בראשית לב, יא, ברש"י ד"ה 'כי במקלי': "ומפרש לא הי' עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה אלא מקלי לבדו. ומדרש אגדה נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן". וכבר פירש בשפת"ח שלפי פירוש הראשון הנה החסד שעשית את עבדך הוא זה שעבר רק במקל "ועכשיו הייתי לשני מחנות", משא"כ לפירוש השני הרי יש כאן שני חסדים שעבר את הירדן (בנס) ע"י המקל, וגם שעתה הייתי לשני מחנות.

ומה שצ"ע למה הוצרך רש"י לפרש את הפירוש השני. דאף שלפי הפירוש השני מובן יותר תיבת "במקלי", שהשתמש במקלו כדי לעבור את הירדן אבל לכאורה גם לפירוש הראשון אתי שפיר בפשש"מ, שאדם שהולך בלי כלום, נקרא עם מקלו (ותרמילו) שבדרך כלל משתמשים במקל (וכהלשון מקל נדודים) בדרכים או להשען עליו לפעמים, או להבריח ממנו בע"ח וכיו"ב.

ולהעיר ממה שמובא ברש"י קהלת (א, יב) בד"ה אני קהלת "הייתי מלך על כל העולם ולבסוף על ישראל ולבסוף על ירושלים לבדה ולבסוף על מקלי כו'".

וי"ל בדרך אפשר, שכיון שבדרכו לחרן לא נזכר ירדן, והרי שאינו חשוב כ"כ לספר שעבר את הירדן*, שהי' צריך לומר כי במקלי באתי (הגעתי) ללבן ועתה הייתי לשתי מחנות, וא"כ למה מזכירו כאן. שמזה מוכח שיש ענין (מיוחד) להזכיר את הירדן, וזה רק אם נאמר שקרה נס מיוחד שנוגע לירדן, שלכן מזכיר את זה (הירדן) אצל כל החסדים . . אשר עשית את עבדך שזה שבקע את הירדן במקלו ומה שהביא פירוש זה כשני, מובן שהרי ענין זה לא נזכר כלל בפסוק (שנבקע הירדן).

*) ובעיקר מה צריך להודיענו שעבר את הירדן במקל, אם בא להשמעינו שלא הי' עמו כסף וזהב הי' צריך לומר שבא ללבן ריקם. המערכת.