E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ תצוה - זכור - פורים - תשס"ו
שונות
היום יום - ח' שבט
הרב מיכאל אהרן זליגסון
מגיד שיעור במתיבתא

ב"היום יום"- ח' שבט כתב: "בפרט בזמן הזה אשר בחסדי השי"ת אנו עומדים על סף הגאולה, עלינו להתאמץ בכל מיני אימוץ, לחזק כל עניני הדת בהידור מצוה, ולשמור את כל המנהגים מבלי לוותר אף כל שהוא, ומצוה וחובה על כל רב בישראל, להודיע לקהל עדתו כי הצרות והיסורים חבלי משיח המה, וה"א דורש מאתנו תשובה לתומ"צ, שלא נעכב ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש".

וצ"ל מהו השייכות בין ב' ענינים הנזכרים, שמירת המנהגים ותשובה לתורה ומצוות?

ויש לבאר בהקדם שבמנהגים מתבטא ב' תכונות שהם בדוגמא לעבודת התשובה: א. תנועה של הוספות והידורים בעניני תורה ומצוות. ב. התעוררות הבא מצד עבודת ישראל דוקא [והיינו אף שלא נצטוו ע"ז].

הוספות והידורים בעניני תורה ומצוות

מ"ש בלקו"ת (מטות פד, ד ואילך) בשרש ענין ההוספות שנתוספו ע"י דברי סופרים, ותוכן ענינם בעבודת ישראל בזמן הגלות:

"כל הגדרים והחומרות שבדברי רז"ל ודרכי מוסר שבאגדות ופרקי אבות כולם נמשכים מבחינת אהבה רבה כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' . . כמו למשל אדם מחמת אהבתו על בנו מדקדק עמו יותר להוסיף עליו שמירה מעולה בסייגים וגדרים בכל האפשרי בע"כ שיהיה מנוקה מכל וכל וכן חפץ מאד שימצא חן ושכל ביתר שאת. וכמו למשל מרגלית, מה שהיא יקרה ביותר שומרה ביותר שמירה מעולה כלי בתוך כלי. כך מחמת גודל אהבתו ית' אלינו מחמיר ומדקדק עלינו בדקדוקי סופרים שהן המה דברי תורתו הנמשכות מאה"ר בסייגים וגדרים לזכותינו לטוב לנו שנהיה נקיים לפניו ית'.

והנה בזמן שבהמ"ק היה קיים היה סגי בדאורייתא כי היתה נאמנה את ה' רוחנו ולא משכנו חבלי עבותות אהבתנו לתאוות גשמיות והיה בנקל להיות אהבת ה' קבועה בלב כל איש להיות בהתלהבות לעבודת ה' ותורתו גם מבלי שנתעורר מזה אהבה רבה אך דור אחר דור כי נתמעטו הלבבות השלימות בעבודת ה' באהבה עזה ברשפי אש ונכוינו באש זרה באהבות ותאוות גופניות וכ"כ גברו עלינו עד אשר לא נוכל לעבוד ה' באהבה בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע"י דקדוקי סופרים וחומריהם בכל פרטיהם הן בבחינת סור מרע בכל החומרות שבגמרא ופוסקים והן בבחינת ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות עין טובה שיראה את חבירו בטוב עין ורעת רעהו אל יחשוב בלבו וכן לב טוב וחבר טוב" כו'.

ועמ"ש בד"ה כה תברכו את בנ"י בפי' איך לא אשא פנים לישראל כו' והם מדקדקים על עצמן עד כזית כו'. נמצא שע"י שכנס"י מדקדקים על עצמן להחמיר ע"ע ביותר ממ"ש בתשב"כ מזה נמשך בחי' ישא ה' פניו שהוא בחינת אהבה רבה שלמעלה מההשתלשלות כו'.

וכמ"ש ברע"מ בפ' פינחס (דרל"ח ע"ב) שהוא בחי' ישאהו על אברתו שהוא למעלה ממה שנמשך ע"י רמ"ח פקודין דאינון רמ"ח אברין דמלכא".

ע"פ הנ"ל מובן שענינם של מנהגים וסייגים שבתורה, הוא בשנים: א. נתינת כח לעבוד את ה' בשלימות, למרות חושך הגלות. ב. מזה שבמאמר מקדים לבאר שענינם דדברי סופרים הוא סור מרע, מזה מובן שזהו תוכן ענין התשובה.

ועד"ז מה שמבאר אח"כ: "איך לא אשא פנים לישראל כו' והם מדקדקים על עצמן עד כזית כו'. נמצא שע"י שכנס"י מדקדקים על עצמן להחמיר ע"ע ביותר", והרי זהו תוכן ענין של הוספה ותשובה.

ובמיוחד כפי שמסיים [מרע"מ] "שהוא בחי' ישאהו על אברתו . . למעלה ממה שנמשך ע"י רמ"ח פקודין" והרי הוא הוא ענין התשובה שממלא ומשלים ההמשכות של רמ"ח מ"ע כו'.

התעוררות מצד המטה - עבודת ישראל דוקא

דוגמא לזה הוא מ"ש בלקו"ת דרוש הידוע ד"ה ושאבתם גו' (דברים עט, ד):

"בכל השנה היה ניסוך היין ע"ג מזבח והוא מפורש בתשב"כ בהדיא בכמה מקומות. ובחג הסוכות היה עוד גם ניסוך המים ע"ג המזבח כל שבעת ימי החג. והוא הלכה למשה מסיני (סוכה לד, א זבחים קי, ב) שאינו מפורש בהדיא בתשב"כ רק דרבנן סמכוה אקראי ושאיבת המים היה בשמחה גדולה ע"ש ושאבתם מים בששון כו' כמבואר במסכת סוכה ספ"ד ורפ"ה. ויש להבין הטעם למה אינו מפורש בתושב"כ כו'. . ובזה יובן ענין הנ"ל שניסוך היין כתיב בתורה וניסוך המים לא נכתב בתורה רק הלכה למשה מסיני. והיינו כי יין הוא בחי' בינה תשב"כ וזהו פי' יינה של תורה וכדלקמן ולכן יכולה להכתב בתשב"כ. משא"כ ניסוך המים שהוא בחי' חכמה אינה יכולה להיות כתוב בתשב"כ שתתפשט בבחי' כתב אותיות והוא בחי' מוחין דאבא ומוחין דאימא . . והנה על ידי ניסוך המים בחג ממשיכים גילוי ההעלם שלמעלה מסדר ההשתלשלות דהיינו בחי' חכמה שהוא אצילות בחי' מוחין דאבא לכן הוא גבוה מאד נעלה מניסוך היין מוחין דאימא שהוא גילוי ההעלם שבסדר ההשתלשלות . . והנה ע"פ המבואר למעלה בענין ניסוך המים שלא ניתן לכתוב בתשב"כ מפני שהוא מבחי' סופר שלמעלה מבחי' ספר כנ"ל הנה עד"ז יובן עוד ענין הקפות שבשמע"צ שלא נכתבו אפילו בתשבע"פ ואינו אלא מנהג כי הנה המה מקיפים דאבא ולכן לא ניתנו לכתוב אפילו בתשבע"פ שהיא בחי' א"פ דחכמה כו'".

עפ"ז מובן שכל שהוא ענין דמנהג מגיע למעלה יותר.

ועד"ז נתבאר גם בד"ה אני לדודי תשל"ב, שתקיעת שופר באלול הוא מצד המנהג, שאף שנמצא עם המלך בשדה ומראה פנים שוחקות וכו', היינו תנועה של קירוב מצד המלך, אעפ"כ מתעורר יהודי לתקוע שופר לעורר בעצמו יראה תתאה למלך, הנה זה נחשב למעלה "יקר מכל יקר" (כן הי' לשון הק' של הרבי בעת אמירת המאמר). ועד"ז נתבאר גם בלקו"ש חכ"ו עמ' 209.

ועפ"ז יובן השייכות דמנהגים לענין "תשובה לתומ"צ" (כנ"ל ב"היום יום").

שונות
כמה הערות ותיקונים בספרי רבותינו
הרב מנחם מענדל רייצעס
קרית גת, אה"ק

בד"ה מגילה נקראת תרכ"ט - ספר המאמרים תרכ"ט עמ' פד - נדפסה הערה בשוה"ג, וז"ל: "נה"י בעשי' כפר, ת"ת ביצירה עיר גדולה, אך ב' שלישי ת"ת העליונים א"א לילות רק בכ"ש עיר גדול, אימתי הוא גדול כשהוא בעיר כו'".

ועורכי הספר העירו, שהמלים "לילות רק בכ"ש" - אינם מובנים לכאורה, וצריכים ביאור.

ולכאורה י"ל, שחסרה כאן אות אחת, ובמקום "לילות" צריך להיות "ליגלות". ושיעור הדברים, ש"ב' שלישי ת"ת העליונים אי אפשר ליגלות רק בכ"ש עיר גדול" - ופיענוח הר"ת הוא: "בכרך שהוא עיר גדול", והיינו, שגם כרך הוא עיר בעצם, אלא שהוא גדול יותר מסתם עיר וכו'. וק"ל.

בלקו"ש ח"ד עמ' 1296 נדפס בקשר למליקה: "והוא דוקא בעצמו של כהן ולא ע"י שכהני שלוחי דרחמנא נינהו, ששלוחו כמותו". (וכן הוא באג"ק במקומו). ולפום ריהטא הדברים משוללים הבנה לגמרי.

ולכאורה פשוט, שיש כאן טעות, וחסרה מילה אחת. וצריך להיות: "והוא דוקא בעצמו של כהן ולא ע"י סכין", או "כלי". ואח"כ ממשיך בביאור הענין, "שכהני שלוחי דרחמנא נינהו" וכו'. וק"ל.

באג"ק ח"א עמ' קז: "ובדא"פ אולי י"ל דטהרת האויר הוא רק ענין של הכנה לגאולה השלימה" [ההדגשה אינה במקור]. ולא זכיתי להבין את תיבת "רק" באמצע המשפט - מה בא להשמיענו בזה?

ובכלל כל המשך הפיסקא שם נראית כמשובשת ולא מספיק ברורה. ואולי ימצאו המעיינים ביאור בענין ויזכו את הרבים.

שונות
טעות הדפוס באג"ק
הת' מ.ש. לובעצקי
תלמיד בישיבה

באג"ק ח"א עמ' רסח במכתב מח"י אדר תש"ד כתוב: "והנה חילוק צמצום זה מכל הצמצומים . . יעויין ד"ה למען ידעו דורותיכם תש"ח ועוד". ע"כ.

והוא טעות, דמוכח שאין ד"ה כזה בתש"ח. ועוד ועיקר, שהמכתב הוא מתש"ד. וכפי הנראה צ"ל ד"ה למען ידעו דורתיכם תש"ב.

שונות
פעולת תנועה של צדיק [גליון]
הת' מ.ש. לובעצקי
תלמיד בישיבה

בגליון תתקיג (עמ' 209) שאל הרב וו.ר. על מה שכתוב בהיום-יום מי"ד טבת "תנועת צדיק, ומכל שכן ראי' או שמיעת קול, צריך לפעול שלא ישכח לעד", שלכאורה מהו הכ"ש, הלא תנועה של צדיק הוא יותר ממה שרואה את הצדיק או שומע קולו. ועוד שאל, הרי בתנועת צדיק נכלל בדרך ממילא ראיית הצדיק שהוא רואה איך שהצדיק עושה תנועה.

ואולי אפשר לומר ש"תנועת צדיק" היינו גם באם לא ראה אותו, ולכן מתאים לומר "ומכ"ש ראי' או שמיעת קול".

שונות
"עול הגוים" או "עול הגלות"? [גליון]
הרב יהודה ליב גראנער
מזכיר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

בגליון העבר (עמ' 86) הגיב הר"ר ב.א. שי' על מה שכתבתי בגליון תתקיב בענין נוסח "עול גויים או עול גלות", אבל:

א. בגליון תתקיב הערתי אשר ב"סדר תפלות וברכות עם תרגום אנגלי" נדפס בברכת המזון: עול גלות, וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו כתב אודות חוברת זו שהיא: "מוגה ומדויק".

ב. על מה שכתבתי שם שגם במחזורים לא הורה הרבי לתקן, כותב הרב הנ"ל בהערה 4: "כיון שלא מופיע בו ברכת המזון אין מה לתקן שמה וכפשוט". לפלא הוא בעיני, כי בכל המחזורים שבהוצאת קה"ת כן מופיע שם ברכת המזון אחרי קידוש לליל ר"ה!

ג. הרב הנ"ל כותב שהמענה להררב"נ בפשטות מתאים ל"ויאמרו לו הלכה למעשה". ופלא הוא: דאיזה "ויאמרו לו הלכה למעשה" יותר גדול יכול להיות, כשמדפיסים סידור עם נוסח מדוייק, שמתפרסם בכל קצוי תבל, למקטן ועד גדול, ומורים בזה שזהו הנוסח שכל או"א צריך להתפלל, לברך. משא"כ כשישנו מענה ליחיד, ובעיקר - שגם אחרי מענה הנ"ל, לא היתה שום הוראה להוסיף תיקון זה בהוצאות החדשות בברכת המזון. והרי מצינו - שכשהרבי רצה לתקן, להוסיף בנוסח התפלה עשה זאת בפרסום הכי גדול, בכדי שזה יגיע לכל מקום ולכל אחד ואחת (נוסף על הנדפס בס' המנהגים עמ' ג):

א) שבכל אותן התפלות שאין אומרים י"ח ברכות - צריכים לומר והמרחם - ספר המנהגים ועוד.

ב) בתפלה שלאחרי הוצאת ס"ת - להוסיף אמירת רוממו הראשון - שיחה בפומבי, ואח"כ הוכנס בפנים הסידור.

ג) בברכת המזון להוסיף בר"ה הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה - נדפס בהסידורים ומחזורים שבהוצאת קה"ת.

ד) בדיני ציצית שבסידור אדה"ז - להוסיף מנהגינו באופן עטיפת הטלית - נדפס בשולי הגליון של סידור תורה אור, סידור עם דא"ח וסידור תהלת ה'.

ה) בענין אמירת אא"א בשני וחמישי - שיחה ואח"כ הוסיף בשולי הגליון שבכל יום שאין אומרים תחנון, אין אומרים זה.

עד"ז הי' אפשי לפרסם תקון הנ"ל בשולי הגליון של ברכת המזון, ולפועל לא הורה הרבי לעשות זה. ומה שהררב"נ פרסם זה בלוח כולל חב"ד - האפשר לדמות פרסום כזה למה שהרבי בעצמו פרסם באופן הכי גדול.

ולא באתי אלא להעיר.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הוספה