בגליון תתיג ע' 27 תמה הרא"ב שיחי' על העתקת שיחה משנת תשי"ט (שנעתקה בספר "נזר המגיד ממעזריטש") שבה כתוב : ההתנגדות שהיתה עליו [=על המגיד] נשארה בזעלחאוו, אבל למקומו - מעזריטש - היא לא הגיעה. משא"כ אצל תלמידי המגיד וגם אצל רבו הבעש"ט, הרדיפות היו במקומם עכ"ל. ומתפלא הנ"ל "והרב המגיד בזעלחאוו מאי עבידתי'".

לי נראה פשוט מאד, שבוודאי אין כוונת הרבי שהמגיד הי' בזעלחאוו, אלא הכוונה בפשטות, שההתנגדות הגדולה, שהיתה נגד החסידות וממילא גם נגד המגיד - פגעה בתלמידו, כגון הרה"ק מבארדיטשוב שהי' אבד"ק זעליחאוו בימי חייו של המגיד (בספרי תולדות נאמר, שנבחר לרב שם בשנת תקכ"ה עד תקל"א שאז נבחר לפינסק) וסבל שם מרורים מהמתנגדים כידוע - לא הגיעה למעזריטש עצמה, כי באף מקור לא נאמר שהמגיד בעצמו נפגש והתמודד עם מתנגדים באופן ישיר. ו"זעליחאוו" נהפכה בפי הרבי לדוגמא על התנגדות בימי חיי המגיד. וממילא ראוי הם הדברים לקובעם בדפוס בלי חשש של אי-הבנה.

ולהעיר מאגה"ק של בן הנועם אלימלך שנכתבה בחייו (וכנראה בהכוונתו): "נידון המחלוקת שנתעורר בעו"ה על הרב האי גאון החסי' המפו' האב"ד זעלחאב נ"י...".

אך לכאורה האגרת נכתבה כבר אחרי הסתלקות המגיד כי מזכיר שם מה "ששמע מרבו ז"ל" [המגיד], ואז כבר לא הי' רב בזעליחאוו.