בגל' תשצג (עמ' 40) הביאו את הנאמר בלוח 'היום יום' (כ"ז אד"ר), שההחמרה על עצמו בזה שמוצא בעצמו חסרונות ועבירות [שבאמת אין אלו חסרונות ועבירות כלל] נק' "נטיה לימין", ואילו ההקלה על עצמו בכיסוי החסרונות [הקיימים] או שמיקל על עצמו בענייני עבודה מצד אהבת עצמו היא "נטיה לשמאל".

והקשו, שהרי לכאו' אהבת עצמו צ"ל בקו הימין, ואילו ההחמרה על עצמו בצד השמאל (וכפי שהוא לכאו' בהק' התניא ובאגה"ק סי' יג, שההחמרה היא בקו השמאל והקולא בקו הימין).

וי"ל בפשטות, שבנוסף לחסד וגבורה (קולא וחומרא) המתייחסים לקו הימין ולקו השמאל שבנפש (כבהק' התניא וכאגה"ק שם), יש ל"ימין" ו"שמאל" משמעות נוספת, שהיא: קו הטוב וקו הרע, סיטרא דימינא וסיטרא דשמאלא. והדוגמאות לכך רבו כמו רבו, וכגון מ"ש בזוה"ק (פ' מטות; רנט, ב) שישראל, ג"ע ועוה"ב בצד הימין, ואילו אוה"ע, הגיהנם ועוה"ז בצד השמאל.

ופעמים רבות הזהירה התורה שלא לסור מן הדרך ימין ושמאל, ופי' הספורנו (ואתחנן ה, כט): לא להוסיף לטוב כפי מחשבתכם ולא לגרוע כלל. עכ"ל (והוא ע"ד דברי קהלת ז, טז-יז - אל תהי צדיק הרבה גו' אל תרשע הרבה גו'). הרי שההוספה לצד הטוב נק' ימין, ואילו הגריעה נק' שמאל.

וביהושע (ט, ז) אל תסור ממנו ימין ושמאל, ובבי' הגר"א שם: ימין - שלא תוסיף על עשה, ושמאל - שלא תגרע מלא-תעשה.

ועד"ז הוא בלוח הי"י שם, דלא מיירי בימין ושמאל שבנפש, אלא שהנטיה לימין היא תוספת הבאה מצד עבודה (מוטעית, הנראית לכאו' כחיובית), דהיינו שמחמיר למצוא בעצמו חסרונות ועבירות בדויים, והוא בבחי' "צדיק הרבה" ששייך לקו הימין. ואילו הנטיה לשמאל באה מאהבת עצמו, שמחפה על חסרונותיו ומבקש להקל על עצמו ולקצר בעבודת ה', וזו נטיה לכיוון הבחי' של "תרשע הרבה" ששייך לקו השמאל.