תנינן במס' שבת (ו, א): "ד' רשויות לשבת - רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, מקום פטור." ולעיל (ג, ב) פירש"י דהשם "כרמלית" הוא מהפסוק בישעי' (י, יח) "וכבוד יערו וכרמלו." דכרמל פירושו מקום שהונח לשדות וכרמים, ועפ"ז מפרש רש"י שמקום הזה אינו לא הילוך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י, שזהו גדר הכרמלית.

ובתוד"ה 'כרמלית' (ו, א) מביא את הגמ' בירושלמי דתני ר' חייא כרמל, לא לח ולא יבש אלא בינוני, ה"נ כרמלית אינו לא כרה"י ולא כרה"ר, עכ"ד. והוא מהפסוק (ויקרא ב, יד) "אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך".

ולכאורה, זה שרש"י לא הביא הירושלמי הנ"ל כמו התוס', הוא מפני שמילת "כרמל" בפרשת ויקרא קאי על סוג תבואה, משא"כ מילת "כרמל" בנבואת ישעי' קאי על מקום שדות וכרמים שזה יותר דומה להתוכן דכרמלית בסוגיין, והוא פשוט.

אבל הרמב"ם בפירוש המשניות מפרש בענין אחר: והוא, דכרמלית באה ממילת "ארמלתא", לדמותו לאשה אלמנה שאינה בתולה ולא בעולת בעל, כמו כן אלו הרשויות אינם רשות הרבים ולא נשלמו בהם תנאי רשות היחיד, ויהי' אמיתת השם "כארמלית", עכ"ד. וכן מפ' הר"ן.

ודבר זה אומר דרשני, דבודאי ידע הרמב"ם שיש מילת "כרמל" בקרא, אותה המילה, ולמה לי' לדחוקי באופן אחר, ובפרט שפירושו אינו אותה המילה "כרמל", כ"א בלשון ארמי ובאופן שצריכים לדחוקו במילת "כארמלית"?

ואולי י"ל דהרמב"ם לא סב"ל לדרוש מקרא כרש"י והתוס' מפני שלפירושם הנה מילת "כרמלית" מצ"ע אינה מבטאת איזה חסרון. זאת אומרת, הן אם מפרשים שהמילה באה מ"מקום שדות וכרמים" והן כשמפרשים שהמילה באה מסוג תבואה שהביאו לקרבן מנחה, הנה בעצם המילה לא מודגש שום חסרון כלשהו. ולכן, רש"י והתוס' צריכים לפרש מה החסרון, כי בלי פירושם הנה עצם המילה היא נטרלית.

ולכן בחר הרמב"ם במילה אחרת, אשר עצם המילה מבטא שיש כאן איזה חסרון. כי כשאומרים "אלמנה" הרי עצם המילה מבטא שיש כאן איזה אי-שלימות, וכמו שאומרים "גרושה" או אומרים על בן-אדם שהוא "נכה" ר"ל, שבעצם המילה מודגש שיש כאן איזה חסרון. והן אמת שהרמב"ם ג"כ אזיל ומפרש החסרון - "שאינה בתולה ולא בעולת בעל, כמו כן אלו הרשויות..." - כי בזה הוא מדמה החסרון דהאלמנה להחסרון דרשות הכרמלית בסוגיין, אבל הרויח בזה שבמילת כרמלית עצמה מודגש שיש כאן חסרון, כי אינה לא כרה"י או רה"ר.

ועפ"ז יש לבאר גם למה הוסיף הרמב"ם "ויהי' אמיתת השם כארמלית", ומה ניתוסף לנו בזה. וע"פ הנ"ל א"ש דמפני שרצונו לבחור במילה כזאת אשר בעצם המילה מבטאת החסרון, לכן מוסיף שאמיתת השם צ"ל "כארמלית", כדי להדגיש חסרונה, ודו"ק. וראה בס' 'ברכות שמים' (אות שה) שמפרש דלדעת הרמב"ם הרי נגרע כחו של הכרמלית לגבי שאר רשויות, כי באמת מן התורה הוי מקום פטור לגמרי, ואתי רבנן לאסור הטלטול מכרמלית לרה"ר או לרה"י, דעי"ז נגרע הכח שלו, עיי"ש. וראה גם בחי' הראש יוסף שמפרט ב' סוגי כרמלית, יעו"ש.

וע"פ כהנ"ל אולי יש ליישב למה אדה"ז בשולחנו תפס דוקא פירוש הרמב"ם הנ"ל, וז"ל (סי' שמה סעי' יט): "איזו היא כרמלית? מקום שאינו הילוך לרבים וגם אינו מוקף מחיצות כהלכתן, וזהו כארמלית, כלומר כאלמנה שאינה לא בתולה ולא נשואה כך זה אינו מוקף מחיצות כרה"י ואינו הילוך לרבים כרה"ר". ולכאו' תמוה למה תפס כלשון הרמב"ם ולא פירש כרש"י או כהירושלמי? ולפי הנ"ל א"ש, דרק לפי פירושו של הרמב"ם הרי במילת כרמלית עצמה מודגש יותר מהו גדרה, כנ"ל.

ולהעיר, שגם סברת הרמב"ם שונה לכאורה מסברת רש"י והתוס', כי לשיטת התוס' הרי בודאי יש קצת לחות ויבשות בהכרמל, אלא שלא נשלם בו, וה"ז "לא לח ולא יבש" וכן לפירש"י הרי במקום הכרמל יש מקצת הילוך דרבים - רק לא הילוך תמידי - ומקצת תשמיש רה"י. משא"כ לסברת הרמב"ם הרי אא"ל דבאלמנה יש מקצת הגדר דבתולה וגם בעולת בעל כי, אדרבה, אין אצלה ענינים אלו כלל וכלל כפשוט, ואכמ"ל.