E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ דברים - שבת חזון - תשס"ג
גאולה ומשיח
בדין ערי מקלט לע"ל
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

ברמב"ם (הל' רוצח רפ"ח): מ"ע להפריש ערי מקלט, שנאמר שלש ערים תבדיל לך וכו', ושש ערים היו, שלש הבדיל משה רבינו בעבר הירדן, ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען. ובהל' ד' כתב: בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש, שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. והיכן מוסיפין אותן, בערי הקיני והקנזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו, ועליהן נאמר בתורה ואם ירחיב ה"א את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך, ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלו. עכ"ל. (וראה גם הל' שמיטה ויובל רפי"ג, ובהל' מלכים פי"א ה"ב). ובהל' ט' כתב הרמב"ם שהיו עוד מ"ח עיירות שניתנו ללווים, וגם הם קולטות כמו השש, וההפרש בין ערי מקלט שהובדלו למקלט בין שאר ערי הלוים הוא, שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הואיל ונכנס בהן נקלט, ושאר ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת, ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו, והדר בשאר ערי הלוים נותן שכר לבעה"ב. ע"כ.

והנה הנך שלש עיירות שמוסיפין בימות המשיח, שהן "ערי מקלט". הם בסוג של השש עיירות שקולטין גם שלא לדעת, ואינו נותן שכר ביתו וכו' וכמ"ש המנ"ח (מצוה ת"י אות יג).

אם השש קולטות לפני הבדלת השלש

והנה בהל' ג' כתב הרמב"ם: אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולן, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם, והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען, ולמה הבדילן, אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה. עכ"ל. ולפי"ז יש שנסתפקו בנוגע לימות המשיח, אם גם אז יהי' הדין שאין השש קולטות עד שיבדלו גם שלש הנוספות או לא , (ראה בס' 'אמרי בנימין' מכות י, א, ובס' 'תורת המלך' ברמב"ם הל' מלכים שם ועוד).

ושורש הספק י"ל הוא בשתים: א) אם הוא גזה"כ מיוחדת רק לגבי השש בלבד, כדילפינן בסוטה י, א, (ועד"ז בספרי שם) ממ"ש: "שש ערי מקלט תהיינה" (מסעי לה,יג). אבל לגבי שלש הנוספות שהן תשע ליכא דין זה. ב) עוד אפשר לומר, שכל דין זה שאין השלש שבעבר הירדן קולטות עד שיבדלו כולן, הוא דין רק על מעיקרא בלבד, שאי אפשר לחול עליהם דין קליטה עד שישנם שש, אבל לאחר שכבר חל עליהם דין קליטה, שוב אין זה מתבטל לעולם. דאי נימא כן, י"ל יתירה מזו, דלע"ל אי"צ אפילו שיבדלו כל השש, כי כל אחד מצ"ע קולט מיד.

ובשו"ת מהרי"ץ (ח"א סי' קמט) נקט דדין זה דצריך שיהיו ששתן קולטות כאחד, אין זה רק בתחילה, אלא הוא דין תמידי, וגם אח"כ אם חרבה אחת מהן שוב אין השאר קולטות. ובזה תירץ הא דמקשים המפרשים על המשנה (מכות ט, ב) ועל הרמב"ם, דלמה הוצרכו להשמיע דין זה דהשלש של עבר הירדן לא היו קולטות עד שהובדלו של א"י, הא מאי דהוה הוה?

[ובתפא"י מכות פ"ב אות לא תירץ, משום דרוצים להשמיע הזריזות שצ"ל בקיום המצוות, וכדהובא שם וברמב"ם, דאף דהשלש של עבר הירדן לא היו קולטות עדיין, מ"מ הבדילן משה, משום דאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה, (ועי' גם פיהמ"ש להרמב"ם אבות פ"ד מ"ב, דאיירי אודות זריזות במצות והביא מהך דמשה), אבל כבר הקשו ע"ז דלפי"ז אין מקומו ברמב"ם שם, אלא בהל' דעות], ולפי הנ"ל דדין זה קיים לעולם ניחא, דנפק"מ דאם תחרב אחד מהם שוב אין השאר קולטות.

אבל ב'שיח יצחק' במתניתין שם לאחר שר"ל בתחילה ג"כ כנ"ל שזה נוגע לעולם, מסיק דמלשון הרמב"ם לא משמע כן, דממ"ש הרמב"ם: "אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולם", משמע שזהו דין רק לכתחילה, שלא חל עליהם חלות קליטה עד שישנם ששתם כאחד, אבל אח"כ אפילו אם חרבה אחת מהן אין זה מעכב, עיי"ש. ומסיק דלפי"ז י"ל להיפך, שהרמב"ם משמיענו דהדין דקולטות כאחד הוא רק מעיקרא ולא אח"כ, עיי"ש.

וראה גם ב'שירי קרבן' (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו), שכתב דכל שאין השש ערי מקלט קיימות, אין אחד מהן קולטת, אעפ"י שבתחילה נבדלו שש, וכדמשמע מלישנא דקרא שש ערי מקלט תהיינה, שכן צ"ל לעולם, אבל כתב ג"כ דמלשון הרמב"ם משמע שדין זה הוא רק לכתחילה כל זמן שלא הובדלו שש, עיי"ש. ועי' גם בספרי זוטא ר"פ מסעי, וב'ספירי אפרים' שם (ד"ה תהיינה שש), דדייק מהא דאמר שם: "שאם ניטלה אחת מהן, ימנו אחרת תחתיה וכו'", דזהו משום דבעינן שש עיירות לעולם, אבל לפי הנ"ל בהרמב"ם, יש לפרש דאין זה משום דמעכב, אלא קמ"ל דמשום הצורך יש לבנות גם במקום אחר, עד שיחזרו לבנות הראשון.

והנה לפי מה דמשמע בדעת הרמב"ם דדין זה הוא רק מעיקרא, אבל לאחר שכבר הובדלו שש העיירות הן קולטות לעולם, א"כ לכאורה יוצא מזה דלע"ל כשיוחזרו אותן העיירות לערי מקלט כמו שהיו בתחילה, יהיו קולטין מיד, אפילו אם עדיין לא הובדלו הני שלש הנוספות.

חלוקת הארץ לע"ל אם יהי' חלוקה חדשה לגמרי

אבל י"ל בזה, דידוע פלוגתת הראשונים בנוגע לנחלת הלוים לע"ל, שהרשב"ם ועוד (ב"ב קכב,א) סב"ל דלע"ל ינחלו נחלה בא"י כמו שאר השבטים, ובחי' הר"ן ועוד חולק עליו. והקשו על שיטת הרשב"ם, דאיך יתבטל לע"ל הלאו ששבט לוי לא ינחלו וכו'? (ראה בגליון תתנג) וביאר בספר 'שערי טהר' (ח"א סי' כא, ע' קנד) פלוגתת הרשב"ם והר"ן, שיש לחקור אם לע"ל כשיתוספו עוד ג' ארצות חדשות קיני קניזי וקדמוני, ותהי' א"י מי' עממין, אם תתבטל חלוקה הראשונה, שהרי לע"ל תהי' א"י אחרת ממה שהיתה מקודם, או דילמא הג' ארצות רק יתוספו על הז' הקודמין, ויהי' רק בגדר הוספה, אבל חלוקה הראשונה לא בטל. ומבאר דבזה פליגי הרשב"ם והר"ן, דהרשב"ם סב"ל דלע"ל בטלה חלוקה הראשונה, ותהי' חלוקה חדשה מה' לעמו, ובחלוקה זו אין למעט שבט לוי. אבל הר"ן סובר שגם לע"ל לא בטלה חלוקה הראשונה, דלא יתחדש על א"י חלות שם חדש, והג' הנוספות יתחלקו בהוספה לחלוקה הראשונה, ולכן סב"ל דהלאו קיים ולא יטלו שבט לוי אז, עיי"ש.

ובספר 'משנת יעבץ' (מועדים סי' מח אות ה) הוכיח, דלשיטת הרמב"ם חלוקה הראשונה שהוקבעה עפ"י אורים ותומים לא בטלה מעולם ונמשכת גם לעתיד, וביאר שלכן לא הביא הרמב"ם הדין שחלוקת הארץ צ"ל עפ"י אורים ותומים, משום שאין זה נוהג לדורות, כיון שכבר נתחלקה ע"י אורים ותומים בחלוקה הראשונה. גם הוכיח מהרמב"ם (הל' בכורים פ"ד ה"ג) שכתב דכהנים ולוים מביאין בכורים וקורין, מפני שיש להם ערי מגרש, דסב"ל כרבי יהודא, דערי הלוים למחלוקת ניתנו ומעולם לא בטלה חלוקה זו, (ראה ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ט). והא דקתני בסוטה מח, ב, דמשחרב מקדש ראשון בטלו ערי מגרש, מפרש הרמב"ם דזה קאי לפי ר"מ, דסב"ל לבית דירה ניתנו, ואין זה בכלל חלוקת הארץ, משא"כ לפי רבי יהודא דלמחלוקת ניתנו, לא בטלה חלוקה זו לעולם ונהג גם אז דיני ערי מגרש. עיי"ש בארוכה, וראה בזה בלקו"ש חכ"ה ע' 93.

ובס' 'פסקי תשובה' סי' צב שקו"ט למה אין ערי מקלט נוהג בזמן הזה, ומביא מהחינוך מצוה ת"י משום דהוה דיני נפשות, ואין דנים דיני נפשות בזמן הזה, ומביא שם עוד טעמים בזה, ואחד מהם הוא משום דלאחר שגלו ישראל בטלה חלוקת הארץ, והעיירות אינן שייכות עוד אל הלוים, ולכן אינם קולטות, (וראה לקו"ש חכ"ד ע' 111 הערה 47 בזה). אבל שם בסי' צז נסתפק בעת שחזרו ישראל מגלות בבל אל א"י, האם חזרו כל אחד איש אל נחלתו ונחלת אבותיו, או אפשר שהנחלה הראשונה כבר בטלה, וכתב שכמו"כ יש לחקור בגאולה העתידה לבוא ב"ב, אם יחזרו כאו"א לנחלתו הראשונה, או שיהי' חלוקה חדשה לגמרי, ומביא משו"ת 'אבני נזר' יו"ד (סי' תלג), דמדמי ארץ ישראל בזמן הזה לקודם חילוק הארץ לענין חיוב תרומה וחלה, משום דלעתיד תהי' חלוקה חדשה, שגם שבט לוי ינחול, לכן עכשיו הוה הדין כמו קודם שחלקו עיי"ש. אבל הביא מ"ש בס' גבורת ה' למהר"ל ז"ל פ"ח, דקנין הראשון אינו בטל גם עכשיו, עיי"ש.

וראה גם לקו"ש ח"כ ע' 309, שמבאר דגם בזמן הגלות הוה זה "ארצנו" ו"אדמתנו", וזה נוגע גם להלכה לגבי דין פרוזבול והרשאה, שיש לכאו"א מישראל ד"א בארץ ישראל, משום דקרקע אינה נגזלת, וכמ"ש בשו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל ועוד. וראה תוס' ב"ב מד,ב, ד"ה דלא. ובהערה 69 כתב שאפילו החולקים ע"ז, ה"ז משום דכיון שלא הוברר חלקו אי אפשר לגבות מהקרקע, אבל מ"מ מודי שיש לכאו"א בעלות שם, (ועי' בהערה 71 דאין זה סותר לדין כיבוש שהוא קונה). ובחכ"ה שם ע' 97 כתב ג"כ שהבעלות של כל ישראל לא בטלה, ובהערה 61 כתב וז"ל: "ומש"כ בסוטה (מח, ב) דמשחרב בהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש - יש לומר הכוונה להפרטי דינים הקשורים בזה, כיון שלא היו כל ישראל על אדמתם, ובכלל לא עלו רוב ישראל, אבל לא מצאנו החידוש גדול - דאינו שייך עוד להלוים, ואין ללוים ערים לשבת ועוד! ובשינוי עיקרי מכל ארץ ישראל דלא בטלה בעלות הפרטית דכל אחד". עכ"ל. וציין שם ללקו"ש ח"כ הנ"ל עיי"ש. ועי' עוד בס' 'פסקי תשובה' שם סי' רמז שהוסיף עוד שקו"ט בענין זה, והביא גם מהא דכאו"א יש לו ד' אמות בא"י עיי"ש. (והוא משו"ת 'מחזה אברהם' סי' קמב).

אלא דלפי מ"ש ב'שערי טהר' הנ"ל, אפ"ל דאף דעכשיו אכתי לא בטלה חלוקה הראשונה, מ"מ לע"ל כשיכבשו ג' עממין אז יחול שם חדש על א"י, ובמילא יהי' חלוקה חדשה.

דלפי"ז כל זה י"ל, דאי נימא דלע"ל יהי' חלוקה חדשה ובטלה חלוקה הראשונה, במילא יצטרכו להפריש ולהבדיל כל הערי מקלט מחדש, ובמילא י"ל שלא יהיו קולטות כלל עד שיובדלו שש העיירות או כל תשע העיירות. משא"כ אי נימא שחלוקה ראשונה לא בטלה, שוב י"ל שכל אחד מהן יהי' קולט מיד, כיון שכבר חל עליו מעיקרא הדין קליטה. (אף דלפי מ"ש בהכותרת דהל' רוצח ובס' המצות מ"ע קפ"ב דגם "לכוין להם הדרך" הוה בכלל המצוה, וכמ"ש בלקו"ש חי"ט ע' 101 בהערה 51, וחכ"ד ע' 107 הערה 2, מיהו בנוגע לדין קליטה נוגע רק במה שהובדלו בלבד, כדמשמע מלשון הרמב"ם הנ"ל).

ערי מקלט בזה"ז

ובלקו"ש חכ"ד ע' 111 בשוה"ג הובא משו"ת צפע"נ (ווארשא, סי' רט"ו בסופו), וצפע"נ מכות ז, א, שהביא הספרי פ' מסעי דערי מקלט נוהג גם בזה"ז עיי"ש, וכ"כ בס' 'שפתי כהן' על התורה שם, דדייק מלשון "תהיינה", שיש להם הויה לעולם גם בזמן החורבן עיי"ש. דלכאורה תמוה, שהרי כתב החינוך (סוף מצוה תק"כ): "ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרוים על אדמתם, והיא מן המצוות המוטלות על על המלך ועל הציבור". וראה גם מצוה ת"י, וכפי שתמה בס' 'תורת יעקב' (על התורה) סי' קנה.

ואולי אפ"ל דסב"ל לשיטה זו, דעצם הדין שהן קולטות לא בטל אחר החורבן, וכנ"ל דלא בטלה חלוקת הארץ, ואם כבר חל עליו חיוב גלות לפני החורבן, עדיין הן קולטות גם אחר כך ואסור לגואל הדם להורגו, ומ"מ אין זה שייך בזמן הזה, כיון שהדין הוא דבזמן הזה שאין דין נפשות נוהגים, הרי בכל אופן אסור לגואל הדם להרוג את הרוצח, במילא אין צורך כלל לגלות וערי מקלט. וראה או"ת סי' ב' וקצוה"ח וישועות ישראל שם, ובשו"ת 'חות יאיר' סי' קמו. וראה אנציקלפדיה תל' ערך גואל הדם בסופו, ובפסקי תשובה שם סי' צב הביא דברבינו ירוחם סוף חלק מישרים כתב בשם ה"ר אברהם, שדינים אלו דגלות צריכים גם בזמן הזה, וצ"ע.

ערי מקלט לע"ל - בעתה ואחישנה

ב) בס' 'משך חכמה' פ' שופטים יט, ח כתב וז"ל: "והנה יש שני אופני גאולה, האחת "בעתה" - שזה אם לא זכו, ואז יתקיים (זכרי' יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר וכו', (ישעי' יא, ו) וגר זאב עם כבש וגו', (שם ס, יח) ולא ישמע עוד שוד ושבר וגו', ולא יהי' נרצח בשוגג גם כן. והאחת ד"אחישנה", והוא כאשר יזכו ויהי' דור שכולו זכאי (סנהדרין צח,א), ואז יהי' עולם כמנהגו נוהג, ואין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ולכן אמר פה "ואם ירחיב ה' את גבולך . . כי תשמור לעשות את כל המצוה, זהו האופן ד"אחישנה" - אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה". עכ"ל. היינו דרק אם יהי' הגאולה באופן של "אחישנה" יצטרכו לערי מקלט, כיון שיהא שייך אז הריגה בשוגג, כיון דעולם כמנהגו נוהג. (הובאו דבריו בס' 'פרדס יוסף החדש' (שופטים אות קפא, ותירץ עפ"ז קושיית ה'אור הישר' שם).

ודבריו צ"ב, שהרי הרמב"ם פסק (הל' מלכים פי"ב ה"א ועוד) דעולם כמנהגו נוהג, ובפשטות הרי הרמב"ם בס' הי"ד איירי כפי המוכרח להיות מצד "בעתה"? גם צ"ב, דאיך אפ"ל דעי"ז ש"זכו" יהי' חסרון בהנהגת בנ"י? וראה לקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי א' שמבואר שם דמ"ש הרמב"ם בס' הי"ד דעולם כמנהגו נוהג, איירי כפי שהוא מוכרח מצד בעתה, ומ"ש באגרת תחיית המתים (אות ו') דזה שפירש שהיעודים דלעתיד הם בדרך משל, "אין דברנו זה החלטי כו'", כוונתו דאפשר שיהי' באופן של "זכו", ובמילא יהי' הכל בדרך נסי ולא עולם כמנהגו נוהג, עיי"ש.

הן אמת דבשל"ה (בית דוד בסופו) הביא מ'כתבי האריז"ל', דכל אלו שנהרגו בשוגג במשך הדורות הן מזרעו של הבל, ולכן גרם להם הקב"ה שייהרגו, שזהו תיקון להם, ואם הגאולה תהי' "בעתה", כבר לא יהי' אף אחד מזרעו של הבל בעולם, ובמילא לא יהיו עוד הריגות גם לא בשוגג, אבל אם הגאולה תבוא באופן של "אחישנה", ועדיין לא יכלה זרעו של הבל מן העולם, עדיין יהיו אז מקרים של הריגה בשוגג, כדי לכלות זרעו של הבל מן העולם (הוזכר בלקו"ש חכ"ד ע' 108 הערה 17, וראה בס' 'הנה ימים באים' ח"א ע' 438), ואז יצטרכו לערי מקלט ולהוסיף שלש עיירות, ומבאר ג"כ כנ"ל דזהו מ"ש שם כי תשמור לעשות את כל המצוה שיהי' באופן דאחישנה. וזהו ע"ד שביאר ה'משך חכמה', אבל לפי כתבי האריז"ל יוצא שענין הרציחה בשוגג הו"ע למעליותא, לתקן זרעו של הבל. משא"כ לפי המשך חכמה משמע שזהו לגריעותא, מצד שעולם כמנהגו נוהג וכו'. ויל"ע.

ולעצם הקושיא למה יצטרכו לע"ל לערי מקלט, ראה בלקו"ש חכ"ד שם בארוכה, מובא גם בפרדס יוסף שם.

גאולה ומשיח
בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן
הרב ישכר דוב קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בשיחת ש"פ שמיני תשי"ח איתא אודות האריז"ל [שיום ההילולא שלו חל בה' מנחם אב, זי"ע]: "בספר שבחי האריז"ל ושבחי הרב חיים ויטל ז"ל (אשר חלק גדול מהסיפורים שם מופיעים גם בכתבי האריז"ל), מסופר בתחילתו (ע' ג):

"פעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה יצא עם תלמידיו חוץ לעיר צפת . . כדי לקבל השבת (כפי שהסדר ע"פ קבלה [ראה פע"ח שער הכוונות ענין קבלת שבת דרוש א. מג"א (וכנה"ג) הל' שבת סי' רסב ס"ג. ס' מנהגי האר"י - פתורא דאבא - ענין קבלת שבת אות יז.] - לצאת לשדה לקבל פני שבת מלכתא) . . ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו: חברי רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת בירושלים? - וירושלים היא רחוקה מצפת יותר מכ"ה פרסאות - השיבו מקצת מן התלמידים: אנו מרוצים מכך, וקצת מן התלמידים השיבו ואמרו: נלך מקודם ונודיע לנשותינו - וכלשון הש"ס [ברכות כז, ב. וראה ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו: א"ל נלך גו בייתא]: "איזיל . . ואימליך בדביתהו" (ועצם הענין כבר לא היה פלא בעניהם על האריז"ל שיוכלו להגיע, אלא שרצו לבקש רשות "דביתהו" שלא לשבות שבת בביתם) - כיון שאמרו נלך מקודם לביתינו, נתחרד הרב חרדה גדולה והכה כף אל כף ואמר: אוי לנו שלא היה בנו זכות להגאל, שאלמלא הייתם כולכם משיבים לי פה אחד שאתם רוצים לילך בשמחה גדולה, תיכף היו נגאלים כל ישראל, שעתה היתה השעה עומדת להגאל, ומתוך שמאנתם בדבר, חזר הגלות לאיתנו בעו"ה".

"והנה, סיפור זה הרי הוא חלק מהתורה, ובמילא, הוראה בעבודתינו.

"ולכאורה קשה, כיצד יתכן שענין ד"איזיל ואמליך בדביתהו" יהווה סתירה להבאת הגאולה? - הרי על פי תורה צריך להיות "איזיל ואמליך בדביתהו" בנוגע למילי דעלמא, ובפרט ענין של שבת, שכל ענינם של נרות שבת הם בשביל השלום שבין איש לאשתו, וישנם כמה עניני חיוב בשבת שבין איש לאשתו, וא"כ, מדוע ענין שהוא לגמרי על פי תורה ומבוסס על השו"ע - יעכב את הגאולה?

"ע"פ נגלה הביאור הוא: הגמרא אומרת [עירובין סז, ב] "במילתא דרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן", כלומר, קודם כל צריכים לעשות מה שרבנן אומרים, ואחר כך אפשר לשאול. ולכאורה, אם יתכן ענין ד"מותבינן" - איך "עבדינן עובדא"?

"אך הענין הוא, צריכים לדעת ש"רבנן" הם למדנים גדולים ואפשר לסמוך עליהם. ומה שיש לו קושיא, הרי זה רק בגלל שחסרה אצלו היגיעה האמיתית בתורה, וכאשר תהי' לו היגיעה האמיתית, והוא יזכה, יווכח שהדין הוא כפי שרבנן אמרו. ובנידון דידן: כאשר שמעו הוראה מהאריז"ל שהי' גאון גדול גם בנגלה (כדאיתא בלקוטי תורה (ובסהמ"צ) להרח"ו) - יכלו לדעת ("האט מען געמעגט וויסן") שאפשר לסמוך עליו שלא יכשילם חס ושלום בעשיית ענין שהוא היפך ההלכה.

"ובפנימיות הענינים: "החשבון הוא אמנם חשבון, אך למלחמה אינו שייך. אי אפשר להביא את משיח באופן כזה - שכששומעים משהו ("א ווארט"), מוציאים את ה"שולחן ערוך" וניגשים למורה הוראה לשאול פשט ב"באר היטב" - האם זה לא סתירה למה ששמעו. לא באופן כזה יכולים להביא משיח.

"דרושה התקשרות וקבלת עול, וצריכים לציית ל"רבנן" ללא חשבונות כלל. ענינו של יוצא צבא - שאין לו חשבונות כלל, עבורו שום מציאות אינה קיימת, מלבד המפקד והוראותיו...

"למרות כהנ"ל, נשאר האריז"ל לקבל את השבת יחד עם אותם תלמידים שאמרו "איזיל ואימליך בדביתהו", וגם אחר כך למד איתם והם נשארו תלמידיו. הגם של הי' ביכולתם להביא משיח מצד העדר ההתקשרות, מכל מקום הוא למד איתם ענינים שהם כלים להם לפי ערכם, אשר באמצעותם יוכל להעלותם בהדרגה לדרגא נעלית יותר. ואדרבה, מצד זה גופא ראה האריז"ל את גודל הרחמנות עליהם, שבגלל זה עליו להשאר ללמוד איתם ולהדריכם...

"ובזה יובן גם מה שהאריז"ל נשאר לקבל את השבת בצפת, דלכאורה, היות וע"י ההליכה לירושלים היתה מגיעה הגאולה - מדוע הוא נשאר בצפת, הרי הי' יכול להובילם לירושלים כשעיניהם עצומות? והתירוץ הוא: כאשר האריז"ל ראה את התלמידים מתחילים להתיישב בדעתם, כלומר שחסר אצלם בהתקשרות, הרי במילא ההליכה לירושלים לא היתה פועלת מה שצריכה לפעול". ע"כ דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע.

והנה יש להבין, איך יתכן דלאחר שעפ"י נגלה בגמרא דעירובין הנ"ל ד"בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן", התלמידים יעשו את ההיפך מזה, דקודם "מותבינן" - הענין ד"איזיל ואמליך בדביתהו", ורק אח"כ "עבדינן מעשה"? וגם אם אותם התלמידים עברו על ההוראה ד"בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן", יש להבין איך האריז"ל נשאר לקבל את השבת יחד איתם, והרי לא רק שנכשלו בעשיית היפך ההוראה הנ"ל, אלא שגם עכבו בזה את הגאולה! - ו"חזר הגלות לאיתנו בעו"ה"?

והנראה בזה לבאר, דבגמרא שם נאמר: "דאמר רב [יוסף אמר רב] כהנא, כי הוינא בי רב יהודה הוה אמר לן [- כשהייתי בבית מדרשו של רב יהודה, הוא היה אומר לנו, כאשר מורה חכם להקל] בדאורייתא [- בנוגע לדין שהוא מן התורה, ויש תלמידים הרוצים להקשות על הוראתו], מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה [- מקשים מקודם מה שיש להקשות, ולאחר מכן עושים מעשה על פי הוראתו (כדי להישמר שלא יעברו על דין תורה). אך כאשר פוסק להקל] בדרבנן [- בנוגע לדין שאינו אלא מדרבנן] עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא [- עושים מעשה מיד על פי הוראתו, ורק לאחר מכן מקשים מה שיש להקשות עליה]. - ע"ש (סח, א) מה שרב יוסף הצדיק לאביי את ההוראה של רבה.

והנה איתא בשו"ע אה"ע (סי' עו סי"א) דאסור לאדם למנוע מאשתו עונתה, ואם מונעה כדי לצערה, עובר בלא תעשה, דעונתה לא יגרע". - וזהו כמו שכתב הרמב"ם בפי"ד ה"ז מהל' אישות. – וב'באר היטב' שם (ס"ק טז) מביא מחלוקת בין מהר"מ מטראני למהר"ם אלשיך: "אם לא כוון לצערה אלא מפני עסקיו, לא עובר, ומפני זה פורצים בה בני אדם ללכת בדרכים ובסחורות יותר מזמן עונה וכו'. אבל הר"מ אלשיך (סי' נ) האריך להוכיח שאפילו אינו מכוון לצערה עובר". עכ"ל.

בשו"ע רבינו הזקן משמע דס"ל כהר"מ אלשיך, דאפילו שאינו מכוון לצערה עובר, דז"ל בהל' שבת (סי' רפ ס"ב): "וצריך ליזהר שלא לבטל העונה שלא יעבור על לא תעשה של תורה, אלא אם כן האשה מוחלת", ואינו מחלק כלל בין שמכוון לצערה או לא.

והנה בברכות (כז, ב) [שכ"ק אדמו"ר זי"ע מרמז לגמ' זו] איתא, שבאו חכמי ישראל לרבי אלעזר בן עזריה והציעו לו להיות ריש מתיבתא, אמר להם אלך ואתייעץ עם אנשי ביתי, "אזל ואימלך בדביתהו" - הלך והתייעץ באשתו, אמרה ליה וכו', עיי"ש. וכתב ע"ז ב'ענף יוסף' על 'עין יעקב' שם, בשם ה'יערות דבש': "ולכאורה הוא מושלל הבנה, איך שייך שרבי אלעזר בן עזריה שבק כל עצת חכמי ישראל אשר היו רוצים למנות אותו, וילך אחר עצת אשתו? - אמנם בדרך דרוש נראה כך, דהנה עונת ת"ח הוא מליל שבת לליל שבת. ובמסכת אבות דרבי נתן מבואר דעונת נשיא היא מחודש לחודש, מפני ביטול בית המדרש, ואנן קיי"ל חמר ונעשה גמל צריך למלוך באשתו וכו'. ולפי"ז אף כאן ששינה עונתה משבת לחודש, להיות שנתקבל לנשיא כנ"ל, יכולה היא לעכב כנ"ל, ולכך אמר איזל ואימליך בדביתהו, ואזל ואימליך בה". עכ"ל.

ומעתה נראה לבאר בסיפור דילן: דזה ש"קצת מן התלמידים השיבו ואמרו, נלך מקודם ונודיע לנשותינו - וכלשון הש"ס "איזיל ואימליך בדביתהו" - ס"ל כדעת הר"מ אלשיך ורבינו הזקן, דזה ש"צריך ליזהר שלא לבטל העונה שלא יעבור על לא תעשה של תורה, אלא אם כן האשה מוחלת", זהו אפילו כשאינו מכוון כלל צערה - וא"כ כיון דמיירי כאן בדאורייתא, א"כ לשיטתם שפיר אמרו שרוצים מקודם להתייעץ בנשותיהם, כיון דבדאורייתא מותבין תיובתא והדר עבדינן מעשה".

ואילו שאר התלמידים שהשיבו מיד "אנו מרוצים מכך", ס"ל כהרמב"ם והר"מ מטראני והמחבר, שאין עוברים על לא תעשה של תורה דעונתה לא יגרע, רק כשמתכוון, אלא בדברבנן. א"כ לשיטתם שפיר לא אמרו שרוצים מקודם להתייעץ בנשותיהם, כיון ד"בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא". ויתכן שגם האריז"ל בעצמו ס"ל כהרמב"ם והר"א מטראני והמחבר, - ודלא כהר"מ אלשיך ורבינו הזקן הנ"ל.

ולפי"ז א"ש, דאלו התלמידים שאמרו "אזל ואמליך בדביתהו", בעצם נהגו - לשיטתם - דוקא ע"פ תורה, כיון ד"בדאורייתא מותבין תיובתא והדר עבדינן מעשה". - ולפי"ז א"ש שהאריז"ל נשאר לקבל את השבת יחד איתם וכו'.

ועוד י"ל בזה, דאפילו לדעת הרמב"ם והר"מ מטראני והמחבר, דהלאו של עונתה לא יגרע עוברין רק כשמתכוון לצערה בלבד, אפ"ה י"ל דזה ש"קצת מן התלמידים השיבו: "איזיל ואימליך בדיביתהו", מיירי בליל טבילה, דאז לכו"ע הוי מדאורייתא, כמבואר בשו"ע אה"ע (סי' עו ס"ד), ובאו"ח (סי' תקעד ס"ד), ויו"ד (סי' קפד ס"ו). וא"כ כיון דמיירי כאן בדאורייתא לכו"ע, א"כ שפיר אמרו שרוצים מקודם להתייעץ בנשותיהם [ע"ד הך דרבי אלעזר בן עזריה הנ"ל], כיון ד"בדאורייתא מותבין תיובתא והדר עבדינן מעשה", וא"ש מאוד ולק"מ.

והא דקאמר כ"ק אדמו"ר זי"ע ד"הגמרא אומרת "במילתא דרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן", כלומר, קודם כל צריכים לעשות מה שרבנן אומרים ואח"כ אפשר לשאול", - זהו עפ"י פנימיות הענינים, ו"כאשר האריז"ל ראה את התלמידים מתחילים להתיישב בדעתם [אפילו שזה נכון עפ"י נגלה והלכה כנ"ל], כלומר שחסר אצלם בהתקשרות . . שדרושה קבלת עול, וצריכים לציית ל"רבנן" ללא חשבונות כלל . . ואי אפשר להביא את משיח באופן כזה - כששומעים משהו ("א ווארט"), מוציאים את ה"שולחן ערוך" וניגשים למורה הוראה לשאול פשט ב"באר היטב" [ונראה שכ"ק אדמו"ר זי"ע במכוון הזכיר כאן את ה"באר היטב" דוקא, דיתכן שהכוונה ל"באר היטב" הנ"ל שמביא את המחלוקת בין מהר"ם מטראני למהר"ם אלשיך] - האם זה לא סתירה למה ששמעו. לא באופן כזה יכולים להביא משיח". עכלה"ק, וא"ש.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות