בפירש"י עה"פ להבין משל ומליצה (משלי א, ו) ברור שה'משל' הוא מה שאנו קוראים 'נמשל', ואילו ה'מליצה' היא מה שאנו קוראים 'משל'. וכן העתיק בפי' מצודת דוד שם.

אבל הראב"ע שם פירש "משל - שממנו יוצא דבר אחר". ולכאורה זו גם כוונת הרלב"ג שם בפסוק א ("הנה המשל הוא דבר נאמר על צד הדמיון, פעם לתת ציור בדבר הנרצה בו, ופעם להעיר על עניין הדבר אשר יכוין בו מצד שהוא מרוחק, או נרצה או מה שידמה לזה, וזה כי הדבר המרוחק ימשיל אותו בדבר שיש לו בו קצת דמיון, שהוא י(ת)באר העניין בדבר הנרצה, ובשאר מה שידמה לזה"). [כן פירשו הראב"ע, ספורנו ואוה"ח (במדבר כג, ו) גם את "וישא משלו" של בלעם. וראה משמעויות שונות במילונים עבריים ערך 'משל']. וזהו כמורגל בדברי חז"ל "משל למלך בשר ודם". ומשמע שם, ש'מליצה' היא סוג נוסף של 'משל'.

גם בתורת החסידות (ראה ס' הליקוטים ערך 'משל' ובנסמן שם) ואף בשיחות הרבי, השימוש בתיבת 'משל' הוא במשמעות זאת השניה. בביאורים לאגה"ק סי' טו (ד"ה להבין משל ומליצה), וכן בשיעורי הרב וינברג שם, לא מצאו לנכון לפרש תיבות אלו, ובתרגום האנגלי של התניא תרגמו 'משל' - "אלגורי" (כמשמעות השניה), ו'מליצה' - "מטאפור" (במילון: שימוש במילים שלא לפי מובנן המילולי).

אף במאמר ד"ה כגוונא תרצ"א (סה"ש קונטרסים ח"א עמ' 345) שבו הובאו דברי רש"י בסוף הפסוק, "רמז, דמיון וחידה", ומפרש בזה ש'משל' מדבר זר הוא רק רמז, ו'מליצה' היא דמיון, המלובש בסיפורי מעשיות ואפשר לטעות בו (וזהו שפירש במצודת-ציון: "מליצה - ענינה: אמרים צחים המקובלים על הלב"), ו'חידה' עניינה דברים סתומים קשי ההבנה, ע"כ. - לא התייחס לפירושם על תיבות אלו עצמן שבפסוק.