בכמה ממאמריו של אדמו"ר הזקן מובא משל ה"ליווער":

[א] בתו"א פ' בראשית (ד, א), לענין שבהעלאת גוף האדם יתעלו גם הדומם והצומח, וז"ל: ועד"מ כשצריכים להגביה איזה דבר מן הארץ ע"י כלי ההגבהה הנקרא ליווע"ר, צריכים לאחוז בחלקים התחתונים שבו דוקא, כמו בהגבהת כותלי בית שצריכים להתחיל להגביה הקורה התחתון דוקא, ואז ממילא יוגבהו גם העליונים הימנו. משא"כ אם היה מתחיל מאמצע הכותל לא היה מגביה התחתונים.

[ב] במאמר המקביל במאמרי אדה"ז עה"ת (עמ' יט): עד"מ כותל גבוה בקומה ביותר, כשצריכין להגביה אותו צריך ליתן כלי המגביה תחת העץ או האבן היותר תחתון המונח על הארץ דוקא, ואז ממילא יוגבהו כל העליונים המונחים זה ע"ג זה עד התחתון. משא"כ כשיתן כלי ההגבה באמצע הכותל לא יגביה רק חצי הכותל העליון, אבל חציו התחתון ישאר עומד בארץ, שאין חלק העליון מגביה לתחתון. אבל התחתון מגביה לעליון, כי כשנגבה התחתון ממילא יגביה גם את העליון המונח עליו. ונמצא דוקא בהעלאת התחתון תלוי העלאת העליון, ודוקא ע"י התחתון ביותר שאין עוד למטה הימנו, תלוי העלאת כולם עד גם העלאת העליון ביותר שאין למעלה הימנו כו'.

[ג] ועד"ז במאמר המקביל בס' תורת חיים פ' בראשית (כ, ד): עד"מ הכלי שמגביהין בו המשא (שנק' ליבער), אם ישימו אותו תחת היותר תחתון שבדבר המשא, אזי יגבה כל מה שעליון הימנו, כמו כותל גבוה בקומה שבבית וכו' [יעוש"ב].

[ד] בלקו"ת חוקת (סה, ג), לענין שיקרא דקוב"ה אסתלק לעילא ע"י אתכפיא סט"א למטה בעוה"ז דוקא, בגוף ונה"ב, וז"ל: וכמשל הבית שרוצים להגביהו, כשמגביהים הקורה והעץ התחתונה יוגבה על ידה כל הבנין כו'.

(וניכר שזו הגהת אדמו"ר הצ"צ, וליתא בהנחת אדה"א שבסה"מ תקס"ז, וגם לא במאמרי אדה"א עה"ת).

ובאוה"ת (ענינים, עמ' שכו) כותב אדמו"ר הצ"צ: כשנתעלה בחי' מלכות אזי היא עליה לכל העולמות כולם, וז"ש דוד ארוממך ה' כי דליתני, שירד מטה מטה מאד. עד"מ מהמגיד ז"ל, כשמגביהין עץ התחתון מהבנין, אזי נתעלה כל הבנין כולו. עכ"ל.

לפום ריהטא לא מצאתי את המשל הזה בספריו של המגיד ממזריטש, אבל נמצא הוא בספריהם של מגידים אחרים מתלמידי הבעש"ט והה"מ:

שכך כתב בס' מאור-עינים מהמגיד רמ"נ מטשרנוביל, פ' בראשית (במהדורות החדשות עמ' יב): ולכך נקרא הצדיק יסוד עולם, שהוא כמשל הבנין שעומד על יסודו, וכשרוצים להגביהו אזי מגביהין מתחת היסוד, ועי"ז מתרומם כל הבנין שבנוי על יסוד ההוא. כן הצדיק, כשמקשר את עצמו עם כל המדריגות בעת שהוא מתעלה למעלה, מתרומם עם כל המדריגות כמשל היסוד שבבנין. עכ"ל.

ובס' עבודת-ישראל מהמגיד ר"י מקאזניץ (בסוף ענייני ט"ו באב): ע"י זה שהצדיק משפיל את עצמו עד למאוד, עד שפל הדיוטא התחתונה, ואח"כ חוזר בתשובה לבוראו, מעלה בזה את כל העולם כולו עמו, ומתעלים על ידו ושבים לו ית"ש. כמו שאמר הרב הקדוש מהור"ר אהרן [מקארלין] זצ"ל, ארוממך ה' כי דליתני, רצ"ל, ע"י הדלות והשפלות שדלית והשפלת אותי, ע"י זה ארוממך, היינו כי כשאחזור אליך בתשובה אעלה עמי כל העולם. למשל מי שרוצה להגביה איזה בנין, אזי צריך להגביה הקורה היותר תחתונה, משא"כ כשיתחיל באמצע או בגובה אזי יהרס כל הבנין ולא יועיל כלום. עכ"ל.

ושוב שם, בליקוטים, עה"פ ארוממך גו': שמעתי בשם החסיד מוהר"א מקארלין, כי כאשר ירצה להרים הבנין, צריך להרים מהיסוד דלמטה. דאי יתחיל מלמעלה הרי יהרס הבנין וישאר התחתון למטה. ולזה אמר דוד, אני יכול להרים כל הבנין של הבית, מפני שאני דליתני, דלית מסכנא כהאי דל, ואני למטה מאוד. ולכן כשאני מרים, מרים כל הבנין. עכ"ל.

ויעויין בדברי הצ"צ הנ"ל, שגם הוא מביא את הפסוק "ארוממך ה' כי דליתני" לענין זה גופא.

ולהעיר, ששני הספרים הללו מובאים פעמים רבות בכתבי אדמו"ר הצ"צ, זי"ע.