במאמרו של אדה"ז שנדפס במאמרי אדה"ז ש"ס, על ר"ה ד, א, מבאר אדה"ז דברי הגמרא, שהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני או שאהי' בן העוה"ב הרי זה צדיק גמור. ומקשה התוס' הלא תנן "אל תהיו עבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס", ומבאר התוס' "היינו באומות העולם שתוהין על הראשונות" ודומה לכך יש בתוס' פסחים ח, ב. אך רביה"ז ממאן לקבל פירוש התוס' כפי שמבאר שם, ומבאר שבזמן הש"ס הרי כפו ומשכנו על הצדקה, אך כל זאת בצדקה שלפי חובת הדין ממש שהוא כפי ההכרח לעני, ואילו כאשר אדם תרם מעצמו סלע לצדקה, כוונתו היתה בדוקא לתת בנוסף לההכרח שמן הדין והרי"ז נתינה לפנים משורת הדין.

והנה יש הבדל בין קיום המצוה שעל פי הדין, שהרי זה גזירת המלך ואנו עבדים אליו, ואין מקום לשום בקשת שכר, אולם בקיום מצוה שלפנים משורת הדין מכיון שאין בזה הכרח מן הדין לכן מותר לבקש שכר על זה. ולפי"ז מובן שהא דתנן "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס" הוא בקיום המצוה שעל פי דין ממש, ועל זה נאמר שאל תהיו וכו', ברם האומר הרי סלע זו לצדקה, שמכיון שזו נתינה שלפני משורת הדין, מותר לקיימה בשביל שיחיה בני או בשביל שיזכה לחיי העולם הבא. עכתו"ד רביה"ז.

אולם לכאורה דבריו הק' צע"ג אצלי מסוגיית הגמרא בפסחים סוף עמ' א' שהגמרא שואלת על תשובת הגמרא שם שאעפ"י שקיי"ל ששלוחי מצוה אינן ניזוקין וממילא אין חשש של סכנת עקרב בעת הבדיקה בחורין ובסדקין אך מכיון שיתכן שבעת בדיקת חמץ יחפש בעת הבדיקה מחט ואז אין כאן מצוה, לכן פטרו אותו מלבדוק בגלל סכנה, דאטו יש כאן חסרון במצוה אם מתכוון גם למחט, והלא האומר הרי סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, ולפי אדה"ז תמוהה מאד מהי בכלל שאלת הגמרא מסלע, שהלא תינח בדיקה, שהרי"ז מעיקר חובת המצוה ממש ואין כאן קיום של לפנים משורת הדין, ולכן המקיימה שלא לשמה אין הוא צדיק גמור, אך סלע זו לצדקה הרי מדובר בקיום של לפנים משורת הדין ואז אכן גם המקיימה שלא לשמה צדיק גמור? וצע"ג.

מאידך, יש להביא ראי' ליסוד אדה"ז מהמשך הסוגיא שם, שהגמרא מנמקת שם מדוע אין פירות גינוסר וחמי טבריה בירושלים, בכדי שלא יאמרו שאלמלא המקדש הרי דיינו שבאנו לאכול מפירות גינוסר ואז העליה תהי' שלא לשמה, ולכאורה פליאה גדולה היא, שהרי אך הביאו שם לפני"ז שהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומה רע בכך שהעליה תהי' שלא לשמה? אולם לפי אדה"ז הדבר מוסבר היטב, שכן כנ"ל בעליה לרגל מכיון שזה מגוף המצוה ממש, לכן אין מקום לקיימה שלא לשמה, ואין ראי' מסלע זו לצדקה שכפי שביאר אדה"ז הרי זו קיום של לפנים משורת הדין.