E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ לך לך - תשס"ה
גאולה ומשיח
משיח מורח ודאין
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

ברמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ג: "בימי המלך המשיח, כשתתישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתיחסו כולם על פיו ברוה"ק שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינם מיוחסים לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוה"ק מיחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס וכו'".

ובס' מעשי למלך (הל' ביאת המקדש פ"ו הי"א אות ג') הקשה דכיון דמבואר ברמב"ם שם דבי"ד הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהן התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין וכו', וכיון דקיימ"ל ד"לא בשמים היא" דכל מה שצריך בי"ד אין לנו לעשות רק עפ"י בי"ד ולא עפ"י נביא וא"כ איך יתייחסו כולם על פיו של משיח ברוח הקודש שתנוח עליו?

ותירץ דזה שהיו בי"ד הגדול דנים בזה, ה"ז לקבל עדות אם יצא איזה ערעור או קול, לכן היו צריכים לדון עפ"י חוקי התורה, אבל מה שיהי' לעתיד ע"י משיח לא יהא אלא גילוי מילתא בעלמא מי הוא המיוחס, והוא רק הודעה במציאות, ובמילי דמציאות שפיר עושים עפ"י נביא דבכגון דא לא אמרינן לא בשמים היא עיי"ש, וראה בשיחת אחש"פ תשח"י (אות לג, נדפס גם בפרדס חב"ד גליון עשר) שאמר שיש מתרצים כהנ"ל, אבל הקשה ע"ז דמלשון "

ודאין

" לא משמע שרק יברר המציאות, אלא

שיפסוק בפועל

ע"פ רוה"ק שעליו.

ובס' בגדי כהונה (ע' שכ"ג) עמד ג"כ על שאלה הנ"ל, והביא רמב"ם הנ"ל בהל' ביאת המקדש שזהו חובתו של

בי"ד הגדול

וכו' ומה זה שייך לרוה"ק? ותירץ באופן אחר, דשאני רוח הקודש השורה על מלך המשיח כיון שכתוב במעלותיו (ישעי' יא, ב-ג): "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים וגו'", ומפרש לה בסנהדרין צג,ב, דמורח ודאין, ופירש"י שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב שנאמר "לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" ואפילו הכי "ושפט בצדק דלים" כגון ע"י הרחה עיי"ש, וכיון שרוה"ק השורה על מלך המשיח יסודתו על אדני המשפט לכן ניתן לו הכח לבירור משפחות וייחוסן עיי"ש, וראה בכל זה בארוכה בגליון תשצ"א.

והנה לאחרונה כתב לי בענין זה הרה"ג המפורסם מוה"ר זלמן נחמי' שליט"א גולדברג בענין זה וז"ל: ולענ"ד יש לומר שאף שבכל המצוות כן הוא שאין סומכין על רוה"ק לפסוק הלכות, אבל בית המקדש אינו כן, וכמפורש בתורה (דברים יב, יד): "במקום אשר יבחר וגו'" הרי שלגבי ביהמ"ק יבחר ה' על פי נביא היכן מקומו, וכן פירש החת"ס מה שכתב רש"י (שמות כה,ט) עה"פ: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו", וכתב רש"י וכן תעשו לדורות, והקשה הרמב"ן הרי לדורות לא עשו כתבנית המשכן שמקדש שילה אינו דומה למשכן, ובית ראשון אינו דומה לשילה ובית שני אינו דומה לראשון, ובית שלישי? ותירץ החת"ס1

שהכוונה כך, וכן תעשו לדורות כמו שאת המשכן אני מראה תבניתו בהר וכן כליו, כן תעשו לדורות שג"כ אראה לכם תבניתו, וכן מצינו ששלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד העיד על מקום המזבח ואחד העיד על זה שיש להגדיל המזבח ואחד שמקריבין אע"פ שאין בית (זבחים סב,

א, רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב ה"ד), ולפי כל זה יש לומר שלייחס כהנים זה דומה להלכות המקדש, תדע שהרמב"ם הביא דיני כהנים בהל' כלי המקדש, ולכן ניתן לייחסם על רוח הקודש של מלך המשיח, עכ"ל בענין זה, וראה גם בס' תורת הקודש ח"א סי' יח ובתפארת ישראל מדות פ"ג אות י"ג, שכן תירצו הך דג' נביאים עלו עמהם מן הגולה דביהמ"ק שאני, דגילתה התורה דעניני ביהמ"ק נמסר לנביא, וכן האריך בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב קו"א יו"ד סי' ב' עיי"ש.

אבל יש להעיר במ"ש בספרי דבי רב פ' ראה שם (פיסקא סב) בהא דאיתא שם בספרי: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא וכו', בספרי דבי רב שם הקשה דלכאורה נראה דדברי התנא סתראי נינהו, דברישא קאמר שהדרשה תהי' ע"פ הנביא והדר קאמר דרוש ומצוא ואח"כ יאמר לך נביא? ומבאר כוונת התנא דברישא תדרשו ע"פ בי"ד בחקירה ודרישה מתוך דקדוק במקראות, ואח"כ ובאת שמה למי שיאמר לו הנביא, ומבאר בארוכה דאין לעשות מעשה במצות ע"פ נביא כדאיתא בשבת דק"ח וכו' דלא בשמים היא, והילכך צריך לידע המקום ע"פ דרישה וחקירה מתוך המקרא ע"י שקלא וטריא של חכמים כמו כל הלכות התורה, ומיהו עכ"ז אפילו אחר שחקרו ודרשו אמיתות המקום אמר רחמנא שלא יעשו מעשה אלא ע"פ נביא דהשתא אין עיקר סמיכתם אלא על מה שחקרו ושדרשו ע"פ התורה והעלו בראיות ששם הוא המקום, והנבואה אינו אלא לחזק את לבם להיות נכון בטוח שכיוונו אל האמת עיי"ש בארוכה. וזהו ע"ד שכתב בס' תוס' יוהכ"פ יומא עא,א, לגבי המן שהי' מגיד לישראל אם הוא בן תשע לראשון או בן ז' לשני עיי"ש.

הרי דמפרש כוונת הספרי דשם אין עיקר סמיכתם אלא על מה שדרשו וחקרו ע"פ התורה והעלו בראיות ששם הוא המקום, והנבואה אינה אלא לחזק את לבם להיות נכון בטוח שכיוונו של האמת ולא כהנ"ל.

[וזהו ע"ד שנתבאר בכ"מ, דאף דתורה לא בשמים היא ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, מ"מ אפשר לנבואה או בת קול וכיו"ב להיות הקדמה לפסק דין שלאח"ז, כי ע"י הנבואה ידעו בי"ד איך להתבונן ללמוד ולדרוש ענין זה, ויפסקו כמו הנבואה או הב"ק עפ"י י"ג מדות שהתורה נדרשת וכו', וראה בשיחת קודש ו' תשרי תש"מ בענין זה, ומבאר שם שזה הי' כוונת ר"א (ב"מ נט,

ב) בהפלוגתא בתנור של עכנאי כשאמר "מן השמים יוכיחו", אף שידע דתורה לא בשמים היא, דכוונתו הי' דע"י הבת קול יתבוננו חכמים בשכלם הם עד שיהא מונח להם עפ"י י"ג מדות וכו' שהלכה כדבריו, וענו לו חכמים לא בשמים היא, כי בשכלם לא באו למסקנא כמותו ונשאר רק הבת קול וא"כ לא בשמים היא עיי"ש בארוכה, וראה גם לקוטי שיחות ח"ד ע' 1178 ולקוטי שיחות חל"ו פ' תשא ב' סעי' ד' בענין זה. וראה גם לקוטי לוי יצחק - אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ע' רס"ה, ורשימות חוברת קמ"ו ע' 7. וכ"ה בכ"מ].

ולכאורה י"ל דגם החתם סופר מודה לזה דבכל עניני ביהמ"ק אמרינן דלא בשמים היא, וסב"ל דרק בענין תבנית המשכן והכלים והמדות בלבד דבזה מיירי קרא שם, גילתה התורה שהם נקבעים רק ע"י נביא, אבל לענין שאר דברים והלכות שבביהמ"ק הדרינן לכללא דלא בשמים היא2.

עוד יש להעיר מלשון הרמב"ם שם: "ואינו מיחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהם בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה" הרי מוכח שברוח הקודש שתנוח עליו מייחס גם שאר השבטים, ובעצם הי' שייך לו לומר בהם ג"כ שזה ממזר וזה עבד, אלא שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה, הרי שזה מועיל לא רק לגבי כהנים בנוגע לעבודת ביהמ"ק אלא גם בנוגע לכלל ישראל, ויל"ע בכל זה יותר אבל אין הזמן גרמא ועוד חזון למועד.


1) שו"ת חת"ס יו"ד סי' רל"ו, ואו"ח סי' ר"ח, וביתר ביאור בחת"ס על התורה ח"ב פ' תרומה ח"ב ע' קי"ט, וראה גם בס' תורת משה מה"ק פ' תרומה דף נו,א, ד"ה ככל.

2) וראה לקו"ש ח"ל ע' 121 הערה 53 מ"ש בדברי חת"ס אלו.

גאולה ומשיח
משיח מורח ודאין
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

ברמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ג: "בימי המלך המשיח, כשתתישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתיחסו כולם על פיו ברוה"ק שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינם מיוחסים לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוה"ק מיחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס וכו'".

ובס' מעשי למלך (הל' ביאת המקדש פ"ו הי"א אות ג') הקשה דכיון דמבואר ברמב"ם שם דבי"ד הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהן התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין וכו', וכיון דקיימ"ל ד"לא בשמים היא" דכל מה שצריך בי"ד אין לנו לעשות רק עפ"י בי"ד ולא עפ"י נביא וא"כ איך יתייחסו כולם על פיו של משיח ברוח הקודש שתנוח עליו?

ותירץ דזה שהיו בי"ד הגדול דנים בזה, ה"ז לקבל עדות אם יצא איזה ערעור או קול, לכן היו צריכים לדון עפ"י חוקי התורה, אבל מה שיהי' לעתיד ע"י משיח לא יהא אלא גילוי מילתא בעלמא מי הוא המיוחס, והוא רק הודעה במציאות, ובמילי דמציאות שפיר עושים עפ"י נביא דבכגון דא לא אמרינן לא בשמים היא עיי"ש, וראה בשיחת אחש"פ תשח"י (אות לג, נדפס גם בפרדס חב"ד גליון עשר) שאמר שיש מתרצים כהנ"ל, אבל הקשה ע"ז דמלשון "

ודאין

" לא משמע שרק יברר המציאות, אלא

שיפסוק בפועל

ע"פ רוה"ק שעליו.

ובס' בגדי כהונה (ע' שכ"ג) עמד ג"כ על שאלה הנ"ל, והביא רמב"ם הנ"ל בהל' ביאת המקדש שזהו חובתו של

בי"ד הגדול

וכו' ומה זה שייך לרוה"ק? ותירץ באופן אחר, דשאני רוח הקודש השורה על מלך המשיח כיון שכתוב במעלותיו (ישעי' יא, ב-ג): "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים וגו'", ומפרש לה בסנהדרין צג,ב, דמורח ודאין, ופירש"י שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב שנאמר "לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" ואפילו הכי "ושפט בצדק דלים" כגון ע"י הרחה עיי"ש, וכיון שרוה"ק השורה על מלך המשיח יסודתו על אדני המשפט לכן ניתן לו הכח לבירור משפחות וייחוסן עיי"ש, וראה בכל זה בארוכה בגליון תשצ"א.

והנה לאחרונה כתב לי בענין זה הרה"ג המפורסם מוה"ר זלמן נחמי' שליט"א גולדברג בענין זה וז"ל: ולענ"ד יש לומר שאף שבכל המצוות כן הוא שאין סומכין על רוה"ק לפסוק הלכות, אבל בית המקדש אינו כן, וכמפורש בתורה (דברים יב, יד): "במקום אשר יבחר וגו'" הרי שלגבי ביהמ"ק יבחר ה' על פי נביא היכן מקומו, וכן פירש החת"ס מה שכתב רש"י (שמות כה,ט) עה"פ: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו", וכתב רש"י וכן תעשו לדורות, והקשה הרמב"ן הרי לדורות לא עשו כתבנית המשכן שמקדש שילה אינו דומה למשכן, ובית ראשון אינו דומה לשילה ובית שני אינו דומה לראשון, ובית שלישי? ותירץ החת"ס1

שהכוונה כך, וכן תעשו לדורות כמו שאת המשכן אני מראה תבניתו בהר וכן כליו, כן תעשו לדורות שג"כ אראה לכם תבניתו, וכן מצינו ששלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד העיד על מקום המזבח ואחד העיד על זה שיש להגדיל המזבח ואחד שמקריבין אע"פ שאין בית (זבחים סב,א, רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב ה"ד), ולפי כל זה יש לומר שלייחס כהנים זה דומה להלכות המקדש, תדע שהרמב"ם הביא דיני כהנים בהל' כלי המקדש, ולכן ניתן לייחסם על רוח הקודש של מלך המשיח, עכ"ל בענין זה, וראה גם בס' תורת הקודש ח"א סי' יח ובתפארת ישראל מדות פ"ג אות י"ג, שכן תירצו הך דג' נביאים עלו עמהם מן הגולה דביהמ"ק שאני, דגילתה התורה דעניני ביהמ"ק נמסר לנביא, וכן האריך בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב קו"א יו"ד סי' ב' עיי"ש.

אבל יש להעיר במ"ש בספרי דבי רב פ' ראה שם (פיסקא סב) בהא דאיתא שם בספרי: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא וכו', בספרי דבי רב שם הקשה דלכאורה נראה דדברי התנא סתראי נינהו, דברישא קאמר שהדרשה תהי' ע"פ הנביא והדר קאמר דרוש ומצוא ואח"כ יאמר לך נביא? ומבאר כוונת התנא דברישא תדרשו ע"פ בי"ד בחקירה ודרישה מתוך דקדוק במקראות, ואח"כ ובאת שמה למי שיאמר לו הנביא, ומבאר בארוכה דאין לעשות מעשה במצות ע"פ נביא כדאיתא בשבת דק"ח וכו' דלא בשמים היא, והילכך צריך לידע המקום ע"פ דרישה וחקירה מתוך המקרא ע"י שקלא וטריא של חכמים כמו כל הלכות התורה, ומיהו עכ"ז אפילו אחר שחקרו ודרשו אמיתות המקום אמר רחמנא שלא יעשו מעשה אלא ע"פ נביא דהשתא אין עיקר סמיכתם אלא על מה שחקרו ושדרשו ע"פ התורה והעלו בראיות ששם הוא המקום, והנבואה אינו אלא לחזק את לבם להיות נכון בטוח שכיוונו אל האמת עיי"ש בארוכה. וזהו ע"ד שכתב בס' תוס' יוהכ"פ יומא עא,א, לגבי המן שהי' מגיד לישראל אם הוא בן תשע לראשון או בן ז' לשני עיי"ש.

הרי דמפרש כוונת הספרי דשם אין עיקר סמיכתם אלא על מה שדרשו וחקרו ע"פ התורה והעלו בראיות ששם הוא המקום, והנבואה אינה אלא לחזק את לבם להיות נכון בטוח שכיוונו של האמת ולא כהנ"ל.

[וזהו ע"ד שנתבאר בכ"מ, דאף דתורה לא בשמים היא ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, מ"מ אפשר לנבואה או בת קול וכיו"ב להיות הקדמה לפסק דין שלאח"ז, כי ע"י הנבואה ידעו בי"ד איך להתבונן ללמוד ולדרוש ענין זה, ויפסקו כמו הנבואה או הב"ק עפ"י י"ג מדות שהתורה נדרשת וכו', וראה בשיחת קודש ו' תשרי תש"מ בענין זה, ומבאר שם שזה הי' כוונת ר"א (ב"מ נט,ב) בהפלוגתא בתנור של עכנאי כשאמר "מן השמים יוכיחו", אף שידע דתורה לא בשמים היא, דכוונתו הי' דע"י הבת קול יתבוננו חכמים בשכלם הם עד שיהא מונח להם עפ"י י"ג מדות וכו' שהלכה כדבריו, וענו לו חכמים לא בשמים היא, כי בשכלם לא באו למסקנא כמותו ונשאר רק הבת קול וא"כ לא בשמים היא עיי"ש בארוכה, וראה גם לקוטי שיחות ח"ד ע' 1178 ולקוטי שיחות חל"ו פ' תשא ב' סעי' ד' בענין זה. וראה גם לקוטי לוי יצחק - אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ע' רס"ה, ורשימות חוברת קמ"ו ע' 7. וכ"ה בכ"מ].

ולכאורה י"ל דגם החתם סופר מודה לזה דבכל עניני ביהמ"ק אמרינן דלא בשמים היא, וסב"ל דרק בענין תבנית המשכן והכלים והמדות בלבד דבזה מיירי קרא שם, גילתה התורה שהם נקבעים רק ע"י נביא, אבל לענין שאר דברים והלכות שבביהמ"ק הדרינן לכללא דלא בשמים היא2.

עוד יש להעיר מלשון הרמב"ם שם: "ואינו מיחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהם בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה" הרי מוכח שברוח הקודש שתנוח עליו מייחס גם שאר השבטים, ובעצם הי' שייך לו לומר בהם ג"כ שזה ממזר וזה עבד, אלא שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה, הרי שזה מועיל לא רק לגבי כהנים בנוגע לעבודת ביהמ"ק אלא גם בנוגע לכלל ישראל, ויל"ע בכל זה יותר אבל אין הזמן גרמא ועוד חזון למועד.


1) שו"ת חת"ס יו"ד סי' רל"ו, ואו"ח סי' ר"ח, וביתר ביאור בחת"ס על התורה ח"ב פ' תרומה ח"ב ע' קי"ט, וראה גם בס' תורת משה מה"ק פ' תרומה דף נו,א, ד"ה ככל.

2) וראה לקו"ש ח"ל ע' 121 הערה 53 מ"ש בדברי חת"ס אלו.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
· old
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות