E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
י"א ניסן - שבת הגדול - תש"ס
לקוטי שיחות
כוס חמישי לשיטת הרמב"ם
הרב יהודה ליב שפירא
ראש הישיבה - ישיבה גדולה, מיאמי רבתי

בלקו"ש חכ"ז (ע' 48) מביא כ"ק אדמו"ר זי"ע מ"ש הרמב"ם (הל' חו"מ רפ"ח) "ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות". ושקו"ט בפי' דבריו. ומביא פי' רבינו מנוח וכו' שכוונת הרמב"ם היא שהוא רשות, שאם רוצה לשתות יין אחר הד' כוסות מותר לעשות כן רק באם אומר עליו הלל הגדול. ומקשה ע"ז, שמלשון הרמב"ם "אינו חובה כמו ארבעה כוסות" משמע שגם הכוס חמישי אינו רשות, כ"א חובה, אלא "אינו חובה כמו ארבעה כוסות".

אח"כ מביא מ"ש הר"ן בפסחים (קיח, א) בפירושו הב' וז"ל: א"נ דמצוה מן המובחר לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, והיינו לישנא דאומר עליו הלל הגדול, וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות חמץ ומצה, עכ"ל. אבל גם ע"ז כותב שאינו מבואר כל צרכו, כי א"כ הו"ל להרמב"ם לכתוב "ומצוה מן המובחר למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול" וכיו"ב.

ומסיק וז"ל: מלשון הרמב"ם משמע שאה"נ שיש בזה חיוב, אבל אינו ממש מצוה (עכ"פ) מן המובחר (ולכן כותב הרמב"ם רק "ויש לו למזוג כו'"). ע"כ.

ולכן מבאר שכוונת הרמב"ם היא שצריכים למזוג הכוס ולא לשתותו, והטעם לפי שהרמב"ם ס"ל שספק אם הלכה כת"ק שצריכים לשתות ד' כוסות, או כר"ט שצריכים לשתות ה' כוסות, ולכן ס"ל שצריכים למזוג כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול, ולא לשתותו, ובזה יוצאים קצת גם שיטת ר"ט, (כי ב' דינים בד' כוסות: א) שתייתם. ב) האמירה עליהם. וע"י מזיגת כוס חמישי ואמירת הלל הגדול עליו, יוצאים לכה"פ הדין הב' לשיטת ר"ט, מבלי לעבור על שיטת הת"ק כלל, כי לשיטת הת"ק רק אסור לשתות אחר כוס ד').

וממשיך בעוד פי' בדברי הרמב"ם - שהרמב"ם ס"ל שגם ר"ט עצמו לא נתכוין שצריכים לשתות כוס חמישי, כ"א שצריכים למוזגו ולומר עליו הלל הגדול, ואינו חלק ממצות הכוסות שבליל פסח כ"א זהו גדר בפ"ע [אולי כעין הודאה על כללות הכוסות, או על כל המצוות שבלילה זה].

ועפ"ז מבאר הטעם שלא כתב הרמב"ם "מצוה מן המובחר למזוג כוס חמישי" וכיו"ב, כי לשון "מצוה מן המובחר" מתאים רק אם איזה מצוה נעשית בהידור עי"ז, משא"כ בנדו"ד אין מצות ד' כוסות מתהדרת ע"י מזיגת כוס החמישי, כי אי"ז כלל חלק ממצות הד"כ, כ"א ענין בפ"ע. ולכן רק כותב "ויש לו למזוג כוס חמישי". ומוסיף "וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות", להורות שאין לזה שייכות למצות ד' כוסות. ע"כ תו"ד.

ולכאו' צלה"ב למה הוצרך ליתן ביאור למה לא כ' הרמב"ם "מצוה מן המובחר למזוג כוס חמישי", והרי לפי ביאור הרבי ה"ז חובה ולא רק מצוה מן המובחר, דהרי ר"ט ס"ל שאכן חייבים בכוס חמישי, וע"ז אין מתאים הלשון "מצוה מן המובחר" כי בכלל הלשון "מצוה מן המובחר" פירושו שאינו חובה, כ"א הידור, ואם אינו עושה כן לא עבר על שום חיוב. וכאן הרי לר"ט מוכרחים לעשות כן, ואם לא מזג כוס זה עבר על חיוב שהוצרך לעשות. וא"כ הרי לא שייך שיכתוב הרמב"ם ע"ז "מצוה מן המובחר".

בשלמא בשיטת הר"ן שכ' בפירוש שלהרמב"ם ה"ז רק מצוה מן המובחר, מובן הקושיא למה לא כ' גם הרמב"ם "מצוה מן המובחר", אבל לפי הביאור בהשיחה, ה"ז חיוב, ולא מצוה מן המובחר.

ובפשטות זוהי אכן הסיבה להא דלאחר הביאור הראשון בהשיחה לא נחית לתרץ למה לא כתב הרמב"ם "מצוה מן המובחר" (דהרי התירוץ שכותב אח"כ אינו מתאים להביאור הראשון), כי אין צריכים לביאור, שהרי להרמב"ם היות שיש ספיקא דדינא אם ההלכה כת"ק או כר"ט, חייבים ע"פ דין לצאת ידי שניהם עד כמה שאפשר, ולכן חייבים למזוג (עכ"פ) כוס חמישי, ואי"ז רק "מצוה מן המובחר". אבל לפי"ז יוקשה כנ"ל מ"ט צריך לתרץ זה בביאור הב'.

וקושיא זו היא לב' האופנים שאפשר ללמוד בהשיחה בהביאור הב', דהנה באופן אחד י"ל דלהביאור הב' (שגם ר"ט מחייב רק למזוג ולא לשתות) פסק הרמב"ם כר"ט, מאיזה טעם, ולכן כ' "ויש לו למזוג כוס חמישי וכו'", כי כן ההלכה. או י"ל באו"א שלהביאור הב' ג"כ מסתפק הרמב"ם האם ההלכה היא כת"ק או כר"ט, כפי שכתב לביאור הא' (כי למה ישתנה זה), ופסק הרמב"ם שמספק צריכים למזוג הכוס החמישי [ז.א. שהחילוק בין ביאור הא' והב' הוא, האם כשמוזגים הכוס החמישי מקיימים שיטת ר"ט רק במקצת (לביאור הא'), או לגמרי (לביאור הב')].

(ולכאו' יש להביא קצת ראי' שכוונת הרבי בביאור הב' הוא שאכן פסק כר"ט, כי לפי הסברא שהרמב"ם פוסק כן רק מספק, מובן בפשטות למה כתב "וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות", כי הד"כ חייבים בודאי, והכוס חמישי חייבים רק מספק, ואם גם להביאור הב' כוונת השיחה שהרמב"ם ס"ל שמספק חייבים למזוג כוס החמישי, א"כ למה הוצרך להוסיף בהשיחה שכוונת המילים "ואינו חובה כמו ארבעה כוסות" הוא להורות שהוא ענין בפ"ע, הרי פשוט כוונתו שזה רק מטעם ספק, ועצ"ע).

אבל באיזה אופן שנלמד הפי' בהביאור הב', פשוט שמחויבים למזוג כוס החמישי מצד הדין, א"כ למה צריכים ביאור ע"ז שלא כתב הרמב"ם ע"ז "מצוה מן המובחר"? לאידך, אם צריכים תירוץ, איך יתורץ לפי ביאור הא'?

והנה כהנ"ל מיוסד ע"ז שהלשון "מצוה מן המובחר" מורה שאינו חובה כלל. אבל מהשיחה נראה שהרבי לומד שהלשון הזה פירושו שמחויבים לעשות כן, דזלה"ק (כפי שהועתק לעיל): מלשון הרמב"ם משמע שאה"נ שיש בזה חיוב, אבל אינו ממש מצוה (עכ"פ) מן המובחר (ולכן כתב הרמב"ם רק "ויש לו למזוג"). עכ"ל. הרי שיש בזה חיוב ועדיין אינו מצוה מן המובחר. ז.א. שמצוה מן המובחר הוא חיוב, ועוד יותר מסתם חיוב.

ועפ"ז מובן הנ"ל: לביאור הב' ס"ל להרמב"ם שהלכה כר"ט, ולכן חייבים למזוג כוס חמישי, וזהו חיוב גמור (ולא מטעם ספק), ולכן נשאר קשה למה לא כ' לשון המורה יותר על חיוב, "מצוה מן המובחר", וע"ז מתרץ שבנדו"ד אי"ז מתאים, כי הוא גדר בפ"ע. משא"כ לביאור הא' שחייבים בזה רק מטעם ספק, מעיקרא אין מתאים ע"ז הלשון "מצוה מן המובחר", כי אינו חיוב כ"כ, ולשון זה הרי מורה שהוא אכן חיוב ומצוה, ולכן לא נחית לתרץ זה. וגם לא נחית לבאר למה "וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות", כי זה פשוט, שהרי כוס זה הוא מטעם ספק, והד"כ הם מטעם ודאי.

אבל כללות סברא זו תמוהה ביותר, למה נאמר שהלשון "מצוה מן המובחר" פירושו חיוב, ועוד יותר מחיוב סתם. הרי בכ"מ שמופיע לשון הזה הפי' שאם לא עשה כן לא עבר על שום חיוב, כ"א לא קיים המצוה בהידור.

ואעתיק קצת מקומות שבהם מבואר כן להדיא:

בנזיר (כג, א. וכ"ה בהוריות י, ב): אודות מי שאכל ק"פ לשם אכילה גסה, אי' שם וז"ל: "נהי דלא קעביד מצוה מן המובחר, פסח מיהא קא עביד".

במנחות (לח, א) וז"ל: "מצוה להקדים לבן לתכלת, ואם הקדים תכלת ללבן יצא, אלא כו' דלא עבד מצוה מן המובחר".

בתמורה (ה, א) וז"ל: אי לאו דאמר רחמנא ולא תשימו עליו חטא, ה"א הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר, ואי לא עביד חוטא לא מקרי, קמ"ל. עכ"ל.

וראה שו"ע או"ח (סתרע"ג ס"א בהגהה): כל השמנים והפתילות כשרים לנ"ח וכו' ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר.

וראה שו"ע אדמוה"ז (סרס"ז סי"ב): אע"פ שכל השמנים וכו' כשרים להדליק בהם לכתחילה, מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית.

וכהנה רבות.

ובשיחה זו גופא מביא מ"ש הרמב"ם עצמו (הל' חנוכה פ"ד ה"א) וז"ל: מצותה שיהי' כל בית ובית מדליק נר אחד וכו' והמהדר יותר ע"ז ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל א' בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד".

שמכ"ז נראה ש"מצוה מן המובחר" פירושו שגם בלי עשיית דבר זה יצא, ואין חסר לו שום דבר מעיקר הדין, אלא שלא עשה מן המובחר. אבל בנדו"ד, לב' הביאורים אם לא מזג את כוס החמישי חסר לו מעיקר הדין, כי לא קיים מצות כוס החמישי (או מצד הספק שאולי הלכה כר"ט, או מטעם ודאי - אבל לפועל לא עשה כדין).

וא"כ צ"ע איך כותב "שאה"נ שיש בזה חיוב אבל אינו ממש מצוה (עכ"פ) מן המובחר", דמשמע כאילו ש"מצוה מן המובחר" הוא יותר מחיוב סתם, ומזה הסתעף לאחמ"כ שהוכרח לתרץ למה לא כ' הרמב"ם לשון זה, וכנ"ל.

ופשוט שיש למצוא בדברי השיחה הכרח לפרש ש"מצוה מן המובחר" בנדו"ד הוא יותר מסתם חיוב. ואבקש מלומדי הגליון להעיר בזה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הגדה של פסח
היום יום