בלקו"ש חלק כו (ע' 49 ואילך) מבאר את ההכרח למ"ש רש"י בד"ה "ויבלע מטה אהרן" (ז, יב) - "מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן" - שעל הפסוק "תנו לכם מופת" (שם ט) מפרש רש"י "מופת - אות להודיע שיש צורך (צרוך) במי ששולח אתכם" - ו"צורך (צרוך)" שבפרש"י, מבארים המפרשים (חזקוני ופי' הרא"ש (הדר זקנים): "לשון יכולת וממשלה", ו"אות המטה" לא הי' מטרתו סתם להראות נסים מהקב"ה, אלא שמטרתו היתה להודיע ה"צורך", "יכולת וממשלה" של הקב"ה על המצרים.

ועפ"ז מובן בפשטות הטעם דלמד רש"י ש"ויבלע מטה אהרן" הי' "מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן" - דאילו הבליעה היתה כשעדיין הי' המטה תנין, הרי שהגם שטבע התנין לבלוע זא"ז, אע"פ זה שתנין בולע כו"כ תנינים הרי"ז ענין נסי, בכל זאת אין זה מבטא האופן בולט כ"כ את הכח והממשלה של המשלח - הקב"ה - על המצרים, - ולכן דוקא כשהבליעה היא ע"י מטה, שמדגיש כח וממשלה (מקל לרדות [ולהעיר מפרש"י וילך לא, ז, וראה גם שמו"ר כאן (פט, ב) - הערה 44 שם]) התבטא בזה ה"מופת" לפני פרעה, - היכולת והממשלה של הקב"ה על המצרים.

ובסעיף יא שם: "עפי"ז יש לבאר אויך וואס רש"י זאגט דעם לשון "בלע את כולן" [ובדפוס שני "בלע אותם" - הערה 45 שם] און ניט בלשון הכתוב "את מטותם" [ב"באר התורה" מעתיק מרש"י "בלע את מטותם", ובא' מכת"י רש"י (שתח"י) מעתיק בהד"ה (גם) "את מטותם" ומסיים בפירושו "בלע אותם", - הערה 46 שם] - [ובפרט אז דער לשון ("את כולן") איז נותן מקום להשקו"ט צי אויך זייערע תנינים חזרו להיות מטות און מטה אהרן האט זיי בולע געווען אלס מטות, אדער זיי זיינען געבליבן תנינים און באופן זה האט זיי מטה אהרן בולע געווען].

"- ווייל אט דער פרט איז ניט נוגע אין דער הדגשה שבהכתוב, עיקר כוונת הכתוב איז צו ארויסברענגען אז מטה אהרן האט בולע געווען "את כולן": דאס וואס דער מטה פון אהרן האט בשליחותו של הקב"ה בולע געווען דאס אלץ וואס איז געקומען בכחם של חרטומי מצרים (ואין חילוק ונפק"מ צי דאס זיינען געווען תנינים אדער מטות), האט קלאר געוויזן די יכולת וממשלה פון דעם משלח, פון דעס אויבערשטן אויף פרעה ומצרים" עכ"ל.

ונראה, דלכאורה יש לבאר מה שב"באר התורה" מעתיק מרש"י "בלע את מטותם" (ולא "כולן") והא ד"בא' מכת"י רש"י (שתח"י) מעתיק רש"י בד"ה גם התיבות "את מטותם" (לשון הערה 2 שם) ומסיים בפירושו "בלע אותם" - שהכוונה "מטותם", ולא בהיותם עדיין תנינים".

שהרי דוקא מטה מדגיש ומבטא ענין הכח והממשלה, וכמו שמבאר גבי "מטה אהרן" (בקל לרדות), א"כ הה"ד גם בנוגע למטותם של המצרים, שזה ענין של ביטוי הכח והממשלה שלהם - והשתא, כיון שב"אות המטה" הי' המטרה להודיע ה"צורך"-"יכולת וממשלה" של הקב"ה על המצרים, א"כ לכאורה מתבטא יותר הכח והממשלה כשמטה אהרן בולע מטותם (שהוא סמל הכח והממשלה של המצרים), מאשר בולע רק בהיותם תנינים עדיין.

ולפי"ז מובן לכאורה מה ש"בא' מכת"י רש"י מעתיק בד"ה גם התיבות "את מטותם"" (ושב"באר התורה" מעתיק מרש"י "בלע את מטותם"), - כיון שזה חלק מהביטוי של הכח והממשלה של הקב"ה על הכח והממשלה = מטותם של המצרים, ועדיין יל"ע.

[ועי' בס"א שם, שהטעם שרש"י מפרש "חזר ונעשה מטה", אע"פ שבפסוק לא נזכר ענין זה כלל, כיון שפירוש הפשוט של המילים "ויבלע מטה אהרן" הוא מטה, ולא כתיב "ויבלע תנין אהרן", - וא"כ הה"ד לגבי מ"ש "את מטותם" ולא כתוב "את תניניהם" - שפירוש הפשוט לכאורה שחזרו להיות מטות].