איתא ביומא יב, ב: תנו רבנן: אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו - ראשון חוזר לעבודתו, שני - כל מצות כהונה גדולה עליו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: ראשון - חוזר לעבודתו, שני - אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בן אלם בציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו תחתיו. ואמרו חכמים: ראשון - חוזר לעבודתו, שני - אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי. ומודה רבי יוסי שאם עבר ועבד - עבודתו כשרה. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי יוסי וכו' וראה גם הוריות יב,ב, ומגילה ט,ב, וכן פסק הרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג כר' יוסי, וכדביאר בכס"מ שם, ועיי"ש דגם לפי ר' יוסי דינו של כה"ג שעבר הוא, שנוהג בו כל האזהרות של כהן גדול שאסור באלמנה וכו', אבל אינו משמש לעבוד ככהן גדול משום איבה, וכן אינו יכול לעבוד ככהן הדיוט משום מעלין בקודש ואין מורידין, ואפילו אם ירצה לעבוד ככהן הדיוט אינו יכול להוריד א"ע מקדושתו, וכדביאר בשדי חמד מערכת מ' כלל קצ"ד בסופו עיי"ש ובכ"מ.

ועפ"ז יש לחקור מה יהי' דינם ומצבם של כל הני כהנים גדולים הכשרים ששימשו בבית ראשון ושני לע"ל כשיקומו בתחיית המתים, דהרי בכלל נקטינן דאדם הקם לתחי' בתחיית המתים יש לו אותם הדינים שהיו עליו לפני שמת, כי הוא אותו האדם, ומביאים ראי' לזה מסנהדרין צ, ב: "מנין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן", והיינו שזה יתקיים לע"ל, ואי נימא דהוה גברא אחרינא, היכי מתקיים קרא, הא קרא משתעי באהרן הכהן שהי' אז, אלא ע"כ דאותו גברא הוא, (ונת' בזה בארוכה בס' 'ימות המשיח בהלכה' סי' מ"ב וסי' נט-ס עיי"ש), ולפי"ז לכאורה י"ל שכן הוא בהני כהנים הגדולים שבעבר שכשיקומו בתחיית המתים יחול עליהם דין ד"כהן גדול שעבר", ונמצא שיהי' עליהם כל האזהרות של כה"ג כנ"ל, וכיון דקיימ"ל כר' יוסי לא ישמשו לא בתורת כה"ג משום איבה, ולא בתורת כהן הדיוט משום מעלין בקודש ואין מורידין.

ועי' בתוס' ביומא שם (בד"ה כהן גדול) - בהא דהובא בגמ' שם (כנ"ל) דעת ר' יוסי בכהן שעבר - שאינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין- וז"ל: הקשה ר"י מדקאמר טעמא משום איבה מכלל דמן הדין ראוי להיות כהן גדול מדאורייתא אלא גזרו ביה רבנן משום איבה, ותימה אם כן מאי איצטריך לפרושי טעמא דכהן הדיוט משום מעלין בקדש וכו' תיפוק ליה מדילפינן מקרא בפרק שני דזבחים (דף יח.) דכהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה משום מחוסר בגדים וכו'? וי"ל דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה ובירושלמי דריש ליה מקרא, ומסתברא שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא.) דינאי מלכא אוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי וכו' עכ"ל. (ע"כ נעתק מגליון הקודם)

ובגליון העבר נת' דברי התוס' שהקשו דאפילו אם היינו אומרים דמורידין בקודש לא שייך לומר כן הכא, כיון דמדאורייתא ראוי להיות כהן גדול, א"כ אם ירצה לעבוד בתורת כהן הדיוט הרי הוא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה, וא"כ למה לי טעמא דמעלין בקודש וכו'? ותירצו דאף שנתמנה להיות כהן גדול לעבוד תחת הראשון, הרי יש בידם גם לסלקו, במילא אי לאו הטעם דמעלין בקודש ואין מורידין היו יכולים להורידו ששוב יהי' כהן הדיוט ובמילא לא יהי' שום חסרון דמחוסר בגדים, ורק מחמת טעם זה דמעלין בקודש וכו' (דיליפינן לי' במנחות צט,א) אין מורידין אותו ונשאר בגדולתו, ולכן אינו יכול לעבוד בתורת כהן הדיוט, וראה בס' שיח יצחק שם שביאר כן, ובס' 'ראש יוסף' מגילה שם (בד"ה ולא) וראה בחי' הריטב"א שם שכ"כ, ומבואר בזה דכיון דאין מסלקין אותו משום מעלין בקודש וכו' ונשאר דינו ככהן גדול לכן אינו עובד בתורת כהן הדיוט, אבל משמע מזה דאם בפועל נתבטל דינו של כהן גדול, שוב יכול לעבוד בתורת כהן הדיוט, ועפי"ז נת' שם (ע"פ דברי החת"ס והצפע"נ, וראה מאירי יבמות כ, ב) דכהן גדול שלא נמשח אלא נתרבה בבגדים, דכשמת נתבטל המינוי שלו בדרך ממילא, ששוב יוכל לעבוד לע"ל בתורת כהן הדיוט עיי"ש בארוכה.

פירוש אחר בדברי התוס'

אבל עי' פנ"י (מגילה ט,ב) שכתב וז"ל: והיינו לסברת התוס' שכתבו כאן דכיון דעל פי בית דין הוא הו"ל כהדיוט ובפ"ק דיומא [י"ב ע"ב ד"ה כה"ג] כתבו עוד דכהן גדול נתמנה בפה ומסתלק בפה והביאו שם תוספתא דירושלמי דמייתי לה הך מילתא מקרא, וא"כ שדינו כהדיוט אם עבד בשמונה בגדים הו"ל ככהן הדיוט שעובד בבגדי כהן גדול עבודתו פסולה דהו"ל יתור בגדים כדאיתא בזבחים בפ"ב [י"ח ע"א] וכו' עכ"ל, הרי מוכח שהוא פירש כוונת התוס' באופן אחר מהנ"ל, שבאמת בי"ד מסלקים אותו מכהונה גדולה, שלכן לא שייך לפוסלו אם יעבוד בבגדי כהן הדיוט כיון דבעצם דינו הוא ככהן הדיוט, אלא דמ"מ משום מעלין בקודש ואין מורידין אינו משמש בתורת כהן הדיוט, וכן פי' בטורי אבן מגילה שם (ד"ה ולא) וכן הפמ"ג יו"ד (כלל איסור חל על איסור ד"ה הן אמת) כתב בכוונת התוס': "י"ל דה"נ קאמר (התוס') דבי"ד ומלך מסלקין אותו מכה"ג שלא יניחו אותו לעבוד בשמונה בגדים משום איבה, ומשום מעלין בקודש ואין מורידין אינו עובד גם בתורת כהן הדיוט עיי"ש.

דלפי פירוש זה יוצא, דאף דלפועל נפקע מכהונה גדולה מ"מ משום מעלין בקודש וכו' אין לו לעבוד בתורת כהן הדיוט, ולפי"ז יוצא דנימא כן גם בנוגע ללע"ל דאף שע"י המיתה נפקע המינוי שלהם מ"מ כשיקומו לא יעבדו גם בתורת כהן הדיוט משום מעלין בקודש ואין מורידין.

חידוש הט"ז בדין אין מורידין לקדושה קלה

והנה ידוע מה שחידש הט"ז (או"ח סי' קנ"ד סק"ז) וז"ל: ולולא דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינן בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה, היינו כל זמן שעדיין ראויה לקדושה גדולה, אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה, טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז, וראיה ממטפחות ס"ת שבלה עושים ממנו תכריכין למת וזו היא גניזתה (מגילה כו: וטוש"ע סימן קנד ס"ד), והא ודאי שבהיותה קיים אסור לעשות כן, אלא ע"כ כיון שטעון גניזה שפיר הו"ל גניזתה, ה"נ הוה עדיף טפי לעשות בה תשמיש קדושה להחזיק בה ספרים ממה שתהי' פנוי' לגמרי בלי קדושה כלל עכ"ל. וכבר שקו"ט בזה הרבה האחרונים בדברי הט"ז1, והקשו עליו גם מדין הנ"ל דכהן שעבר אינו משמש גם בתורת כהן הדיוט משום מעלין בקודש וכו', ואי נימא כהט"ז א"כ כיון שאינו ראוי עוד לכה"ג ישמש עכ"פ בתורת כהן הדיוט?

ובס' חקקי לב (להגר"ח פאלאג'י) חאו"ח סי' ח' כתב דלא קשה כלל דהא דאמרינן דאינו ראוי לכהן גדול אין זה משום דחלף והלך לו קדושתו -דמשום זה יש לתקן שיעבוד עכ"פ בתורת כהן הדיוט- דהרי קדושת כהן גדול עליו וכל מה שאינו מקריב הוא משום שיש כהן גדול אחר שקודם לו, אבל לענין איסור אלמנה לכה"ג וכיו"ב ודאי נהיגי ביה, ובכי האי גוונא שיש לו קדושה גדולה עליו בפועל, וגם ראוי להיות כה"ג גם לעבודה בכל שעה -אם ימות כה"ג המשמש- כמבואר בגמ' דאם מת הראשון השני חוזר להיות כהן גדול [דבפשטות זהו רק משום שנשאר עליו דין כהן גדול2] בכהאי גוונא ודאי לא דיבר הט"ז, וכן נקט הרבי ברשימות חוברת קל"ט (ע' 9) שכתב, דכהן שעבר הנה כל החיובים שמקודם נשארים עליו, וכן לענין קרבנות וחביתין וכו', אלא שיש לכהן גדול המשמש דין קדימה לשמש בפועל, דתרווייהו ביחד לא שייך משום איבה, אבל בדיעבד אם עבד עבודתו כשירה, וכן אם הביא חביתין מקבלין ממנו עיי"ש, (וראה גם שו"ת חבצלת השרון חאו"ח סי' י"ד, ושו"ת אהל משה ח"ב סי' מ בזה) וכן כתב גם בס' חקרי לב מהדו"ת או"ח סי' י"ט מבן המחבר עיי"ש, ועד"ז תירץ בשו"ת אמרי דוד סו"ס ק"ז דכאן שאני שראוי להיות כהן גדול בפועל, וכן תירץ בשו"ת אגרות משה חיו"ד ד' סי' מ"ב עיי"ש.

ובשו"ת אבני זכרון (ח"ב סי' צ"ט) ביאר דעת הט"ז באופן אחר, דגם הוא לא אמר אלא באופן שאין צריך לעשות שום דבר תיקון להשתמש בו לקדושה הקלה, כגון ארון ס"ת דראוי להניח בו ספרים כמות שהוא, שפיר אמרינן דלמה יגנז דבר שראוי לאיזה קדושה אפילו רק קלה, אבל אם באופן שעכשיו כמות שהוא אינו ראוי לשום קדושה, כי אם ע"י תיקון או הוספה, בזה מודה הט"ז דאם א"א לתקנה לאותה קדושה החמורה רק לקלה הימנה אין לעשות פעולה כלל רק יניחום כמות שהם ויגנזו, כיון דעכשיו כמות שהם אינם ראוים לשום קדושה, ועפ"ז תירץ קושיות הבכור שור במגילה כו,ב, שהקשה על הט"ז מהך דמגילה שם דאמרינן האי תיבותא דאירפט מיעבדא תיבה זוטרתי שרי כורסיא אסור עיי"ש, ומע"ז נב,א, בדין אבני מזבח ששיקצום אנשי יון וגנזום בית חשמונאי אף דאפשר לשוברם ולבטלם ויוכלו לקובעם עי"ז בבנין העזרה וכו', ועד"ז הקשה הפמ"ג במשב"ז שם על הט"ז, ולהנ"ל ניחא, דשם אינם ראוים לקדושה הקלה כמות שהם עכשיו, משא"כ בנדון הט"ז הרי הדבר ראוי לקדושה הקלה כמות שהיא, וראה גם בשו"ת ובחרת בחיים סי' מ' בזה.

ראי' לפירוש הראשון מדין הט"ז

והנה בשלמא אם נפרש כוונת התוס' כאופן הא' דמשום מעלין בקודש אין מסלקין אותו א"ש תירוצים הנ"ל לדברי הט"ז, או משום דגם הט"ז מודה שאין לעשות שום מעשה בכדי שיוכל לשמש בקדושה הקלה, או משום דהכא שאני דלפועל אכתי דיני כהונה גדולה עליו, אבל אי נימא שהפירוש בתוס' הוא דבאמת מסלקין אותו מכהונה גדולה ובמילא ליכא פסול אם יעבוד בד' בגדים, אלא דמ"מ משום מעלין בקודש ואין מורידין אינו יכול לשמש בתורת כהן הדיוט, הרי לא א"ש תירוצים הנ"ל כיון דעכשיו לאחר שכבר סלקוהו מכה"ג כבר אין צריך לעשות שום מעשה בכדי שיוכל לשמש בתורת כהן הדיוט, וכן תירוצו של הגר"ח פאלאג'י לא אתי שפיר כיון דעכשיו אין שום דיני כהונה גדולה עליו, א"כ לדעת הט"ז אכתי קשה דלמה לא ישמש בתורת כהן הדיוט?

ולפי מה שכתבו הפוסקים דקיימ"ל כהט"ז (ראה שו"ת אהל משה ח"ב ריש סי' מ' ועוד, ובשו"ת יביע אומר ח"ח או"ח סי' י"ט אות יא הביא שכן פסק החות יאיר והאוה"ח ועוד עוד עיי"ש באריכות נפלאה בכ"ז, וראה בס' חקרי לב או"ח סי' מ"ג, ושו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סי' א' אות ח ואכמ"ל) - משמע דנקטינן הפי' בתוס' כאופן הא' שהובא לעיל ובגליון הקודם, דשם לא מסלקינן ליה משום מעלין בקודש ואין מורידין ואכתי קדושת כה"ג עליו, ונמצא דאם כבר נסתלק ממנו המינוי דכהונה גדולה שפיר יכול לשמש בתורת כהן הדיוט, ובמילא לע"ל שפיר יוכלו לשמש עכ"פ בתורת כהן הדיוט.

ובחקקי לב שם הביא עוד קושיית הבכור שור ממ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין (פי"ז ה"ט): "אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין", וכאן גם לפי תירוצו הנ"ל קשה שהרי כאן כבר אין בו קדושה החמורה ולא חזי, וא"כ לפי הט"ז למה לא יחזור עכ"פ להיות כאחד הסנהדרין? וא"כ הרי מוכח מזה שבכל אופן אמרינן דאין מורידין ולא כפי שנת' לעיל?

ותירץ קושיא זו עפ"י המבואר בירושלמי (סנהדרין פ"ב ה"א והוריות פ"ג נ"א) דהא דאינו חוזר להיות כאחד הסנהדרין הוא לפי שמזלזלין בו, וזהו הטעם דאינו חוזר להיות כאחד הסנהדרין דכיון דמעלין בקודש ואין מורידין הרי ניכר לכל שחטא והורידוהו ומזלזלין בו טפי עכ"ד, וטעם זה שייך רק התם שהסיבה שאינו חוזר לשרורותו הוא משום שחטא, א"כ מזלזלין בו, משא"כ בנדו"ד בכהן גדול שעבר שלא העבירהו מחמת חטאו לא שייך טעם זה דזלזול3, במילא שייך שפיר לומר שיוכל לשמש בתורת כהן הדיוט, וכפי שנת' לעיל.

האם יש לחלק בין כה"ג שנמשח או שנתרבה בבגדים לענין קדושת עולם?

והנה בגליון העבר הובא דברי החת"ס והצפע"נ שכל מה שכתבו התוס' ביומא ובכ"מ שכהן גדול מסתלק בפה הוא רק בכהן שנתרבה בריבוי בגדים אבל כהן שנמשח בשמן המשחה לא שייך בו שום הפקעה שקדושתו קדושת עולם ולעולם דין כהן גדול עליו עיי"ש הטעם, ולפי"ז נת' ע"פ התו"כ שהמשיחה דאז מועלת גם על לע"ל ואי"צ למשיחה חדשה, דלכן לע"ל יהי' עליהם דיני כה"ג, ולכן לא יוכלו לעבוד בתורת כהן הדיוט, משא"כ בכה"ג שנתרבו בבגדים עיי"ש.

אבל הגר"ח ביאר דברי התוס' באופן אחר, דהנה כבר הובא הקושיא שמקשים על התוס' דאיך כתבו התוס' דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה כמבואר בירושלמי, הרי מבואר במתניתין (נזיר מז,א) שכהן גדול קדושתו קדושת עולם? וכן איתא בירושלמי ד"מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו"? (הובא בגליון הקודם), ותירץ הגר"ח שישנם ב' דינים בכהן גדול: א) קדושת כה"ג, הנעשה עי"ז משיחה או ריבוי בגדים. ב) מינוי כהן גדול הנעשה עפ"י המלך וסנהדרין , והא דאמרינן שמסתלק בפה ה"ז קאי גם בנוגע לדין המינוי שעליו, משא"כ הדין קדושה ה"ז קדושת עולם.

והנה הדינים שחלים עליו מצד קדושתו ע"י משיחה או ריבוי בגדים, הן הן הדברים שישנם גם ב"משוח מלחמה", שגם הוא נמשח ככהן גדול אלא שהוא שונה מכהן גדול שהוא לא נתמנה להיות כהן גדול, ולפי"ז מובן שדינים אלו שיש בכהן גדול יותר ממשוח מלחמה ה"ז תלוי בדין המינוי שבו, דליכא במשוח מלחמה, וכיון דקיימ"ל דמשוח מלחמה משמש בארבעה בגדים (כדאיתא ביומא עג,א, וברמב"ם הל' כלי המקדש פ"ד הכ"א) הרי מוכח מזה דהא דכהן גדול משמש בח' בגדים ה"ז משום המינוי שלו ולא מצד קדושתו, ולפי"ז ביאר דברי התוס' הנ"ל שהקשו דלמה לי לטעמא דכהן שעבר אינו משמש ככהן הדיוט משום דמעלין בקודש וכו', תיפוק לי' דהוה לי' מחוסר בגדים אם ישמש בד' בגדים? ותירצו דמסתלק בפה וכו', ולפי הנ"ל מפרש דכוונתם רק בנוגע לדין המינוי שעליו שזה שפיר יכולים לסלק, ובמילא שפיר יוכל לעבוד בד' בגדים -כיון דדין זה נובע מדין מינוי- משא"כ דין קדושה ה"ז קדושת עולם ולא שייך בזה שום סילוק כנ"ל, וזהו תירוץ התוס' דאין יכולים לומר הטעם משום מחוסר בגדים, משום דלענין זה ודאי יכולים לסלקו, ולכן הוכרח לומר הטעם משום מעלין בקודש ואין מורידין, ועי' בס' 'עבודת יוהכ"פ' להגריד"ס ז"ל ע' י"ד שהביא דברי הגר"ח והביא ראי' לדבריו, וכן הוא בס' 'מגנזי הגר"ח' ע' ע"ז, ובחי' הגרי"ז זבחים יח,א, תוד"ה כה"ג, ובהערות 'אמרי מבשר' בתוס' הרא"ש יומא שם ושקו"ט בדבריו, ובס' הזכרון להגר"י אברמסקי ע' ש"ע מ"ש בזה הגר"ב ז'ולטי ועוד בכ"מ.

ועי' גם בשו"ת אהל משה (צווייג) ח"א סי' כ"ד דשקו"ט בענין זה, והביא תירוץ החת"ס (שהובא בגליון הקודם) שיש לחלק בין כהן גדול משוח ששם ה"ז קדושת עולם לכהן גדול שנתרבה בבגדים ששם אפשר לסלקו וכתב ע"ז שהוא דוחק, וביאר כוונת התוס' דכהן גדול זה שנתמנה לכתחילה באופן ארעי תחת כה"ג הראשון שם אינו מתמנה ע"י משיחה או ריבוי בגדים כלל, אלא בפה בלבד ע"י המלך וכו', ובמילא רק שם כתבו התוס' שיכולים לסלקו, משא"כ כה"ג שנתמנה לקביעות ע"י משיחה או ריבוי בגדים שפיר הוה קדושת עולם, ותירץ עפ"ז דברי הרמב"ם בהל' עבודת יוהכ"פ (פ"א הי"ג) שנתקשה שם הכס"מ עיי"ש בארוכה וראה גם בס' הר המורי' שם, והערות וביאורים גליון תנש"א בענין כהן שעבר.

וכעי"ז כתב גם בשו"ת חבצלת השרון (חו"מ סי' ד' ד"ה אך נ"ל) שביאר ג"כ דברי התוס' ע"ד הנ"ל, דהא דכהן גדול קדושתו קדושת עולם ה"ז משום דקדושת הגוף לא פקעה לעולם, ודומה להא דאמרינן דאם מקדיש אבר אחד בבהמה פשטה קדושה בכולה, ועד"ז הכא אמרינן שהקדושה נתפשט לכל הזמן, אלא דכמו דאמרינן התם דאם הי' בהמה של שני שותפין לא פשטה הקדושה בכולה משום דדעת אחרת מעכב אותו (ראה קידושין ז,א), כן הוא הכא בנדון התוס' דאיירי אודות כהן גדול שנתמנה משום דאירע קרי להראשון, הנה הכא מתחילה כשנתקדש הי' כאן דעת אחרת של הראשון מעכב שקדושתו לא יחול כשיחזור משום איבה, ולכן אח"כ לא פשטה קדושתו יותר ומותר לו לעבוד בד' בגדים אי לאו משום מעלין בקודש, וכן הוא מותר באלמנה וכו' אבל כל כה"ג שנתמנו לכהונה גדולה בקביעות ודאי נתקדש בקדושת הגוף לעולם, ובזה איירי מתניתין דנזיר וכו' עיי"ש.

דלפי הגר"ח וכן לפי האהל משה וכו' יוצא, דבאמת ליכא שום הפרש בין כהן גדול שנמשח או שנתרבה בבגדים דלעולם ה"ה בקדושת עולם, אלא דלפי הגר"ח יכולים לסלקו מהמינוי בלבד שאי"צ ח' בגדים, ולהאהל משה אין יכולים לסלקו כלל, ושאני הכא בנדון התוס' שנתמנה לכתחילה באופן ארעי תחת כה"ג הראשון, א"כ יוצא לפי"ז בנדו"ד דגם כהנים גדולים אלו שבבית שני וכו' שלא נמשחו אלא נתרבו בבגדים יהי' עליהם לע"ל דיני כה"ג כיון דקדושתם היא עולמית, ולא יוכלו לעבוד בתורת כהן הדיוט [להגר"ח הוא משום דמעלין בקודש ואין מורידין, ולא שייך הטעם משום מחוסר בגדים, כיון דלשיטתו זה מתבטל מצד המינוי, ולפי האהל משה וכו' שאינו מחלק בזה ואין קדושתו נפקע לעולם י"ל דזהו גם משום מחוסר בגדים].

ובסיכום כל הנ"ל: הנה אם נפרש דמשום מעלין בקודש וכו' אין בי"ד מסלקין אותו וכאופן הא' נמצא שנשאר עליו כל דיני ואזהרות כה"ג, והא דאמר דאם עבד עבודתו כשירה היינו דוקא בשמונה בגדים, וכן נקט הרבי בהרשימה כנ"ל, משא"כ אי נימא כפירוש הב' דבי"ד מסלקים אותו נמצא שה"ה ככהן הדיוט ואם עבד עבודתו כשרה היינו דוקא בד' בגדים, וכן סב"ל בתוס' הרא"ש הוריות יב,א, אבל כל זה הוא אי נימא דסילוק שייך רק אם נתמנה באופן ארעי כשנפסל כהן גדול הראשון, או רק אם נתרבה בבגדים, אבל אי נימא כהגר"ח הרי הוא אינו מחלק בכל זה כלל, והסילוק מועיל רק לגבי המינוי בלבד לגבי ח' בגדים, אבל קדושתו לכהונה גדולה קיימת לעולם, וכן הוא אי נימא דהתוס' איירי רק התם שנתמנה לאופן ארעי, נמצא דכהן גדול שנתמנה בקביעות אפילו ע"י ריבוי בגדים ה"ז קדושה עולמית וכל דיני כהונה גדולה עליו, וכל זה נפק"מ בנוגע ללע"ל לכהנים הגדולים ששימשו בקביעות בעבר אם ע"י משיחה או ע"י ריבוי בגדים, דלפי החת"ס והצפע"נ יש לחלק בין כה"ג שנמשחו או נתרבו, משא"כ לפי הגר"ח וכו' אין לחלק ביניהם, ויה"ר שתומ"י ממש יתבררו ויתלבנו כל הדברים, ועינינו תחזינה בנין ביהמ"ק השלישי וישובו הכהנים לעבודתם וכו' בגאולה האמיתית והשלימה.