בגליון העבר (עמ' 40) האריך הרב מ.ר. אודות ההפרש בין תקנת וגזירת חז"ל של כרמלית לחצר ומבוי שלא עירבו. ונקודת דבריו היא: רשויות שעפ"י תקנת חז"ל נגדרו ככרמלית (ים בקעה ואיסטוונית) היינו שהם שינו את עצם הרשות. כי מדאורייתא יתכן שהם רה"י גמורים. ומדרבנן נהפכו לרשות חדשה - "כרמלית". משא"כ בחצר של רבים, שכדי לטלטל לתוכו ומתוכו תקנו חכמים לעשות ערובי חצירות, הנה אם לא עירבו לא נהפך החצר לכרמלית. היינו שגזירת חכמים לא שינתה את הרשות. ושאל הרב הנ"ל למה.

ויש להעיר ע"ז כמה נקודות:

בעירובי חצירות התיקון הוא לכתחילה על הגברא. "אבל התירו ע"י עירוב שגובין פת מכל בית ובית ונותנים אותם באחד מבתי החצר שעתה אנו רואים כאילו כולם דרים באותו בית לפי שדעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו הוא וכאילו כל החצר מיוחדת לאותו בית ואינה דומה לרשות הרבים ואפילו מבית לבית שלא בדרך החצר אסור לטלטל בלי עירוב שעשו סייג לתורה להרחיק שלא להוציא מרשות של זה לרשות של זה אע"פ ששתיהן רשות היחיד כדי שלא יבואו להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אבל כשהניחו עירוב באחד הבתים ונעשו כאילו כולם דרים באותו בית בשותפות הרי אין כאן אלא דירה אחת ושאר הבתים הם כחדרי דירה זו והכל רשות אחת". (שו"ע אדמוה"ז או"ח שסז, א) ובמקרה שלא עירבו חסר משהו בהגדרת הדירה שלהם, היינו שכל אחד נשאר כדייר יחידי בביתו. משא"כ בקרפף שלא הוקף לדירה חסר משהו בהחפצא של הרשות עצמה, וכלשון הגמ' ז, א, "מחוסרת דיורין". וכדי לשנות גדר זה צריך לעשות משהו בהרשות עצמה, כמו לפתוח פתח מבית דירה הצמוד לקרפף.

אין להוכיח מרש"י על אתר שסובר שחצר שלא עירבו אין דינו כלל ככרמלית. רש"י אינו מדבר אודות טלטול בתוכו, כי אם טלטול לתוכו מרה"ר וטלטול מתוכו לרה"ר. ויתכן שלדין טלטול בתוכו ד"א אכן דינו ככרמלית. וראה שם ברש"ש שהעיר שלכאורה חצר שלא עירבו היא רשות חמישית, היות שהמטלטל מתוכו ולתוכו מרה"ר חייב, אבל מותר לטלטל בו כלים ששבתו בחצר עיי"ש. עיין בתוצאות חיים סי' טז ס"ב.

להעיר שתקנת ערובין - (היינו עירובי חצירות) אפשר שהיא קדומה לתקנת כרמלית. כי עירובי חצירות שלמה המלך תקן כדאיתא בשבת יד, ב.