1) אבל לכאו' כל זה רק להגדרת אדה"ז שהדין שואלים ודורשים הוא מצד קרבנות, אבל כנראה יש חולקים ע"ז וס"ל שעיקר התקנה הוא כדי לידע הל' פסח כו', ולפ"ז הר"ז תקנה לכל ישראל בשוה וממילא יתכן שכל ע"ז הדין שצריך מנין אחר להתירו - ראה משנה ברורה וביאור הלכה רס"י תכט. אבל הרי הפר"ח ותו"ח הביאו מתוס' ע"ז שמבואר שעיקר התקנה הוא בגלל קרבנות, וא"כ הרי י"ל שאין לזה שייכות להא שצריך מנין אחר להתירו וכמ"ש בפנים. ואכמ"ל.

2) ובס' "התקנות בישראל" ח"א ע' קכג הע' 18* העיר על השמטת הרמב"ם דין שואלים ודורשים ל' יום קודם החג (וכתב "ועדיין לא מצאתי תירוץ מתקבל על הדעת"). ואולי ע"פ המבואר י"ל קצת, שהוא משום שבאמת נתבטל תקנה זו אחר החורבן כיון שא"צ מנין אחר להתירו, וא"כ אפי' כשיבנה ביהמ"ק הרי יצטרך תקנה חדשה וא"כ אינו נוגע גם לדורות. וצ"ע.

וראה בהקדמה לס' משנת יעבץ (זולטי) וב"ברכת רפאל" - פסח סי' ב' שמתרץ באו"א השמטת הרמב"ם. ואכמ"ל.

שו"ע אדה"ז סי' תמד ס"א: י"ד בניסן שחל להיות בשבת כיון שא"א לבדוק בליל שבת .. וגם ביום א"א לבדוק .. לפיכך מקדימין הכל לבדוק בליל ששי שהוא ליל י"ג.

ובגליון תתטו (שי"ל לכבוד י"א ניסן) ע' 96 העיר הרב א.ה.ה. על דיוק הלשון "מקדימין הכל", שמלת "הכל" מיותר. ומפלפל בזה באורך ונקודת דבריו שבא לומר שגם אם כבר בדק לפני ליל י"ג (ע"ד המבואר בסי' תלג ס"ז) צריך לחזור ולבדוק בליל י"ג, כיון שזהו עיקר זמן הבדיקה בש.ז., עכת"ד בקיצור וע"ש באורך.

היינו שמפרש "מקדימין הכל" - שקאי על כאו"א, שכאו"א צריך לבדוק דוקא בליל י"ג ולא לפני זה. ולענ"ד לא משמע כן בכונת דבריו, שהרי משמע שבא לומר רק שצריך להקדים (ולא שמי שהקדים עוד יותר - לבדוק בליל י"ב (עד"מ) - צריך לאחר ולבדוק עוה"פ).

ולענ"ד אולי אפ"ל בפשטות, שכונת אדה"ז שכל הדברים שצריך (בכל שנה ושנה) לעשות בליל ויום יד, הנה בקביעות ש.ז. מקדימין הכל - היינו כל הדברים האלו - ועושים אותו בליל ויום יג, וכהמשך לשונו ש"כיון שא"א לבדוק בליל שבת .. וגם ביום א"א לבדוק .. לפיכך מקדימין הכל ( - כל הדברים האלו, ומפרש:) לבדוק בליל שישי שהוא ליל יג, ומברכין על ביעור חמץ, ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו .. וביום ע"ש צריך לבער כל החמץ שברשותו .. ".

היינו שתיבת "הכל" לא קאי על "הגברא", אלא על (כל) הדברים שעושים שצריך להקדימם.

בגליון תתטו (י"ל לכבוד י"א ניסן) כתב ידידי הר"ש שי' זאיאנץ בנדון מש"כ אדה"ז סי' תעג סכ"ה בטעם הבאת הקערה שהוא משום שיהא הקידוש סמוך להתחלת הסעודה, ומציין אדה"ז לעיין בסי' רעא. ומפרש שהכונה לסי' רעא ס"ב שנזכר שם שאחר הקידוש צריך לאכול מיד שיהיה קידוש במקום סעודה.

הנה בגליון הנ"ל הארכתי בדברי אדה"ז אלו, וע"ש מש"כ הנלענ"ד כונת אדה"ז בהציון לסי' רעא. ומש"כ ידידי הנ"ל שהכונה לסי' רעא ס"ב, הנה לענ"ד אינו נראה, שהגם ששם נזכר הדין קידוש במ"ס, אבל הרי שם נזכר רק בדרך אגב - אגב הדין לקדש מיד בלילה סמוך לכניסת השבת, ולכאו' הו"ל לציין לסי' רעג ששם מבואר עיקר הדין של קידוש במקום סעודה. כן לא יתבאר לפ"ד סגנון אדה"ז "עיין סי' רעא" כיון שהוא מפורש שיש דין של קידוש במקום סעודה. ולכן נלע"ד כמ"ש בגליון הנ"ל ע"ש.

ומש"כ עוד שיכול לקדש קודם הלילה כו', ולא יהיה בזה חסרון של קידוש במק"ס, הנה לענ"ד זה אינו:

דהנה ז"ל אדה"ז סי' תעב ס"ב: "ומ"מ לא ימהר להתחיל הקידוש קודם שיהיה ודאי חשיכה .. לפי שאכילת מצה הוקשה לאכילת פסח .. וכין שאכילת מצה שהיא מה"ת אינו אלא בלילה לכן גם כל הד' כוסות שתקנו חכמים אינו אלא בלילה בזמן הראוי לאכילת מצה .. וכוס של קידוש הוא אחד מה הד' כוסות לפיכך צריך בלילה ממש".

הנה מלשון אדה"ז ("להתחיל הקידוש") מבואר, שגם אמירת הקידוש צ"ל דוקא בלילה, ולא רק שתית הכוס. וכן הוא לשון המחבר "לא יאמר קידוש על שתחשך".

אבל ראה חק יעקב ס"ק ג שמביא מהתה"ד סי' קלז "דאף הקידוש צריך לשתות ג"כ בלילה" - משמע שהוא דין רק בשתיית הכוס. [ובל' התה"ד אינו מוכרח כן ע"ש, ואדרבא מלשון השאלה שם משמע שקאי על אמירת הקידוש, וע"ז מתרץ שצ"ל דוקא בלילה ע"ש].

וכן הוא משמעות לשון המהרי"ל (שמובא בח"י שם) כשהביא סברא זו (שטעם האיחור הוא מצד קידוש) שמדגיש דוקא שתית הכוס, וכלשון הח"י.

ובלשון הלבוש יל"ע, שכתב "וכיון שאכילת מצה אינו אלא בלילה אין עושין כל מה ששייך לסעודה זו אלא בלילה הילכך לא יתחיל אפי' את הקידוש אלא בלילה .. וצריך ג"כ לשתותו בלילה בשעה שראוים לאכול מצה ומרור". שמתחילת דבריו משמע שהוא דין בעצם אמירת הקידוש (שהרי הקידוש שייך לסעודה זו), אבל מסוף דבריו משמע שהוא מצד השתי'.

[ולכאו' מוכח מדברי אדה"ז (ופשטות דברי המחבר), שהוא דין מצד קידוש, שצ"ל על אחד מד' כוסות (ולא רק דין בהכוס ראשון שצ"ל אחר אמירת קידוש), ולכן נעשה הקידוש חלק ממצות (המיוחדות) של לילה זו וצ"ל דוקא בזמן מצה1. משא"כ הח"י כו' ס"ל שהוא דין מצד ד' כוסות, אבל עצם הקידוש אינו דין של פסח, אלא דין כללי שביו"ט צריך לקדש, וממילא אין הקפדה על אמירת הקידוש רק על שתיית הכוס. ואכמ"ל2].

ועכ"פ נראה מפשטות דברי אדה"ז הנ"ל, שצ"ל גם אמירת הקידוש בלילה דוקא3.

1) והא דסי' תפג ס"א במי שאין לו יין - הרי שם לא יקיים מצות ד' כוסות כלל. וע"ש ס"ד.

2) וראה מש"כ בזה בקובץ מגדול אור ח ע' רא ואילך.

3) הגם שבאחרונים יש דיון בזה, וגם דעת הח"י הנ"ל אינו כן ע"ש, אבל מ"מ בדעת אדה"ז נראה כמ"ש. - ז"ע ראיתי מש"כ באורך בזה בקובץ "אור ישראל" גליון כג ע"ש. ואכמ"ל.

ראיתי בכמה בתים המרפסות מחוברות ובנויות בצורה זו:

[כל מה שמצוייר כאן הוא כותל שגבוה עשרה טפחים. ועוד יש המשך הכותל (בין המרפסות) שנמוך מעשרה טפחים, ולא צוייר כאן, שאינו מוסיף ואינו מגרע להלכה].

והיה לנו דיון בהיתר הטלטול מבית למרפסת, וכן הטלטול ממרפסת למרפסת. אמנם אחר העיון והתייעצות, לא מצאתי טעם להתיר הטלטול בהם, עד אשר יעמידו צורת הפתח, או שיעמידו ארבע לחיים: בסוף שני המרפסות - אחר שיורדים מהמדרגות הראשונות, ומשני צדדי הכותל שביניהם. והטעם לזה, כי כשיוצאים מפתח הבית, יוצאים המדרגות לרחוב, בלי שום לחי מכל צד. ולכן אסור לטלטל נגד הפתח.

כותל המרפסת שלעבר הרחוב, לא נחשב כמו לחי (או כמו עומד מרובה על הפרוץ), כיון שבסופו יש פינה וכותל הפונה לפנים ומכסה עליו (כמו בכל מבוי, שיש כותל לעבר הרחוב, ואינו מתיר לטלטל במעבר הפתוח לרחוב).

גם הכותל הקטן שנכנס לפנים אינו נחשב כלחי, מכמה טעמים: א) בסופו אינו גבוה עשרה. ב) בסופו אינו סמוך לכותל. ג) אינו היכר מחיצה בין פתח הבית לרחוב.

דברים אלו אמורים אף אם לא היה כותל האמצעי מפסיק ביניהם, וכ"ש כשיש כותל המפסיק ביניהם; אלא שאם לא היה כותל מפסיק, היה מספיק בשני לחיים, בסוף שני המרפסות. ועתה שיש כותל ביניהם, לא סגי בשני לחיים, כי אם צריך ארבע לחיים, כאמור לעיל. עכ"פ כן נראה לענ"ד, ואשמח לשמוע בזה חוות דעת הקוראים.

בשוע"ר סי' שמה סט"ז: אויר רשות הרבים אינו רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים אבל למעלה מי' טפחים מקום פטור הוא לענין דבר שאינו מסויים כגון פני כותל שברשות הרבים אם איזה דבר נדבק שם או קולט מן האויר מותר להוציא משם לרשות היחיד.

וצ"ע מקורו וביאורו, והרי בקולט מן האויר ליתא עקירה מרה"ר גם אם הוא למטה מעשרה, שהרי פסקינן כרבנן דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי (שבת צז, א. רמב"ם הל' שבת פי"ג הט"ז). ואפילו למטה מג' אמרינן שצריך עכ"פ שאחזתו הרוח (שבת ק, א. רש"י ד"ה שנח ע"ג משהו) וכאן לא מזכיר רבינו כלל את ההנחה באויר ע"י שאחזתו הרוח.

ואולי כוונת רבינו היא, שגם כאשר קולט מהאויר למטה מעשרה אסור להוציא משם לרה"י, שמדרבנן אסור להוציא מרה"ר לרה"י אפילו בלא עקירה והנחה (כדלקמן סי' שמז ס"ח), משא"כ למעלה מעשה מותר אפילו לכתחלה (כדלקמן שם).

אמנם ידוע שרבינו אינו מחדש דינים בשו"ע שלו, וצ"ע מקורה של הלכה זו.

בקו"א סי' שמה ס"ק א: עי' בתוס' ורא"ש וכן דעת הרמב"ם ורשב"א ורבינו ירוחם ומגיד משנה.

ובמ"מ לקו"א שם צויין על התוס': עירובין עח ע"א ד"ה אלא. אמנם לא מצאתי שם כלום מעניינינו (ופלא שכן הועתק הציון גם בהוצאת עוז והדר), וצ"ל: עירובין נא, א ד"ה כזה (שחלק על דעת ר"ת).

ועל הרא"ש צויין שם: פ"ק דשבת סי' יב. אמנם לא מצאתי שם כלום מעניינינו (ופלא שכן הועתק הציון גם בהוצאת עוז והדר), וצ"ל: עירובין פ"ד סי"ג.

ועל הרשב"א צויין שם: שבת ח' ע"א. אמנם לא מצאתי שם כלום מעניינינו (ופלא שכן הועתק הציון גם בהוצאת עוז והדר), וצ"ל (כציון השני שבמ"מ לקו"א, שלא נעתק בהוצאת עוז והדר): עבודת הקודש (שער ג ס"ד).

ועל רבינו ירוחם צויין שם ושם: נתיב יח. וצ"ל נתיב יב ח"ד (עא, ב).

ועל המגיד משנה צויין במ"מ לקו"א: פי"ד מהל' שבת הל' יז (ובמהדורת עוז והדר: הל' יד). וצ"ל: ה"ז.

שם ס"ק ב צויין על הרמב"ם: פי"ד הכ"ד. אמנם לא מצאתי שם כלום מעניינינו (ופלא שכן הועתק הציון גם בהוצאת עוז והדר), וצ"ל: פי"ז הל"ג.

והפלא הוא על מהדירי הוצאת עוז והדר, אשר במקום שהעתיקו את הציונים מספר "מראי מקומות לקונטרס אחרון" כסומא בארובה, מתייהרים בהקדמתם לאמר: ועוד דבר גדול עשינו בציון כל המראי מקומות לקונטרס אחרון ... שנסנו מתנינו ובטרחה ויגיעה גדולה השתדלנו לציין עד כמה שאפשר את המראי מקומות לכל הגמ' והרמב"ם והראשונים והאחרונים.

ויתירה מזו כותבים שם: היות ומושקע במהדורה חדשה זו הון רב ויגיעה רבה ע"כ עפ"י דין תורה ולהבדיל עפ"י הזכויות הבינלאומיות אנו אוסרים בכל תוקף כל אופן של הדפסה צילום והעתקה אפילו חלקית מכל ההוספות והתיקונים ומראי מקומות, ושארית ישראל לא יעשו עולה. והפלא הוא, שדבר שהזהירו עליו כל כך נכשלו בו כל כך.

בקריה"ת בחוה"מ פסח זה, רצו בא' מבתי כנסת חב"ד למנוע הטעות שיאמרו קדיש מיד כשיניחו את הספר השני על הבימה (לפני קריאת ה'רביעי'), ולכן הציעו לסלק את הס"ת הראשון מיד לאחר הקריאה, לפני הנחת הספר השני.

אמנם יש להעיר שאין לעשות כן, שהרי ברמ"א סו"ס קמז כתב: "ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השניה על השלחן, שלא יסיחו דעתן מן המצוות". ובב"י שם מביא זאת מהמרדכי סוף הל' קטנות בשם מהר"ם, ובטור השלם צויין גם לתשב"ץ קטן סי' קפז.

ובמטה משה סי' רנד הביא טעם אחר: "כדי שלא יעמוד החזן בטל בלא מצוה. כן מסיק בסוף תמיד נשחט (פסחים פ"ה מ"ו) "מקבל את המלא ומחזיר את הריקם" [בגמ' שם (סד, ב) אמרו הטעם משום "אין מעבירין על המצוות" ופירש"י כיוון שכבר הושיט לו את המלא, ולכאורה אינו שייך לנדו"ד, ובשדה צופים הנדפס בש"ס ווילנא לאחר הרא"ש שם לא צויין שעניין זה הובא אי-שם ברא"ש על הש"ס. ובכ"ז מסיים שם בציון המקור:] "בפ"ב דשבת הוא באשר"י בשם רבינו יונה" [תח"י נמצא ה'מטה משה' מהדורת הרב קנובלוביץ, י-ם תשל"ח, שלא ציין היכן הוא, וגם אני לע"ע לא מצאתיו].