E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ תצוה - זכור - פורים - תשס"ו
גאולה ומשיח
בשיטת הסמ"ג דמחיית עמלק אינה נוהגת אלא לימוה"מ
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

כתב הסמ"ג - חלק לא תעשה - מצוה רכו (מובא בהגהמ"י הל' מלכים פ"ה ה"ה, וברדב"ז שם) וז"ל: "כשם שנמחה שבעת עממים כך נצטוו ישראל למחות את זכר עמלק שנ' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח . . מצוה זו אינה נוהגת אלא לימות המשיח לאחר כיבוש הארץ שנאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" עכ"ל. ועי' גם קרית ספר (הל' מלכים פ"ה מצוה רמא) וז"ל: "למחות זרע עמלק וכדכתיב תמחה את זכר עמלק, וכתיב קמיה והי' בהניח ה"א מכל אויביך וגו' תמחה, דמשמע דאינה נוהגת אלא לימות המשיח לאחר כיבוש". עכ"ל.

ובמכילתא סו"פ בשלח איתא: "ר' אליעזר אומר אימתי יאבד שמן של אלו [של עמלק] בשעה שתעקר עבודה זרה היא ועובדיה ויהא המקום יחידי בעולם ותהי מלכותו לעולם ולעולמי עולמים באותה שעה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם ואומר והיה ה' למלך וגו' ואומר תרדוף באף ותשמידם", דמבואר הכא דמחיית שם עמלק לא תתקיים עד ימות המשיח, אבל מ"מ אין שום ראי' מכאן להסמ"ג, כי י"ל דמצוה זו נוהגת גם עכשיו אלא דשלימות הקיום יהי' בימות המשיח.

והרדב"ז שם הקשה עליו: "ופ' שמואל ושאול הויא תיובתיה?", היינו דקשה על הסמ"ג דהרי מצינו בהדיא שגם בזמן שמואל ושאול נתקיימה מצוה זו, ואיך אפשר לומר דאינה נוהגת עד ימות המשיח?

האם גם הרמב"ם סב"ל כהסמ"ג

ולכאורה יש לתרץ קושיא זו ע"פ מ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפיהמ"ש בביאור עניני הנביא שנחלק לשני חלקים "...והחלק השני, שיקרא לעבודת ה' . . ויצוה צווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה, כגון שיאמר, הלחמו על עיר פלונית, או עם אומה פלונית עתה, כמו שצוה שמואל לשאול להלחם בעמלק (שמואל א, טו), או ימנע מלהרוג וכו'", ולכאורה קשה שהרי ציווי שמואל לשאול הי' לקיים מצות התורה דמחיית זכר עמלק, ולמה כתב הרמב"ם דציווי זה הוא בדבר שאינו מן התורה ומשמע שהי' ציווי של הנביא גרידא? אבל אי נימא דסב"ל כהסמ"ג א"ש, כי לא היתה אז נוהגת מצוה זו דמחיית עמלק, שאינו נוהג אלא בימות המשיח, לכן שפיר כתב הרמב"ם שזה הי' ציווי ע"י הנביא גרידא, וכ"כ בס' 'אבני שהם' סו"פ תצא.

ובס' 'נר מצוה' (סי' יא אות לא) הביא דברי הסמ"ג, ופירש דבריו דאין כוונת הסמ"ג רק לענין מצות מחיית עמלק שנוהג רק בימות המשיח, אבל המ"ע דזכירת עמלק קיים גם עכשיו בזמן הזה, דא"כ הי' לו להסמ"ג לכתוב זה במ"ע קטו דאיירי במ"ע להכרית זרעו של עמלק שנאמר (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק, ולא בלא תעשה ד"לא תשכח", ומוכח דדעת הסמ"ג דגם הענין דזכירת עמלק - לא תשכח, אינו נוהג בזמן הזה, ומבאר טעמו משום דסב"ל כמ"ש הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע קפט): "שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו" וכיון דבזמן הזה לא שייך להלחם בהם לכן ליכא מצות זכירה ג"כ1, ומבאר עפ"ז לשון המחבר בשו"ע סי' תרפה ס"ז ד"י"א שפ' זכור ופ' פרה חייבים לקראם מדאורייתא" וזהו דעת התוס' מגילה יז, ב, והרא"ש (ברכות פ"ז סי' ד), אבל מדכתב י"א מוכח שיש חולקים ע"ז, ומבאר שזהו דעת הרמב"ם והסמ"ג דסב"ל דמצות זכירת עמלק אינה נוהגת בזמן הזה אלא בימות המשיח וכפי שנת' עיי"ש בארוכה, וזה מתאים להנ"ל שהרמב"ם סב"ל כהסמ"ג, וראה בברית משה על הסמ"ג שם.

אבל בס' 'מראה הגדול' דרוש ב' (פג, א) תמה ע"ז, דמפורש בדברי הרמב"ם עצמו שלא כהסמ"ג והוא בסהמ"צ מ"ע קפז (במצות להרוג שבעה עממין) שכתב וז"ל: "ואולי יחשוב חושב כי זו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבעה עממין כבר אבדו. וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין ענין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות. וזה כי הצווי שנגמר בהגיע תכליתו מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע לא ייאמר בו אינו נוהג לדורות אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו, כמו שהבטיחנו יתעלה (ס"פ בשלח) כי מחה אמחה את זכר עמלק [הנאמר אז שאמרו יתעלה (שבמ' קפח) תמחה את זכר עמלק] אינו נוהג לדורות? זה לא ייאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו. וכן להרוג שבע' עממין ולאבדם וכו'" עכ"ל, הרי מוכח בהדיא שהרמב"ם חולק על הסמ"ג וסב"ל דמצות מחיית עמלק נוהג בכל הדורות, ותמה גם על המבי"ט בקרית ספר (הנ"ל) דקאי על דברי הרמב"ם ואיך כתב שנוהג רק בימות המשיח עיי"ש, ועי' גם בשו"ת יביע אומר ח"ח או"ח סי' נד שהקשה כן על הנר מצוה.

עוד יש להקשות על הסמ"ג מהגמ' סנהדרין כ, ב: תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר (שמות יז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר (דברי הימים א כט) וישב שלמה על כסא ה' למלך. ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר (דברים יב) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' - הוי אומר: להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר: (שמואל ב ז) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב, וכתיב (שמואל ב' ז') ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'", הרי מבואר בהדיא דמצוה זו חלה עוד לפני בנין ביהמ"ק, וכן כתב הרמב"ם בריש הל' מלכים, וכ"כ הסמ"ג עצמו בעשין קיד עיי"ש, וכן הקשה בהגהות הר"א שטיין על הסמ"ג שם.

כמה ביאורים בשיטת הסמ"ג

ויש לתרץ דברי הסמ"ג בכמה אופנים:

א. בס' ישבב סופר סנהדרין (עמ' קפב) ביאר שיטתו דלא שייך ציווי למחות זכר עמלק מתחת השמים אלא למלך המשיח אשר ימלוך על כל העולם כולו ויכבוש כל האומות תחת ידו כמ"ש הרמב"ם בסוף הל' מלכים שיתקן את העולם כולו לעבוד את ה', וזהו כוונת הסמ"ג "לאחר כיבוש הארץ" היינו כל העולם, דקודם לזה אי אפשר למחות את כל זכר עמלק מן העולם, דאף אם ימחו שמו ממדינתו הרי אם יברח אחד למדינה אחרת הלא נשאר זרעו, וכתב דאפשר דזהו גם כוונת הר"א שטיין (שם בהגהותיו הנ"ל שרצה לתרץ דברי הסמ"ג) דדוד המע"ה הרג עמלק רק בא"י, אבל במדינות אחרות נשאר, וזה יתקיים לימות המשיח, היינו דאי אפשר למחות שמו מכל העולם רק לימות המשיח וכפי שנת'.

וממשיך די"ל דבמצוה זו תרתי דינים איתנהו, א. "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שבפ' תצא יז, יט) וזה נוהג רק בימות המשיח, ב. מלחמה לה' בעמלק (שבפ' בשלח יז, טז2) דבזה ליכא חיוב למחות שמו מכל העולם אלא להכרית זרעו, ובזה מודה הסמ"ג שהוא נוהג לעולם, והא דנצטוו ישראל לעשות קודם בנין בית הבחירה הוא כלשון הגמ' "להכרית זרעו". עכתו"ד עיי"ש עוד.

ואולי יש לדייק כן בלשון הסמ"ג, דבמל"ת הנ"ל הביא גם סיום הפסוק ד"מתחת השמים" משא"כ במצוה קיד לא הזכיר סיומא דקרא, ולפי מ"ש י"ל דבמצוה קיד איירי אודות הכרתת זרעו, לכן לא הזכיר סיומא דקרא, ולכן גם לא כתב שם שזה נוהג רק בימות המשיח, משא"כ בהל"ת הביא גם סיומא דקרא וכתב שזה נוהג רק בימות המשיח.

[ומבאר שם דבימות המשיח יהיו שני דינים: א. הכרתת זרעו מדין מלחמה בה' לעמלק מדור דור ואמרו במכילתא מדורו של משיח וזה תלוי במשיח בן יוסף (ראה ב"ב קכג, ב), ועד"ז כתב בס' מערכי לב דרוש מ' (ערך זכירת עמלק) פח, א עיי"ש, ומחיית שמו מתחת השמים יהי' ע"י משיח בן דוד, וראה בגליון תתקיא עמ' 13 בענין זה, אלא שהרמב"ם לא הזכיר כלל אודות משיח בן יוסף, וראה לקו"ש חל"ב במכתב ר"ח אדר תש"ד, וראה גם בגליון הקודם מ"ש בזה הרה"ת ר' א.ז. שי' ווייסברג.]

ויש לבאר בזה עוד, ע"פ מ"ש בס' 'אבני שהם' פ' תצא (כה, יט) שביאר טעמו של הסמ"ג ע"פ מש"ש "והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב וגו'", ומשמע ליה להסמ"ג דקאי על כל האויבים כולם אשר סביב גבולותיה של א"י המובטחת לאאע"ה, מנהר מצרים עד נהר פרת גם קיני קניזי וקדמוני, וזה הרי יכבוש מלך המשיח רק לעת"ל כמבואר ברמב"ם, לכן פירש דמצוה זו נוהג בימות המשיח, ויש לבאר גם בדבריו שישנם ב' דינים להכרית זרעו מדין מלחמה בה' בעמלק וזה נוהג לעולם, וזהו מה שנצטוו לעשות לפני בנין ביהמ"ק, והחיוב דלמחות שמם מתחת השמים תלוי בתנאי דבהניח ה"א מכל אויבך שזהו חיוב בימות המשיח, ולפי"ז גם לא קשה קושיית הרדב"ז.

[ולא נראה לבאר טעם הסמ"ג משום דכיון דמשבא סנחריב ובלבל את העולם הרי אי אפשר לדעת מיהו עמלקי, (וראה מנ"ח סוף מצוה תרד, הובא בלקו"ש חכ"א עמ' 192 והערה 25, ושו"ת שאילת יעקב סי' יד), ורק משיח צדקינו יגלה לנו מי המה,3 וכן ר"ל בס' 'נר מצוה' שם, דאי משום הא לא שייך לומר דמצוה זו נוהגת רק בימות המשיח וכמ"ש הרמב"ם בסהמ"צ כנ"ל: "דזה לא ייאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו", היינו דמה שאין לנו עמלקים ידועים מפני חסרון ידיעתינו ובקיאתינו למוצאם לא בטלה בשביל זה מצות מחיית עמלק בזמן הזה, שהרי אם נמצא מי שהוא בקי ויכיר עמלקי או שיבאו עדים ויעידו שהוא מזרע עמלק או שמעצמו יודה שהוא עמלקי חייבים אנחנו למחות את שמו וזכרו וכן שאר מצות4, ויותר מזה כתב הרמב"ם אח"כ: "כמו שלא נאמר במלחמת עמלק אינה נוהגת לדורות ואפילו אחר כלותם ואבדם, מפני שאלה המצות אינן נקשרות בזמן ולא במקום מיוחד, כמו המצות המיוחדות במדבר"5 וזהו גם טעמו של החינוך (מצוה תרג- ד) דמצוה זו נוהגת בכל זמן עיי"ש6.]

ב. בס' מעין החכמה (קלו, ב, בד"ה מלחמה) הביא דברי הסמ"ג, וביאר שאין הכוונה שלא הי' נוהגת עד הנה כלל, "אלא נ"ל דכוונת הסמ"ג הוא שאין המצוה עלינו חובה אפילו נוכל לקיימה באיזה צד, יען שאנו כבושים תחת יד האומות, ומצוה זו אינה מוטלת עלינו אלא בהיותינו שרויים על אדמתינו בהשקט ובטח ואין מחריד מפחד אויב, (ועד"ז כתב גם בנר מצוה שם) ומסיים דדעת החינוך (מצוה תרד) אינו כן, שכתב כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב וכו' אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם", עכ"ל.

דלפי פירושו לא קשה הקושיא מהגמ' סנהדרין שלש מצוות נצטוו בכניסתן לארץ וכו' (כפי שהביא שם) כיון דכוונת הסמ"ג הוא לשלול החיוב רק בזמן הזה שאנו כבושים תחת האומות וכו', וכן לא קשה קושיית הרדב"ז.

ג. בס' יראים סימן תלה [דפוס ישן - רצט] כתב וז"ל: "למחות זכר עמלק. כתוב בפ' כי תצא והיה בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח ותניא בסנהדרין בפ' כהן גדול [כ' ב'] ר"י אומר ג' מצוות שנצטוו בכניסתן לארץ ישראל להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה איני יודע איזו תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה שאין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך. למדנו מכאן שמצוה למחות זכר עמלק על המלך מוטלת ולא על שאר ישראל וכה פירוש המקרא כי יד על כס יה דהיינו מלכות אז תתקיים מלחמה לה' בעמלק", עכ"ל (וכ"כ הרמב"ן והאבן עזרא ורבינו בחיי סו"פ בשלח, שמצוה זו היא חובת המלך, וכ"כ בס' החרדים סי' תלה, וראה בס' הררי קדם ח"א סי' קפז, וראה הביאור ברשימות חוברת ז' עמ' 44), והעיר בתועפות ראם שם שזהו לא כדעת החינוך הנ"ל שהחיוב הוא על כל יחיד, והביא שם דברי הסמ"ג הנ"ל, וביאר דבריו דסב"ל כשיטת היראים שמצוה זו תלוי' במלך דוקא, וכיון דבזמן הזה אין לנו מלך בישראל, לכן אין מצוה זו נוהגת עד ימות מלך המשיח, ושלל טעמו של המעין החכמה, כי בפשטות י"ל משום דסב"ל כהיראים, וכ"כ בפי' 'סביב ליראיו' על היראים (סי' רצט), הרי גם לפי דבריהם יוצא דגם הסמ"ג מודה שמצוה זו נהגה בזמן שאול שהי' מלך וכו', וכוונתו רק לשלול החיוב בזמן הזה, ולפי"ז לא קשה ג"כ קושיית הרדב"ז משאול ושמואל, כיון ששאול הי' מלך7. וראה בהקדמת שו"ת עונג יו"ט אות ו', ולקו"ש חי"ד פ' תצא ב' הערה 21 שכן הוא גם דעת הרמב"ן (כנ"ל) והרא"ם, והביא מהגרי"פ לתרץ עפ"ז הקושיא, דאיך קבלה אסתר בית המן, הרי המן הי' מזרע עמלק עיי"ש, כיון שאז לא הי' מלך.

אלא דלפי ביאור זה בדברי הסמ"ג, לכאורה אפ"ל דגם הרמב"ם סב"ל כן, דהרי מוכח דסב"ל דמצות מחיית עמלק היא חובת הציבור, (ולא כהחינוך הנ"ל) כי בהל' ד' לענין החרמת ז' עממים כתב שהוא חיוב גם על כל יחיד, משא"כ בה"ה לענין מחיית עמלק לא כתב זה, וכ"כ בהדיא בספר המצות סיום מ"ע וז"ל: "וכשתסתכל כל אלו המצות שקדם זכרם הנה תמצא מהם מצות שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק וכו'" עכ"ל, וכדאיתא בלקו"ש חכ"א עמ' 192 ובהערה 34, ועי' שם בהערה 35 שציין לחלק טז עמ' 302 הערה 31 די"ל דגם לפי הרמב"ם ה"ז מצות המלך כדעת היראים עיי"ש, וכ"כ בס' משפט המלוכה שם, ובס' מלכות בית דוד סי' ד' אות ב' עיי"ש, ונמצא לפי"ז דגם הרמב"ם סב"ל כהסמ"ג דמצוה זו נוהגת לימות המשיח שאז יהי' מלך, ומ"מ י"ל שאין זה סותר למ"ש בסהמ"צ מצוה קפ"ז כנ"ל, כי כוונתו דה"ז מצוה לדורות בכל זמן שיש אפשריות לקיים מצוה זו, וזה כולל גם באם תמצי שיהי' מלך, אלא דהסמ"ג איירי בנוגע לפועל, כיון דעד ימות המשיח לא יהי' מלך, ויל"ע בזה כי לכאורה לא משמע כן מלשון הרמב"ם הנ"ל.

ביאור בהרמב"ם דמלחמת שאול בעמלק הי' דבר שאינו מן התורה

אמנם אכתי צ"ב בדברי הרמב"ם הנ"ל בפיהמ"ש, דלמה כתב על ציווי שמואל לשאול להרוג העמלקים שלא הי' זה מצד ציווי התורה? ולכאורה י"ל דכוונתו למה שצוה לו להמית גם שור ושה וגמל וחמור כמ"ש בשמואל א (טו, ג), דלפי דעת הרמב"ם ליכא ציווי במחיית עמלק להרוג גם הבהמות (ראה בהל' מלכים שם ובסהמ"צ) אלא הי' זה ציווי מיוחד מצד הנביא8, ועי' גם מנ"ח מצוה תרד אות א' שכתב דלא קשה על שיטת הרמב"ם מציווי שמואל לשאול להרוג גם הבהמות, כי י"ל שזה הי' ציווי מיוחד מהנביא אבל אינה מצוה לדורות, (וראה בזה בס' פרדס יוסף סו"פ בשלח ובשוה"ג שם), אלא דמלשון הרמב"ם שכתב: "כמו שצוה שמואל לשאול להלחם בעמלק" לא משמע שנתכוון לזה, שהרי לא הזכיר כלום אודות הריגת הבהמות.

וראה בהגרי"ז על התורה (שמואל א טו, א) (ובכתבי הגרי"ז עה"ת אות קס) שעמד על מש"ש - "ויאמר שמואל אל שאול וגו' עתה לך והכיתה את עמלק וגו'", וכתב: "דנראה מוכרח מזה, שאעפ"י שמלחמת עמלק הוא אחד מג' מצות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ אין מחויבין רק בנבואה שילחמו אתם, דאל"כ למה נצטרכו כאן לצווי מיוחד? ומבואר זה בקרא דכתיב (בשלח יז, טז) "מלחמה לה' בעמלק". דמלחמה ע"פ ה' היא, ומתבאר בזה מש"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכות מלכים ה"ד, מצות עשה להחרים ז' עממין וכו'", עכ"ל. ובמצות מחיית עמלק - שם בה"ח - לא כתב דמחויב כל שבא לידו עמלק, להרגו. כמוש"כ במצות דמחיית ז' עממין, והמוכרח דאין חיוב, רק ע"פ ה' בנבואה, שילחמו בעמלק ולמחותם, ועי' בסה"מ בסוף מ"ע, דמנה מחיית עמלק בין המצות המוטלות על הצבור, ומבואר עם מש"כ ודו"ק עכ"ל.

ובס' קול צופיך ע' תלה כתב שיש לדחות הראי' משמואל, די"ל דרק שם הי' שאול צריך לציווי מיוחד ע"פ הנביא, כמ"ש האברבנאל שם, דבזמן שאול עוד לא הניח הקב"ה לישראל מכל אויביו מסביב דהי' להם עוד מלחמה בפלשתים, ובמצוות מחיית עמלק כתיב והי' בהניח ה"א לך מכל אויבך וגו' ולא הי' כן בזמן שאול לכן הי' צריך לציווי מיוחד עיי"ש, והאריך בזה גם בס' 'מאורי ציון' להרה"ג ר' יצחק שי' סנדר פרק י"ד עיי"ש בארוכה, ולפי"ז א"ש דברי הרמב"ם בהקדמתו דציווי זה של שמואל הי' בדבר שאינו חיוב מן התורה. וראה בס' 'נתיבות רבותינו' ח"ב עמ' רלח, ובעמ' רפב הקשה הגרי"ז בעצמו על פירושו.


1) אבל ראה לקו"ש חכ"א עמ' 192 דאף שמצות זכירת עמלק היא להלחם בו, מ"מ יש מצות זכירה בפ"ע אפילו כשלא שייך מלחמה עיי"ש.

2) ומ"ש בפ' י"ד שם "אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" הרי זה קאי על הקב"ה ואינו ציווי לישראל, וראה לקו"ש חי"ד עמ' 87 בזה.

3) ראה בס' יד המלך הל' מלכים פי"ב ה"ב.

4) וראה לקו"ש חי"ד עמ' 75, ועמ' 91, וחכ"ג עמ' 37 וחכ"ט עמ' 109.

5) ראה שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קד.

6) וכבר הקשה מזה בלקו"ש חי"ד עמ' 91 הערה 24 על המנ"ח (מצוה תרג) שכתב: ואפשר אף בביאת משיחינו שיכרת עמלק מכל וכל כו' מ"מ הזכירה תהי' תמיד, והקשה שם דלפי מ"ש הרמב"ם לעיל, ודאי הוא עיי"ש.

7) ועי' בס' שערי טהר ח"ח סי' קטז בסופו שנסתפק לדעת היראים אם כוונתו שהמצוה היא רק על המלך בלבד, או דבזמן שיש מלך חל החיוב על כאו"א מישראל.

8) וכבר האריכו המפרשים בביאור הך פלוגתא בין רש"י סו"פ תצא שיש חיוב להרוג גם הבהמות לשיטת הרמב"ם, וראה לקו"ש חי"ד עמ' 86 הערה 2, ובס' נחלת שמעון שמואל א' ח"א ר"ס ל' ועוד ואכמ"ל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הוספה