מקור לשון התוס' (בביאור מחז"ל "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה) שהובא באה"ת להצ"צ.

וז"ל הצ"צ באוה"ת מסעי עמ' א'תיג - בהוספת סימני פיסוק, מ"מ ועוד [בחצאי ריבוע]: "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, פ"ד דב"ק ופ"א דקדושין ופ"ק דעכומ"ז ד"ג. וכ' התוס' וז"ל: "משום דהמצווה יש בידו שכר קבלת הציווי ושכר עשיית המצוה, ועוד כי יצה"ר מתגבר על המצווה להחטיאו", עכ"ל. ופ"ק דקדושין כ' כי מי שאינו מצווה יש בידו פת בסלו, שאם ירצה יניח ולא יעשה, אבל המצווה דואג לקיים מצות בוראו שהרי אין לו פת בסלו. ור"ל, דא"כ המצווה ועושה הוא קבלת עול יותר מבשאינו מצווה שאין בו קבלת עול כיון שיש לו פת בסלו.

נמצא הם ג' טעמים, הא' קבלת עול, הב' שהיצה"ר עומד לנגדו ועכ"ז הוא מתגבר עליו, ג' שכר קבלת הציווי". עכ"ל, עיי"ש בארוכה מה שמבאר בזה.

והנה מאמר הנ"ל דגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה נמצא בכ"מ בש"ס (וכמו שמציין הצ"צ): פ"ד דב"ק (לח, א. וכ"ה גם בפ"ז דב"ק פז, א), פ"א דקידושין (לא, א) ופ"ק דעכומ"ז (ג, א).

והנה בב"ק (בב' המקומות הנ"ל) לא כתבו התוס' בזה כלום.

וז"ל התוס' בקידושין שם: "נראה דהיינו טעמא, דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור, ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו, שאם ירצה יניח", עכ"ל. וז"ל התוס' במס' ע"ז שם: "פי' מפני שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו", עכ"ל.

[ובתוס' הרא"ש לקידושין שם (באמצע הדיבור) כתבו, וז"ל: "והיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער תדיר שירא שמא יעבור וצריך לכוף את יצרו יותר ממי שאינו מצווה שאם ירצה יניח וכו'", עיי"ש.]

וצריך עיון וחיפוש מהיכן העתיק הצ"צ לשון התוס' הנ"ל, שכתב עליו "וז"ל . . עכ"ל" (דלא כבהבאת דברי התוס' בקידושין שלא כתב "וז"ל . . עכ"ל", והעתיק רק את תוכנו), והיכן מצינו בתוס' לפנינו הענין דשכר קבלת הציווי ושכר עשיית המצוה*.

*) אבל ראה בחי' הריטב"א שם שכתב סברא זו והביאו גם בשם הרמב"ן, וכן הוא בתוס' הרא"ש שם. המערכת.