בשוע"ר סי' שמה ס"ו: "אפילו אין בו אלא ב' מחיצות ולחי שלחי זה נדון כמחיצה ג' ע"ד שיתבאר בסי' שסג הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות ושלא להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים כדין הכרמלית שיתבאר".

והמקור לזה הוא בעירובין יב, ב "לחי משום מחיצה". ופירש רש"י שם ד"ה שאינו וד"ה לחי, שאפילו במבוי מפולש מועיל לחי, להיות שלוש מחיצות שהוא דאורייתא. ומפורש יותר ברא"ש סוכה פ"א ס"ט: "מבוי מפולש ויש לו לחי מצד אחד ומצד השני אין בו תיקון . . הזורק לתוכו חייב". וכן נפסק במג"א ר"ס שמה: "משמע בדברי הפוסקים דכשיש שני מחיצות ולחי הוי רה"י דאורייתא".

ולפי זה צ"ע איך לפרש הגמרא בשבת (ו, ב): "מי שיש לו ב' בתים בשני צדי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע, אמרו לו אין מערבין רה"ר בכך. ואמאי קרו ליה גמורה, מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דלא הוי רה"י ה"מ לטלטל אבל לזרוק מודו ליה קמ"ל". ופירש רש"י שם ד"ה קמ"ל "לא נגמרו מחיצות שלה למניינן ולא רה"י היא כלל". הרי שלדעת רבנן, אפילו הי' לחי מכאן ולחי מכאן לא הוי רה"י מה"ת. ואילו כאן בסי' שמה פוסק רבנו שאפילו לחי אחד הוי רה"י מה"ת.

ולכאורה יש לבאר זאת עפ"י מה שרבנו ממשיך לבאר שם: "במה דברים אמורים כשמקום זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית אבל אם הוא פתוח לרשות הרבים הזורק לתוכו פטור שאינו כרשות היחיד מן התורה מפני שלפעמים נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות הרבים". וא"כ יש לחלק בפשטות, כיון דהכא במסכת שבת מיירי בב' בתים משני צדי רה"ר (ולא במבוי הפתוח לכרמלית), לכן אף שיש לחי מכאן ולחי מכאן לא הוי רה"י מה"ת.

אבל לפום ריהטא זהו דוחק גדול, שהרי לא נתבאר שם כלל שבמקום שרבים בוקעים אין הלחי מועיל כמחיצה, רק זאת נתבאר שם, שאף שהלחי הוא כמחיצה, מ"מ גם כשיש ג' מחיצות, כיון שלפעמים נדחקים רבים לתוכו אינו כרה"י מה"ת. ולפי זה נראה לכאורה, שאם יהי' לחי מכאן ולחי מכאן, שאז ישנם מה"ת ד' מחיצות, הוי רה"י מה"ת.

וכן נראה לכאורה לקמן ר"ס שסג: "כבר נתבאר בסי' שמה שמן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית . . אם פרוץ לרה"ר שדינו ככרמלית . . להתירו בלחי שיעמידנו בפתח המבוי אצל אחד מהכתלים שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי זה". הרי שאף בפרוץ לרה"ר מועיל לחי מה"ת. שמזה נראה לכאורה, שאף בב' בתים משני צדי רה"ר, אם יהי' לחי מכאן ולחי מכאן יהי' רה"י מה"ת, כיון שיש לו ד' מחיצות.

אמנם למרות כל זאת יש להוכיח משוע"ר, שגם לפי מסקנת ההלכה הנ"ל, לא יועילו לחי מכאן ולחי מכאן להיות רה"י מה"ת, כאמור בגמ' שבת.

והוא בסי' שמה סעי' יא: "איזו היא רה"ר רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה על ט"ז אמה . . שהם מפולשים משער לשער דהיינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה הרי יש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין רשות הרבים שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד (אם מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער)".

הרי שרה"ר המפולש שיש לו ב' מחיצות מב' צדדיו, גם כאשר יש לו לחי מכאן ולחי מכאן נשאר דינו רה"ר, עד שיהי' לו פס אמה מכאן ואמה מכאן.

והנה המקור להלכה זו שאמה מכאן ואמה מכאן מועלת ברה"ר היא במשנה עירובין יז, ב (והובא גם בגמרא שבת שם): "עושין פסין לביראות . . גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה". אמנם שם מיירי להתיר לטלטל בתוכו לכתחלה, אף מדרבנן. ומהי א"כ ההוכחה שגם מה"ת אין הלחי מועיל ברה"ר שיש לו ב' מחיצות משני צדדיו?

אלא שהמקור לכך הוא בגמרא שלפנינו: "מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דלא הוי רה"י ה"מ לטלטל אבל לזרוק מודו ליה קמ"ל", שאפי' מה"ת לא חשיב הלחי להיות כמחיצה.

והא דאמרינן שלחי חשוב כמחיצה מה"ת אפילו בפרוץ לרה"ר, יש לפרש בשיטת רבנו בשני אופנים:

א. הלחי מועיל רק במבוי הפרוץ לרה"ר, ולא ברה"ר עצמה (החילוק בין רה"ר לבין מבוי הפרוץ לרה"ר מובא לכמה הלכות בשוע"ר סי' שמה סעי' יב, וסי' שסד ס"א וס"ד).

ב. הלחי הוא כמחיצה מה"ת רק במבוי הפרוץ לכרמלית, או אפילו בפרוץ לרה"ר אלא שיש לו ג' מחיצות ולחי ברוח רביעית, אבל כשיש לו רק ב' מחיצות, ולחי מכאן ולחי מכאן, אינו מועיל אפילו מה"ת.

ועדיין יש לעיין בזה בלשון רבנו בסי' שסג ס"א: "שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי זה".