שמעתי ביאור מת"ח מופלג בשיעורו, שלעת"ל כשיבוא המשיח בב"א ירצו הכהנים לשמור על טהרתם מלהיטמא – ולטמא אחרים, ובודאי כן יהי' אצל רבים מבנ"י שירצו לאכול ולהיות בטהרה. והעצה לזה הוא שילבשו כפפות (גלאוו"ס בלע"ז) ועי"ז אפי' אם יגעו בדבר טמא לא יטמאו בעצמם, ולהיפך אם הם יהיו טמאים לא יטמאו אחרים.

ועפי"ז ביאר דבר תמוה: במגילת רות - דמשם למדים מהות קנין חליפין מהפסוק שלף איש נעלו – תמוה. דלכאו' אינו מדרך האנושיות להשתמש עם נעל שעל רגלו לקנין, ובפרט בבית דין בפני עם ועדה, ועד שזה הי' מנהג ישראל אז - ד"וזאת לפנים בישראל שלף איש נעלו". אתמהה.

אלא דידוע (וראה דעת זקנים מבעלי התוס' שמות ג, ה, ד"ה של נעליך מעל רגליך), דהיינו משום שיש נעל שהוא על היד - והוא הנעל שנתן בועז להגואל - דכל פעם שכתוב נעל סתם הוא על הידים. ולכן כתוב אצל משרע"ה של נעליך מעל רגליך דוקא.

ובסיבת זה שהיה לכל א' בתי ידיים (וראה שם בדעת זקנים דכן דרך השרים עד היום) ביאר הנ"ל, דהוא מסתמא כדי להגן על הטומאה, ולכן בבוא משיח צדקינו ישתמשו כולם בבתי ידים. ע"כ.

ולהעיר שלכאו' עצה זו אינה עוזרת הרבה, דבמשנה ריש כלים תנן: אבות הטומאה השרץ וש"ז וטמא מת וכו' הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע, ע"כ.

וביארו המפרשים, דלפי כמה דעות, לא רק כלים שנגעו בהמת עצמו - אלא אפי' כלים שנגעו באדם שנטמא במת, או באדם שנגע בכלים שנטמא במת, הרי הם אב הטומאה - כדין האדם שנגעו בו, וטמאים טומאת שבעה, ואב הטומאה מטמא אדם וכלים. ויש דעה שכלים שנגעו במת נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו ומטמאים אף במשא. וכן שרץ (היינו שמונה שרצים האמורים בתורה) מטמא אדם וכלים (אבל אדם שנגע בשרץ נעשה ראשון ואינו מטמא כלים רק אוכלים ומשקין – ולכן בנדו"ז אולי יעזרו כפפות).

ודין זה (דכלים הנוגעים במת נעשים כמת עצמו) הוא שיטת הרמב"ם, רע"ב והגר"א דלמדין, דהא דדרשו בחלל חרב - דחרב הרי הוא כחלל, היינו שהחרב שנגע בחלל דינו כחלל עצמו להיות אבי אבות הטומאה. אבל רש"י, ר"ת והראב"ד חולקין, וס"ל, שדין זה - דחרב הרי הוא כחלל - אינו אלא בכלי מתכת דדומה לחרב, אבל לא בשאר כלים.

ויש עוד דבר שבה יעזרו כפפות, והוא במגע נבילה. וכמבואר במס' כלים פ"א מ"ב "וחשוכי בגדים במגע", ופי' המפרשים, מנועים הבגדים מטומאה - אם האדם רק נוגע בנבילה, ואינו נושא אותם. כלומר שהנוגע בהם אינו מטמא אפי' בגדים שעליו.

יוצא לכאו', שהיות ועיקר ענין הטומאה (בזמנינו) הוא טומאת מת, אין יתרון בכפפות.

ומענין לענין, במס' כלים פ"א מ"ח כתוב: עזרת ישראל מקודשת ממנה (מעזרת נשים) שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם. ע"כ. ופי' במשניות "קהתי" דמחוסר כפורים היינו: זב וזבה ונידה ויולדות ומצורע. ובודאי זה שכתב "נדה" הוא פליטת הקולמוס דהרי נדה אינה מחוסר כפורים כידוע דרק ארבע מחוסרי כפורים הם.