתה, לא קשה איך יקריבו אז הקרבנות, - לפני קרבנות המילואים שזמנם בחודש ניסן, - כי, כדברי כ"ק אדמו"ר, אם "זכו" יכולים דברים אלו להשתנות, ולכן לא נכתבו במפורט ובבירור.
ואוי"ל, שזהו גם הטעם שהרמב"ם לא העתיק פרטי הקרבנות ביחזקאל - ורק הזכיר זה באופן כללי, כי תלוי הוא ב"זכו" וכו', ולכן אא"פ לקבוע בזה דבר ברור להלכה, ובפרט שהוא עצמו פוסק בהל' נזירות שמשיח יכול לבוא בכל יום מימות השנה, שמזה מובן שאין עבודת הקרבנות תלוי' בהכרח בקרבנות המילואים וחנוכת המזבח, (שזמנם דוקא בחודש ניסן).
השייכות בין המילואים למלחמת גוג ומגוג
ועד"ז, יש לפרש הראי' מדברי הרמב"ם בהל' מלכים ש"כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", - דלכאו' (כנ"ל) אמר זה הרמב"ם לגבי ביאת אליהו ומלחמת גוג ומגוג, ומנלן לקשר את זה לנדו"ד, - כי באמת, יש קשר גדול בין נדו"ד למלחמת גוג ומגוג, ולכן שפיר אפ"ל שדברי הרמב"ם לגבי מלחמת גוג ומגוג שייכים גם לנדו"ד.
דהנה, מבואר ביחזקאל, שקרבנות המילואים יתחילו בניסן (שבו עתידין להיגאל) ויסתיימו בתשרי - חג הסוכות - ובטעם הדבר כ' האברבנאל, וז"ל: "...לעתיד לבא יהיו ימי המילואים מן הזמן אשר עשאם משה עד הזמן אשר עשאום בבית שני, שהוא מר"ח ניסן עד כ"א בתשרי, והי' זה לפי שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, כדברי ר' יהושע, ולכן יתחילו המילואים מר"ח ניסן ויתוספו בו הקרבנות, ובחג הסוכות שהוא ג"כ בכלל המילואים יוסיפו גם כן הקרבנות מפני תשועת מלחמת גוג ומגוג שתהי' בימים ההם...
"ומזה יתבאר דעות שני השלמים, רבי אליעזר ורבי יהושע, אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי רבי יהושע שיער בתחלת הגאולה שתהי' בניסן, ורבי אליעזר שער בתכליתה שתהי' בתשרי בסוף מלחמת האומות וגוג ומגוג".
העולה מהנ"ל, שנבואת יחזקאל ע"ד קרבנות המילואים מיוסדת על ב' פרטים: (א) "בניסן עתידין ליגאל", (ב) מלחמת גוג ומגוג שתסתיים בתשרי. וכיון שלגבי ב' פרטים אלו לא כתב הרמב"ם דברים ברורים להלכה, - לגבי ניסן כתב במפורש שמשיח יכול לבוא בכל יום מימות השנה, ולגבי מלחמת גוג ומגוג כתב ש"אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", [ואולי הכוונה ב"וכיוצא בהן" היא לענין זה דזמן הגאולה, היינו, דברי חז"ל שבניסן (או בתשרי) עתידין להיגאל, ועפ"ז, הרמב"ם עצמו תירץ את קושיית הטו"א הנ"ל, ודו"ק],
ולכן שפיר אפ"ל גם על קרבנות המילואים, שיהיו בזה שינויים - במצב ד"זכו", וכמרומז גם בזה שלא העתיק הרמב"ם בספרו את פרטי הקרבנות המבוארים ביחזקאל, ורק הזכיר זה באופן כללי.
ויה"ר שנזכה שיקויימו דברים אלו בפועל ממש, ואז "ידע אדם איך יהיו", תיכף ומיד ממש.
תלמיד בישיבה
בהגש"פ בברכת 'גאל ישראל' כתיב: "אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון", ובביאור 'מנחת חן' על ההגדה הקשה שהרי פשיטא שכל קרבן אם מקריבים אותו כדינו הרי הוא לרצון, ולמה דייק שהוא "לרצון".
ומביא מה שתירץ בס' 'עמק הברכה' עפ"י מה שביאר הנצי"ב דברי המדרש שמהחורבן עד שחרבה ביתר הקריבו ישראל קרבן פסח בירושלים במקום המקדש - שלכאורה קשה למה לא יקריבו גם שאר הקרבנות. ותירץ, שבשאר הקרבנות נאמר "ריח ניחוח" ואחר החורבן התורה אמרה "והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם", ונמצא ששוב אינם ראוים לריח ניחוח, וע"כ א"א להקריב קרבנות; משא"כ בקרבן פסח הרי לא נאמר "ריח ניחוח", ולכן שפיר מצי להקריב אחר החורבן. ע"כ דברי הנצי"ב.
ומבאר בטעם ההפרש בין ק"פ לשאר הקרבנות ע"פ מ"ש הרמב"ן (בסה"מ מצוה א) שהטעם דהבה"ג לא מנה מצות אמונה במנין המצות - הוא מפני שאין מונין במנין המצות אלא גזירותיו יתעלה שגזר עלינו, אבל האמונה שהודיע אותה אלינו באותות ובמופתים לעינינו - הוא העיקר ושורש שממנו נולדו המצות ולא ימנו בחשבונם.
וכתב שעפי"ז י"ל שבכל המצות הנה היסוד שלהם הוא עשיית רצון ה', וכמשאחז"ל "ריח ניחוח" - "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני", וע"כ צריך בהו "ריח ניחוח"; משא"כ ק"פ שעיקר יסודו אינו אלא משום ביטול ע"ז שהמצרים היו עובדים להם, והי' תכלית השחיטה למשוך מע"ז ולהראות ולחזק בזה האמונה בה', - והרי האמונה בה' אינו נכנס בגדר רצון ה' וגזירותיו כמו שאינו נמנה במנין המצוות לבה"ג, וע"כ לא שייך בי' "ריח ניחוח" שענינו אמרתי ונעשה רצוני.
ועפ"ז מבאר שזהו מה שאומרים "לרצון": שלא תהי' כקרבן פסח אחר החורבן שלא הי' בהם "ריח ניחוח" ולא היו "לרצון" לפניו - אלא תהי' "מן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון", שיהיו לרצון ויהא בהם ריח ניחוח. ע"כ תוכן דבריו.
ולכאורה דבריו אינם מובנים, שהרי לפועל הוא מצוה, וכדמצינו בשמות (יב, ו) ברש"י ד"ה 'והיה לכם למשמרת וכו': "היה ר' מתיא בן חרש אומר וכו' הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו וכו' ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה וכו'". וגם לדבריו מה נתחדש לעתיד לבוא שתהי' אז לרצון.
אלא י"ל בכוונת הנצי"ב, דכיון שיש בזה גם ענין של איבוד ע"ז א"כ "ריח ניחוח" אינו מעכב כבשאר המצות, ויכול להיות גם לאחר החורבן. וזהו שאומרים "לרצון" - שהטעם לק"פ לעתיד יהי' (גם) בכדי שיהי' "לרצון".
ולכאורה י"ל בדא"פ באופן אחר ע"פ מה שנתבאר בלקו"ש חכ"ו פ' בא (ג), שהא דבפסח מצרים הי' השחיטה דווקא בביתם, הוא מפני שאז הי' זמן לידת עם ישראל והי' צ"ל מודגש המטרה והתכלית של עבודת ישראל שהוא לפעול שיהי' "ושכנתי בתוכם" - "בתוך כל אחד ואחד מישראל" (מודגש בשיחה), עד כדי לעשות ביתו למקום של השראת השכינה - דירה לו ית'. ומבאר שם שע"י המשכן ומקדש (דהיינו משכן ומקדש הכללים) - אין המטרה של "ושכנתי בתוכם" יכול להתבצע בשלימות, עיי"ש.
ועפ"ז י"ל שזהו הטעם למה מדייק דוקא בק"פ ענין של "רצון": שכיון שהוא ענין של לידת עם ישראל ובו מתבטא תכלית בריאת העולם א"כ שפיר י"ל דווקא הכא "לרצון" - דהיינו שנשלם הרצון, דהיינו המצוות, כיון שאז נעשה דירה לו ית'.
ומדויק זה ע"פ מה שמציין כ"ק אדמו"ר בהגדה בתיבת "קיר מזבחך" וז"ל: "לשון הכתוב (ויקרא א, טו). וצ"ע מה ששינה כאן דוקא להביא ל' זה. ובסי' יעב"ץ פי' ע"ד הסוד. וראה זח"א (רכח, ב)".
וע"ש בזהר שמבאר ד"קיר" בגמטרי' ש"י, דהיינו שעתיד הקב"ה להנחיל לצדיקים ש"י עולמות, - וא"כ איירי הכא במה שיארע לעתיד לבא, וא"כ שפיר י"ל שגם תיבת "לרצון" איירי במה שיארע לעתיד לבא דהיינו שיושלם הרצון ד"לעשות לו ית' דירה בתחתונים".
ברוקלין, נ.י.
בגליון הקודם רוצה הת' מ.מ.ר. להביא ראי' מאחת מכותרות שיחת תענית אסתר "יהפך לשמחה", שמכאן ראי' שלע"ל יתבטל התענית.
ולכאורה אין משם ראי', שהרי ענין התענית כעת הוא זמן של צער ותשובה מתוך מרירות וכו', וענין זה בודאי יתהפך, ואם לע"ל ישאר התענית כמו שישאר היו"ט דפורים עצמו, יהי' זה תענית מסוג אחר (אולי ע"ד ענין להחיותם ברעב המבואר לענין יום כיפור), ואם כן שפיר יש לומר בו "יהפך לשמחה" אף אם ישאר יום של תענית, דהיינו שיהפך מיום של צער ליום של שמחה. [ואף שנקט בלשון הכתוב שנאמר לגבי ד' הצומות שמשמעו שיתבטלו הצומות עצמן, מ"מ לכאורה אין זו הוכחה גמורה]*.
*) אמנם ראה הערה הבאה. המערכת.
תלמיד בישיבה
בהמשך להשקו"ט בענין תענית אסתר לע"ל, הנני להעתיק מ"הנחה" (בלתי מוגה) ממאמר ד"ה כי תשא, שנאמר בשבת שקלים תשמ"ז:
"ויה"ר שע"י הדיבור בענין שקלים, והקריאה דפ' שקלים בשבת מברכים וער"ח אדר, נבוא בקרוב ממש לענין תענית אסתר נדחה ממש, שידחה לגמרי ויהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
ולא באתי אלא להעיר.
Download PDF