בהגדה של פסח שם (ע' ז) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע: "הכרפס ... אנו נוהגים ליקח בצל (או תפוח אדמה). ועיין מ"א סתע"ג ס"ד ובאחרונים", עכ"ל.

מבואר (מזה שכתב בסוגריים) דתפוח אדמה לוקחים כשאין בצל, אבל בצל עדיף מכל.

ועי' בס' 'ויגד משה' (סי' יז אות ג-ט) שמביא באורך המנהגים שלוקחים לכרפס: "פעטרעזילן", "צעללער", "צנון", "קרויט" וכו'.

וב'אליה רבה' (סי' תעג ס"ק כ"ז) כתב בשם מהרי"ל: "וכשלא היה מוציא כרפס היה לוקח קפלוט הנקרא לאווך דנאכל כמות שהוא חי כמבושל וראוי לברך עליו בפה"א ולא נטל שום או בצל משום ריחן", עכ"ל.

ונראה לפענ"ד לבאר למה יש עדיפות לקחת בצל דוקא - דהנה תקנת חכמים לאכול כרפס בטיבול במי מלח או בחומץ הוא "כדי להתמיה התינוקות שיראו שינוי שאוכלין ירקות בטיבול, שאין דרך לאוכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה וישאלו על שינוי זה", עכ"ל אדמו"ר הזקן בהל' פסח (סי' תעג סי"ד) - ועי' פסחים קיד, ב ורש"י ורשב"ם בע"א שם.

והנה בענין הטיבול השני של מרור קאמר בגמ' פסחים (קטו רע"א) "אמר רב פפא שמע מינה האי חסא צריך לשקועי' בחרוסת משום קפא" עכ"ל - ומבואר שם בפרש"י ורשב"ם ד"קפא" הוא "ארס שחזרת יש בו ארס כדרך הבצלים" עכ"ל.

ומעתה מסתבר לומר שעדיף לקחת לכרפס ירק שבעצם זקוקה לטיבול כמו בצל (מפני "קפא") מאשר שאר מיני ירקות שבעצם לא זקוקים לטיבול כלל.

ועפי"ז יומתק בלשון אדה"ז (סי' תעג סי"ד) שכתב: "שיראו שינוי שאוכלין ירקות בטיבול שאין דרך לאוכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה" - דמשמע שהשינוי הוא אך ורק בזה שאכלם קודם הסעודה בלבד, אבל אין כאן שינוי (נוסף) לטבול ירק כזה במי מלח וכו' שבעצם אינה זקוקה לטיבול.

והגם "שקפא זה אינו מצוי בינינו", יש שמיישבין המנהג לטבול מרור בחרוסת "משום מצוה שהוא זכר לטיט" (שו"ע אדה"ז סי' תעה סי"א) - י"ל עד"ז גם כרפס שנשאר המנהג לטבול בצל במי מלח וכו' "כדי להתמיה את התינוקות" (הגם שעתה אין הבדל בזה בין בצל לשאר ירקות).

ועי' ב'ויגד משה' הנ"ל (אות ח): "הרבה נוהגין ליקח בצל, כן כתב ב'יסוד ושורש העבודה' פרק ד' על כרפס יזמין עלי בצלים, וכן היה מנהג אא"ז הגה"ח בעמח"ס 'באר יהודה' ז"ל", עכ"ל. וע"ש שהביא גם מה שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגדה הנ"ל.

[בענין בצל שכתב ביסוד ושורש העבודה הנ"ל, משמע לכאורה שלוקחים בצל ירוק - "עלי בצלים", ואכן שמעתי מכמה אנ"ש שלוקחים אמנם בצל ירוק אבל דומני שבד"כ לוקחים בצל רגיל וצריך בירור מה עדיף].