בלקו"ש חל"ו ע' 189 ואילך מבאר בארוכה ענינו של מלאכת הבערה בעבודת האדם. ותוכן הענין הוא דעיקר מלאכת מבעיר הוא דוקא "כשצריך לאפר" (ל' הרמב"ם בפי"ב מהל' שבת ה"א), כי האש דהיינו הרצוא תכליתו הוא השוב, דהיינו שיבוא לידי תוספות חיזוק בעבודה בקיום התומ"צ בהיותו נשמה בגוף בעוה"ז הגשמי.

אמנם בהערה 27 בסוף השיחה מוסיף וז"ל "אלא שמ"מ גם אם מבעיר אש נשמתי "להתחמם" או "להאיר" הוי מלאכה, דאע"פ שלא נרגש בהרצוא כוונת השוב (וחסר בשלימות הכוונה כו'), מ"מ כיון שעי"ז נתוסף אצלו בחמימות ואור הקדושה ה"ז מלאכה".

ולכא' אינו מובן: הרי מבאר בשיחה זו בארוכה (וכן הוא בריבוי מקומות) דמלבד זה שרצוא בלי שוב חסר לו עבודת השוב, ה"ז חסרון גם בעצם הרצוא שאינו כפי שלימות הכוונה דדירה בתחתונים, ואם כן, לכאו' איך אפשר לומר שהמבעיר "להאיר" שהוא עבודת הרצוא בלי הרגש של שוב ייקרא בשם מלאכה שלימה בפ"ע? ועוד זאת שהוא מלאכה בדיוק כהמבעיר "לאפר" שנק' מלאכה מכיון שהוא רצוא עם שוב, הרי סו"ס אי"ז עבודה בשלימות?

ואולי יש להעיר מהמבואר בלקו"ש חי"ז ע' 97 הע' 34 בענין ז' ימי המילואים ויום השמיני, דמקשה שם "מכיון שהגילויים שביום השמיני האור שלמע' מהשתל', בא דוקא ע"י ההעלם, כנ"ל בארוכה, איזו שייכות יש (ומהו הצורך) בהקדמה דעבודת המטה ב"ז ימה"מ?", ומבאר בארוכה שגם עבודה פנימית שממשכת רק האור שבערך הבריאה נוגע להענין דדירה בתחתונים כדי שגם תכונות וגדר הפרט של כל נברא יהי' כלי לאלקות. ומסיק שם "ולכן ע"י הקדמת העבודה דהשגה ואהוי"ר שנמשך האור שלפי"ע העולמות באופן גלוי ופנימי בפרטי גדרי הנבראים ... הרי כאשר נמשך לאח"ז אור הבל"ג ... ה"ז שייך לא רק לבחי' העלם וישות העולם אלא גם בתכונות וגדרי הנבראים".

ועפ"ז אולי אפשר לומר בנוגע לרצוא בלי שוב עד"ז, דהנה מבואר בכ"מ דרצוא בלי שוב הוא בבחי' הגילויים, ורצוא עם שוב הוא בעצמות, ובל' הרבי בלקו"ש חכ"ב ע' 141 הע' 27 "כי זה מורה שהאדם "הגיע" ע"י הרצוא שלו לעצמות, ולכן נרגשת בו כוונת העצמות שהיא בענין ה"שוב", דירה בתחתונים דוקא, משא"כ רצוא שאינו מביא לשוב, ה"ה בבחי' הגילויים".

ואשר לכן י"ל דגם ענין הרצוא מצ"ע לפני שמביא לשוב, קיום התוהמ"צ בפועל, נוגע להשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, כי לפני וכהקדמה לה(רצוא ו)שוב שעיקרו הוא בהמשכת העצמות בתחתונים בהעלם העולם צריך הרצוא בבחי' הגילויים שלפ"ע השגתו, ולהעיר מלקו"ש ח"ה ע' 245, ועפ"ז אפשר, דאין הכוונה בההערה לרצוא בלי שוב בעבודה בפ"ע, אלא שבהרצוא ושוב נכלל גם התנועה דרצוא בבחי' הגילויים, מכיון שגם זה נוגע לדירה בתחתונים. ועצ"ע בזה.

ועתה עלה ברעיוני שאולי י"ל דאין הכוונה בההערה לומר שהמבעיר "להאיר" הוא רצוא בלי שוב, אלא בלשונו "אע"פ שלא נרגש בהרצוא כוונת השוב" (ההדגשה שלי), ולא כתב כהסגנון בחכ"ב שם "רצוא שאינו מביא לשוב" וכיו"ב, דהיינו שהעבודה הוא ברצוא ושוב, אבל עדיין נרגשים כשני תנועות הפכיים, ועי' בפנים השיחה ס"ה.