E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ תולדות - תש"ע
גאולה ומשיח
עתידין כל אילני סרק שיטענו פירות
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

באיזה עצים ישתמשו לעת"ל דהרי אסור לקצוץ אילני פירי

איתא בכתובות קיב,ב: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות שנאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם" וכתב שם בס' 'לחמי תודה' וז"ל: והנה התוס' כתבו דלפי שרוצה לסיים בדבר טוב נקט להא הכא, ולא קאמר לעיל דאיירי בהני מילי, והמהרש"א כתב דהוא דחוק ע"ש, ולכאורה י"ל בפשיטות דסיים בזה לפי שידוע מ"ש חז"ל בב"ק (צא,ב) אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למיקצצי' משום סכנה, הרי דס"ל לרב גופא דאילן העושה פירות אסור למיקצצי', ויש לפרש בזה כוונת דוד המלך עליו השלום שאמר "אז ירננו כל עצי יער לפני ה' כי בא לשפוט את הארץ", דהיינו לרמז שבימות המשיח שעתידין כל אילני סרק של ארץ ישראל שיטענו פירות אז ירננו כל עצי היער, לפי שאילן העושה פירות אסור למיקצצי' וישארו כל האילנות עומדין במקומן, והיינו שנתכוין רב כאן לסיים בדבר זה, לפי שהוא דבר טוב מאד, שאף האילנות היער ירננו וישמחו לני ה', ומזה הטעם י"ל דרך רמז מ"ש חז"ל שעתידה א"י שתוציא גלוסקאות לפי שלא ימצאו עצים לאפות. עכ"ל.

ויל"ע במ"ש דלעת"ל ישארו כל האילנות עומדין במקומן כיון דאילן העושה פירות אסור למיקצציה, דהנה בשו"ת השיב משה (יו"ד סי' לז) כתב דמהרמב"ם והסמ"ג (לאוין רכט) משמע דקציצת אילן מאכל והשחתת שאר דברים דאית ביה משום בל תשחית דין אחד להם רק שזה מדאורייתא וזה מדרבנן, ומבואר שם בסמ"ג דמותר להשחית כדי להטיל אימה, וביאר שם הטעם ששכר אימה הוא יקר לו יותר מהשחתתו, ועפ"ז התיר שם לעקור אילן מאכל לבנות שם בית כיון שהבנין יקר לו מהאילן מאכל עיי"ש, ולפי"ז י"ל עד"ז לעת"ל דכשיצטרכו לעצים לבנות בנין או לחימום או לבשל וכיו"ב, וכל האילנות יטענו פירות, הרי בודאי יהי' עדיף לו לעקור האילנות בכדי להשתמש בהעצים וא"כ אין זה דרך השחתה, ולמה נימא שיהי' אסור למיקצציה?

וגם לדעת אדה"ז (חו"מ הל' שמירת הגוף ונפש סעי' יד) ועוד[1] שהאיסור דבל תשחית הוא גם אם "כוונתו כדי להראות כעס וחימה להטיל אימה על בני ביתו שאינן נוהגין כשורה", הרי כו"ע מודי שהאיסור דבל תשחית הוא דוקא "כשעושה דרך השחתה וקלקול" ובלשון אדה"ז שם (סעי' טו): ד"על מנת לתקן מותר לקלקל אם אי אפשר לתקן אלא על ידי קלקול זה, כגון אילן מאכל שמכחיש את הקרקע ומזיק לאילנות אחרים הטובים ממנו, וכן אם צריך למקומו לבנות שם[2] או שמאפיל על החלון מותר לקצצו וכן אם דמיו יקרים לבנין יותר מלמאכל וכן כל כיוצא באלו בקלקולי שאר דברים ואין צריך לומר אם מקלקלו על מנת לתקן גופו כגון ששורף כסא ושולחן להתחמם בהם אם אין לו עצים אחרים וכו'"[3] וא"כ לעת"ל שיצטרכו להשתמש בהעצים של אילני פירי לצורך גופו אין בזה שום איסור.

ועי' בשו"ת בית יצחק (יו"ד סי' קמ"ב סק"ד) שהביא תשובה הנ"ל של ההשיב משה וחולק עליו, דאין להוכיח כלל דמותר לעקור אילני פירי אם צריך למקומו וכיו"ב מהא דמותר לשבר כלי להטיל אימה, כיון דבכלים ליכא איסור בל תשחית אלא מדרבנן, משא"כ עקירת אילן מאכל הוא מדאורייתא (וכלקמן) ולכן אף שהסמ"ג כללן ביחד, ה"ז משום שכן דרכו של הסמ"ג לכלול כל הדברים השייכים להדדי, אבל אין לדמות וללמוד איסור דאורייתא מאיסור דרבנן, והרמב"ם (ה"ח שם) התיר רק בג' אופנים בלבד אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, אבל בשביל דברים אחרים לא. אבל אדה"ז הרי כתב בהדיא דגם כשצריך למקומו לבנות שם מותר לעקור אילן מאכל (וכדעת הרא"ש ב"ק פ"ח סוף סי' ט"ו: "וכן אם היה צריך למקומו נראה דמותר", הובא בט"ז יו"ד סו"ס קט"ז) וא"כ כ"ש לעת"ל כשצריך להעצים להשתמש בהם עצמם דבודאי מותר, כיון שאין לו אילני סרק, וכיון דסב"ל לאדה"ז דהאיסור דבל תשחית בשאר דברים הוא גם מדאורייתא (כלקמן) א"כ כשם שכתב שם אדה"ז דמותר לשרוף כסא לצורך גופו להתחמם בהם אם אין לו עצים אחרים, עד"ז מותר לעקור אילני פירי לעת"ל לצורך חימום ובישול וכיו"ב.

ביסוד האיסור להשחית אילני פירי

והנה בב"ק שם איתא: "אמר רב דיקלא דטען קבא - אסור למקצציה.. א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים - מותר. תניא נמי הכי: (דברים כ') רק עץ אשר תדע - זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא - זה אילן סרק; וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר, מה ת"ל כי לא עץ מאכל? להקדים סרק למאכל; יכול אפילו מעולה בדמים? ת"ל: רק", ופירש"י "ואם היה מעולה בדמים - דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו", [דדמי העצים שוה יותר משבח הפירות] וכן פירש הרמב"ם (הל' מלכים פ"ו ה"ח) "אבל קוצצין אותו.. או מפני שדמיו יקרים" ועי' גם פיהמ"ש להרמב"ם (שביעית פ"ד מ"י) וז"ל: ומותר לו לקצוץ האילן, ובתנאי שיש לו דמים כלומר לעציו ואז מותר לקצצו, אבל אם לא היה לעציו דמים מרובים עד כדי שיאמרו שיותר מועיל לקצצו מלהשאירו, הרי זה אסור לקצצו כיון שהוא עושה פירות, לפי שקציצת אילני מאכל אסורה מן התורה בכל זמן זולתי בתנאים שאמרנו, והוא מאמר ה' לא תשחית את עצה עכ"ל. ובשטמ"ק שם הובא בשם ה"ר יהונתן: "יכול אפילו מעולה בדמים לעשות ממנו קורה לבנין יותר שוה מפירות היוצאין ממנו יהא אילן סרק קודמו תלמוד לומר רק וכל אכין ורקין מיעוטא הוא ואיזה שירצה יקצוץ" וכן פי' הרמ"ה שם.

אבל עי' בתוס' רי"ד שם (בד"ה יכול) שפירש באופן אחר דהיינו שהאילן סרק שוה יותר בדמים מהאילן מאכל כגון שהי' אחד ממיני ארזים, אז יקדים האילן מאכל שאין בו השחתת דמים כל כך, ממה שנקוץ אילן סרק שיש בו השחתת דמים, שלא הקפידה התורה על השחתת פירות אלא על השחתת דמים, דהאי דקאמר דעץ סרק קודם לקוצו, משום דמסתמא דמילתא עץ מאכל חשיב מעץ סרק, אבל אם הי' הסרק חשוב כגון שהי' אחד ממיני ארזים עץ מאכל קודם לקציצה, והוא הדין נמי אם עץ מאכל שוה קורתו יותר מפירותיו מותר לקוצו ואין שם בל תשחית, שאע"פ שמפסיד פירותיו, משביח הוא בדמים, ואדמים קפדה רחמנא טפי מאכילת פירות עיי"ש, ופירוש זה כתב גם במאירי ועי' בשטמ"ק בשם הר"ח: "יכול אפילו אילן סרק מעולה בדמים מאילן מאכל תכרות אילן סרק ותניח אילן מאכל תלמוד לומר רק .. שמע מינה מותר להניח אילן סרק אם הוא מעולה בדמים ולכרות בבנין המצור אילן מאכל", וכ"כ רבינו ירוחם בס' משרים נתיב ל"א ח"ב.

דמבואר בזה דלרש"י והרמב"ם וכו' ההיתר ד"מעולה בדמים" הוא רק באופן דאילן פירי זה שוה יותר לעציו משבח פירותיו, אבל אם האילן סרק שוה יותר מהאילן פירי ליכא ההיתר, משא"כ להתוס' רי"ד וכו' ההיתר הוא גם בזה, וצריך ביאור בפלוגתתם.

ובס' 'ברכת שמעון' ב"ק (סי' ל"א אות מ"ו) כתב בזה לבאר דפליגי ביסוד איסור התורה להשחית עץ מאכל, דלרש"י והרמב"ם וכו' האיסור אינו משום הדמים אלא משום הפירות עצמן, ולכן סב"ל דאפילו אם האילן סרק שוה יותר ואם יקצצנו מפסיד דמים, מ"מ אין שום היתר בשביל זה לקצוץ האילן מאכל כיון דסו"ס ה"ה משחית פירות, ורק באופן דעיקר חשיבות האילן הוא בהעץ עצמו ולא בהפירות מותר, כיון דבאילן זה הפירות והתכלית שלו הוא העץ ולא הפירות, משא"כ התוס' רי"ד וכו' סב"ל דיסוד האיסור דבעל תשחית אינו משום הפירות אלא משום הדמים כיון דמסתמא אילן פירי שוה יותר מאילן סרק, וכמ"ש כן בהדיא, א"כ מובן דאם האילן סרק שוה יותר בדמים יקצוץ האילן מאכל ולא האילן סרק דאז אינו מפסיד דמים.

בל תשחית בשאר דברים האם הוא מדאורייתא

ועי' רמב"ם שם: "כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה", ובה"י כתב:"כל המשבר כלים וקורע בגדים וכו' עובר בלא תשחית, ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם", ומשמע דסב"ל להרמב"ם דמדאורייתא האיסור להשחית הוא רק באילן מאכל, אבל בשאר דברים אינו האיסור להשחית אלא מדרבנן ולוקה מכת מרדות, וכמ"ש בההגהה במל"מ שם מהר"י באסאן, וכן נקט הנוב"י יו"ד מהדו"ת חיו"ד סי' י' ותפארת ישראל ב"ק פ"ח אות מ' ותורת חיים ע"ז יא,א, ונחל אשכול על האשכול ח"ב סי' נא ועוד[4]

אבל יש דסב"ל דגם בשאר דברים עוברים מדאורייתא, וז"ל אדה"ז (שם סעי' יד): כשם שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו כך צריך להזהר במאודו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו וכל המשבר כלים או קורע בגדים או הורס בנין או סותם מעין או מאבד מאכלות או משקין או ממאסם (או זורק מעות לאיבוד) וכן המקלקל שאר כל דבר הראוי ליהנות בו בני אדם עובר בלא תעשה שנאמר לא תשחית את עצה וגו' עכ"ל, ופי' בלקוטי שיחות חכ"ט ע' 11 בהערה 25 דלדעת אדה"ז האיסור דבל תשחית בשאר מילי הוא מדאורייתא, (ולא כהרמב"ם) עיי"ש, וכן דעת הסמ"ק סי' קעה; רבנו ירוחם משרים סוף נתיב לא; יראים השלם סי' שפב ועוד[5].

ובברכת שמעון ביאר ע"פ דבריו הנ"ל גם פלוגתא זו אם האיסור דבל תשחית בשאר מילי הוא מדאורייתא או מדרבנן, דאי נימא שאיסור הוא מצד הדמים, מובן שכן הוא גם בכל מילי דמאי שנא, אבל האם האיסור הוא רק מצד הפירות אז אמרינן דשאר מילי אינו אלא מדרבנן ודפח"ח.

והנה בדעת הרמב"ם כתב בשו"ת משיב דבר ח"ב סי' נ"ו (וראה בזה עוד בשדי חמד ח"א ע' 143) דלא הותר לצורך הנאה כי אם באופן שדמיו של העץ יקר יותר מן הפירות, דאז נמצא שהעץ של האילן הם הפירות והתכלית של האילן, לכן רק אז מותר לקוצצו כיון דאדרבה זהו תכליתו של אילן זה ואין זה השחתת האילן, אבל לקוצצו בשביל שאר הנאות כמו לצורך מקומו אסור[6] כיון דבזה הרי הוא משחית אילן מאכל.

ולפי מ"ש הברכ"ש, הרי זה מובן היטב בשיטת הרמב"ם, כיון דסב"ל דבל תשחית מדאורייתא הוא רק משום הפירות ולא משום הדמים לכן י"ל דאפילו אם צריך למקומו לבנות אסור, כי אף דבדמים ירוויח יותר אם יקצצנו לבנות שם בנין, מ"מ כיון דזהו אילן פירי גזה"כ דאסור לקוצצו.

אבל לדעת אדה"ז וכו' דסב"ל שהאיסור מדאורייתא הוא גם בשאר דברים, דלפי הנ"ל ה"ז משום דסב"ל שהאיסור הוא מחמת הדמים, וא"כ נמצא שבכל מקום שירוויח יותר דמים אם יקצוץ האילן ה"ז מותר כיון דעיקר הקפידה הוא בשביל השחתת דמים, ולכן סב"ל דגם לצורך לבנות במקומו מותר כיון דעי"ז ירוויח יותר.

וכל זה נוגע ללעת"ל, דלדעת הרמב"ם וכו' אף שלא יהיו אילני סרק, גזה"כ דאסור לקצוץ אילני פירי בשביל שצריך להשתמש עם העצים, ורק באופן שגוף האילן שוה יותר לעציו משבח הפירות מותר, (וי"ל דהלחמי תודה הנ"ל קאי לשיטה זו), ולכאורה מסתבר דכיון שכל אילני סרק יטענו פירות ויהי' ריבוי פירות, הרי האילן לצורך העצים יהיו שוה יותר ומעולה בדמים ולכו"ע מותר.

אבל לדעת אדה"ז וכו' יהי' מותר לקצוץ בכל אופן ששוה לו יותר ההשתמשות כמו לצורך חימום ובישול וכו' וכל מקום ששוה לו יותר אם יקצוץ האילן ה"ז מותר, אלא שצריך לקבוע מה נחשב לצורך וכו', [כל הנ"ל הוא רק לפי הברכ"ש, כי ישנם שיטות שונות בענין זה]

נטע אילן פירי בשביל העצים

עוד יש להוסיף בזה מהא דיש פוסקים שכתבו שאם נטיעת האילן מתחילתו לא היתה לצורך אכילת פירותיו אלא שיהי' גדר או לצורך העצים ליכא בזה שום איסור, דדומה לדין ערלה דממעטינן נוטע לסייג ולקורות דליכא עלייהו דין ערלה (ערלה פ"א מ"א) וראה בשו"ת דובב מישרים ח"א סי' קלד, (ד"ה לדעתי) שכ"כ, וכן בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ד סעי' כג, וחי' מהרי"ח ערלה שם ובשו"ת מהר"ץ חיות סי' ל"ג בדעת השואל, ועי' גם צפע"נ ב"ק שם דנקט כן, וראה בס' 'כלי חמדה' פ' שופטים (כ,יט), דלפי"ז י"ל דכל הני אילנות, שבזה"ז היו אילני סרק נמצא שמעיקרא לא ניטעו בשביל הפירות, א"כ אף דלעת"ל יטענו פירות, אין עלייהו האיסור.

אלא שהמהר"ץ חיות שם חולק על השואל וכתב דאין לנו לחדש מעצמינו שום דרשות, דנראה בש"ס דרק אילן סרק נתמעט מהך קרא, ועוד דדוקא לגבי ערלה דהוזכרה נטיעה בהדיא בקרא אמרינן דתלוי בכוונת הנטיעה, אבל לא לגבי האיסור דהשחתת האילן.

גם יש שכתבו שכתבו דאם מתחילה נטע האילן על דעת דלאחר זמן יקוצו מותר לקוצו כיון דעל דעת כן נטעו (ראה שדי חמד מערכת ב' סו"ס מז) וגם בזה יש לדון בנוגע ללעת"ל.

ויש להוסיף בזה עוד דיש דסב"ל שגם באופנים שמותר לקצוץ מן הדין אילן מאכל, מ"מ יש לחוש משום חשש סכנה, ראה בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' ע"ו) שאפילו היכא שמצד הדין מותר לקוצצו כגון שצריך למקומו או שהוא מחליש עצים אחרים מ"מ יש סכנה בדבר, וכן דייק החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סוף סי' כ"ג) מצוואת רבי יהודה החסיד (סי' מה) שכתב "אילן העושה פירות אין לקצוץ אותו" ודייק החיד"א שכוונתו שגם באופן שמותר מן הדין לא יקוץ, כשם שרוב צוואותיו הם דברים המותרים מן הדין, ה"נ אע"פ שמן הדין מותר יש חשש סכנה, ולכן מסיק שם החיד"א דלרווחא דמילתא נראה שיקוץ אותו על ידי גוי, וכ"כ בשו"ת בית שלמה יו"ד סי' קצ"א ועוד, וראה במקור חסד שם (אות סב) ובס' 'שבעים תמרים' ע' 117 ובשו"ת אפרקסתא דעניא ח"ג יו"ד סי' רלד, ושו"ת המהרש"ם ח"ח סי' קסא, ושו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' יג ועוד.

אבל אדה"ז שם בסוף סעי' ט"ז כתב שם בהדיא דרק אם קוצץ באיסור יש בזה סכנה, אבל אם קוצץ "על דרך שנתבאר למעלה" ליכא סכנה עיי"ש[7]. וראה אגרות קודש ח"ז ע' רס"ד וזלה"ק: במענה על מכתבו במה שנשאל אודות קציצת אילן עושה פירות שרובו יבש וכו' שישנם דיעות לכאן ולכאן ובפרט שבארץ רובם מקילים, אלא שאצלו הי' מעשה ב ג' שנים מקודם ולא עלה יפה כו'. הנה מלבד כל הנ'ל ידוע ג'כ מ'ש בזה בצוואת ר'י החסיד סימן נ'ג. ושקו'ט בספר שבעים תמרים. וע'פ כל הנ'ל לדעתי ימשוך את ידו מלהורות היתר בזה, כיון שבדידי' הוה עובדא, אף שעל פי מש'כ רבנו הזקן בהל' שמירת גו'נ בסופו יש להתיר, עכלה"ק.

ועי' בשו"ת 'חדות יעקב' סי' קי"ט (ד"ה ולכאורה) שהביא דברי הלחמי תודה הנ"ל וחולק עליו וסב"ל דלעת"ל שכל האילנות יעשו פירות יהי' מותר לקוץ לכל צורך כמו אפי' בישול וכו' דלא שייך "כי ממנו תאכל" דאז מכל אילנות תאכל, ועי' בשו"ת בנין צבי סי' ל"א דשקו"ט בדבריו.


[1]סמ"ק) סקע"ה חינוך מצוה תקכט ועוד

[2]ראה) בשו"ת משיב דבר ח"ב סי' נו שכתב דיש מקום לחלק דבצריך למקומו מותר רק אם ההנאה מהמקום בא לו מיד, אבל לבנות אסור דילמא לבסוף לא יבנה עיי"ש, ומאדה"ז מוכח דלא שנא.

[3]וראה) מה שנתבאר בזה בלקו"ש חי"ח ע' 465 וחל"ד ע' 53 ובהערה 22 שם, וחכ"ט ע' 11

[4]אבל) ראה בס' 'שבעים תמרים' (על צוואת רי"ח) ע' 112 ואילך מה שהביא מספר המצוות, ובהגהת המל"מ הוכיח דהכס"מ נקט לפי הרמב"ם דגם בשאר דברים הוא מדארייתא, ועי' מנ"ח מצוה תקכט ועוד.

[5]בלקו"ש) שם ציין לאנציקלופדי' תל' כרך ג' ריש ערך בל תשחית שהובאו הדעות בזה.

[6]ראה) גם בשו"ת בית יעקב סי' קמ שהוכיח מהתוס' ב"ב כו,א, שחולקים על הרא"ש וסב"ל דלצורך מקומו אסור, וראה שו"ת חת"ס יו"ד סי' קב, ושו"ת חיים שאל ח"א סי' כב ועי' שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' י"ב אות ב'

[7] עי' מאירי (ב"ק צא,ב) :שכתב "זה שאסרה תורה במצור שלא להשחית עץ מאכל דוקא כשמוצאין אילני סרק הא אם אין שם אילני סרק אף הם כורתין את של מאכל ומשתמשין בו היו שם של מאכל ושל סרק מקדימין בשל סרק וכשיכלו את של סרק משתמשין בשל מאכל" דמשמע מדבריו שכל האיסור מלכתחילה הוא רק אם יש אילני סרק אבל בדליכא לא, וא"כ לעת"ל לא שייך כל האיסור.

אבל ראה בשו"ת בית יצחק שם שכתב דלפי פירושו של ה'תורת חיים' בב"ק שם יוצא דכל שהוא לצרכו ואין לו אילני סרק או שאינו יכול לקנות עצים דעלמא מותר לו לעקור אילני פירי עיי"ש, אבל לפירוש הרמב"ן והמפרשים (דברים כ,יט) דההיתר בתורה באילני מאכל אם אין לו אילני סרק, איירי לענין מצור בלבד, אין ללמוד מזה לצורך שאר השתמשות כגון לחימום וכו' שגם שם מותר די"ל דשאני לענין מצור שהוא לצורך גדול עיי"ש. ולפי"ז י"ל גם בהמאירי דדבריו קאי רק לצורך גדול כגון במצור, אבל בעלמא לא.

גאולה ומשיח
במוצאי שביעית בן דוד בא
הרב יהודה לייב אלטיין
חבר כולל מנהטן חב"ד

בסנהדרין (צז,א): "ת"ר שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה כו' שנה שניי' כו' בששית קולות בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא"

ועי' במהרש"א שמבאר - למה קורא התנא להשבוע "שבוע שבן דוד בא בו", אם הוא כבר מוצאי שביעית הרי אינו בא בו אלא לאחריו - " בכ"מ קרי לשמינית מוצאי שביעית ולפי שהיא השנה הסמוכה לשבוע העברה קרי לי' שבוע שבן דוד בא".

ולהעיר, שבמדרשים (שהש"ר פ"ב יג [כט]; מסכת דרך ארץ זוטא פ"י) הגירסא הוא "שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה מתקיים" בלי מלת "בו" ("שבוע שב"ד בא בו"), דעפ"ז י"ל שהפי' ב"שבוע שבן דוד בא" הוא, שבוע שבן דוד בא אצלו וסמוך אליו, אבל לא שבא בתוך השבוע ממש.

במגילה (יז,ב): "ומה ראו לומר גאולה בשביעית [בתפלת י"ח], אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבועה בשביעית. והאמר מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא, מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא".

ועפ"ז י"ל שלכן קורא התנא להשבוע "שבוע שבן דוד בא" כי להיות ש"בשביעית מלחמות" ומלחמה אתחלתא דגאולה היא, הוי כאילו בן דוד בא כבר בשנה השביעית.

ולהעיר עוד משיחת י"ד אלול תש"מ (בסוף "שנה השביעית" שנת השמיטה, נדפסה בלקו"ש חכ"ד עמ' 310) " .. וואס דאס וועט זיין .. דורך די גאולה האמיתית והשלימה .. נאך אין דער שנה השביעית "שבת לה'" (וועט בדרך ממילא "במוצאי שביעית" זיין דער מצב פון גאולה האמתית והשלימה, ווי די גמרא (סנהדרין צז,א) פסק'נט אפ)."

ובהערה 57 שם: "די"ל הפי' במוצאי שביעית ד"בן דוד בא" שבת"ר - שלימות ביאתו: אז אהפוך אל עמים גו' כולם גו' ולעבדו שכם אחד.".

היינו שמפרש שבן דוד בא כבר בשנה השביעית, ופי' "במוצאי שביעית בן דוד בא" הוא, שאז יהי' שלימות ביאתו.

וי"ל דהמקור לפרש כן בהברייתא, הוא מקושיית המהרש"א דלעיל, דלכאו' בן דוד בא רק לאחרי סיום השבוע, ולמה נקרא "שבוע שבן דוד בא בו". ולכן מפרש, דאכן בא בשנה השביעית, ורק ששלימות ביאתו יהי' במוצאי שביעית.