א. הדיון והוויכוח בדברי הצ"צ ע"י תלמידיו וחסידיו

ידועות תביעותיו החוזרות ונשנות של הרבי לעיין ולפלפל להקשות ולדון בדבריו הקדושים. ובאמת ניתן לראות דבר זה אצל אדמור"י חב"ד ובמיוחד אצל רבינו הצ"צ הן בנגלה והן בחסידות, ואדרבה כנשיאי חב"ד דרשו ותבעו להפוך בתורתם כדי ללמוד ולהבין בחב"ד של כל חסיד. ואביא להלן כמה מקורות בזה אצל חסידים, יחד עם עוד מקורות מחוגים אחרים.

בהקדמת ספר דברי נחמי' להגאון החסיד רבי נחמי' דובראוונה זצ"ל, ידועים מה שמתאונן בן המחבר ומסביר מדוע הדפיס את חלק או"ח במיעוט טופסים, וז"ל: "נוסף לזה כי חדלו ממנו מועטים חסידי' המתנכרים במחנה לקנא קנאת אדמו"ר מלובאוויץ נ"ע לאמר שעשיתי נגד כ"ק זצוק"ל במה שהדפסתי תשובת אאמ"ו הגזצ"ל הבנויים לסתור דברי אדמו"ר הקדומים אליו, ומדוע לא הדפסתי גם מה שחזר אדמו"ר שקיים דבריו הראשונים ולא בניתי הנהרסות. אולם קול המולה בין דלי חסידים המשיאים גלים ברוח שאון בכסל דרכם להתנוסס בזה דגל חסיד על מצחו תמיד...".

"ולמען הציל נפשי מחטאת החושדים בעלילות כוזב הנני קורא ועונה מראש הרי ... נוסף כידוע לכל שאדמו"ר פקד עלי להדפיס דבריו הק' בתוך ספרו זה, ובפירוש א' בזה"ל: "אף שכמה פעמים סותר את דברי, עכ"ז חלילה לשנות דבר וחצי דבר". ומראש צורים אראנו כי כן דרך החכמים מעולם משנות דור ודור זה בונה וזה סותר וזהו כבוד חכמים ותפארתן ואהבה בסופה ואין זה נוגע בקצה כבוד כ"ק ח"ו".

הרי שהצ"צ עודד להדפסת דברים המקשים בדבריו, אך עדיין בכל זאת הי' "דלי חסידים המשיאים גלי שאון".

ועוד ניתן לראות שהצ"צ עודד דיון בדבריו, בסיפורו הנודע של רבי הלל (שהי' בטל בתכלית הביטול להצ"צ כידוע) שהתווכח עם הצ"צ אודות פירוש המאמר וכאשר שאלו את פיו הק' של הצ"צ והסביר שלא כרבי הלל, ענה רבי הלל ואמר: כשהרבי אומר מאמר זה כמתן תורה, אך בהסברה הרי כל אחד יכול להסביר כהבנתו, ולא קיבל את הבנתו של הצ"צ! וסיפור זה הי' כידוע מרגלא בפומא דרבינו זי"ע (ראה לדוגמא אחת מני רבות, ספר התוועדויות תשמז ח"ד ע' 28).

סיפור זה משתקף היטב בחסידות של רבי הלל. ראה בפלח הרימון שה"ש ע' 176 שכותב על ענין מסויים "כן הי' לשון אדמו"ר שליט"א [הצ"צ]. ויש שפירשו דבריו שכסה"כ הוא מדריגה גבוה מאד ... ולפי דעתי הי' הכונה שבתשו' שמגעת עד עד כסא הכבוד...", ובעמוד שלאח"ז מביא ששאל על ענין זה את הצ"צ. בקטע השלישי המתחיל שאלתי: "שאלתי ממנו ענין חתר חתירה והשיב שב' הפי' הנ"ל שניהם אמת ..." וראה שם בע' הנ"ל "שאלתי ממנו מהו בגדי מלכות. והשיב ... אך לכאורה לא הבנתי...". ובקטע הבא: "שאלתי ממנו ענין רחצתי...". וכהנה רבות בספריו.

ודוגמה קיצונית ומדהימה על וויכוח עד לפסיקה שלא כמוהו בדברי רבותינו מצויה בספר 'גלת עליות' על מסכת מקוואות מהרב דובער ליפשיץ מוויעטקא שהי' נכד רבי מרדכי אחיו של אדה"ז ובספרו מכנה את רביה"ז "רבינו דו"ז", ואת הצ"צ - "רבינו". וחלק על רבינו בדין מוציא רימון כמובא בצ"צ (יו"ד סי' קעה) "כי חכם א עבד עובדא בוויעטקא שלא כוותיה". ובספר הנ"ל כותב שעליו התכוון הצ"צ, והוא שאל לרבי אייזיל מהאמיל ורבי אייזיל את הצ"צ (אולם כבר ציין הרבי בהערות שם, שבשאלת ר"א שנדפסה בסוף חנה אריאל כתוב ש"המופלא מו"ה משה" שאל אצלו וצ"ע).

מאידך, יש לציין לספר השיחות תש"ה ע' 15 הרשב"ץ שזרק נעל-בית על רבי נחום טובי' מפני שהעיז ליישב "צ"ע" של הצ"צ [ו'המלך במסיבו' ח"א ע' ש"א מביא שהדבר אירע עם אחד מהמשכילים ה"בערלאך" מקרעמנטשוג, והרשב"ץ ביקש לזרוק עליו את "פאנטאפיל", "באומרו: הצמח צדק כותב "וצריך עיון" ואתה רואה את עצמך מסוגל לתרץ קושייתו"?!]

עם זאת, התבטא הרבי (המלך במסיבו, שם) על יישוב ב"צריך עיון" של הצ"צ: "לפני שתירצתי הבטתי סביבי וראיתי שאין כאן מישהו שישליך "פאנטאפיל" ולאחר מכן תירצתי".

אך כמובן שיש לחלק בין דיון ושקו"ט לבין פסיקה בפועל. שבפסיקה בפועל מצאנו שקיבלו חסידי ותלמידי רבינו הזקן לדורותיהם את דעת רבינו הזקן בכל פסיקותיו כהלכה מסיני למרות שבכמה דברים נשארו דבריו הק' בצריך עיון. כמבואר בתשו' שארית יהודה ובתשו' הצ"צ והדברי נחמי'. וכולם נקטו הביטוי, שכשם שבין חולין לקדשי קדשים כך גבהו מחשבותיו ממחשבתינו. וממילא צריכים לקבל את דבריו למרות אי הבנותינו.

ב. שלילת מחלוקת על דברי הגר"א.

ומענין לציין שאין זה ענין חסידי, כי אף המתנגדים הרתיעו את הלומדים מלשאול על דברי גדוליהם. ראה דברי ה'חיי אדם' בהקדמתו לספרו 'בינת אדם' (והושמטה ברוב הדפוסים) "והנה לא נמצא בחיבור זה מדברי מחותני הגאון רשכבה"ג מ"ו אלי' חסיד. והוא לסיבת כי שמעתי דיבת רבים המתרעמים עלי שהקשתי עליו באיזה מקומות בחיבורי חיי אדם, ובלתי ספק שהאנשים המתרעמים לא ידעו דרך הפסקים, שכן דרך תוה"ק, זה בונה וזה סותר וכו' ודרך זה היה נוהג אף בימי תנאים ואמוראים וכו' ... והם עתידין ליתן את הדין כי מנעו נחת רוח להגר"א לפלפל בדבריו".

וכמו כן מתלונן ר' אלעזר משה מפינסק (מגדולי ליטא): "והנה קנאת אליהו אכלתהו על כי באתי בצ"ע על דבר קדשו של הגר"א ז"ל ודרך בזה בדרך הרבה מרבני ליטא שיחיו. אנכי לא כן עמדי, ולא אחשוב היות נוחה בזה דעתו של אותו צדיק, אשר האיר עיני העם לחפש בחורים ובסדקים אחר כל הראשונים ז"ל, ולא לשאת פנים נגד האמת וכו' והמאמינים בזה לא תלמידיו הם כי לא למדו דרכו רק דרך מנגדינו, אשר יעקשו הישרה למען כבוד גדוליהם וכו'.

ואכן כך דרכו של הגר"א - לסתור ולחלוק - בנוגע לחכמים שקדמוהו, כמובא במעשה רב (מהד' ירו' תשמ"ט ע' צא) מתשובת ר' חיים מוואלאזין (ובנדפס בשו"ת שלו סימן ט' שינו בזה): "וכבר הוזהרתי בזה מו"ר גאון ... רבינו מ' אלי' מווילנא שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע". ומכל שכן שיש להניח שכך סבר הגר"א כלפי עצמו [ואכן בביאור הגר"א מצויים פעמים רבות שחולק על השו"ע. הנה ידועים דברי האורים ותומים לרבי יונתן אייבשיץ בקיצור תקפו כהן "וקיימו וקבלו חכמי הדור לשמור ולעשות ככל האומר במטבע הקצר ש"ע והגהת רמ"א". וכנראה שהגר"א חולק על כלל זה. ואילו רבינו סובר כמותו כפי שהביא דברי האורים בהל' ת"ת פ"ב ה"א "הטור והשו"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו", ומקורו מדברי ה'אורים' כפי שמציין רבינו שם. ויש להביא דוגמא בולטת בהבדל גישת הגר"א לשו"ע לבין גישת רביה"ז. ביחס לשקיעה ידוע שדעת רבינו שוה לדעת הגר"א לחלוק על ר"ת, אך בעוד שהגר"א מביא לכך ראיות והוכחות לפרוך לגמרי את דעת השו"ע בסי' רסא וחולק על השו"ע, הרי רבינו הזקן בסדר הכנסת שבת מוכיח שזוהי בעצם דעת הב"י עצמו בהל' מילה כי חזר בו שם מדעתו בהל' שבת. ויש להאריך בזה הרבה ואכמ"ל].

עם זאת נראה ברור, שהעדר השאלות והערעור בתורת הגר"א לא בא רק מאלו ש"לא תלמידיו הם", אלא כך היתה המידה והשיטה. וראה דברי המו"ל של ביאור הגר"א על השו"ע (ר' ישראל משקלאוו בעל פאת השלחן ותקלא חדתין, מגדולי מקורבי הגר"א) בהקדמתו (נדפס בשו"ע מהד' מכון ירושלים ע' 105) "ומפיל אני תחינתי לפני כל מעיין בספר הקדוש והנורא הזה אם ימצא איזה מקומות שיהיה איזה מקום לפקפק יתלה בחסרון ידיעה, או באשגרתא דלישנא ... וכל אדם ישמור מאד לנפשו לשמור פיו ולשונו מלדבר ח"ו עתק על רבינו הגאון המחבר". מלשון זה, ובשל השימוש על ספר הלכתי המבאר את השו"ע בביטויים לא רגילים "ספר הקדוש והנורא" - ביטוי השמור בדרך כלל לספרי קבלה ותורת הנסתר - (וכן מלאה כל הקדמה בביטויים כאלו "כל מי שבא להתדבק בחיבורים אלו על השולחן ערוך הקדושים והנוראים"), ניתן לראות שבתורתו גרסו תלמידיו שלית תמן לא קשיא ולא רמינהו.

[ודבר זה בא לידי ביטוי בחריפותו העצומה בה נוקט בהקדמת ספרו "פאת השלחן"- המוקדשת להפלאת תורת הגר"א- לאלו שביקרו דעת הגר"א בהגהותיו "שמעתי על א' מחוברי הזמן שהשיג ופער פיו על הגהה נפלאה של רה"ג במסכת סופרים". וכוונתו לרבי וואלף היידענהיים המדקדק הנודע בחומש מאור עיניים סוף פ' דברים]

ובעצם כבר הבחין ודיבר על תופעה זו אדה"ז בעצמו באגרת אחת (אג"ק אדה"ז אגרת לד ע' פח): "ולפי הנשמע אין במדינות ליטא מי שירום לבבו שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון החסיד ולאמר בפה מלא אין בפיהו נכונה ח[ס] ו[חלילה]". (ה"ח"ו", שהוסיף רביה"ז מעולם לא הבנתי משמעותה?)

מעין דברי אדה"ז מוצאים אצל הגאון הנודע הר"ל מפאלאצק לגבי חומרת חדש שהקפיד בכך הגר"א בספרו משיבת נפש (תשו' טז): "וידעתי כי במדינתכם כרוכים אחרי דברי הגאון מוהר"א מווילנא שמחמיר מאד [בענין חדש]", (הדיון נסוב על בן ליטא שהתחיל להחמיר בחומרת חדש ואביו רצה להניעו מזה, וממשיך לבאר שאין להחמיר בכך למרות דברי הגר"א שאחריו נוהים אנשי ליטא).

למרות זאת יש לציין במיוחד ביחס לדין חדש, שאנשי ליטא לא נהגו כך מלפנים למרות פסקו של הגר"א. יתירה מזו אף תלמידו הגדול הגר"ח מוואלוזין - בהתאם למה שקיבל מרבו "שאין לישא פנים" - ואחיו הגדול רבי זלמן מתלמידי הגר"א המובהקים - הקילו בחדש. ואף מאריך בכך אחד מגדולי ליטא מתלמידי הגר"ח ה'משכנות יעקב' בתשובה ארוכה - יותר מעשרים עמודים! - (יו"ד סי' סז) לחלוק על הגר"א: "ושמעתי זה רבות בשנים מפה קדוש מו"ר הרב הגאון מוהר"ח ז"ל מוואלאזין שאמר בשם אחיו הגאון המפורסם מ' שלמה זלמן ז"ל. שאמר ללמד זכות על מנהגן של העולם שמקילין בחדש...". ועיי"ש בארוכה שדן בדברי הגר"א. וראה באו"ח סי' כז, חולק על הכרעת הגר"א בענין שתי ברכות על תפילין. בסי' סד נגד דעת הגר"א שעל הרהור בתורה מברכים ברכה"ת, בסי' עו: "והגאון ר"א ז"ל השיג עליו ... ועפ"י דבריו ז"ל נתפשט זה קרוב בין רבים מבעלי תורה לשנות מנהג הקדום .. וקצת כבד הדבר בעיני לשנות מנהגים שהנהיגו גאוני עולם ... ולא ידעתי אם הי' דעת רבינו הגאון ז"ל לקבוע הלכה ולשנות המנהג וידוע כמה גדול כוחו של רבינו הגאון ז"ל ועומק חכמתו ז"ל אבל גם גדולי הקדמונים מימות התנאים והאמוראים לא הי' דעתם נוחה לשנות מנהגים". ובהמשך חולק גם בהבנת הגר"א בקבלה.

ג. המותר לחלוק על סברת משה רבינו?

ויש לראות מעין זה בוויכוח יסודי. ידוע הסיפור המובא בסדר הדורות על הוויכוח בין משרע"ה לבין רבינו תם, וסיפור זה כדוגמא וכמופת חיובי חזר עליו הרבי בהרבה הזדמנויות. בשיחה אחת (ספר התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' 286) הסביר הרבי: איך יתכן להתווכח עם משה רבינו? "מכיון שאצל משה רבינו ישנם ב' מצבים: א) שכינה מדברת מתוך גרונו. ב) כשחוזר ולומד הענין שקיבל מפי הגבורה בשכלו והשגתו כו'"*.

אולם מאידך, בשם רבי חיים מבריסק מביאים, שחלילה לספר סיפור זה, שכן זוהי אפיקורסות לחלוק על משה רבינו. וכך מעיד בשם סבו הגרי"ד מבוסטון (שיעורים לזכר אבא מארי ח"ב ע' קצט הערה 1): "הסיפור המובא ב'סדר הדורות' על דבר ויכוח שניהל רבינו תם עם משה רבינו בנוגע לתפילין בדותא הוא; וכבר העיר אא"ז ר' חיים ז"ל כי אסור לספרו". וכך מבאר את דעת זקנו הגר"ח: "משה הי' נאמן ביתו של הקב"ה, כמו שהעידה תורה עליו התורה (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא. אי אפשר לחלוק על משה רבינו בדין תורה אפילו בדברי סברא וכל החולק עליו הרי הוא כחולק על השכינה, ועובר על הלאו דלא יהי' כקורח ועדתו. מחלוקת מותרת בנוגע לכל חכמי ישראל; אך יוצא מן הכלל משה רבינו שעל ידו מסר הקב"ה את התורה לישראל. כל מה שאמר, הלכה כמותו בבחינת משה ותורתו משה אמת".

[ומן הענין לציין רעיון ברוח דומה בשם ר' חיים (מובא ב'לאור ההלכה' להגרשי"ז זצ"ל ע' קעד): "הקדים ר' חים לספר: חסיד אחד שאל אותי פעם: "מה זה אתם, ה"מתנגדים", מפלפלים תמיד בקושיות? על מי אתם מקשים קושיות, על הקב"ה? בתורה כתיב כך - שיהי' כך, ומה לכם להקשות?" אותו חסיד - אמר ר' חיים - במדה ידועה צדק, אלא שיש להציב גבולות איפה להקשות ואיפה אין להקשות. והגבול מבואר ב"ברייתא דר' ישמעאל": "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". כל זמן שלא מצאנו כתוב שלישי המכריע, אין לנו רשות להקשות על שני כתובים המכחישים זה את זה. לא עסקנו הוא זה. כאן אמרה תורה כך ושם אמרה אחרת - גזירת הכתוב, זאת חוקת התורה. אבל משמצינו כתוב שלישי, התורה בעצמה מצוה אותנו לחקור ולדרוש על שני שני כתובים ולהכריע. "קושיא" כזו היא גופא תורה".

אך שמועה זו נראית לי מפוקפקת בפרטים מסויימים. וכי "קושיות" - המתנגדים המציאו, ומה עם המרש"ל והמהרש"א? וכי בין חסידים לא נמצאו חיבורים ה"מקשים" על התורה? הדבר נראה לי לא מציאותי, וייתכן שמי שסיפר הסיפור להגרשי"ז קישט את הסיפור לשם גיוון. אולם בעצם הענין לא מובן, וכי לא מוצאים כל גדולי ישראל, החל מבעלי התוס', ששאלו קושיות בלי שהי' להם יישוב לכך והשאירו הדבר בצ"ע? כך שכל הדבר תימה אצלי.]

לגופו של ענין יש להביא ראי' מפורשת שאכן מותר לחלוק על משה רבינו בסברא. והוא ממקרא מלא בפרשת שמיני (ויקרא י, יט,כ) "וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'". וכפירוש רש"י "אם שמעת בקדשי דורות אין לך להקל בקדשי דורות". ועל כך ממשיך הכתוב: "וישמע משה וייטב בעיניו". וכפירש"י: "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי", והוא מדברי התו"כ עה"פ. (וראה בלקו"ש חכ"ז בביאור המחלוקת בין המבואר בזבחים קא, ב: "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי) הרי שמדובר במחלוקת בין משה ואהרן בסברא, אם יש להשוות קדשי שעה וקדשי דורות משה סבר שהם דומים (וראה לקו"ש חי"ז ע' 106 וע' 109 ואילך, בביאור המחלוקת בסברת משה ואהרן, ובשלילת סברת המפרשים שמשנים משמעות רש"י להתאימה עם הגמרא ששמע רק שכח משה), ואילו אהרן חלק עליו, ולבסוף וייטב בעיני משה סברת אהרן. הרי פשטות לשון התו"כ (וכ"נ מפי' הראב"ד שם) ורש"י שמותר לחלוק עם משה בסברא.

ואילו האיסור לחלוק על משה מטעם ולא יהא כקורח ועדתו קאי על איסור מחלוקת, כמבואר בסנהדרין (קי, א)כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו. ולרמב"ם ורש"י עה"ת אין זה כלל במנין המצוות כמבואר בסהמ"צ שרש שמיני ול"ת מה. ולא ידעתי איזה קשר יש לזה לחולק על מרע"ה בסברא. והרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ח ה"א) "כפרו בו עדת קרח", הרי שקורח הי' כופר בנבואת משה, וכפשטות המקראות שסבר שמשה בדה מלבו ח"ו נתינת הכהונה לאהרן וכיו"ב. ועדיין יש להאריך על זה מכמה צדדים שונים כגון המבואר בכ"מ שמשה שקול כע"א סנהדרין, ממילא דעתו כהחלטת ע"א? ועוד לכאורה הרי הפירוש בתורה נכלל במש"כ הרמב"ם בהקדמתו תורה בפירושה ניתנה וכיצד עוד נשאר מקום לסברה? ועוד ועוד, ואכ"מ מפני קוצר הזמן והמסגרת.