בפרשת וארא עה"פ וארא אל אברהם יצחק ויעקב אומר רש"י "וארא, אל האבות". ומקשים העולם מה מחדש רש"י כאן בפירושו האם הבן חמש למקרא לא ידע שאברהם יצחק ויעקב הם האבות?

וישנם בזה כבר המון פירושים של חכמי הדורות, אלא מכיון שרוצה אדם בקב שלו ע"כ הי' נ"ל לפרש בזה דהנה באמת יש עוד קושיא חזקה במה שרש"י ד"ה "ולא שמעו אל משה" מביא: וז"ל "ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה שאמר משה למה הרעותה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין וכו' וכשביקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר וכו' וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות וכן ביעקב ויקן את חלקת השדה ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת למה הרעותה" (ש"ר ו, ד) עכ"ל.

ולכאורה תמיהה גדולה היא, איך זה שהקב"ה טוען נגד משה במה שאמר למה הרעותה ומדמה את זה למעשה אבות, הרי משה רבינו טען בשביל כלל ישראל "ומאז באתי לפרעה הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמיך" וגו' ולא הי' פה ענין פרטי בשביל עצמו רק בשביל כלל ישראל ואיך מדמה הקב"ה את זה לענין של האבות, שהיו לכאו' ענינים פרטים, אברהם הוצרך לקבור את שרה, יצחק חפר בארות, ויעקב קנה את חלקת השדה כדי לנטות שם אהלו א"כ אינם דומים זל"ז כלל, וא"כ היאך צדקה טענת הקב"ה נגד משה?

וע"ז מביא רש"י "וארא אל האבות" כלומר, הם האבות של כלל ישראל ולא היו נשמות פרטיות אלא נשמות כלליות אשר כל ענינם הי' מעשה אבות סימן לבנים ובמילא כאשר ניתנה להם הארץ לא ניתנה להם בפרט, אלא ניתנה לכלל ישראל. ואעפ"כ לא הרהרו אחר מדותי, וע"כ מביא רש"י את המילים אל האבות לדייק שכל עניניהם לא היו ענינים פרטים אלא ענינים של אבות כלומר, איך שהם אבות לבנים ומורישים לבניהם עד סוף כל הדורות, וכל עניניהם הם סימן לבנים ולא הי' כאן ענין פרטי כלל. ואעפ"כ לא הרהרו אחר מדותי כו'. וד"ל.