צדיקים שמעלמא דאתכסייא

בלקו"ת ר"פ שמיני (יח, א) מביא בענין צדיקים שהם נשמות מעלמא דאתכסייא, שעבודתם ברוחניות בכוונת הלב לייחד יחודים כו', וכותב: "וכגון רשב"י כשהי' במערה י"ג שנה שבודאי לא הי' יכול לקיים במעשה כמה מצות מעשיות כו', וכן האריז"ל היה ג"כ בבחינה זו'", (ובהמשך שם איתא שצדיקים אלו שמבחינת עלמא דאתכסיא ישנם בכל דור ודור שהם צדיקים שבסתר כו').

ובהערות שבסו"ס הלקו"ת (דף יח, ג) מביא מהגהת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אשר בלקו"ת כתב-יד-קודש איתא: "וכן הבעש"ט ז"ל".

ושאל ח"א, כי מכיון שכתוב כן (אודות הבעש"ט) בלקו"ת כתי"ק, מדוע א"כ נשמטו תיבות אלו בהלקו"ת שלפנינו.

כתב-יד-קודש של הלקו"ת

ובאמת ידוע אשר הלקו"ת לא כתב כ"ק אדמו"ר הזקן בעצמו, כי אם הם מאמרים (הנחות) שנכתבו מהשומעים מפיו הקדוש. וה"לקו"ת כי"ק" (שנזכר בהגהת אדמו"ר מוהרש"ב) הוא אחד מהמהדורות שכתב כ"ק אדמו"ר הצ"צ בעת סידורו את מאמרי הלקו"ת לדפוס (בתוספת הגהותיו). א"כ מובן (בדרך כלל) הטעם אשר כמה מההוספות שישנם ב"לקו"ת כתי"ק", לא הכניסם כ"ק אדמו"ר הצ"צ לפועל לתוך לקו"ת הנדפס, כי הם הוספות מדילי' ולא כל הוספותיו והגהותיו הוא הכניס בהלקו"ת.

נוסחאות הלקו"ת

אולם בנדו"ד אין לתרץ כן, כי מאמר הלקו"ת כאן (ד"ה לויתן זה יצרת), נדפס כבר בשני הנחות: א) הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי, בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קמד. ב) הנחת כ"ק אדמו"ר הצ"צ (שרשם בסמוך לשמיעתו את המאמר מכ"ק אדמו"ר הזקן, בהיותו בן כ' שנה לערך), ונדפס בסה"מ תקע"א ע' קסג (וניכר שהנחה זו היא היתה היסוד לנוסח הלקו"ת שלפנינו).

ובשני הנחות אלו נזכר ג"כ על הבעש"ט: בהנחת כ"ק אדהאמ"צ (אחר שמביא בענין הרשב"י) כותב: וכך יש בכל דור ודור כת צדיקים הללו שנק' בני עלי' מבחי' עלמא דאתכסייא ונק' נוני ימא (כמו האריז"ל וחבריו בדורו והבעש"ט וחבריו בדורו וכך בכל דור ודור).

ובהנחת כ"ק אדמו"ר הצ"צ (בסה"מ תקע"א): וכן בכל דור ודור יש צדיקים כאלו שעבודתם ברוחניות ומהם הי' האריז"ל בדורו (פי' שהי' בו גם מבחי' זו ולא זו בלבד) והבעש"ט ז"ל בדורו.

הלא לפנינו שני ההנחות, שעל פיהם יקום דבר, שכן הי' לשון רבינו הזקן במאמרו (אודות הבעש"ט). והדרא קושיא לדוכתה, מדוע א"כ אין תיבות אלו בלקו"ת.

דרגת נשמת הבעש"ט

ולולי דמסתפינא הי' נ"ל, כי הנה כל הענין הזה אודות הצדיקים שעבודתם היתה ברוחניות ובסתר כגון רשב"י במערה שלא הי' יכול לקיים מצות מעשיות אכילת מצה וכו', ענין זה דורש ביאור (באווארעניש) נוסף, כמפורש במאמר "שלח לך" תשי"א (סה"מ תשי"א ע' 75, ותורת מנחם - התוועדויות ח"ג ע' 165) שמביא מתוכן הלקו"ת כאן אודות רשב"י ומוסיף: ואף שמצד הדין הי' פטור ממצוות אלו כי הי' אנוס בסכנת נפשות ואונס רחמנא פטרי' (ב"ק כח, ב), מ"מ אי אפשר לומר שהי' חסר אצלו הענין שנפעל על ידי קיום המצות, וזהו מה שמבאר בלקו"ת שם שהמשיך את ההמשכות שע"י מצוות אלו ע"י עבודה רוחנית ביחודים כו'. עכ"ל במאמר. ובמ"מ מציינים לד"ה ונקדשתי דש"פ אמור תשמ"ז שמדבר ג"כ אודות זה, ולא ראיתיו עתה. (ובמאמר ד"ה שלח לך שם ממשיך אח"כ אודות האריז"ל והבעש"ט שהיו גם כן בבחינה זו).

וכן הצ"צ במאמרו (תקע"א הנ"ל), מוסיף (בתוך מוסגרים) אודות האריז"ל: "פי' שהי' בו גם מבחי' זו ולא זו בלבד". ע"כ. ואולי פי' מוסגר זה בא להוסיף שלא יתפרש מכאן אשר כאילו האריז"ל החסיר ח"ו איזו מצוה מעשיית ועשאה רק ברוחניות (ואפילו מתוך אונס), ועל כן מוסיף אשר האריז"ל (ועד"ז הבעש"ט) היתה בו גם דרגת צדיקים הב' הגלויים ונודעים בטוב מעשיהם בקיום כל המצות בגשמיות כו'.

ועל כן י"ל שזהו הטעם שלא נזכר בלקו"ת שבדפוס אודות הבעש"ט, מצד התקופה אז שהי' קרוב לזמן ההתנגדות ושלא יתפרש על ידי תלמידים הרעים כו' כאילו הבעש"ט בגלל שנשמתו היתה מעלמא דאתכסיא ע"כ החסיר איזה מצוה מעשית ח"ו. [ואף שאפשר להוסיף מדילי' בלקו"ת את שורת ה"פירוש" כנ"ל, אבל לפעמים עדיף שלא להזכיר בכלל את הענין כאשר זה מובא במאמר רק בתור דוגמא]. ומצינו עד"ז הלשון בדברי חז"ל: שלא ליתן פתחון פה כו', עי' סוף מנחות ובכ"מ.

אבל דבר זה הוא דחוק קצת, וגם על כך הצעתי הדברים לפני קוראי הגליון כאן בכדי לבוא אולי בפתרונות אחרים.

ויש לציין גם להידוע, אשר כל דבר נמשך ומתגלה לרבים רק בעתו ובזמנו כאשר העולם ראוי לכך, ומי אנו לבוא בסוד עבדי ה' הנביאים כו'.

עוד בדרגת הבעש"ט

בענין זה יש לציין ג"כ להמשך תער"ב ח"ג ע' א'רנו: וכמו"כ נשמות הנ"ל הגם שהן גם ע"י יחוד זו"נ מ"מ מפני ששרשם הוא מיחוד רוחני דאו"א ה"ה למטה ג"כ בבחי' הרוחניות יותר משארי נשמות כו', והם הצדיקים שהולכים בהיכלות כמו כ' ישמעאל כה"ג ורע"ק כו', ואפשר דכמו"כ בנשמות שלמטה הם מופשטים מהגשם לגמרי וכמו רב יהודה דלית דין בר אינש והן שנבקע עליהם הפרגוד כו' וכן האריז"ל והבעש"ט הקדוש נ"ע דשרשם מבחי' זיווג רוחני הנ"ל ועמ"ש בלקו"ת ד"ה לויתן והביאור כו', והנה ממה שא' הבעש"ט ז"ל שביכולתו לעלות השמים כמו אלי' רק שרוצה דורך גיין מ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב נראה שנשמתו הי' מבחי' יחוד פנימי דאו"א, והרוחניות שלו למטה הי' גם מצד הגוף וכמו אלי' שהעפיפה שלו הי' מצד זיכוך הגוף כו' כנודע ע"כ.

ובענין הבעש"ט שעבודתו היתה בסתר כו', יש לציין גם לס' מאמרי אדה"ז על ענינים ע' רצט: מפני מה יש צדיקים שהם בהסתר ואינם בהתגלות אל העולם, דהיינו כמו הבעש"ט שהי' ישן כל היום ולומד כל הלילה ולא הי' בהתגלות אלא למתי מספר, ולכאורה הוא תמוה שהביא הרבים לידי מכשול שדברו עליו לה"ר ורכילות ומפני מה לא הי' בהתגלות אל כל העולם כו'. ע"ש. [וכן נזכר בשבחי הבעש"ט על הבעש"ט שלפני התגלותו שכל זמן שהיו יושבי ביהמ"ד ניעורים הוא הי' ישן, וכשישנו הניעורים אז הוא ניעור ועמד על עמדו כדרכו על התורה ועל העבודה].

עוד הערות אודות דברי הלקו"ת כאן, נכתוב בגליון הבא בעז"ה.

בהמשך לשקו"ט בב' גליונות שעברו בענין דברי הרבי במצות ידיעה"ת וידיעת "והגית":

הנה בגליון שעבר בהמשך למה שכתבתי שהרבי לומד פי' הענין (ובדברי אדמה"ז בשו"ע ותניא) דלגבי מצות לימוד התורה נתחלק מצות לימוד התורה ("ולמדתם אותם", ו"והגית בו") לב' חלקים, שישנו ציווי כללי ד"והגית" דבזה יוצא גם במחשבה (ועוד "חלק המחשבה שבוהגית"), ועוד ציווי פרטי דדיבור בתורה שזהו ענין המיוחד המבואר ע"י יהושע "לא ימוש ס"ת מפיך" דבזה ביאר הפסוק "ולמדתם אותם" (דבוודאי גם בזה מקיים "והגית" כיון ש"הוגה" בתורה, אלא שאין בזה שלימות) דלימוד התורה ד"לא ימוש התורה מפיך".

והעירו כב' המערכת בגליון שעבר ע"ז דרואים מדברי הרבי בחי' וביאורים ובספה"מ מלוקט דהכתוב "לא ימוש התורה מפיך", וכן הכתוב בדברי אדמה"ז שבהרהור אינו יי"ח מצות ולמדתם אותם", דהכוונה בדווקא למצות "ולמדתם" ולא ל"והגית" שמזה מובן לכאורה "שאכן אין ענין מיוחד בזה שמצות "והגית" תהיה ע"י דיבור "מפיך". ולכאורה אין בזה הערה - דדברי הרבי שם לכאו' כוונתו לומר שיוצא י"ח "והגית" ע"י מחשבה, ולכן אין לומר כוונת אדמה"ז שאיי"ח ב"ולמדתם" "לא ימוש" דקאי גם א"והגית" כיון דמקיים "והגית" גם במחשבה. אבל אין זה מחייב לומר ש"והגית" לא "שייך" כשלומד בדיבור (שע"ז הותחל השקו"ט בגליונות שעברו) אלא שמספיק "חלק המחשבה" בזה, אבל כשמדבר גם מקיים "והגית" שבפועל "הוגה" בתורה1 עד השלימות בזה שמקיים בפועל "לא ימוש מפיך" שזה הפי' ב"ולמדתם אותם"2.