רב בביהכ"נ ליובאוויטש לייקוואוד, ניו ג'רסי
במאמרו של אדה"ז שנדפס במאמרי אדה"ז ש"ס, על ר"ה ד, א, מבאר אדה"ז דברי הגמרא, שהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני או שאהי' בן העוה"ב הרי זה צדיק גמור. ומקשה התוס' הלא תנן "אל תהיו עבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס", ומבאר התוס' "היינו באומות העולם שתוהין על הראשונות" ודומה לכך יש בתוס' פסחים ח, ב. אך רביה"ז ממאן לקבל פירוש התוס' כפי שמבאר שם, ומבאר שבזמן הש"ס הרי כפו ומשכנו על הצדקה, אך כל זאת בצדקה שלפי חובת הדין ממש שהוא כפי ההכרח לעני, ואילו כאשר אדם תרם מעצמו סלע לצדקה, כוונתו היתה בדוקא לתת בנוסף לההכרח שמן הדין והרי"ז נתינה לפנים משורת הדין.
והנה יש הבדל בין קיום המצוה שעל פי הדין, שהרי זה גזירת המלך ואנו עבדים אליו, ואין מקום לשום בקשת שכר, אולם בקיום מצוה שלפנים משורת הדין מכיון שאין בזה הכרח מן הדין לכן מותר לבקש שכר על זה. ולפי"ז מובן שהא דתנן "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס" הוא בקיום המצוה שעל פי דין ממש, ועל זה נאמר שאל תהיו וכו', ברם האומר הרי סלע זו לצדקה, שמכיון שזו נתינה שלפני משורת הדין, מותר לקיימה בשביל שיחיה בני או בשביל שיזכה לחיי העולם הבא. עכתו"ד רביה"ז.
אולם לכאורה דבריו הק' צע"ג אצלי מסוגיית הגמרא בפסחים סוף עמ' א' שהגמרא שואלת על תשובת הגמרא שם שאעפ"י שקיי"ל ששלוחי מצוה אינן ניזוקין וממילא אין חשש של סכנת עקרב בעת הבדיקה בחורין ובסדקין אך מכיון שיתכן שבעת בדיקת חמץ יחפש בעת הבדיקה מחט ואז אין כאן מצוה, לכן פטרו אותו מלבדוק בגלל סכנה, דאטו יש כאן חסרון במצוה אם מתכוון גם למחט, והלא האומר הרי סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, ולפי אדה"ז תמוהה מאד מהי בכלל שאלת הגמרא מסלע, שהלא תינח בדיקה, שהרי"ז מעיקר חובת המצוה ממש ואין כאן קיום של לפנים משורת הדין, ולכן המקיימה שלא לשמה אין הוא צדיק גמור, אך סלע זו לצדקה הרי מדובר בקיום של לפנים משורת הדין ואז אכן גם המקיימה שלא לשמה צדיק גמור? וצע"ג.
מאידך, יש להביא ראי' ליסוד אדה"ז מהמשך הסוגיא שם, שהגמרא מנמקת שם מדוע אין פירות גינוסר וחמי טבריה בירושלים, בכדי שלא יאמרו שאלמלא המקדש הרי דיינו שבאנו לאכול מפירות גינוסר ואז העליה תהי' שלא לשמה, ולכאורה פליאה גדולה היא, שהרי אך הביאו שם לפני"ז שהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומה רע בכך שהעליה תהי' שלא לשמה? אולם לפי אדה"ז הדבר מוסבר היטב, שכן כנ"ל בעליה לרגל מכיון שזה מגוף המצוה ממש, לכן אין מקום לקיימה שלא לשמה, ואין ראי' מסלע זו לצדקה שכפי שביאר אדה"ז הרי זו קיום של לפנים משורת הדין.
נחלת הר חב"ד, אה"ק
בלקוטי שיחות ח"ב (עמ' 311) נאמר: "כ"ק אדמו"ר סיפר שבעבר היה ח"י אלול מן המועדים הנסתרים, אדמו"ר הצמח צדק גילה אותו לבניו הקדושים, אדמו"ר מהר"ש היה משמיע בח"י אלול (שחל בשבת או בשבת שלפני ח"י אלול), מאמר חסידות של אדמו"ר הזקן. מאוחר יותר היה ח"י אלול למועד גלוי". ע"כ.
ועי' בשערי המועדים – חודש אלול (עמ' רכז): "ומכאן באים גם לביאור הטעם שענין זה נתפרסם ברבים ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו דווקא – המאורע שכ"ק אדמו"ר נ"ע שמע ז' תורות ממורנו הבעש"ט בגן עדן, לא מיהר לגלות ולפרסם הדבר, וגם לאחרי שגילה ליחידי סגולה, ובפרט ליחידי סגולה בנו וממלא מקומו – עברו עשרות שנים עד שנתגלה ונתפרסם לרבים (עד לפרסום באופן שלדפוס)". עכ"ל – וע"ש בהערות 49,50.
להעיר מגמ' ברכות (כב, א): "תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור. נחום איש גם זו לחשה [הלכה זו] לרבי עקיבא, ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי, ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידים בשוק [בפרסום]. פליגי בה תרי אמוראי במערבה, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד תני שנאה [לתלמידיו בפרסום], וחד תני לחשה".
והיינו שיש הלכות שביחס אליהן נאמר, הלכה ואין מורין כן, כלומר, אין מפרסמים הלכה זו ברבים, אבל ליחידים השואלים מוסרים. ויש הלכות שאין מוסרים אף לשואלים אלא מניחים רק לתלמידי חכמים היודעים הלכה זו לנהוג כך.
חבר מערכת 'אוצר החסידים'
בפר' וישב (לז, א) "וישב יעקב": מבאר רש"י ביאור שלם על סדר העניינים שבפרשה וישנה שאלה פשוטה, כיון שרש"י אינו מפרש כלום בתיבות "וישב יעקב", למה מעתיקם.
בדפוסים ראשונים כמו דפוס ריגו די קאלבריא [נדפס בשנת רל"ה והוא שמצויין בלקו"ש דפוס א] ובעוד דפוסים: אין תיבות אלו כלל.
ברש"י הוצאת ברלינר, וכן שעוועל יוסף הלל, רש"י השלום ועוד לא עמדו ע"ז. וזה אחד מהתחלת הפרשיות, שרשי מפרש הקשר בין פרשה לפרשה.
בהמשך שם כותב רש"י "שלא היו ספונים וחשובים": הנה בדפוס ריגו די קאלאבריא נכתב, שלא היו ראוים וחשובים*.
בפרשת מקץ מא, א - כותב רש"י: "ויהי מקץ; כתרגומו"
ויש להקשות, הרי "ויהי מקץ" נמצא גם לעיל בפ' נח (ח, ו) ושם רש"י אינו מפרש כלום ואפי' לא אומר (כמו כאן) "כתרגומו", ובכלל איזה קושיא יש כאן שרש"י צריך לפרש.
וראה בדעת זקנים לבעלי תוספת דעמד ע"ז.
בהמשך הפר' (מא, ג) "על היאור" בדפוס רומי [שנדפס בערך בשנים רכב - רכז] נכתב, "על היאור אצל היאור"**.
*) ראה שיחת ש"פ וישב ה'תשכ"ה. המערכת.
**) ראה לקו"ש ח"ה שיחה א' לפ' מקץ. המערכת.
רב אזורי - עומר, אה"ק
בפירש"י עה"פ להבין משל ומליצה (משלי א, ו) ברור שה'משל' הוא מה שאנו קוראים 'נמשל', ואילו ה'מליצה' היא מה שאנו קוראים 'משל'. וכן העתיק בפי' מצודת דוד שם.
אבל הראב"ע שם פירש "משל - שממנו יוצא דבר אחר". ולכאורה זו גם כוונת הרלב"ג שם בפסוק א ("הנה המשל הוא דבר נאמר על צד הדמיון, פעם לתת ציור בדבר הנרצה בו, ופעם להעיר על עניין הדבר אשר יכוין בו מצד שהוא מרוחק, או נרצה או מה שידמה לזה, וזה כי הדבר המרוחק ימשיל אותו בדבר שיש לו בו קצת דמיון, שהוא י(ת)באר העניין בדבר הנרצה, ובשאר מה שידמה לזה"). [כן פירשו הראב"ע, ספורנו ואוה"ח (במדבר כג, ו) גם את "וישא משלו" של בלעם. וראה משמעויות שונות במילונים עבריים ערך 'משל']. וזהו כמורגל בדברי חז"ל "משל למלך בשר ודם". ומשמע שם, ש'מליצה' היא סוג נוסף של 'משל'.
גם בתורת החסידות (ראה ס' הליקוטים ערך 'משל' ובנסמן שם) ואף בשיחות הרבי, השימוש בתיבת 'משל' הוא במשמעות זאת השניה. בביאורים לאגה"ק סי' טו (ד"ה להבין משל ומליצה), וכן בשיעורי הרב וינברג שם, לא מצאו לנכון לפרש תיבות אלו, ובתרגום האנגלי של התניא תרגמו 'משל' - "אלגורי" (כמשמעות השניה), ו'מליצה' - "מטאפור" (במילון: שימוש במילים שלא לפי מובנן המילולי).
אף במאמר ד"ה כגוונא תרצ"א (סה"ש קונטרסים ח"א עמ' 345) שבו הובאו דברי רש"י בסוף הפסוק, "רמז, דמיון וחידה", ומפרש בזה ש'משל' מדבר זר הוא רק רמז, ו'מליצה' היא דמיון, המלובש בסיפורי מעשיות ואפשר לטעות בו (וזהו שפירש במצודת-ציון: "מליצה - ענינה: אמרים צחים המקובלים על הלב"), ו'חידה' עניינה דברים סתומים קשי ההבנה, ע"כ. - לא התייחס לפירושם על תיבות אלו עצמן שבפסוק.
תושב השכונה
היום יום כ"ד טבת: "הסבא משפאלע . . סיפר, אשר בהיותו בן שלש שנים ראה את הבעש"ט "און ער האט מיר ארויפגולייגט די היילגע האנט אויפן הארצען און פון יעמאלט אן איז מיר ווארעם". תנועת צדיק, ומכל שכן ראי' או שמיעת קול, צריך לפעול שלא ישכח לעד", עכ"ל.
אולי הי' אפשר לבאר מה שכתב שם "תנועת צדיק . . צריך לפעול וכו'", ולא תנועת צדיק פועל, שהוא על דרך מה שכתוב בהיום יום לב' אדר שני: "הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו, וכמו המטר על שדה חרושה וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם. אבל בשדה בור לא חרושה ולא זרועה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת", עכ"ל.
שכמו שהוא בנוגע לברכת צדיק כן הוא גם בנוגע לתנועת צדיק, שבכדי שתפעול פעולתו [וצריך לפעול, שאל"כ יהי' תנועת הצדיק ללא תועלת] צריך הוא להתאמץ בעבודתו (החרישה והזריעה).
ויש להאיר שאותה שנה (תש"ג) הי' י"ד טבת ביום שלישי לפרשת ויחי. ויש להעיר שלכאורה הי' מתאים שמה שכתוב בהיום יום לי"ד טבת יהי' נכתב לי"ג טבת שהוא יום שני לפרשת ויחי שבו מסופר בנוגע להנחת ידי יעקב אבינו על מנשה ואפרים (תנועת צדיק).
אבל אולי אפשר לומר שהביאור בזה הוא, שאין הכי נמי שבנוגע לתנועת הצדיק מסופר ביום שני, אבל הפועל יוצא מתנועת הצדיק (וכלשון של היום יום "צריך לפועל שלא ישכח לעד") זה מסופר בפרשה שלישי, וכמו שכתב שם: "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו".
אבל מה שעדיין אינו מובן לי הוא מה שכתב שם בהיום יום: "ומכל שכן ראי' או שמיעת קול". שלכאורה, מהו הכל שכן, הלא תנועה של צדיק הוא יותר ממה שהוא רואה את הצדיק או שומע קולו. ועוד, הרי בתנועת הצדיק נכלל בדרך ממילא ראיית הצדיק, שהוא רואה איך שהצדיק עושה תנועה (בו).
תלמיד בישיבה
בספר 'היכל מנחם' מובא שכ"ק אדמו"ר אמר ביחידות להרב ש. זלמנוב (ובנו ישראל יוסף): "בשעת הסרת התפילין יש להביט ולעיין בהשי"ן'ען".
ויש להעיר, דבמסגרת השולחן לקשו"ע ס"י סק"ז הביא לשון הזוהר פרשת עקב: "כל מאן דבעי לאנחא תפילין דרישא, מבעי לי' לאיסתכלא באינון תרי שינין דאינון רמיזי לאינון ז' זיינין דאית בהן רמז רזין סתימין וכו'".
לפ"ז לכאו' יש לעיין מהו המקור להביט בהם בשעת הסרת התפילין דוקא?
ולא באתי אלא להעיר.
ס.לואיס, מיזורי
בגליון תתקיא האריך הרב ב.א. בנוסח ברכת המזון וכן בברכת אהבה רבה, האם לומר "ושבור עול הגויים" או "ושבור עול גלות" והעיר יפה בשינוי הנוסח בסידור שלנו דבברכת "אהבה רבה" אנו אומרים "ושבור עול הגויים" ובברכת המזון נוהגים לומר "עול גלות" וכפי שנדפס בסידורים (אף שנ' דיש אופנים ליישב זה, ואכמ"ל). וגם ציין בטו"ט הרבה סידורים שישנם נוסחאות שונות.
ונ"ל לציין מה שראיתי בעוד כמה סידורים בזה, ראיתי בסידור הגר"א (סידור 'אשר ישראל' עם פירוש 'אבני אליהו' ועם פירוש 'שיח יצחק' דפוס ירושלים) בברכת המזון שבהגדה של פסח "הרחמן הוא ישבר עולנו") ובברכת אהבה רבה אינו מופיע מלת "עול הגלות" ו"עול הגויים" כלל.
אח"כ חיפשתי בספריית אאמו"ר שליט"א וראיתי עוד נוסחאות בסידורים אחרים כדלהלן. ראיתי בסידור של"ה (עם הסכמות הב"ח ותוי"ט) שבברכת "אהבה רבה" מופיע "ושבור עולנו" ובברכת המזון "הוא ישבור עולנו". וכן עיינתי בס' "בית יעקב" להגר"י עמדין ז"ל, דבברכת "אהבה רבה" אי' "ושבור עולנו מעל צוארנו" (ומאיזה סיבה אין שם ברכת המזון), וכן עיינתי בס' 'עבודת ישראל' (ערוך בידי רבינו שלמה גאנצפריד, דפוס האחים שולזינגר ניו יורק תשל"א) בברכת המזון "הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צוארנו" ובברכת אהבה רבה אינו מופיע כלום. וחיפשתי גם אחרי הסידור הנודע "אוצר התפלות" אך בינתיים לא מצאתי ועוד ידי נטוי' בעז"ה.
תלמיד בתו"ת מאנטרעאל
בגליון תתקיא (עמ' 89) הק' הרב א.ח. האם יש מקור לכינוי לכ"ק אדה"א בשם "האמצעי" מקודם לשנת תרנ"ח.
להלן המקורות שמצאתי ע"פ סדר השנים:
בזמן הצ"צ: מגדל עוז - (מר' יהושע מונדשייין תש"מ) דף רצג, כת"י מחסיד של הצ"צ (לא נודע שמו), שר' יהושע אלי' מ"ץ (בעיר הארקי) אמר על ר' נטע ממאניסטריטשע אשר אחר הסתלקות [אדמו"ר ה]אמצעי נסע להרב דכעת [אדמו"ר הצ"צ]...".
י"ז טבת תרל"ח: אגרות קודש מאת אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - ח"א דף כ' - אגרת להר' י"מ בעזפאלאוו יום ב' (י"ז טבת) פ' שמות תרל"ח: "אבקשו אולי נמצא אצלו או במחנו מאמר 'מצה זו' של כ"ק אדמו"ר האמצעי . . גם ידעתי שבפלך שלהם נמצאים תלמידי [כ"ק אדמו"ר] האמצעי.
כ' מנ"א תרמ"ז: ספר הנ"ל ח"א דף יח מכתב לר' א"ד לאוואוט יום ד' כ' מ"א תרמ"ז: כן הנוסח דלכה דודי כו' . . כ"כ אדמו"ר האמצעי...
כסלו תרמ"ח: ספר הנ"ל ח"א דף כ' מכתב לר' ש"ז סלאנים: "... גם כמה דפים מפורדים כתי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה . . וכתי"ק אדמו"ר האמצעי בטח מכיר כעת היטיב ...".
כסלו תרמ"ח: ספר הנ"ל ח"א דף כג מכתב להר' ש"ז סלאנים: "... והביאורים הנ"ל לפי דעתי הם כתי"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה כן נראה לי ברור".
תרמ"ח: מגדל עז (דף תקכו) שער חברון: "גליון בן שני טורים שהדפיס הר' ש"מ חייקין בשנת תרמ"ח בפרוץ סכסוך עם אנשי ירושלים כת"י . . (אחר הכת"י כותב ר' ש"מ חייקין) הנ"ל העתקתי את כי"ק אדמו"ר האמצעי . . עוד מעיד אני מה שראיתי בעיני מכתב כ"ק האדמו"ר האמצעי נבג"מ".
תרנ"ב: תורת שלום עמ' צ שיחה מאת אדמו"ר הרש"ב נ"ע שמיני עצרת וש"ת תרנ"ב ס"ז וז"ל: "קדשו יש ת"י כת"י אדמו"ר האמצעי . . און דער מיטעלער רבי איז געווען א פוסק".
תרנ"ג: אגרות קודש מאת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מכתב להר' יח"ד ווילענסקי חורף תרנ"ג: "...ונמצא אצלי בכי"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נ"ע זיע"א...".
תרנ"ה: מגדל עז דף תיא מהר' לוי"צ סמינאווסקי (תלמידו של הרה"ק ר' הלל מפאריטש) מספר רשימותיו שבסוף ספרו "נתיב רש"י" על מס' שבת (ירושלים תרנ"ה): "עת הסתלקות אדמו"ר האמצעי ישב בין הכרים ודבר בע"פ...".
Download PDF