נחלת הר חב"ד, אה"ק
בראשית ל, לח: "ויצג את המקלות גו' ויחמנה בבואן לשתות", וברש"י ד"ה 'ויחמנה וגו' "הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחורי' גו' ויולדת כיוצא בו ר' אושעיא אומר המים נעשין זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר וזהו ויחמנה וגו'".
לכאורה תוכן הענין מבואר מתוך הפסוקים, שהכין מקלות שיש בהם פצלות לבנות שזה דומה לחברבורות ולנקודים כו', ושם אותם לנוכח הצאן כשבאו לשתות, ובפסוק לט ויחמו הצאן אל המקלות (שזה גרם) ותלדן הצאן עקודים נקודים וטלואים.
ואעפ"כ האריך רש"י וגם הביא דעת ר' אושעיא שהמים נעשין זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר. ולכאורה אינו צריך כ"כ את דעת ר' אושעיא לפשוטו של מקרא. והרי כנ"ל מובן בפשטות הענין (גם בלי החידוש של ר' אושעיא).
וי"ל בדא"פ, שאע"פ שהתוכן בכללות מובן, אבל התיבות (ויחמנה) בבואן לשתות לגמרי לא מובנות, שזה שהולידו עקודים גו' מובן שזה הי' בגלל המקלות, אבל א"כ הי' צריך להיות כתוב כבפסוק לט "ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן גו'" וכבפסוק מא "והי' בכל יחם הצאן גו' ליחמנה במקלות" וכאן כתוב ויחמנה בבואן לשתות, שמשמע שהתחממו עוד לפני ששתו.
ויתכן שאם לא הי' כתוב בפסוק לט ויחמו הצאן אל המקלות גו', הייתי מפרש שזה מה שבא הכתוב לספר שבבואן לשתות והם ראו את המקלות זה גרם להם שאח"כ ילדו הצאן עקודים גו'. אבל כיון שכבר כתוב ויחמו הצאן אל המקלות, מה בא ללמד ויחמנה בבואן לשתות הנה על זה פירש"י שבאמת כן הי', שעוד לפני שתו, כשרק "בבואן לשתות", והם לא שתו, כי נרתעו מהמקלות ואז הזכר רובעה כו' שלכן כתוב (ויחמנה) בבואן לשתות.
ועדיין יש לשאול למה צריך הכתוב להוסיף בבואן לשתות שלכאורה הדגש הוא ש"ויחמנה בבואן אל המקלות" שהרי זה שבאו לשתות מובן מאליו שבשביל זה באו לשתות המים, וגם בפסוק שלאחריו כתוב כן ויחמנה הצאן אל המקלות ולא נזכר שם (שתיית) המים.
ולכן, י"ל בדא"פ, הביא דעת ר' אושעיא שהמים נעשים זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר.
שעפ"ז מובן למה מוסיפה התורה שתי תיבות אלו "בבואן לשתות" שהרי מזה ששתו לאחרי שראו את המקלות, מזה עצמו נתחממו.
ועפ"ז יומתק מה שרש"י מסיים (לאחרי שמביא את ר' אושעיא) "וזהו ויחמנה וגו'" שלכאו' מיותר הוא, שהרי על זה קאי כל פרש"י (שזהו הדיבור המתחיל). אלא שבא לומר שעפ"ז יובן מה שכתוב ויחמנה בבואן לשתות, שהדגיש את המים (שלכאורה מיותר הוא כנ"ל).
ואעפ"כ לא הביא פירוש זה (של ר' אושעיא) בראשונה כי לפי הפירוש הראשון "והיא נרתעת לאחורי' כו'" יוצדק יותר תיבות בבואן (לשתות), שמשמע שעדיין לא שתו, משא"כ לפירוש של ר' אושעיא הרי שתו*.
*) פי' ויחמנה וכיו"ב הוא שהי' מוכנים לקבל זכר ולהזריע, ומה שקשה לו לרש"י בפשטות שמעתיק מלת "ויחמנה וגו'" הוא על כל התהליך פה, שנאמר ויחמנה בבואן לשתות, וכן ויחמו הצאן אל המקלות וכו', אבל האיך ילדו הלא לא נזכר בכתוב אודות רביעת הזכר, ולכן מפרש רש"י (שלבד זאת מה שמובן מפשוטו של מקרא שכאשר הצאן באו לשתות הם התחממו כנ"ל, כפשוט) הנה ע"י ראיית המקלות נרתעו לאחריהם והזכר וכו', ויולדת כיו"ב מטעם מ"ש בפסוק לאח"ז ש"ויחמו הצאן אל המקלות" (כי מלת וגו' שבד"ה זה מתייחס גם לפסוק לט). אבל זה קשה בפשש"מ שהלא לא נזכר בכתוב כלל אודות הזכר, ולכן מביא פי' ר"א שהכל מובן בפשטות, ויחמו הצאן כשבאו לשתות, והיו מוכנים להזריע ולאחר ששתו הנה ויחמו אל המקלות, שהמים נעשו זרע ומאחר שהחימום היתה נוכח המקלות לכן הולידו כיו"ב. ומה שמסיים רש"י וזהו ויחמנה וגו', בא לומר שהפסוק לא רק בא ליתן סימן מתי קרה ה"ויחמנה" אלא שה"ויחמנה וגו'" עצמו הי' סיבת הלידה. אבל כמובן שכ"ז הוא רחוק הרבה מפשוטו של מקרא שקרה נס כזה, שלא הוזכר כלל בפסוק, ולכן זהו רק פי' ב'. המערכת.
Download PDF