E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ תולדות - תש"ע
פשוטו של מקרא
"ואיש אין בארץ"
הרב שרגא פייוויל רימלער
רב בברייטון ביטש, ברוקלין, נ.י.

ברש"י פ' וירא יט, לא בד"ה ואיש אין בארץ, "סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול. מב"ר על אתר".

וכל הרש"י קשה מפני כמה טעמים:

א) המלאך אמר להם (פסוק יז) "ההרה המלט", ומפרש רש"י שהכוונה "אצל אברהם", ומובן שאאפ"ל שחששו שאברהם לא ניצל (שלפי שלא היו גרים יחדיו (יג, ו) לא ידעו אם הוא ניצול או לא) שהרי 1) הם עצמם ניצל בזכותו של אברהם, 2) ואפילו אם נימא שהם לא ידעו מזה, הרי אם לוט ניצול, כ"ש וק"ו שאברהם ניצל, ואיך אומר רש"י ש"סבורות היו שכל העולם נחרב".

ואולי ע"ז אפשר לתרץ שהן לא שמעו כלום מהמלאך אעפ"י שדיבר עם לוט בפניהם כמפורש בקרא (ומשו"ז אמר המלאך כל הדבור בלשון יחיד), וממילא הי' להן מקום לחשוב שאברהם מת כמו שחשבו על לוט, שזקן הי' ושמא ימות (רש"י פסוק ל"א), וא"כ אין צורך להציל מקומו, ובהסברתם שדימו זה להמבול, חשבו שמשפחה אחת הוצרך להתקיים בעד קיום העולם וחשבו שלהיותם מיוחסות נשארו (ולא ישמעאל כי עדיין לא נשא).

ב) גם בצוער היו אנשים שלא מתו (פרש"י פסוק כא).

ולכאורה ע"ז הי' אפ"ל בדוחק עכ"פ שבנות לוט ידעו שצוער ניצל בזכות לוט, וממילא כשיצא משם חשבו שנחרב ג"כ (וכמו שפי' הרמב"ן למה ירא לוט לשבת בצוער, כי חשב שעכשיו שיש לו זמן רבלהמלט ההרה, לא יאריך לו המלאך עוד וישחית את צוער - אעפ"י שלכאו' רש"י שולל פי' זה) ואעפ"י שהמלאך אמר שלא יהפך (וכדמשמע בלי שום תנאים), לא האמינו לו, עפ"י פרש"י (פסוק כד) שהמלאכים אמרו "שאין הדבר ברשותן" ובפרט עפ"י דברינו שהם לא שמעו דברי המלאך. אבל עדיין קשה שלוט לא אמר אף דבר א' לבנותיו עד שהיו יכולין לטעות כל כך.

ג) א"כ מהו פי' המשך הכתוב לבוא עלינו "כדרך כל הארץ".

ד) אי סבורות היו כן, למה הוצרכו לשכר את לוט, ולמה לא שאלו אותו. וגם, הרי אז הוא בדוגמת קין והבל שנשאו אחותם, מאחר שהיתה ציווי הקב"ה פרו ורבו ומלאו את הארץ.

ואולי ע"ז אפ"ל דחשבו שאעפ"כ לא יסכים דיטעון למה יוליד עוד הרי כמה פעמים במשך הדורות בא העולם למצב של כלי', בדור המבול, בדור אנוש, וא"כ מה התכלית, ובדוגמת פרש"י לעיל (ד, כד) ד"ה "שבעים ושבעה", "מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא", וכן בפרש"י (ט, ט).

ה) מה מוסיף רש"י בתיבות "כמו בדור המבול" כי:

1) אי להדגיש שסברו שכל העולם כולו נחרב הרי כבר אמר זה בפירוש, ואי לבאר למה חשבו כן כי הזכירו עצמם על המבול, הרי אין להם ראי' (להחליט, בלי לשאול ללוט), שנחרב כל העולם דאולי הוא כמו דור אנוש.

2) הוא ראי' לסתור שהרי לאחר המבול הבטיח הקב"ה לנח שלא לשחת העולם עוד (בנוסף על השבועה (ח, כה), דשם עכ"פ רק נאמר שויאמר ד' אל לבו) כמפורש בקרא (ט, יא).

ואולי אפ"ל ע"ז שחשבו שההבטחה היתה רק ע"י מים, וכדמצינו לקמן גבי המצריים (שמות א, י) שחשבו לדונם במים שכבר נשבע שלא יביא מבול (ודרך אגב מרש"י זה משמע שידעו גם מהשבועה ואכ"מ).

אבל קשה מרש"י (ט, ט) דמוכרח משם שההבטחה היתה שבכלל לא ישחית כל העולם, באיזו אופן שיהי'.

ואולי אפ"ל ע"ז שראו שהמצב הי' בשוה ממש להמבול והוא כי, א) בהמבול הציל הקב"ה נח ואשתו, ובניו ונשי', היינו משפחות שלימות איש ואשתו, ובפשטות כדי להקים את העולם מחדש, וגם כאן (אפי' אם לא שמעו דברי המלאך) ראו ההשתדלות להציל משפחה שלימה איש ואשתו, ולפיכך יצא לוט לקרוא לחתניו וללוקחי בנותיו, (ובזה מתורץ ג"כ קושיא ד' דלעיל, שחשבו שיאמר שלא הותר להם עריות כי הי' ברירה לאשתו שלא תביט ושלוקחי בנותיו וחתניו ישמעו אליו וממילא הם הפסידו על עצמם).ב) כי ראו ההשגחה פרטית (הנס) שנזדמנה להם יין במערה.

פשוטו של מקרא
"ותשכב את אביה"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפרש"י פרשת וירא ד"ה ותשכב את אבי' (יט,לג): "ובצעירה כתיב ותשכב עמו. צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה, חיסך עלי' הכתוב ולא פירש גנותה. אבל בכירה שפתחה בזנות, פרסמה הכתוב במפורש".

מפשטות לשונו משמע, שבא לתרץ למה לא מפורש גם בצעירה "ותשכב את אבי'".[העירני חכם אחד שרש"י בא לתרץ (לא מה שלא נאמר בצעירה "את אבי'", אלא) למה נאמר בצעירה "עמו", שזה לשון של צניעות יותר מלשון "את" (ולמה לא נאמר "אתו", ובאמת ראיתי גם במלבי"ם שכ' שלשון עמו הוא לשון של צניעות יותר. אבל לכאורה ממה שרש"י העתיק גם תיבת "אבי'", וגם ממה שרש"י לא הביא שום ראי' ש"עמו" הוא לשון צניעות יותר, ומהיכן ידע זאת הבן חמש למקרא,ואשר לכן משמע לכאורה כמו שכתבתי בתחלה].

ואם כן, צריך להבין מה אינו מובן כאן בפשטות הכתובים. הלא דרך הכתובים לדבר כן, שלאחר שנזכר פעם אחת בכתוב שם איש (ובנידון דידן "את אבי'") אין מן הצורך להזכיר עוד את שמו בהמשך הענין. והלא אין שום מקום לטעות באיש אחר חוץ מאבי'. ודבר זה מפורש בפירוש רש"י:

בפרשת מקץ ד"ה השיב על כני (מא,יג) פירש"י: "פרעה - הנזכר למעלה, כמו שאמר, פרעה קצף על עבדיו. הרי מקרא קצר לשון, ולא פירש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב; מי שבידו להשיב, והוא פרעה. וכן דרך כל מקראות קצרים, על מי שעלינו לעשות הם סותמים את הדבר.

(ולהעיר שהאבן עזרא מביא שם שתי פירושים, וז"ל:"אותי השיב פרעה. וי"א שהוא בדבור השיב ותלה. או בפתרון", עכ"ל.)

וכל שכן בנידון דידן, שלאחר שנאמר בכמה פסוקים שהמדובר כאן בנוגע לאביהם של בנות לוט, מובן בפשטות שזה שנאמר "ותשכב עמו", שגם כאן מדובר באבי'. ואין מקום לספק בזה, שהרי לא הי' שם איש אחר.

ואולי י"ל הביאור, שהי' קשה לרש"י (לא מה שנאמר בהצעירה "ותשכב עמו", אלא) למה נאמר בהבכירה "ותשכב את אבי'". והרי נאמר בפסוק שקודם לכן: "לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו .. " ואם כן, כשנאמר בפסוק שלאחר זה "ותשכב .. " הרי מובן בפשטות שמדובר בנוגע לאבי' והי' מספיק אם הי' נאמר "עמו".

ומה שרש"י כתב: "ובצעירה כתיב ותשכב עמו" - אין כוונתו להקשות למה נאמר בצעירה "עמו" - אלא להביא חיזוק לקושייתו.שכמו שמצינו בצעירה שלא נאמר "ותשכב את אבי'" אלא "ותשכב עמו" - והטעם מפני שידוע במי מדובר, ואין הכתוב צריך לפרש את זה, כמו"כ בהבכירה לא הי' צריך לכתוב "את אבי'" אלא "עמו".

ובאמת אם נפרש כן יתורץ הקושיא שיש לפי הפירוש הא' - שקושית רש"י הי' למה נאמר בהצעירה "ותשכב עמו" ולא "ותשכב את אבי'" - קשה, למה פירש רש"י מה שפירש בד"ה ותשכב את אבי', ולא המתין לפרש זה על התיבות "ותשכב עמו" -בהצעירה. שהרי עד פסוק זה אין שום קושיא.

משא"כ לפי אופן השני שכתבתי, שקושית רש"י היא על מה שכתוב בהבכירה "ותשכב את אבי'" ולא "ותשכב עמו" א"ש.

יש עוד כמה שינוים בין מה שכתוב בהבכירה למה שכתוב בהצעירה:

בהבכירה כתוב: "ותשקנה את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה וגו'" משא"כ בהצעירה כתוב: "ותשקינה גם בלילה ההוא .. ותקם וצריך להבין למה לא עמד רש"י גם על שינויים אלו".

הנה בנוגע למה שכתב "הוא" ולא "ההוא" ראיתי ברבינו בחיי שכתב, וז"ל: "הי' ראוי שיאמר בלילה ההוא, אבל מלת הוא שמו של הקב"ה, וזהו שדרשו רז"ל הקב"ה סיע באותו מעשה ונזדמן להן יין במערה", עכ"ל.

ויש להעיר שרש"י פירש כעין זה בפרשת ויצא בד"ה בלילה הוא (ל,טז): "הקב"ה סייעו שיצא משם יששכר".ופירשו כמה מפרשי רש"י שמלת הוא מורה על הקב"ה.

ואם כן השאלה הוא עוד יותר. למה לא פירש רש"י כאן על דרך שפירש בפרשת ויצא.

ובפרט שגם רש"י פירש בד"ה ותשקינה וגו' (יט, לג): "יין נזדמן להן במערה להוציא מהן שני אומות".

הרי שגם לפי פירש"י הי' כאן סיוע מהקב"ה.

ובנוגע למה שבבכירה כתוב "ותבא, ובבכירה כתב "ותקם", ראיתי בחומש 'אוצר הראשונים' שמביא בשם מושב זקנים : "תימה גבי צעירה כתיב ותקם הצעירה וגבי בכירה כתיב ותבא הבכירה, ומ' שהצעירה הלכה מעצמה והבכירה הלכה בעל כרחה".

ולא הבנתי דבריו, שלכאורה הי' להיפך, כמו שפירש רש"י בד"ה ותשכב את אבי' הנ"ל "צעירה לפי שלא פתחה בזנות" ..*


*) י"ל שהן ראו מעשיהן כהכרח כדי לקיים את המין כי "אין איש בארץ לבא עלינו", ואחרי מעשי הבכירה, הלך לו ההכרח הזה וא"כ הליכת הצעירה היתה מעצמה ולא מצד ההכרח.המערכת

פשוטו של מקרא
ההכרח בהפסוקים למיתת בתואל
הרב שמואל פעווזנער
'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

בפרשת חיי שרה על הפסוק (כ"ד נ"ה) "ויאמר אחיה ואמה" מפרש רש"י: "ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו", עכ"ל. ולכאורה תמוה, מדוע לא פירש רש"י כן שני פסוקים קודם לכן, ששם נאמר שאליעזר נתן מגדנות לאחיה ולאמה, ולא נזכר אודות בתואל, ולמה דוקא בפסוק נ"ה יש הכרח בפשוטו של מקרא שבתואל מת. ויתבאר זה בהקדים עוד כמה תמיהות בהמשך הכתובים ובדברי רש"י.

א)אחרי שכבר הסכימו כולם על השידוך ועל כך שרבקה תלך למקום יצחק, מה מקום שוב לומר תשב הנערה אתנו ימים או עשור, הרי אמרו בפירוש (פסוק נ"א), הנה רבקה לפניך קח ולך.

ב) אם הסיבה למיתת בתואל היא רצונו לעכב השידוך, מדוע לא המית המלאך גם אחיה ואמה שרצו גם לעכב.

ג) מדוע כשאליעזר עמד על כך שילכו מיד, קראו לרבקה ושאלו את פיה, וקודם לכן כלל לא התחשבו בדעתה, וכל הדיבור היה רק בין אליעזר לבני משפחתה.

ונקודת הביאור היא שקדושי קטנה שייכים לאביה, משא"כ אם מת אזי שייכים לה. ולכן מלכתחילה לא שאלו כלל את פי רבקה כי בתואל הוא המחליט היחיד. אמנם כששינה דעתו מלשלחה מיד, וכפי שאנו רואים מדברי אחיה ואמה (ומסתבר שזוהי דעת כל בני המשפחה), בא מלאך והמיתו, אבל אחיה ואמה אין טעם להמיתם, מאחר שאינם בעה"ב על הקידושין ודעתם אינה אלא הצעה בעלמא. וכאליעזר התנגד אמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה שעכשיו משמת בתואל הרי היא בעה"ב על הקידושין. ויומתק ביותר תשובתה כפירש"י: שאמרה אלך ופי' "מעצמי ואף אם אינכם רוצים", שלא יכלה לענות כן לאביה, ועכשיו שמת ה"ה ברשות עצמה.

וממילא מובן מדוע פירש רש"י דוקא על פסוק נ"ה שמת בתואל שכאן בפשש"מ אינו מובן כל ההמשך, ובזה שבתואל מת מבאר כ"ז.

ועיין במה שתירץ במשכיל לדוד: שאין הכרח מפסוק נ"ג, דדילמא "אין מדרך המוסר שהאורח יתן מתנה קטנה של פירות לבעל הבית עצמו רק לבנו או לאשה", וזה רמז רש"י במ"ש שהמגדנות אלו פרות. ופי' זה עכ"פ מחייב אנו למצוא את ההכרח בפסוק נ"ה כנ"ל.