בגליון תתקו (עמ' 47) הקשה הת' י.ש.ג. דמזה שרש"י הביא בסוגיין רק את הפסוק "ויעבירו וגו'" (שמות לו, ו) משמע דלדעתו מקור איסור הוצאה הוא רק מפסוק זה ולא מפסוק "אל יצא וגו'" (שמות טז, סט), וא"כ קשה קושיית התוס' (בד"ה יציאות) מדוע נקט התנא ל' "יציאות", דאא"פ לתרץ כתי' התוס' דלישנא דקרא נקט.

ובגליון תתקז (עמ' 44) רצה הת' ל.י.ה.ה. לתרץ דמפרש"י, בסוגיין שהביא רק הפסוק "ויעבירו וגו'" אינו מוכרח דלא ס"ל מהפסוק "אל יצא וגו'", ולעולם יתכן לומר דיליף איסור הוצאה מב' פסוקים והביא ראי' מדברי התוס' בפסחים (פה, ב) דלפי המ"ד דתחומין דאורייתא ילפינן איסור הוצאה מב' פסוקים, וכמו"כ י"ל בדעת רש"י, עכת"ד בקיצור.

וצ"ע על תירוצו, דהרי יעויין בסוגיית הגמ' בעירובין (יז, ב) ובתוד"ה 'לאו שניתן', והמתבאר משם דנחלקו בזה רש"י והתוס', דפרש"י למסקנת הגמ' אין פסוק "אל יצא וגו'" מקור לאיסור הוצאה כ"א לאיסור תחומין, אבל לדעת התוס' הוו ב' פסוקים הנ"ל מקור לאיסור הוצאה יעויי"ש. ולכן הביא רש"י בסוגיין רק הפסוק "ויעבירו וגו'". וא"כ הדרא קושיית הת' הנ"ל לדוכתא, מדוע לרש"י נקט התנא ל' "יציאות", הרי "הוצאות הוה לי' למיתני".

אכן כבר עמד בזה הרב א.נ.ה.ס. בגליון תתקה (עמ' 29) (ועד"ז בגליון תשלז עמ' 31) לבאר יסוד שיטת רש"י בזה בטוב טעם יעוי"ש בדבריו. (ויש להעיר על דבריו מהערת הרב א.פ.א. בגליון תשלו עמ' 29 ואכמ"ל).