שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס סיטי
ב"היום יום" לו' כסלו מעתיק כ"ק אדמו"ר: "אאמו"ר אמר: קריאת שמע שעל המטה, איז אין זעיר אנפין, ווי דער ווידוי וואס קודם צאת הנפש מהגוף. נאר יעמאלט גייט מען שוין אינגאנצען אוועק פון יריד, און עס ענדיגט זיך שוין דער מסחר פון היום לעשותם, און אין קשעהמ"ט פון יעדער נאכט האלט מען נאך אין מיטן יריד, און מען קען נאך אויפטאן".
לכאורה הכוונה בזה הוא (לא רק אשר למחרתו של הקשעהמ"ט של הלילה יכולים עוד "אויפטאן", אלא) שזה נוגע (גם - ובעיקר(?)) להקשעהמ"ט עצמה.
והיינו, אשר בעוד אשר בעת ה"ווידוי וואס קודם צאת הנפש מהגוף" הנה הווידוי והתשובה הוא רק בגדר "חרטה על העבר", הרי שונה מזה קשעהמ"ט "פון יעדער נאכט" אשר מכיון שאז "האלט מען נאך אין מיטן יריד, און מען קען נאך אויפטאן", הרי במילא הווידוי ותשובה וכו' של קשעהמ"ט צ"ל לא רק בנוגע ל"חרטה על העבר" אלא גם (ואולי "עוד והוא העיקר" (- ראה לקמן)) בנוגע ל"קבלה על להבא".
ואולי לזה ירמזון הדברים באג"ק ח"ד לכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע, ע' קכח, בסיום המכתב שממנו העתיק רבינו הקטע דלעיל, וזלה"ק:
"התשובה האמיתית - השיב לו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [להרב שדיבר עמו כ"ק אדמו"ר נ"ע אודות האחריות שלו בתור רב ובמה צריך להיות החשבה"נ וכו' בקשעהמ"ט שלו - וכפי שרבינו מתאר המכתב בהמפתח שלו, 'קשעהמ"ט של הרב'] - שהיא חרטה ועקירת הרצון על העבר ניכרת בהקבלה עבודה ופועל שבלהבא...".
נחלת הר חב"ד, אה"ק
בגליון תשצד (ע' 48) תירץ הרב יצחק וילהלם את מה שהקשיתי מ"היום יום" כז אד"ר שאומר שימין הוא להחמיר, ושמאל הוא להקל, - דלכאו' בכ"מ ימין הוא חסד, כבית הלל המקילים; ושמאל הוא גבורה, כבית שמאי המחמירים. ותירץ הרב הנ"ל שכאן ימין הוא - עפ"י מ"ש בתניא - הנה"א, שמשכנה בימין הלב; ושמאל הוא הנה"ב שמשכנה בשמאל. והנטי' לימין היא לכיוון נה"א להחמיר, אלא שאין זה חומרא לפי האמת ולכן הרי זו דרך טועה, וכמובן שגם נטיה לשמאל להקל על עצמו הרי זהו דרך טועה.
ולא הבנתי תירוצו: אם הנטיה להחמיר ע"ע הוא דרך טועה ולא כפי האמת, א"כ באמת הוא לא נטי' לימין לכיוון הקדושה והנה"א כי הנה"א היא אמת וכפי שאומר בהמשך בהיום יום שהאמת היא דרך המיצוע*. ואיזה נפש נמצאת באמצע שהוא האמת. ומדוע אינו אומר כפשוטו שגם להחמיר ע"ע וגם להקל - אינם רצון נה"א, ואינם כפי האמת.
אלא שכאן יש רעיון מרכזי של קו האמצע - וכפי שידוע הרבה דוגמאות בזה המובאות בחסידות:
א. בפי"ג בתניא: מדת יעקב היא מדת האמת ובריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה.
ב. "ליעקב אשר פדה את אברהם": שאברהם הוא רק ימין, מדת החסד; ויצחק הוא רק שמאל, מדת הגבורה; ויעקב שהוא מדת הרחמים ה"ה ממתיק את הגבורות בחסדים ופודה את אברהם מדת החסד, כי מדת הרחמים נוטה לחסד כמבואר באגה"ק סימן י' בארוכה בביאור עושה שלום במרומיו בין מיכאל שר של מים, חסד, ימין; לגבריאל שר של אש, גבורה, שמאל; - ע"י שם הוי' מדת התפארת, ועיי"ש.
ג. וכן בענין לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה, אלא כיעקב שקראו בית וכו'. וגם כאן זהו הרעיון שבפתגם, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שכאן הימין והשמאל הוא היפך כל המקומות.
*) לזה לכאורה אפשר לומר שכוונתו הוא על האדם הנוטה - שמטעה עצמו שבזה הוא נוטה לימין, ואף שהאמת אכן אינו כן. המערכת.
ירושלים עיה"ק
בגל' תשצג (עמ' 40) הביאו את הנאמר בלוח 'היום יום' (כ"ז אד"ר), שההחמרה על עצמו בזה שמוצא בעצמו חסרונות ועבירות [שבאמת אין אלו חסרונות ועבירות כלל] נק' "נטיה לימין", ואילו ההקלה על עצמו בכיסוי החסרונות [הקיימים] או שמיקל על עצמו בענייני עבודה מצד אהבת עצמו היא "נטיה לשמאל".
והקשו, שהרי לכאו' אהבת עצמו צ"ל בקו הימין, ואילו ההחמרה על עצמו בצד השמאל (וכפי שהוא לכאו' בהק' התניא ובאגה"ק סי' יג, שההחמרה היא בקו השמאל והקולא בקו הימין).
וי"ל בפשטות, שבנוסף לחסד וגבורה (קולא וחומרא) המתייחסים לקו הימין ולקו השמאל שבנפש (כבהק' התניא וכאגה"ק שם), יש ל"ימין" ו"שמאל" משמעות נוספת, שהיא: קו הטוב וקו הרע, סיטרא דימינא וסיטרא דשמאלא. והדוגמאות לכך רבו כמו רבו, וכגון מ"ש בזוה"ק (פ' מטות; רנט, ב) שישראל, ג"ע ועוה"ב בצד הימין, ואילו אוה"ע, הגיהנם ועוה"ז בצד השמאל.
ופעמים רבות הזהירה התורה שלא לסור מן הדרך ימין ושמאל, ופי' הספורנו (ואתחנן ה, כט): לא להוסיף לטוב כפי מחשבתכם ולא לגרוע כלל. עכ"ל (והוא ע"ד דברי קהלת ז, טז-יז - אל תהי צדיק הרבה גו' אל תרשע הרבה גו'). הרי שההוספה לצד הטוב נק' ימין, ואילו הגריעה נק' שמאל.
וביהושע (ט, ז) אל תסור ממנו ימין ושמאל, ובבי' הגר"א שם: ימין - שלא תוסיף על עשה, ושמאל - שלא תגרע מלא-תעשה.
ועד"ז הוא בלוח הי"י שם, דלא מיירי בימין ושמאל שבנפש, אלא שהנטיה לימין היא תוספת הבאה מצד עבודה (מוטעית, הנראית לכאו' כחיובית), דהיינו שמחמיר למצוא בעצמו חסרונות ועבירות בדויים, והוא בבחי' "צדיק הרבה" ששייך לקו הימין. ואילו הנטיה לשמאל באה מאהבת עצמו, שמחפה על חסרונותיו ומבקש להקל על עצמו ולקצר בעבודת ה', וזו נטיה לכיוון הבחי' של "תרשע הרבה" ששייך לקו השמאל.
Download PDF