בגליון תשצב (מדור 'שונות' עמ' 85) מביא הרב לאופר מספר 'מקדש מלך' (כרך ב' עמ' 409) מה שאמר כ"ק אדמו"ר לא' ביחידות: "איתא בספרי מוסר שאבן הבוחן לבדוק את הדבר הוא: באם הפעולה שאתה עושה יש לך הנאה ממנה - מהוה הדבר סימן שזהו דבר טוב". ומביא גם מאג"ק כ"ק אדמו"ר (כרך כ' עמ' שלז): "ובעשיית טוב, אדרבה לאחר העשי' ישנה שביעות רצון עוד יותר". ומביא שם מה שתמה הרמ"מ ע"ז בגליון תשכח ע' 106 שלא ראה לזה מקור ואין לזה הבנה.

ובגליון האחרון [תשצד עמ' 81] הביא הת' מ.א. הלוי פישער מקור מס' שבט מוסר פכ"ה, וז"ל באמצע הפרק: "גם כלל אני מוסר .. דע שכל מעשה שאתה עושה ואפי' שהי' בו הפסד ממון נכנס שמחה בלבך ובכל עת וזמן שאתה זוכר אתה משמח דע שאותו מעשה לרצון אלוקים הוא והחזק בו אל תרף".

הנה זהו בנוגע להמקור; אבל עדיין חסר ההבנה בזה. והנה בשיחת יו"ד שבט תשח"י הוסיף הרבי ביאור בזה ע"פ השאלה המובא על מה שאומרים ב'על חטא': "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", דלכאורה הרי כל החטאים הם ביצר הרע, ומה נבדל חטא ביצר הרע בפני עצמו? וזלה"ק*:

"איז אין דערויף איז די הסברה, אז ס'איז דא אמאל אז דער יצה"ר אליין וויל גאר אויך ניט; ער האט שוין זיינס אפגעטאן [כמו שנתבאר לעיל], נאר וואס דען רח"ל ער איז מגרה דעם יצה"ר אפילו מערער וויפיל דער יצה"ר וויל מצד עצמו.

"...און אט דערפאר שטייט א חילוק, אז מ'וויל בוחן זיין אויף א מעשה וואס מ'האט געטאן צי דאס איז געווען א ענין של מצוה צי א ענין של עבירה, איז אויף דערויף די בחינה: אז נאך דערויף ווי ער האט געטאן די מצוה האט ער א שביעות רצון, האט ער א צופרידנקייט; בשעת ער טוט אן עבירה וואס ער האט ניט געקענט ביישטיין די תאווה און איז דורך געפאלן און האט ממלא תאוה געווען, איז דערנאך לאחר שמילא תאוותו פילט ער אין זיך א ניט צופרידנקייט, ווארום אפילו דער יצה"ר מצ"ע איז אויך ניט צופרידן פארוואס מ'האט אים געפאלגט". (ובזה ביאר הקשר בהניגון בין "צמאה לך נפשי" ל"עך טי דורין מארקא").

ובשיחה זו ניתוסף במפורש גם ה"מכלל הן אתה שומע לאו", שאם אין לו שביעות רצון, זה מורה שאינו כדבעי. וגם שהוא לא רק מצד היצ"ט אלא גם מצד היצה"ר.

*) נדפס (מסרט ההקלטה) ב'תשורה' לי"א ניסן שי"ל ע"י תל' ביהמ"ד 'אהלי תורה'.