במ"ש לעיל הר"א אלאשווילי שי' י"ל דהנה אפשר להבחין שכל מקום שרבינו כותב "טורח" מדובר שאינו מכין ממש משבת לחול, כ"א עושה פעולה לשמירת האוכל או הכלי שלא יתקלקל, וזה מותר בשבת אפילו כדי לשמור על כלי שמלאכתו להיתר (כמבואר בסי' שח סט"ז) וכ"ש לשמור על האוכל (שמותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל - שם סי"ז).

ואעפי"כ במקום שיש טירחא בדבר, וגם אינו חושב לאכלו בשבת (וא"כ ממילא יאכלו בחול, וא"כ עצם השמירה עליו שלא יתקלקל נראה כמכינו לחול), אסרו מטעם דהוי כטורח משבת לחול. ולדוגמה, הדין שבסי' שכא ס"ו, פשוט הדבר שבמקום שיכול להתקלקל מותר להכניסו מחמה לצל, ורק כשבא להשקותו אסור.

- קשה לעשות בזה גדרים מהו טורח ומה אינו טורח (כשם שקשה לקבוע גדרים ברורים בכל החומרות של חז"ל כמו עובדין דחול וכיו"ב), אבל נראה שיש בזה כמה דרגות. לדוגמה:

א) להכניסו מחמה לצל מותר בכל אופן (אם אינו כלי שמלאכתו לאיסור, או שאר סוגי מוקצה).

ב) לשרותו ולהשקותו מותר רק כשראוי לאכילה או תשמיש בו ביום (אף שכבר אכל סעודתו ואינו צריך אותו להיום, כמבואר בסי' שכא ס"ו וסי' תק ס"כ; והחילוק ביניהם הוא כיון שבשבת אסור לבשל הבשר וביו"ט מותר).

ג) להדיחן ולשפשפן אסור כיון שהוא טרחה יתירה - אפילו כשראוי לאכילה אם יודע בבירור שלא יצטרכו לו היום (כמבואר בסי' שכג ס"ו. סי' תק ס"כ. סי' תקג ס"ג. סי' תקט ס"ט"ו). ואם יכול להיות שיצטרך לו, מותר להדיח אפי' כשאין דעתו לזה (כמו כלי שתיה שבסי' שכג ס"ו). וכעין זה הוא גם טרחת לערות השומן מעל החלב (שבסי' שיט סי"ח).

ד) לשלשל פירות מפני המטר, כשאינו לצורך השבת, יש בזה חילוק בין שבת ליו"ט (בסי' שלח ס"ח וסי' תקכא). וגם ביו"ט אסרו להורידם בסולם - "מפני הפסד ממונו", אף שברור שלצורך סעודת יו"ט מותר.

ה) בכל הדוגמאות האלו לא מיירי שמכין ממש משבת ויו"ט לחול (כמו זה המבואר בסי' נד ס"י שמביא יין להבדלה, או לקידוש ליל ב' שבסי' תקג ס"ג, או לחפש בס"ת המבואר שם), שבזה אסור בכל אופן, שהוא מכין משבת ויו"ט לחול ממש.