E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ תולדות - תש"ע
אגרות קודש
זריזין מקדימין למצות במילה
הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג
רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

בפסחים (ד,א) תניא כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר וישכם אברהם בבוקר וכו', עיין בספר מדרש הלכה שמביא הא דמצינו במס' יבמות (לד,ב; מז,ב) גבי מצות יבום וקבלת גרים "שיהוי מצוה לא משהינן" ואין שם שום רמז להענין של זריזין מקדימין למצות, וביאר רבי ברוך בער לייבאוויץ שלמצוה שיש לו זמן קבוע וכמו מילה שכל היום זמנה יש בזה ענין של זריזין מקדימין אבל למצוה שאין זמנו קבוע בזה נאמר שאין לדחותה מפני שכל דיחוי הוא איסור במצוה ומוטל עליו לעשותו מיד, ולפי זה כותב בעל המדרש הלכה שמילה שלא בזמנה שכל יום הוא חיובו ואין לו זמן קבוע הוא חמור יותר, והוא בכלל הדין של שיהוי מצוה לא משהינן, וא"כ יצטרך לעשותו מיד, וכעין זה כתב בשו"ת שבות יעקב ושו"ת דבר אברהם.

ובאג"ק ח"ד אגרת תתצו כותב כ"ק אדמו"ר וז"ל: "ובמה דשאילנה קדמיכון אם למנוע המנהג שמאחרין המילה עד אחרי מנחה כדי שיהי' ברוב עם.

הנה זריזין מקדימין למצות דוחה לענין דברוב עם הדרת מלך כדמוכח בר"ה (לב,ב), אבל לכאורה מילה שאני דטוב שיהי' בשמחה כמו שקיבלוה עליהם (שבת קל,א) ועייג"כ מגילה טז,ב כתובות ח,א וביחוד נדה (לא,ב): כולם שמחים כו' וזה דוחה לזריזים מקדל"מ שלכן בת"ב נדחה מאחרים המילה לאחר המנחה (שו"ע או"ח סו"ס תקנ"ט, ומה שאם חל בת"ב עצמו אין הדין כן הוא משום דאין החילוק בשמחה גדול כ"כ משא"כ בנדחה שמפסיק תעניתו).

והנה בשד"ח כללים מע' זיין כלל ג מברכ"י או"ח ס"א חיי אדם כלל ס"ח ראה חיים פ' לך לך ולב חיים ח"ב סקכ"ז שאין לאחר פדה"ב בשביל זה וכותב בפשיטות שגם במילה הדין כן הוא.

ולפענ"ד חלוקים הם כנ"ל (ואין לומר דאדרבה במילה צ"ל הקדמה ביותר וביחוד, דהא בכל רגע של איחור ה"ה ערל ומאוסה הערלה כו' (ובמילא יקשה ג"כ על האיחור בת"ב הנ"ל) דשאני הכא דהתורה אמרה בפירוש וביום השמיני ולא הציבה גבולים ביום זה גופא, אלא דלפ"ז במילה שלא בזמנה צ"ל הקדמה נוסף על מה שבשאר מצות זריזין מקדימין (ועיין שד"ח שם) וא"כ דין מילה בת"ב הנ"ל יהי' רק במילה בזמנה, ול"מ כן,וי"ל ואכמ"ל).

ובמוחש רואין שהשמחה תלוי' ברוב המתועדים ולפעמים יש גם עצב בהמנע אחדים לבוא.

ובנדו"ד הרי עוד ענין תלוי בזה התועדות אנ"ש, שבטח מדברים אז בעניני תומ"צ ודא"ח, וסו"ס הרי ציונו ה"א לעשות את כל החוקים כדי ליראה גו'.

ועכ"פ מספיקים טעמים אלו, לדעתי, שלא למנוע ביד הנוהגים כנ"ל" עכלה"ק.

יוצא של"נ לרבינו לחלק בין מילה בזמנה למילה שלא בזמנה ושבכל אופן מותר (וטוב) לאחר המילה כדי להגדיל השמחה ולכאורה כל זה שלא כדעת השבות יעקב ודבר אברהם שלשיטתם במילה שלא בזמנה לא משהינן כלל.

ועיין שם (בספר מדרש הלכה) שבעיקר הדבר כתוב בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' יב) ששיהוי מצוה לא משהינן נכלל בדין זריזין מקדימין למצות ז.א. שיש ענין להקדים מצוה אבל אינו מוטל עליו לעשותו מיד אפילו במצוה שאין קבוע לה זמן. וכנראה שגם רבינו סובר כדעת העבודת הגרשוני וע"כ סובר רבינו שמותר לאחר המילה כדי להגדיל השמחה.