בקובץ הערות וביאורים גליון תפט (לש"פ תשא תשמ"ט) הבאתי פירש"י ד"ה 'לא תשחט וגו' (לד, כה): "לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה", עכ"ל.

ושאלתי שם שצריך להבין:

א) שבפרשת משפטים פירש"י בד"ה 'לא תזבח על חמץ וגו' (כג, יח): "לא תשחט את הפסח בי"ד עד שתבער את החמץ", עכ"ל.

ולמה אין רש"י מפרש שם: "אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה", על דרך שמפרש בפרשת תשא.

ב) מהיכן יודע זה רש"י בפרשת תשא, והלא בפסוק כתיב רק "(לא) תשחט וגו'", ואולי הוא רק אזהרה לשוחט בלבד.

ג) למה צריך רש"י לפרש בפרשת משפטים: "בי"ד בניסן", משא"כ בפרשת תשא אין מפרש זה, והטעם מובן.

ד) בפרשת משפטים אומר רש"י: "עד שתבער החמץ". משא"כ בפרשת תשא אומר: "ועדיין חמץ קיים".

ה) בפרשת משפטים מעתיק רש"י גם תיבות: "על חמץ" מן הכתוב, משא"כ בפרשת תשא.

עד כאן כתבתי בקובץ הנ"ל.

1) בנוגע להשאלה הראשונה יש להוסיף, דהגם שבגמרא פסחים (סג, ב) מביא הפסוק מפרשת תשא, "לא תשחט", הנה זה גופא צריכים להבין למה הביא הגמרא דוקא פסוק זה.

וגם רש"י פירש על מה שכתוב שם (סג, א) במשנה 'השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה' - "דלא תשחט על חמץ וגו'".

אבל הרמב"ם כתב בהלכות קרבן פסח פרק א הלכה ה, וז"ל: "השוחט את הפסח בזמנו והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה שנאמר "לא תזבח על חמץ דם זבחי" שלא יזבח הפסח והחמץ קיים אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר את האימורין אם היה ברשות אחד מהם או ברשות אחד מבני החבורה ... הרי זה לוקה והפסח כשר", עכ"ל.

וז"ל הרמב"ן בפרשת משפטים על פסוק 'לא תזבח על חמץ דם זבחי':

"לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ, לשון רש"י: ... אבל לפי הענין שהוא כהלכה הוא אזהרה לשוחט את הפסח על החמץ, וענינו שלא יהא חמץ לאחד מבני החבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה, וכך כתב רש"י בפרשת כי תשא.

"וראוי למקרא שיאמר "לא תזבח על חמץ זבחי", כי הדם איננו נזבח אבל על דעת רבותינו הוא לרבות את הזריקה, שלא יזרק על חמץ, יאמר לא תשחט על חמץ, ולא דם זבחי, כלומר ולא דם זבחי יהיה על החמץ, ומקרא קצר הוא", עכ"ל.

ולכאורה גם מרמב"ן זה משמע שהוא סובר שהאיסור שלא יהי' חמץ גם לזורק או לאחד מבני החבורה לומדים ממה שנאמר בפרשת משפטים "לא תזבח".

[ומה שמסיים שם: "...יאמר "לא תשחט על חמץ"", נראה שאין כוונתו דוקא ל"לא תשחט" ולא ל"לא תזבח"].

וצריך עיון קצת, שהרמב"ן כותב כאן "וכך כתב רש"י בפרשת כי תשא", ובתחלת דבריו מביא ג"כ לשונו של רש"י בפרשת משפטים. ולמה לא הקשה מפני מה לא פירש רש"י כאן כמו שפירש בפרשת כי תשא.

וראיתי בפירוש גור ארי' על פירש"י בפרשת משפטים וז"ל:

"החלף מלת תזבח במלת תשחט [פירוש: זה שרש"י כתב "לא תשחט את הפסח", ולא כתב "לא תזבח את הפסח", הכותב], כי בכל מקום הזביחה אינה משמע השחיטה בלבד, רק תקון הבהמה, כדכתיב (בראשית מו, א) ויזבח זבחים, וכן בכל מקום, והווה אמינא דהך קרא הכי קאמר, לא תזבח הפסח, דהיינו תקון עשייתו, ולפיכך כתב רש"י דהך זביחה דכתיב בקרא הוא כמו לא תשחוט.

"ומזה הטעם לא כתב רש"י כאן אזהרה לשחיטה ולזריקה כמו שכתב בפרשת כי תשא (להלן לד, כה) אזהרה לשוחט ולזורק, דהווה אמינא דיליף ליה מדכתב לשון זביחה, דמשמע כל תקון הזבח.

"ואם תאמר, ומאי נפקא מיניה, דהא זריקה נמי אסור, ואין זה קשיא, דאם כן לא היה משמע מזה כלל איסור שחיטה, כי דם זבחי משמע זריקה, ורק אסור לתקן עיקר הקרבן, דהיינו זריקה שהיא תקון הקרבן, לכך החליף מלת "תזבח" במלת "תשחט".

"ואם תאמר, דלמא הכי נמי, [פירוש: דלמא אסור רק לתקן עיקר הקרבן, דהיינו זריקה, אבל על השחיטה באמת אין איסור, הכותב] זה אינו דהא כתיב בפרשת כי תשא (שם) לא תשחט על חמץ דם זבחי", עכ"ל.

ועיין בפירוש נחלת יעקב על פירש"י בפרשת משפטים, וז"ל:

"...מ"מ הרב נמשך אחר לשון הש"ס והמכילתא שאמרו לשון שחיטה לפי שקבעו הדרוש על הפסוק לא תשחט על חמץ דם זבחי האמור בפרשת כי תשא. וטעמא דמכילתא והש"ס שקבעו הדרוש על "לא תשחט" ולא על "לא תזבח" נ"ל להורות דחייב על השחיטה בפני עצמו ועל הזריקה חייב גם כן בפני עצמו וכמו שכתב הרב בפרשת כי תשא.

"אבל לשון זבח הוא כולל כל מעשה הקרבן והיה אפשר לומר דאינו חייב אלא בעושה כל מעשה הקרבן ועדיין החמץ קיים אבל על השחיטה בלחוד אינו חייב וגם בשוחט וזורק אינו חייב אלא אחת קמ"ל דהאזהרה או על השוחט או על הזורק וכמ"ש הרב בפרשת כי תשא", עכ"ל.

והנה זה שכתב הגור ארי': "כי בכל מקום הזביחה אינה משמע השחיטה בלבד, רק תקון הבהמה, כדכתיב (בראשית מו, א) ויזבח זבחים, וכן בכל מקום", צריך עיון אם יכולים לומר כן בפירש"י:

דהנה רש"י פירש בפרשת וישלח בד"ה 'ויזבח יעקב זבח' (לא, נד): "שחט בהמות למשתה".

וכן בפרשת צו בד"ה 'יקריב קרבנו על זבח' (ז, יג) פירש"י: "מגיד שאין הלחם קדוש קדושת הגוף עד שישחט הזבח".

וכן בפרשת קדושים בד"ה 'ביום זבחכם יאכל' (יט, ו) פירש"י: "כשתזבחוהו תשחטוהו על מנת זמן זה שקבעתי לכם כבר".

וכן בפרשת אמור בד"ה 'ביום ההוא יאכל' (כב, כט) פירש"י: "לא בא להזהיר אלא שתהא שחיטה על מנת כן וכו'", וזה בא בהמשך למה שכתוב קודם לכן "וכי תזבחו וגו'".

וכן שם בד"ה (שקודם לזה) 'לרצנכם תזבחו' פירש"י: "תחילת זביחתכם וכו'".

ומה שממשיך שם הגור ארי': "ומזה הטעם לא כתב רש"י כאן אזהרה לשחיטה ולזריקה כמו שכתב בפרשת כי תשא ... דהווה אמינא דיליף לה מדכתיב לשון זביחה, דמשמע כל תקון הזבח", צריך עיון בדבריו:

שזה הי' נכון אם רש"י לא הי' מפרש בפירוש שהפירוש של "לא תזבח" הוא "לא תשחוט", אבל לאחר שרש"י מפרש כן בפירוש, לא שייך לומר דהווה אמינא שהפירוש של תזבח הוא כל תקון הזבח.

ומה שכתב הנחלת יעקב: "...וטעמא דמכילתא והש"ס שקבעו הדרוש על לא תשחט ולא על לא תזבח ... אבל לשון זבח הוא כולל כל מעשה הקרבן והיה אפשר לומר דאינו חייב אלא בעושה כל מעשה הקרבן ועדיין החמץ קיים וכו'", לכאורה יש להביא ראי' מהמהרש"א פסחים (סג, א) שלא כדבריו:

כי על מה שכתב שם במשנה "השוחט את הפסח עובר בלא תעשה", כתבו התוספות שם, וז"ל: "אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב", עכ"ל.

וכתב על זה המהרש"א, וז"ל:

"לכאורה הא שנה עליו דכתיב לא תזבח על חמץ וגו' וכתיב לא תשחט על חמץ וגו'", עכ"ל.

הרי נראה מזה שהמהרש"א סובר שזה שנאמר "לא תזבח" פירושו לא תשחט.

שאם הפירוש של "לא תזבח" הוא "כל מעשה הקרבן", כמו שכתב הנחלת יעקב, אין מקום לקושייתו של המהרש"א.

ומה שכתב הנחלת יעקב: "...וטעמא דמכילתא וכו'", צריך עיון, שהרי ז"ל המכילתא:

"לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אין לי אלא זביחה זריקה מנין ת"ל דם זבחי", עכ"ל.

הרי שהמכילתא דרש זה על מה שנאמר "לא תזבח" בפרשת משפטים.

2) בנוגע להשאלה השני' ששאלתי בקובץ הנ"ל שמהיכן יודע רש"י אזהרה לזורק או לאחד מבני החבורה, הנה בנוגע לזורק אולי אפשר לומר כמו שכתב הרמב"ן הנ"ל, דהיינו שהי' קשה לרש"י למה לא נאמר לא תשחט על חמץ זבחי, כי הדם איננו נזבח.

אלא שהפירוש הוא שלא תשחט על חמץ ולא דם זבחי, כלומר ולא דם זבחי יהיה על החמץ.

אבל אם נאמר כן, שזה הכרחו של רש"י, קשה (נוסף להשאלות דלעיל), למה לא פירש רש"י בפרשת משפטים שהרי גם שם נאמר "לא תזבח על חמץ דם זבחי".

אבל עדיין צריכים להבין מהיכן יודע רש"י אזהרה לאחד מבני החבורה.

ואף דבגמרא פסחים סג, ב יליף זה ממה שנאמר "לא תשחט ולא ילין": "לא תשחט על חמץ הנך דקיימי עליה משום ילין". אבל עדיין אינו מובן איזה הכרח יש בפשטות הכתובים לדרוש כן.

3) בנוגע להשאלה השלישית ששאלתי בקובץ הנ"ל, דלמה צריך רש"י לפרש בפרשת משפטים: "בי"ד בניסן", משא"כ בפרשת תשא אין מפרש זה.

הנה ראיתי בפירוש הרא"ם על פירש"י, וז"ל:

"ואמר בארבעה עשר בניסן להורות שאין זה הלאו אלא בארבעה עשר בניסן בלבד, ולא בשאר ימות השנה, כמובן מלא תשחט על חמץ סתם".

ולא הבנתי כוונתו, שלכאורה זה דבר פשוט.

ואולי אפשר לומר שכוונת רש"י לאפוקי אם שחט את הפסח על החמץ במועד, שהוא פטור, וכדעת ר' שמעון שם במשנה.

אבל לכאורה תירוץ זה דוחק גדול, כי האיך יודעים זה מפשוטו של מקרא.

עוד דבר שצריכים להבין:

מצינו הרבה פעמים בפירש"י שכשענין אחד נכפל בתורה הוא מעיר על זה ומפרש זה, ולדוגמא:

בפרשת בא (יב, יז) בפירש"י 'לדרתיכם חקת עולם': "...לכך חזר ושנאו כאן וכו'".

(שם.יח) בד"ה 'עד יום האחד ועשרים': "למה נאמר והלא כבר נאמר וכו'".

(שם יט) בד"ה 'כי כל אכל מחמצת': "והלא כבר ענש על החמץ וכו'".

(שם יג, ה) בד"ה 'את העבודה הזאת': "...והלא כבר נאמר למעלה ... ולמה חזר ושנאה וכו'".

וכן על דרך זה הרבה פעמים.

ולפי זה צריך עיון:

למה לא העיר רש"י על זה שנאמר בפרשת משפטים "לא תזבח על חמץ", ונכפל בפרשת כי תשא לא "תשחט על חמץ".

ואולי הי' אפשר לתרץ שזה הי' כוונתו של רש"י במה שהוסיף דוקא בפרשת כי תשא "(אזהרה לשוחט) או לזורק או לאחד מבני החבורה".

- שלמד זה ממה שנכפל ענין זה עוד פעם.

אבל עדיין אינו מובן למה אמר רש"י שם גם אזהרה לשוחט. והלא אזהרה לשוחט כבר יודעים מפרשת משפטים. והווה לי' למימר רק אזהרה לצורך או לאחד מבני החבורה.