E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ שמות - תשס"ה
לקוטי שיחות
חילוקי הדיעות בין יעקב ויוסף
הרב מנחם מענדל רייצעס
קרית גת, אה"ק

בשיחת ש"פ צו תשמ"ה (התוועדויות ח"ג ע' 1642 ואילך), מבאר החילוק בין יעקב ליוסף, שאף שראה יוסף שאביו רוצה לברך את אפרים, בכ"ז 'התעקש' שיברך קודם את מנשה וכו'.

ומבאר, שיוסף ידע, מתוך המאורעות שאירעו לו עצמו, שאין כדאי להקדים הצעיר לבכור, שהרי זה מביא לקנאה, וכמו שהיה אצלו שויקנאו בו אחיו וכו' וכו', ולכן לא רצה שתהיה קנאה בין מנשה ואפרים;

"אמנם יעקב לא ידע מכל המאורע שבניו מכרו את יוסף למצרים בגלל הקנאה כו', שהרי בודאי לא סיפרו לו על כך, וגם יוסף - בודאי לא סיפר "לשון הרע" על אחיו, לא ראה כל חסרון בהקדמת אפרים למנשה . . אמנם, מכיון שיוסף לא היה יכול לומר ליעקב את טעמו האמיתי על סירובו להקדים את אפרים למנשה, שהרי בודאי לא היה מספר לשון הרע - לכן לא אמר אלא 'כי זה הבכור שים ימינך על ראשו'". ועיי"ש עוד באריכות הדברים.

ויש להעיר לכאו':

הנה פירוש זה, שיוסף לא רצה שאביו יקדים את אפרים למנשה כיון שפחד מענין הקנאה ביודעו מה שהתרחש איתו בעצמו - כן הוא באור החיים הק' עה"פ;

אמנם, שם נקט בפשטות שגם יעקב ידע מזה, ומבאר שם כיצד מרומז בפסוק תשובתו של יעקב לטענה זו על קנאה בין האחים כו'.

והחידוש בביאור זה של רבינו, הוא בביאור סברתו של יעקב - שיעקב לא ידע מכל המאורע של מכירת יוסף ע"י אחיו, וחשב שהעדפתו את יוסף על פני אחיו לא הביאה לתוצאה שלילית, ואדרבה: הביאה לענין חיובי.

ולכאו' צ"ע בזה, שהרי יעקב הוכיח את שמעון ולוי על זה ש"ברצונם עקרו שור", "רצו לעקור את יוסף שנקרא שור" (ויחי מט, ו וברש"י) - הרי שכן ידע ממכירת יוסף ע"י אחיו!

וגם מפשט הכתובים בס"פ ויחי (נ, יז), שאחי יוסף אמרו ליוסף בשם אביו "אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך", משמע להדיא שהיה פשוט בעיני יוסף ואחיו שיעקב ידע ממכירת יוסף ע"י אחיו - כי אם יעקב לא ידע מזה, איך יתכן שיצוה על כך? [כלומר: אף שבפועל יעקב לא ציווה זאת, כמבואר במפרשים - הרי לא יתכן שיאמרו בשמו של יעקב דבר שאינו מסתבר כלל שיאמר, כי אינו יודע בכלל מכל הענין!]

ואולי הפשט, שיוסף חשב באותה שעה שיעקב לא יודע מזה, ולאחר מכן התברר לו שבאמת יעקב כן ידע מזה (ע"י שהאחים עצמם סיפרו לו?). ועצ"ע. ובוודאי יעירו בזה וכו', ובעז"ה יתבררו דברי רבינו לאשורם.

לקוטי שיחות
בין אדם למקום או בין אדם לחבירו
הרב בנימין אפרים ביטון
שליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר ב.ק. קנדה

בהמשך למש"כ לבאר בכמה גליונות שעברו יסוד וטעם פלוגתתם דרב ושמואל בכ"מ ע"פ ביאור הרבי בלקו"ש חט"ז (ע' ב ואילך) דרב נוטה לפרש הענין כפי שהוא מצד "איסורי" - בין אדם למקום, אכן שמואל נוטה לפרש הענין כפי שהוא מצד "ממונא" - בין אדם לחבירו יעויי"ש באורך, ונראה להעיר ולבאר עפ"ז עוד פלוגתא דתלוי ביסוד הנ"ל וכדלקמן.

בחגיגה ה, א. נחלקו רב ושמואל בפירוש הפסוק "כי את כל מעשה האלהים יבוא במשפט על כל נעלם וגו'" (קהלת יב, יד), ופרש"י: "ואף על הנעלמות ממנו שעשה שוגג, הוא מביאו במשפט", "מאי על כל נעלם [אפי' דבר מועט במשמע - רש"י], אמר רב זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס בה [קצה דעת חבירו בדבר - רש"י], ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס" ע"כ.

ויעויין בחדא"ג מהרש"א על אתר שכתב לפרש בזה וז"ל: "מריבויא דכל קדרשי לי', כפרש"י שהורג כנה . . דבר מועט נחשב, ושמואל הוסיף דהורג כנה הי' אפשר לו להשליכה ולא להורגה בפני חבירו כמה שאמר לגבי שבת, אלא אף הרק דאי אפשר לו בלא רקיקה, היה אפשר להבליעה בכסותו כמו לגבי תפלה", עכ"ל.

וחזינן בזה שנחלקו בפירוש "על כל נעלם" דקרא, אי הכוונה להורג כנה בפני חבירו כדעת רב או להרק בפני חבירו כדעת שמואל, ולפי ביאור המהרש"א נמצא, אשר בדעת שמואל יש בזה זהירות יתירה בענינים שבין אדם לחבירו [ד"אף הרק דאי אפשר לו בלא רקיקה ..."], ואזיל בזה לשיטתי' הנ"ל, שנוטה לפרש הענין באופן השייך יותר לבין אדם לחבירו - ובנדו"ד זהירות יתירה בהנהגה שבין אדם לחבירו.

לקוטי שיחות
בענין פעולת המחשבה
הת' בן-ציון גייסינסקי
תלמיד בישיבה

בלקו"ש חי"א (ע' 82): "בג' כוחות הנפש מחשבה דיבור ומעשה שונה כח המעשה מב' הכוחות מחשבה ודיבור: ענינו של כח המעשה הוא פעולה בדבר שחוץ ממנו . . משא"כ מחשבה ודבור ענינם בהאדם עצמו . . אמנם בפרטיות - חילוק גדול בין מחשבה ודיבור (בשייכותה למעשה): אותיות המחשבה הן רוחניות ודקות ואין להן שייכות למעשה, ולכן ענינה של מחשבה הוא רק בהאדם עצמו ואין באפשרותה לפעול בהזולת; משא"כ אותיות הדיבור...".

ויל"ע ממה שכתוב באגרות ח"א ע' קלט: "והנה פעולת האדם על העולם אשר מסביב לו היא ע"י מעשה דבור או מחשבה - ומצינו בהלכה כמה ענינים שבהם מחשבה עושה פעולה גם בדבר שמחוץ לאדם החושב", ולכאו' איך מתאים השיחה להמכתב?

ואולי י"ל ע"פ הערה 18 שבהשיחה: בפנים השיחה מביא הרבי "וכמחז"ל בלאו דמחמר - וע"י דיבורו של מלך מתנהגים כל עניני המדינה" להסביר איך שדבור שונה ממחשבה מזה "שביכולת הדיבור להכריח הפעולה", וע"ז מסביר הרבי בהערה זה, שאין ראי' מענין דתמורה (שהדיבור פועל, אבל בתמורה "דבדיבורו עשה מעשה", ה"ז רק "שעושה מחולין לקדשים" ומזה יכולין להסביר גם בנוגע למחשבה שיש חילוק בין חולין לקדשים לסתם מחשבה.

אבל זה דוחק, משום שהרבי מביא דוגמאות בהמכתב לענין פעולת המחשבה הן מענינים דהקדש (נדרים קדשים והפרשת תרומה) והן ענינים סתם (להחשיב אוכלין למאכל אדם).

וי"ל שיש חילוק בין פעולה רוחנית (אפי' כשהוא בענין גשמי ע"ד עשיית חולין הקדש) ופעולה גשמית ממש. וי"ל שזה גם הביאור בהערה שבהשיחה ויל"ע.

Download PDF
תוכן הענינים
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות